כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק עכברת - הנחיות משרד הבריאות - Leptospirosis
| עכברת | ||
|---|---|---|
| Leptospirosis | ||
| ||
| שמות נוספים | מחלת וייל, Rat fever, Field fever, Rat catcher's yellows, Pretibial fever | |
| ICD-10 | Chapter A 27. | |
| ICD-9 | 100 | |
| MeSH | D007922 | |
| יוצר הערך | האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות ומערכת ויקירפואה | |
עכברת, הידועה גם בשם "לפטוספירוזיס" (Leptospirosis), היא מחלה זיהומית חיידקית של בעלי חיים שבה גם בני אדם עלולים להדבק (המחלה מתפתחת בדרכי השתן של בעלי החיים). החיידקים מחוללי המחלה הם חיידקים סלילוניים מסוג לפטוספירה (Leptospira) וקיימים יותר מעשרה סוגים גנטיים (Genetic) של לפטוספירה הגורמים למחלות בבני אדם.
ההדבקה של בני אדם מתרחשת לרוב בעקבות חשיפתם למים נגועים או לאדמה נגועה בשתן של יונקים, במיוחד ממכרסמים (כמו עכברים וחולדות - ומכאן השם "עכברת"), אך גם מחיות בר ומחיות משק כמו בקר וצאן, סוסים וכלבים. וזאת כאשר נוצר מגע בין המים או האדמה לבין העיניים, הפה, האף או סדקים בעור.
סימנים ותופעות לוואי של המחלה יכולים לנוע בין תסמינים קלים לקשים במיוחד: כאב ראש, כאבי שרירים, וחום עד דימום מהריאות (תסמונת דימום ריאתי חמורה), אי ספיקת כליות וכבד, או דלקת קרום המוח. מחלת וייל (Weil's disease), הצורה החריפה והחמורה של עכברת, גורמת לאדם הנגוע להיפגע (העור והעיניים מצהיבים), לפתח אי ספיקת כליות ולדמם. דימום מהריאות הקשור לעכברת מכונה "תסמונת דימום ריאתי קשה".
אבחון עכברת הוא בדרך כלל על ידי בדיקת נוגדנים כנגד החיידקים או מציאת DNA (DeoxyriboNucleic Acid) חיידקי בדם.
הגדרת מקרה עכברת
מקרה חשוד: חום 38.5 ומעלה וחשיפה מתאימה בשלושת השבועות טרם מחלתם,
ובנוסף:
שניים מתוך הממצאים הבאים:
- כאבי ראש
- כאבי שרירים
- כאב בטן, בחילה, הקאה או שלשול
- אודם בעיניים ללא הפרשה מוגלתית
- תפרחת [מקולופפולרית (Maculopapular) או פטכיאלית (Petechial)]
- צהבת
או
אחד מהממצאים הבאים:
- דלקת קרום המוח אספטית (Aseptic)
- שיעול יחד עם קשיי נשימה או שיעול דמי
- הפרעות בקצב הלב, אקג פתולוגי (Pathological Electrocardiogram, ECG)
- אי-ספיקת כליות חדה
- דימום במערכת העיכול, הנשימה או דרכי השתן
מקרה מאובחן מעבדתית: מקרה חשוד עם אישור מעבדתי של עכברת.
טיפול במקרי עכברת חשודים ומאובחנים
- מתן טיפול אנטיביוטי (Antiobiotic) מוקדם יפחית את הסיכון לסיבוכי המחלה. בנוסף, לא מומלץ לחכות לתשובה מעבדתית מכיוון שהיא לא תמיד חיובית בשלב החד. אי לכך, יש לשקול לתת טיפול אנטיביוטי לכל מקרה חשוד העונה על הגדרת המקרה, גם בלי אימות מעבדתי. לא מומלץ לתת טיפול אנטיביוטי למי שלא מתאים להגדרת המקרה
- הטיפול המומלץ למטופלים מגיל 8 שנים ואילך: doxycycline 100 מ"ג (מיליגרמים), פעמיים ביום דרך הפה למשך שבוע. Doxycycline איננו מותווה לילדים מתחת לגיל 8 שנים או לנשים הרות
- בילדים מתחת לגיל 8 שנים: azithromycin, ביום הראשון 10 מ"ג לק"ג (קילוגרם) עד 500 מ"ג, בימים 5-2 - 5 מ"ג לק"ג 5 עד 250 מ"ג פעם ביום למשך 5 ימים
- לנשים הרות, הטיפול המומלץ הוא: 500 מ"ג Azithromycin ביום הראשון ו-250 מ"ג למשך 4 ימים נוספים
- למטופלים הרגישים ל-Doxycycline ניתן לתת טיפול ב-Azithromycin לפי הנזכר למעלה
- מטופלים אשר אינם מסוגלים ליטול תרופה דרך הפה יכולים לקבל טיפול ב- ceftriaxone תוך ורידי או תוך שרירי במינון 50 מ"ג לק"ג עד 2 גרמים פעם ביום למשך 5 ימים
- למקרים מאושפזים, יש להתייעץ עם מומחה במחלות זיהומיות על הטיפול האנטיביוטי
- תחילת טיפול אנטיביוטי יכולה לגרום ל-Jarisch-Herxheimer reaction, תגובה דלקתית מלווה בחום, צמרמורת, וירידה בלחץ דם הקשורים להרס החיידק בדם. במחלת עכברת, התגובה תוארה בעיקר במי שטופל עם אנטיביוטיקה ממשפחת Beta-lactam כגון Ceftriaxone ו-amoxicillin
מומלץ שמטופלים המקבלים טיפול עם תרופות אלה יקבלו את המנה הראשונה של אנטיביוטיקה תחת ניטור רפואי של חום ולחץ דם למשך 6 שעות. מטופלים ב-Doxycycline או Azithromycin יכולים לקבל את המנה הראשונה ללא ניטור רפואי. עם זאת, מטופלים שקיבלו את המנה הראשונה בקהילה אך פיתחו את התגובה המוזכרת (מכל תרופה שניתנה למקרה חשוד) יופנו למיון באופן מידי להמשך בירור ומעקב.