כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק בדיקת חומצה פולית - Folic acid test
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| חומצה פולית | |
|---|---|
| Folic acid | |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | מדידת רמת ויטמין B9 (חומצה פולית), שחשיבותו מרכזית בתפקודי גוף מרובים |
 | |
| יחידות מדידה | ננוגרם למיליליטר |
| טווח ערכים תקין | בנסיוב - 3.0-17.0 ננוגרם למיליליטר; בכדוריות דם אדומות - 150-800 ננוגרם למיליליטר של כדוריות דם דחוסות |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – חומצה פולית
מטרת הבדיקה
מדידת חומצה פולית בדם מתבצעת בניסיון להבין את הסיבות לאנמיה מגאבלסטית או מאקרוציטית או נוירופתיות שונות, כאשר הנבדק מראה תופעות של חולשה, עייפות, שלשולים, סחרחורת, כאבי ראש או תחושת צריבה בפה או בלשון. מדידת חומצה פולית יכולה להתבצע במקרים של נטייה לרגזנות, שיכחה, דיכאון בלבול או אף פרנויה. כאשר יש לנבדק תסמינים המחשידים לנזק עצבי כגון נמלול ועקצוץ, תחושות בערה או קיהיון בגפיים או באצבעות, מדידת חומצה פולית רלוונטית. כאשר הנבדק נמצא הומוזיגוטי למוטציה MTHFR, או כאשר רמת הומוציסטאין בדמו נמצאת גבוהה, יש חשיבות למדידת חומצה פולית. בגלל יחסי הגומלין המורכבים של חומצה פולית וויטמין B12, בדרך כלל נעשית הבדיקה של השניים סימולטאנית. מדידת חומצה פולית מתבצעת לעתים במסגרת ברור כללי של avitaminosis לדוגמה במקרים של ברור מפגעי ספיגה לקויה, כמו לאחר ניתוח קיצור קיבה או מעקף מעי.
בסיס פיזיולוגי
חומצה פולית ידועה גם כוויטמין B9 וכן כ-folacin, היא הצורה הסינטתית, ואילו פולאט (folate) היא הצורה היונית הטבעית של חומצה פולית המצויה במזון, שהיא כשלעצמה אינה פעילה ביולוגית, אך פעילותה חיונית לאחר התמרתה בכבד ל-dihydrofolate, וזו עוברת בהמשך הסבה ל-tetrahydrofolate ולנגזרות נוספות. לצורך המטבוליזם של חומצה פולית, חיונית פעילות האנזים dihydrofolate reductase בכבד, ומסתבר שבאדם פעילות אנזים זה איטית במיוחד ועלולה להוות צוואר בקבוק.
פולאט בצורת ה-tetrahydrofolate או THF משמש מצע לריאקציות של העברת יחידות פחמן-בודד, וכן בסינתזה של דאוקסי תימידין פוספאט (dTMP) מדאוקסי אורידין פוספאט (dUMP). כמו כן THF משתתף פעיל בריאקציות הקשורות ל-B12, לסינתזה של DNA ובתור שכזה הוא חיוני לכל התאים המתחלקים. המסלול מתחיל עם פולאט המחוזר ל-dihydrofolate או DHF, וזה מחוזר על ידי האנזים dihydrofoalte reductase ל-tetrahydrofolate.
השלב הבא הוא יצירת methylene-THF או MTHF מ-THF על ידי הוספת של שייר מתילי מאחד משלושה "תורמי" מתיל פוטנציאליים: גליצין, serineאו פורמאלדהיד. יש לציין שוויטמין B12 הוא החומר היחידי המשמש כ-acceptor של MTHF, ואילו החומר היחיד שיכול לקלוט שייר מתילי מ-MTHFהוא הומוציסטאין, וזאת על ידי האנזים הומוציסטאין מתיל טרנספראזה, במסלול הרֶה-מתילציה בו הומוציסטאין הופך למתיונין. כאן חיונית פעילות האנזים MTHFR המביא לשחרור שייר מתילי הנחוץ לאנזים מתיל טרנספראזה. נגזרת נוספת של THF היא צורת ה-formyl-THF (או חומצה פולינית), המתקבלת מחמצון של MTHF. בנוסף, גם היסטידין יכול לתרום פחמן בודד ליצירת MTHF.
המוטציה A377V בה אלנין שוחלף בואלין באנזים MTHFR היא פגם גנטי המופיע בכ-14% מהאוכלוסייה הלבנה, שהם הומוזיגוטיים למוטציה זו. האנזים הפגום הוא thermolabile. מוטציה אחרת הופיעה באלל 1298 של הגן המקודד ל-MTHFR, ידועה כ-A1298C. שתי המוטציות מפחיתות את פעילות האנזים ב-30-50%, מה שמפחית את כמות הפולאט המועבר למרה ובסופו של דבר לצירקולציה. מוטציות אלה נמצאו מגבירות של הסיכון למומי הצינור העצבי בעובר (NTDs).
פולאט היא נגזרת מבנית של חומצה פולית שהנוסחה שלה היא pteroylglutamic acid, כאשר עד 8 שיירים של חומצה גלוטמית יכולים להימצא בתרכובות טבעיות אלה. לפני שפולאט בצורתו הטבעית עם שיירי חומצה גלוטמית מרובים נספג במעי, הוא עובר הידרוליזה ליצירת צורת מונוגלוטמאט, הנספגת בתריסריון ובחלק העליון של המע הדק, ומשם מועברת לכבד. לאחרונה זוהה החלבון HCP1 כטרנספורטר ספציפי במעי האחראי לספיגת פולאט, וזאת לאחר שהיו סבורים משך שנים ש-HCP1 הוא נשא של קבוצת ה-heme של המוגלובין, ומכאן גם נגזר שמו - heme carrier protein. למרות שטרנספורטר זה מצוי בעיקר ב-brush border של המעי הדק, שם רוב הפולאט נספג, התגלה שהוא גם נמצא ב-choriod plexus במוח, מה שעשוי להסביר את הרמה הגבוהה יחסית של פולאט בנוזל השדרה. למרות שהכבד הופך חלק מנגזרות המונו-גלוטמאט של פולאט לפולי-גלוטמאט לצרכיו שלו, פולאט המופרש מהכבד למרה כ-MTHF, הוא המקור העיקרי של הפולאט הזמין לרקמות. פולאט בדם נמצא ברובו במצב הקשור באופן רופף לאלבומין, ואילו 10% של פולאט קשור באופן הדוק יותר לחלבון נשא ספציפי לפולאט הידוע כ-FABP או folic acid-binding protein. כאשר רמת הפולאט במאגרי הגוף יורדת, עולה רמת FABP בדם.
פולאט חיוני ליצירה של תאים חדשים, וחיוני בעיקר לסינתזה של DNA ו-RNA, ולמניעת שינויים או "טעויות" כגון הכנסת uracil ל-DNA, האופייניות ליצירת תאים סרטניים. כל המצבים האחרונים מזוהים עם תקופות של קצב מוגבר של התחלקות תאים בעיקר בשלב העוברי. פולאט חיוני להעברת קבוצות של פחמן יחיד בריאקציות מתילציה בעיקר ביצירת תימין, אך גם ביצירת בסיסי פורין. לכן, חסר בפולאט מפריע ביצירת DNA ולחלוקת תאים, מה שפוגע בתהליך ההמופויאטי של האריתרופויאזה, ומוביל לאנמיה מגאלובלסטית, המתאפיינת על ידי תאי דם אדומים גדולים ובלתי בשלים. תאים אלה מאופיינים על ידי היפרסגמנטציה של גרעיני נויטרופילים ושל הכרומטין הגרעיני. כדי לפצות על מצב האנמיה הנוצר, יש שחרור נמרץ ממח העצם לדם של רטיקולוציטים רבים, בדרגת בשלות מוקדמת.
חומצה פולית חיונית למספר תפקודים פיזיולוגיים: הגוף זקוק לפולאט בתהליך הסינתזה של DNA, לתיקון DNA, ולמתילציה של DNA, ופולאט משמש קו-פקטור בריאקציות מגוונות. פולאט חיוני אם כך בתהליכים של חלוקת תאים מהירה וגדילה בתינוקות וילדים, אך בה במידה שרמת פולאט תקינה במזון עשויה להפחית תהליכים סרטנים, מידע שאינו חד-ערכי מתלבט לגבי תוסף חומצה פולית ברמה מוגזמת שעלול לכאורה להחיש תהליכים סרטניים. חומצה פולית היא אחד החומרים החיוניים ביותר ליצירה תקינה של תאי דם אדומים ומניעת אנמיה בגופנו.
תרופת האנטי-פולאט מתוטרקסאט נמצאת בשימוש בטיפול בסרטן כיוון שהיא מעכבת את יצירת הצורה הפעילה של טטרה-הידרופולאט (THF), מהקודמן הבלתי פעיל די-הידרופולאט (DHF). את תופעות הלוואי הטוקסיות של מתוטרקסאט ניתן להפחית בשימוש בחומצה פולינית (שם מותג של התרופה Leucovorin), שהיא למעשה נגזרת formyl-THF, שיכולה לעקוף את שלב ה-MTHF ולהיכנס ישירות למסלולי הריאקציות של "העברת פחמן בודד" בהן משתתף פולאט. על ידי כך מעניקים לתאים הנורמאליים המתחלקים פחות מהר מהתאים הסרטניים, די פולאט כדי לתחזק את פעילויות התא התקינות. כמו כן כמות הפולאט הניתנת בטיפול מנוצלת על ידי תאי הסרטן במהירות רבה, בלי להפריע להשפעה האנטי סרטנית של מתוטרקסאט.
המלצות לצריכה יומית של חומצה פולית- במדינות רבות יש העשרת מזון עם חומצה פולית, ובאותן מדינות פריטי המזון המועשר מהווים מקור משמעותי של צריכת חומצה פולית על ידי האוכלוסייה. כיוון שיש הבדלים בזמינות הביולוגית של חומצה פולית המוספת למזון, לבין הצורות השונות של פולאט הנמצאות באופן טבעי במזון, באופן שחומצה פולית המתמוססת במהירות במעי היא בעלת זמינות ביולוגית גבוהה מזו של פולאט, הוגדרה שיטת ה-DFE או Dietary folate equivalent. יחידת DFE אחת מוגדרת כ-1 מיקרוגרם של פולאט מהמזון או 0.6 מיקרוגרם של תוסף חומצה פולית. אם התוסף נלקח על קיבה ריקה DFE של חומצה פולית מופחת ל-0.5 מיקרוגרם. יצוין שפולאט המצוי במזון מהחי כמו כבד בקר יציב יותר לבישול, בניגוד לפולאט הנמצא במקורות צמחיים כמו כרוב לדוגמה, שעלול לאבד עד 40% מתכולת הפולאט בבישול. גם דגנים וקמח מאבדים בתהליך האפייה כ-70% מתכולת הפולאט שלהם.
המלצת מכוני הבריאות הלאומיים משנת 1988 לצריכה יומית (RDI) של חומצה פולית וכן על מגבלות רף עליון (UL) בערכי מיקרוגרם ליום
- תינוקות עד גיל 6 חודשים: RDI של 65 מיקרוגרם ליום;
- תינוקות בגיל 7-12 חודשים: RDI של 80 מיקרוגרם ליום;
- ילדים בגיל 1-3 שנים: RDI של 150 מיקרוגרם ליום ו-UL של 300 מיקרוגרם ליום;
- ילדים בגיל 4-8 שנים: RDI של 200 מיקרוגרם ליום ו-UL של 400 מיקרוגרם ליום;
- ילדים בגיל 9-13 שנים: RDI של 300 מיקרוגרם ליום ו-UL של 600 מיקרוגרם ליום;
- בגיל 14-18 שנה: RDI של 400 מיקרוגרם ליום ו-UL של 800 מיקרוגרם ליום;
- מבוגרים מעל גיל 18: RDI של 400 מיקרוגרם ליום ו-UL של 1,000 מיקרוגרם ליוןם;
- נשים הרות: RDI של 600 מיקרוגרם ליום ו-UL של 1,000 מיקרוגרם ליום;
- נשים מיניקות: RDI של 500 מיקרוגרם ליום ו-UL של 1,000 מיקרוגרם ליום.
יש ראיות לכך שצריכה ממושכת של חומצה פולית בריכוזים של 1,000-2,000 מיקרוגרם ליום, עלולה להשרות את אותם תסמינים הכרוכים במערכת העצבים, שחומצה פולית בריכוז סביר אמורה למנוע. תסמינים אלה כוללים רגזנות-יתר, חולשה, נדודי שינה, ותפקוד לקוי של המעיים.
מאכלים עשירים במיוחד בחומצה פולית: שעועית (358 מיקרוגרם בספל), כבד בקר (860 מיקרוגרם ב-4 אונקיות), אספרגוס (262 מיקרוגרם בספל), תרד (2763 מיקרוגרם בספל), ברוקולי מאודה (94 מיקרוגרם בספל), חסה (75 מיקרוגרם בעלה), סלק (136 מיקרוגרם בספל), כרובית 55 מיקרוגרם בספל), אפונה ירוקה (101 מיקרוגרם בספל), פפאיה (135 מיקרוגרם בפרי), כרוב עלים (177 מיקרוגרם בספל), אפונה שחורה (256 מיקרוגרם בספל), אבוקדו (94 מיקרוגרם בספל), תפוז (40 מיקרוגרם בפרי), תירס (76 מיקרוגרם בספל), אורז מלא, עדשים, חלמון ביצה, פטרוזיליה, זרעי חמניות וסויה.
חסר של פולאט ממקורות מזון שהוא מאוד אופייני לאוכלוסייה הניזונה מדיאטות "מערביות". אם אין תיקון של חסר זה תיתכן הגעה למצב של רמות פולאט ירודות בגוף תוך פרק זמן של ימים עד שבועות אחדים, שכן אדם בריא מכיל בערך 500 עד 20,000 מיקרוגרם פולאט במאגרי הכבד, והצריכה היומית המומלצת היא של 400 מיקרוגרם. חסר אמיתי של פולאט יגרום לבעיות בריאות רבות, כאשר הבולטת בהם היא ביצירת מומים של הצינור העצבי (NTDs) בעוברים. תסמינים אופייניים של חסר בפולאט כוללים שלשולים, אנמיה מאקרוציטית, חולשה וקוצר נשימה, כאבי ראש, נזק עצבי וקיהיון תחושתי בגפיים, נוירופתיה היקפית, חולשת שרירים, סיבוכי הריון, הגברת קצב הלב, לשון תפוחה או צורבת וכיבים בפה או במערכת העיכול, וכן דלקת חניכיים.
פגיעות התנהגותיות אפשריות בחסר פולאט מצבי בלבול, שכחה, דעיכה קוגניטיבית, עייפות נפשית, דיכאון, רגזנות, נדודי שינה, ומפגעים התנהגותיים שונים. רמה נמוכה של פולאט מזוהה עם רמה מוגברת של הומוציסטאין והגברת הסיכון לתופעות קרדיו-וסקולאריות. כיוון שריאקציות תיקון של "טעויות ב-DNA" מעוכבות בחסר פולאט הדבר עלול לגרום להתפתחות תאים סרטניים.
העשרת מזון בחומצה פולית
ב-1931 הייתה זו Lucy Wills שגילתה את חשיבות פולאט במניעת אנמיה בעת הריון, כאשר טיפלה בנשים הרות עם שמרי בירה, כאשר בסוף שנות ה-30 זוהה פולאט כמרכיב המונע אנמיה בשמרים אלה, ובשנת 1941 הופק פולאט מעלי תרד וזוהה לראשונה. בשנת 1945 גובש פולאט לראשונה, והישג זה הוביל למעשה לסינתזה של aminopterin שהוא אנטגוניסט של פולאט, ולמעשה התרופה האנטי-סרטנית הראשונה שיעילותה הקלינית הודגמה בשנת 1948 על ידי Farber. בשנת 1960 נכרך לראשונה חסר של פולאט עם מומים מולדים של הצינור העצבי (NTD).
מומי הצינור העצבי כרוכים בהופעת עיוותים של עמוד השדרה, הגולגולת הפנים והמוח הכוללים spina bifida, anencephalus, שפה שסועה ואחרים. תוספי חומצה פולית החל משנות ה-80 בעולם כולו הפחיתו משמעותית גם את ההתרחשות מומי לב מולדים, פגמים בגפיים, ובמערכת השתן. חסר פולאט בהריון עלול להגביר את הסיכון ללידה מוקדמת ומשקל יילוד נמוך. חסר פולאט בהריון, עלול להגביר באישה ההרה את רמות הומוציסטאין, שנכרכות בסיכון מוגבר להפלות ספונטאניות, וסיבוכי הריון כמו היפרדות השליה, ו-pre-eclampsia. המנגנון לפיו פולאט יכול לסייע למניעת מומי לידה אינו ברור, אם כי ישנה תיאוריה על פיה נוכחות פולאט תקין מסייעת למתילציה של הגן ל-IGF-2 או insulin-like growth factor 2, מה שתורם לדגילה והתפתחות תקינה של העובר.
מאז התגלית על הקשר בין חסר בפולאט לסיכון של מומי הצינור העצבי, המליצו גופי בריאות בעולם על תוספי חומצה פולית בנשים בחודשים שלפני הריון מתוכנו, ובחודשיו הראשונים. הדבר הוביל במדינות רבות להעשרת הקמח בחומצה פולית, אם כי הנושא עדיין שנוי במחלוקת. בעיקר הובעה דאגה שמא העשרה זו של פולאט תגרום למיסוך מקרים של אנמיה ממאירה (pernicious anemia) שנגרמת על רקע חסר ב-B12 , תמנע את הטיפול לתיקון חסר זה, וכך עלולים להיגרם מפגעים נוירולוגיים רבים. נכון להיום דווקא רוב מדינות האיחוד האירופי עדיין לא הצטרפו לפעולת ההעשרה של הקמח בפולאט.
כבר ב-1996 המליץ ה-FDA על העשרת לחם, דגנים, חיטה, פסטות, אורז ומצרי גרעינים נוספים בחומצה פולית, זאת כיוון שצריכת האמריקאי הממוצע של חומצה פולית נמצא באותה תקופה כ-260 מיקרוגרם ליום, שהיא כשני שליש מה-RDA. העשרה זו נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1998. ה-CDC באטלנטה מצא ירידה של 25% במקרים של NTD בארה"ב מאז החלת תקנות העשרה זו.
בית החולים לילדים בטורונטו פרסם ב-2003 ממצאים לפיהם העשרת הקמח בחומצה פולית בקנדה החל משנת 1998, הביאה לירידה דרמטית במקרים של נוירובלסטומה, ומחקר של אוניברסיטת McGill שם משנת 2009 הצביע על ירידה שנתית של 6.2% בשכיחות מומי לב מולדים. בקנדה ההעשרה המקובלת היא של 150 מיקרוגרם חומצה פולית ל-100 גרם של קמח או של דגנים (cereals). קמח ודגנים הם מרכיב נכבד בדיאטה, ונזקי NTD עלולים להיגרם כבר בשלב מוקדם (יום 28 של ההיריון) עוד לפני שהאישה יודעת על הריונה, ומחליטה ליטול תוספי פולאט ביוזמתה. שיעור ה-NTDs פחת מהחלת ההעשרה ב-1998 ב-19%, כאשר ב-7 פרובינציות בקנדה בהם נלמדו מקרי NTD בין בשנים 1993-2002 נמצאה הפחתה של 46% בסך מקרי NTD בשנים שלאחר 1998, כאשר ההשרה הביאה לעליה בפועל של הצריכה היומית של חומצה פולית בקנדה ב-70-130 מיקרוגרם.
על פי ה-NIH יש גם ראיות לכך שרמות פולאט גבוהות בדם עלולות לא רק למסך חסר ב-B12, אלא אף להחריף את האנמיה ולהחמיר את התסמינים הקוגניטיביים העלולים להיגרם בגלל החסר ב-B12. לכן המליץ ה-NIH ש"הצריכה הכוללת של חומצה פולית מתוספי ויטמינים מסחריים כמו גם ממזון מועשר בחומצה פולית, אינה אמורה לעלות על 1,000 מיקרוגרם ליום למבוגר בריא". למעשה, הראיות שהצטברו מאז שנת 1998 בארה"ב ובקנדה, לא מצביעות שההעשרה בחומצה פולית ב-2 מדינות אלה, הגבירה את השכיחות של מקרי חסר ב-B12, או את מספר המקרים בהם באו לביטוי תוצאות חסר זה. מכל מקום, קשישים חייבים להיזהר שבעתיים בכל נושא הצריכה העודפת של פולאט, כיוון שהם מצויים בסיכון מוגבר לחסר B12. לכן מומלץ שרופא הרושם למטופל מעל גיל 50 שנה תוספי חומצה פולית, יקפיד על מדידת רמת B12 לפני תחילת הטיפול ויעקוב אחריה במהלכו.
מחקרים על משמעות פולאט בתחלואה משמעותית
נראה שיש ראיות לכך ששמירה על רמה נאותה של חומצה פולית עשויה להפחית אירועים מוחיים, ונתונים אלה התפרסמו בשנת 2008 ב-Circulation, על בסיס נתוני ה-CDC. ניתוח מאגרי המידע על נתוני שבץ מוחי בשנים 1990-2003 ב-4 מדינות, ארה"ב, קנדה, בריטניה ואירלנד, העלה את הנתונים הבאים: מגמת התחלואה בשבץ מוחי בבריטניה ואירלנד נותרה מונופאזית לאורך כל שנות המעקב, ואילו בארה"ב ובקנדה חלה "שבירה" כלפי מטה בשיעור השנתי של מקרי שבץ בשנת 1998 וירידה משמעותית זו של כ-5% בשנה בהשוואה לשיעור מקרי השבץ בשתי מדינות אלה קודם לשנת 1998 מתמידה עד שנת סיום המעקב ב-2003. יצוין שארה"ב וקנדה החלה בינואר 1998 העשרת המזון החומצה פולית כאשר בריטניה ואירלנד לא נקטו בצעד זה. על פי נתונים אלה יוחסה לחומצה הפולית השפעה חיובית בנושא השבץ המוחי. יחד עם זאת אין כל המלצה ספציפית של גופים רפואיים מוסמכים לנטילת חומצה פולית בגישה של מניעת שבץ מוחי.
למרות שהיפר-הומוציסטאינמיה נחשבת בשני העשורים האחרונים כגורם סיכון בלתי תלוי להגברת תהליכי טרשת עורקים וקרישיות יתר, וצריכת חומצה פולית יעילה בהפחתת הומוציסטאין, אין ראיות לכך שצריכת חומצה פולית אמנם יעילה בהפחתת אירועי לב באוכלוסייה. מחקר NORVIT הנורווגי משנת 2006, אף טוען שנטילת חומצה פולית מזיקה בתחום מניעת התקפי לב יותר מאשר מועילה.
חסר בפולאט מפחית את הרמה התאית של SAM או S-adenosylmethionine, מה שמעכב מתילציה של ציטוזין ב-DNA, משפעל אונקוגנים, משרה התמרה סרטנית, משבש אינקורפורציה של אורציל ל-DNA, ומעודד שבירת כרומוזומים, כאשר כל אלה מגבירים את הסיכון להתפתחות מצב סרטני. אך הקשר בין רמת פולאט וסרטן מורכב מדי, ואם כי יש סיבות תיאורטיות מדוע פולאט עשוי למנוע סרטן, מטה-אנליזה משנת 2010 נכשלה למצוא הפחתה בתחלואה סרטנית על ידי טיפול בחומצה פולית, והיו אף מספר מחקרים מוקדמים יותר שדווקא הצביעו על עליה בתחלואה זו. קריטית ביותר הסוגיה מדוע לכאורה טיפול בריכוזים נמוכים יותר של פולאט יכול למנוע תהליכים סרטניים, שעה שריכוזי פולאט גבוהים מחישים תהליכים אלה.
נראה שאין אחידות דעים במסקנות המחקרים הרבים בסוגיה זו. מספר מחקרים מוקדמים במדגמים קטנים יחסית הצביעו לכאורה על כך שתזונה עשירה בפולאט, הייתה גורם יוני במניעת סרטן המעי הגס. לעומת זאת מחקר משנת 2007 לא הצליח להדגים שתוספי פולאט מביאים לירידה בהופעת אדנומות במעי הגס, יתרה מכך מספרם גדל כמו גם אחוז מפגעים קדם-סרטניים אלה שהפכו לשאתות מסוג אדנוקרצינומה. מחקר אירופי גדול שהקיף 520,000 גברים שהיו במעקב ממוצע של 14 שנים, אף מצא עליה של 67% בהתפתחות סרטן המעי הגס בטיפול בפולאט. תוצאות סותרות לגבי משמעות טיפול בפולאט עולה גם ממחקרים בתחום סרטן השד וסרטן הערמונית.
השפעות טיפולים בפולאט, או השפעת דיאטות עתירות בפולאט על בריאות העצם, מניעת אוסטאופורוזיס ושברי עצם, אף היא נתונה עדיין במחלוקת. מחקר מצוטט משנת 2004 ב-New England Journal of Medicine, סיכם שני מדגמים מהערים בוסטון ורוטרדם, והגיע למסקנה שמתן חומצה פולית והפחתת רמת הומוציסטאין הפחיתו משמעותית שברים אוסטיאופורוטיים. אך גם בתחום זה אין עדיין תורה סדורה, וכמובן אין המלצות גורפות על טיפול בפולאט למניעת אוסטיאופורוזיס.
פענוח תוצאות הבדיקה
חסר של פולאט מאובחן על ידי מדידת רמות פולאט וויטמין B12, כמו גם ביצוע ספירת דם (CBC). בספירת הדם ניתן לאפיין תופעות של אנמיה מגלובלסטית, אנמיה מאקרוציטית, רטיקולוציטוזיס, פויקילוציטוזיס והיפר-סגמנטציה של הגרעין בנויטרופילים. רמת פולאט נמוכה מ-3 ננוגרם למיליליטר, ועוד יותר מכך, רמת פולאט הכדוריות דם אדומות הנמוכה מ-140 ננוגרם למיליליטר של כדוריות דחוסות, הן ראיות לחסר בפולאט.
תרופות המשפיעות על הפחתת רמת פולאט בדם
תרופות המהוות אנטגוניסטים של חומצה פולית כמו מתוטרקסאט (מעכב את האנזים dihydrofolate reductase), אמינופטרין, pentamidine, אנטיביוטיקה כגון trimethoprim ו- pyrimethamine והמְשַתֵן triamterene. תרופות המפריעות לספיגת פולאט במעי כמו חומצה אמינוסליצילית, ותכשירים מונעי פרכוסים כמו carbamazepine, phenobarbital, phenyitoin, primidone, וחומצה ולפרואית, אסטרוגגנים וכן גלולות למניעת הריון, קולכיצין, ציקלוסרין, glutethimide, isoniazid, neomycin, phenacetin, nitrofurans, mefenamic acid, תרופה להורדת כולסטרול כמו cholestyramine, תרופה נוגדת דלקת כמו sulfasalazine, נוגד הפרכוסים diphenylhydantoin, תרופות ממשפחת ה-biguanides לטיפול בסוכרת כמו phenformin או metformin, תכשירים למניעת חומציות (antacids) וביקרבונאט, וכן צריכת אלכוהול.
גורמים התורמים לחסר בפולאט
הדרישה לטיפול בפולאט מוגברת בעת הריון והנקה, זאת כיון שמדובר בשגשוג מהיר של רקמות השליה והעובר, וכמובן ברך הנולד. הדרישה המוגברת לפולאט בתקופת ההנקה נובעת בחלקה מנוכחות של חלבוני קושרי-פולאט בזיקה גבוהה בחלב, שמפקידם לרכז את רמת הפולאט בחלב האם. מצבים נוספים שיכולים להגביר את הדרישה לפולאט הם אנמיה המוליטית, חסר ברזל, וכמובן מצבי ממאירות בהם יש יצירת מסה גדולה של תאים סרטניים. גם במטופלים בדיאליזה נוצר מחסור ניכר בפולאט האובד דרך ממברנת הדיאליזה בשל משקלו המולקואלרי הקטן. חסר פולאט כתוצאה מספיגה לקויה יכול להתרחש במצבים כגון מחלת צליאק, ב-tropiacal sprue, במפגעים דלקתיים של המעי כקרוהן, ומצבים נוספים. גם צריכה מועטה או ספיגה לקויה של ויטמינים אחרים כגון B1, B2 ו-B3 יכולים לתרום לחסר פולאט שכן ויטמינים אלה קשורים למִחזוּר של פולאט.
מצבים נוספים הגורמים לחסר פולאט הם יתר פעילות של בלוטת התריס בילדוּת, אלכוהוליזם, מחלת כבד, חסר ויטמין B12, דיאטה עתירת חומצות אמינו, תסמונת Lesch-Nyhan, בחסר חומציות קיבה-achlorhydria, לעתים בקוליטיס מכייבת, ממאיריות כקרצינומה, חסר ויטמין B6, באי סדירות של מטבוליזם של גלוטתיון, אנמיה סידרובלסטית, במחלת Whipple, עמילואידוזיס, בהרחקה ניתוחית של חלקי מעי דק, ובהתקלפות ניכרת של העור כמו בדרמטיטיס אקספוליאטיבית, ושלשולים תכופים.
הוראות לביצוע הבדיקה
נדרש צום של 8 שעות, והדם נלקח במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת הפארין (פקק ירוק). נדרשת הפרדה מיידית של הנסיוב או הפלזמה למניעת המוליזה, שכן הריכוז של פולאט בכדוריות גבוה יחסית לזה שבפלזמה. יש לשמור את הדגימה המופרדת בהקפאה מוגנת מאור. רצוי שהבדיקה לא תתבצע סמוך מאוד לפרוצדורה של הדמייה איזוטופית. יש להימנע מהקפאות והפשרות חוזרות של הדגימה.