כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק C-terminal telopeptide
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| C-terminal telopeptide | |
|---|---|
| שמות אחרים | CTX, carboxy-terminal collagen crosslinks, B-CTx, β CrossLaps, β-CTx,
.C-Telopeptide ,C-terminal collagen crosslinks, Carboxy terminal collagen crosslinks |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | בדיקה להערכת ספיגת עצם |
 | |
| טווח ערכים תקין | גברים-מגיל 5–9 שנים 574-1,849 פיקוגרם/מ"ל; גיל 10–13 שנה- 519-2,415 פיקוגרם/מ"ל; גיל 14–17 שנה – 435-2,924 פיקוגרם/מ"ל; גיל 18–30 שנה - 120–946 פיקוגרם/מ"ל; גיל 31–50 שנה - 93–630 פיקוגרם/מ"ל; גיל 51–70 שנה - 35–836 פיקוגרם/מ"ל.
נשים – גיל 5–9 שנה - 574-1,849 פיקוגרם/מ"ל; גיל 10–13 שנה - 519-2,415 פיקוגרם/מ"ל; גיל 14–17 שנה - 242-1,291 פיקוגגם/מ"ל; גיל 18–29 שנה – 60-640 פיקוגרם/מ"ל; גיל 30–39 שנה - 60–650 פיקוגרם/מ"ל; גיל 40–49 שנה – 40-465 פיקוגרם/ מ"ל; גיל מעל 49 שנה (גיל המעבר – 104-1,008 פיקוגרם/מ"ל. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
סיוע לניטור היעילות של תרפיה נוגדת ספיגת עצם (ביפוספונאטים ו-HRT) בנשים בגיל המעבר לטיפול באוסטאופורוזיס, או במטופלים מאובחנים עם osteopenia. בדיקה מסייעת באבחון של מצבים קליניים הכרוכים בתחלופה (turnover) מוגברת של העצם, כמו במחלת Paget. הבדיקה מומלצת למעקב והערכת יעילות הטיפול בתרופות המונעות פירוק עצם (כגון ביפוספונטיים או HRT) ולזיהוי מצב של ADYNAMIC BONE במחלת האוסטאופורוזיס או במחלות עצם אחרות. הבדיקה מיועדת למועמדים להשתלת שיניים, הסובלים מאוסטאופרוזיס או ממחלות עצם אחרות, או מתרופות העלולות לגרום לדיכוי מוגבר של העצם. דיכוי בולט של CTX בדם יכול לנבא סיכון מוגבר לפיתוח osteonecrosis של הלסת במטופלי ביספופונטים המועמדים להשתלת שיניים.
בשנות ה-2000 המוקדמות אובחן קשר בין השימוש בביפוספונאטים לבין הפגיעה בפיזיולוגיה של העצם שבאה לביטוי ב-osteonecrosis של הלסת (Marx וחב' ב-J Oral Maxillofac Surg משנת 2003, ו-Ruggeiro וחב' באותו כתב-עת משנת 2004). עיכוב חזק של תפקוד אוסטאוקלסטים שנגרם על ידי טיפול בביפוספונאטים, יכול לגרום לעיכוב turnover נורמלי של העצם ולהביא לפגיעה בהתאוששות מאירוע טראומטי כגון ניתוח דנטאלי. כיוון שביפוספונאטים שוקעים באופן מועדף בעצם עם שיעורי מוגברים, ייתכן שרמותיהם בתוך הלסת מוגברות באופן בררני (Ruggeiro ב-Compendium משנת 2008). עם ההתקדמות בהשתלת שיניים, יותר מטופלים עוברים קודם לכן השתלת עצם. על מנת להעריך את הסיכון לאוסטאו-נקרוזיס במקרה של אלה המטופלים בביפוספונאטים, החלו Rosen וחב' לעשות שימוש במדידת CTX כסמן לדינמיקה של העצם ב-Calcif Tissue Int משנת 2000.
רקמת העצם
עצם היא רקמת חיבור גרמית ונוקשה, המהווה חלק מרכזי של השלד באדם. למרות גרמיותה, רקמת העצם היא רקמה פעילה ודינמית העוברת שחלוף של כ-10% בשנה. העצם מורכבת בעיקר מקולגן type 1, חלבון המעניק לעצם את המסגרת השלדית ואת חוזקה, בסיוע של calcium phosphate, שהוא קומפלקס שעבר מינרליזציה. השילוב של סידן וקולגן מעניק לעצם את קשיותה, אך עם זאת העצם גמישה דיה לשאת את משקל הגוף ולעמוד בלחצים ועקת מעמס. למעלה מ-99% של הסידן בגוף נכלל בעצם השלד ובשיניים, ורק 1% הנותר נמצא בדם. לאורך החיים, העצם עוברת ללא הרף הליך של re-modeling, על מנת לשמר את מבנהו הבריא של העצם. התאים בוני העצם, האוסטאובלסטים, יוזמים בתחילה ספיגת עצם על ידי שהם מעודדים אוסטאוקלסטים על ידי שימוש בחומצה ואנזימים קטבוליים להמיס כמויות קטנות של עצם באזורים הזקוקים לחיזוק. בשלב זה אוסטאובלסטים מאתחלים יצירת עצם חדשה, על ידי הפרשת מגוון של תרכובות שעוברות מינרליזציה עם סידן וזרחן. בשנות הילדוּת והנערוּת, בניית עצם מהירה יותר מספיגתו. האדם מגיע לשיא של מסת העצם בין הגילים 25 ו-30 שנה.
מידע קליני
עצמות האדם עוברות תהליך מתמשך של re-modeling, על ידי תהליכים מקבילים של בניית וספיגת עצם. בערך 90% של המשתית האורגנית של העצם מורכבת מקולגן type 1, חלבון סלילני שלושת הגדילים היוצרים אותו קשורים ביניהם בקשרי צילוב בקצוות ה-N טרמינלי וה-C טרמינלי של המולקולה. במהלך ספיגת העצם, תאים אוסטאוקלסטים מפרישים תערובת של חומצה ופרוטאזות נייטרליות המפרקות את סיבי הקולגן (fibrils) ליצירת פרגמנטים הכוללים את CTX. עם הזדקנות העצם צורת α של החומצה האספרטית שמופיעה ב-CTX מומרת לצורת β-CTx, אשר מופרשת לדם בתהליך ספיגת העצם, ובכך יכולה לשמש סמן ספציפי לתהליך הפירוק של קולגן type 1. אכן, רמות מוגברות של β-CTx בנסיוב, נמצאות במטופלים עם תהליכי ספיגת עצם מוגברים.
סמנים של שחלוף עצם מוגברים באופן פיזיולוגי במהלך הילדות, הצמיחה ובמהלך ריפוי שברים. העלייה בסמני יצירת עצם וספיגתה הם בדרך כלל מאוזנים בתרחישים אלה, והם חסרים בדרך כלל ערך אבחוני. לעומת זאת, סמני שחלוף עצם עשויים להיות מועילים כאשר ה-re-modeling של העצם אינו מאוזן. אי-סדירויות בתהליך ה-re-modeling עלולים לגרום שינויים במסה ובצורת השלד. מחלות שונות, ובעיקר hyperthyroidism, צורות שונות של hyperparathyroidism, רוב הצורות של osteomalacia ורככת (rachitis), היפרקלצמיה של ממאירות, מחלת Paget, multiple myeloma, וגרורות לעצם, כמו גם מגוון של מחלות מולדות של יצירת עצם ו-remodeling מה שמוצאים גם ב-osteopenia ובאוסטאופורוזיס תלוית-גיל, או אלה של גיל המעבר. רקמת העצם עוברת כל הזמן תהליכי בניה ופירוק. כ 90% של מטריקס האורגני של עצם הוא קולגן מסוג 1. במהלך ספיגת/פירוק העצם, תאים אוסטיאובלסטים מפרישים תערובת של אנזימים הפעילים בסביבה חומצית או ניטראלית, אנזימים אלו מעכלים ושוברים את סיבי הקולגן לחלקיקים שאחד מהם הוא C-terminal-telopeptide) CTX). עם הגיל, צורת אלפא של החומצה האספרטית ב CTX מומרת בצורת β של אותה החומצה מה שמקנה חומר את השם β-CTX המשתחרר אל זרם הדם במהלך ספיגת עצם ומשמש כסמן ספציפי של פירוק קולגן מסוג 1. ריכוזים גבוהים של β-CTX בדם מצביעים על פירוק/ספיגה מוגברת של עצם.
בדיקת CT-X
בדיקת-דם CTX או CrossLaps מודדת את תוצרי הפירוק של החלבון המבני קולגן Type I בפלזמה. במצבים של פירוק עצם מוגבר (גיל מבוגר, אוסטאופורוזיס פעילה). הקולגן Type I עובר פירוק מוגבר ויש עליה משמעותית של חלקי קולגן בסרום. לעומת זאת, במצבים של דיכוי יתר של העצם (כגון לאחר שימוש מופרז בביספוספונטים), הערכים נמוכים.
השפעת מצבים ומחלות שונות על רמת CTX
השפעה של מחלה קריטית על CTX
מספר מחקרים הראו שמחלה קריטית המחייבת אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ, כרוכה ברמות גבוהות יותר של סמני turnover של העצם (Fábrega וחב' ב-Liver Int משנת 2005). מחקר אחד מצא רמות מוגברות של CTX באלה שעברו ניתוחים מורכבים (Szalay וחב' ב-J Hepatol משנת 2003).
מחלת Paget
מחלת פאג'ט היא מחלה פעילה מאופיינת על ידי רמות מוגברות של סמני יצירת וספיגת עצם, כולל CTX (Seamans וחב' ב-Int J Vitamin Nutr Res משנת 2011, Landewé וחב' ב-Ann Rheum Dis משנת 2006, ו-Chapuy וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 1996). CTX מוגבר במחלה רב-אוסטוטית וחד-אוסטוטית. בנוסף, ההפרשה של הצורה הבלתי-בשלה של CTX, והיחס בין α-CTX ו-β-CTX מוגברים באופן ניכר במחלת Paget פעילה, ואלה מופחתים במהלך רמיסיה (Guañabens וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 1998).
מחלת Cushing
במחלת קושינג CTX מוגבר מעט (Ivaska וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2007, ו-Moghaddam וחב' ב-Injury משנת 2011).
מחלת Crohn
במחלת קרוהן רמה מוגברת של CTX (Ureña וחב' ב-Kidney Int משנת 1999, Tsuchida וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2005, ו-Cacalier וחב' ב-Clin Chim Acta משנת 2013).
תפקוד כלייתי
מונומרים של CTX עוברים פירוק חלקי בכליות או שהם מופרשים ב-glomeruli. לכן תפקוד כליה ירוד באופן רציני, כרוך ברמות מוגברות של CTX בגלל סינון ירוד בפקעיות והצטברות של תוצרי הפירוק שלו (Szulc וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2001). רמת CTX בנסיוב גבוהה משמעותית במטופלים עם כשל כלייתי (GFR<15 ml/min) וכן במטופלים בהֶמוֹ-דיאליזה (Ritchie וחב' ב-Am J Clin Nutr משנת 1998, Zeni וחב' ב-Bone משנת 2003, ו-Hellmeyer וחב' ב-Exp Clin Endocrinol Diabetes משנת 2006). במצבים של hyperparathyroidism שניוני הקשור למחלת כליות, רמת CTX בנסיוב מוגברת. גורמים נוספים המשפיעים על רמת CTX במטופלים עם מחלת כליות הם הסטאטוס של ויטמין D, מצב החולה לאחר הדיאליזה, מחלות נלוות כסוכרת, מייאלומה והיפוגונאדיזם, או טיפולים בקורטיקו-סטרואידים.
שברי עצם
רמת CTX בנסיוב עולה באופן חד במהלך השבועות הראשונים לאחר שברי עצם (עלייה של עד 150%) (Cloos וחב' ב-Clin Lab משנת 2004, Chapuy וחב' ב-Osteoporos Int משנת 1997 ו-Kuchuk וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2009). CTX מגיע לשיאו כ-4 שבועות לאחר השבר, ולאחר מכן מתחיל לרדת ברמתו, אך עדיין נותר מוגבר משך למעלה משנה לאחר אירוע השבר. שברים גדולים במיוחד (pertrochanteric fractures) באים לביטוי ברמת CTX גבוהה במיוחד.
חסר ויטמין D
רמת ויטמין D נמוכה מוצאים בעיקר בקשישים, ובאלה עם חשיפה נמוכה לקרינת-שמש. רמה נמוכה של ויטמין D גורמת ל-hyperparathyroidism שניוני, בעיקר באלה עם צריכת סידן נמוכה. רמות מוגברות של PTH ושל CTX מוצאים בעיקר באלה עם רמת 25OHD מתחת ל-15 ננוגרם/מ"ל (Lund וחב' ב-Eur J Hematol משנת 2010, Glover וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2009, Cohen וחב' ב-Tissue Int משנת 1998, ו-Voorzanger-Rousselot וחב' ב- Br J Cancerמשנת 2006). בתקופת החורף, עם ריכוזים מופחתים של 25OHD יש רמות מוגברות של PTH ושל CTX באנשים קשישים, אך לא באנשים צעירים, כיוון שרמות 25OHD בראשונים נמוכות במיוחד (Szulc וחב' ב-Calcif Tissue Int משנת 2003, Al Nofal וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2015, Kowalska וחב' ב-Clin Biochem משנת 2010, ו-Szappanos וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2010). רמות גבוהות במיוחד של PTH ושל CTX מוצאים בקשישים בבתי אבות המרותקים לחדריהם (Karatzoglou וחב' ב-J Gastroenterol World משנת 2010).
מחלת עצם גרורתית
במטופלים עם גרורות בעצם מוצאים רמות גבוהות של CTX (Meier וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2004, Minisola וחב' באותו כתב-עת משנת 2002, ו-Wistowska וחב' ב-Rheumatol Int משנת 2009). רמות גבוהות של CTX כרוכות במספר גדול של גרורות, ובהופעת אירועים שלדיים פוגעניים כתוצאה מפיזור גרורתי זה. גרורות לעצם מאופיינות על ידי turnover מהיר באזורי הופעת הגרורות, אך עם זאת, רמתו אינה מוגברת כפי שניתן היה לצפות, כנראה כיוון שצורות בלתי-בשלות של CTX כגון -CTX α מופרשות ואינן מתגלות על ידי השיטות המקובלות של β-CTX (Gamero וחב' ב-Bone משנת 1999).
השפעת המחזור החודשי
יש השפעה מעטה לשלב של המחזור החודשי על CTX בעיקר בפאזה ה-luteal (Gass וחב' ב-Menopause משנת 2008). הזמן האופטימלי לאיסוף דגימות בנשים לפני גיל המעבר הוא בשלבים מוקדמים או באמצע הפאזה הפוליקולארית. בשלבים אלה רמת סטרואידי המין יחסית נמוכה ולכן רמת CTX יציבה.
שינויים עונתיים
יש השפעה קטנה יחסית של עונת השנה על רמת CTX, בעיקר בקשישים ובאלה עם חסר חמור של ויטמין D (Pasco וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2004, ו- Szulc וחב' ב-Calcif Tissue Int משנת 2003). נתון זה חשוב במחקר מתמשך לאורך זמן בביקורים תכופים בקליניקה.
פעילות גופנית
פעילות גופנית אינטנסיבית מגבירה באופן מתון את רמת CTX (Weiler וחב' ב-J Sci Med Sport משנת 2012). פעילות גופנית מתונה חסרת השפעה משמעותית על רמת CTX בנסיוב (Woitge וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 1998). יש להימנע מפעילות ספורטיבית בדרגת עצימות גבוהה יום לפני דגימת הדם לצורך מדידת רמת CTX.
השפעת גיל ומגדר
CTX גבוה מאוד ביילודים ובתינוקות, ואז הוא יורד ברמתו עד לגיל הבשלות המינית (Bonnin וחב' ב-Clin Chem Lab Med משנת 1998). רמות CTX גבוהות במהלך השנים הראשונות של הבשלות המינית (Alvarez וחב' ב-Bone משנת 2001Tanner I-III) ), ולאחר מכן הן פוחתות קודם בנערות ואחר כך בנערים (Alvarez וחב' ב-Bone משנת 2001, Garneto וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 1997, ו-Oxford וחב' ב-Osteoporosis Int משנת 2014). במבוגרים צעירים, רמות CTX גבוהות יותר בגברים מאשר בנשים, ואז הן יורדות (מוקדם יותר בנשים) ומגיעות לרמתן הנמוכה ביותר בעשור החיים הרביעי בנשים, ובעשור החיים החמישי בגברים (Kitareewan וחב' ב-J Med Assoc Thailand משנת 2011). רמות CTX בנסיוב גדלות בתקופת גיל המעבר באופן בולט בהשוואה לתקופה שלפני גיל המעבר (Naylor ו-Eastell ב-Nat Rev Rheumatol משנת 2012, ו-Garnero וחב' ב-Clin Chem משנת 2001). בניגוד לכך, בגברים מבוגרים יותר רמות CTX נותרות יציבות או עולות רק באופן מזערי בדרך כלל מעל גיל 70 שנה (Van den Berghe וחב' ב- בדרגותMetab J Clin Endocrinol משנת 2003).
היריון
במהלך ההיריון, רמת CTX עולה עד ללידה, בעוד שהסמנים של בניית עצם הם נמוכים-נורמליים במהלך 2 הטרימסטרים הראשונים, ועולים במהירות במהלך הטרימסטר השלישי (Szulc וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2000, Bayer באותו כתב עת משנת 2014, Fares וחב' ב-Bone משנת 2003 ו-Gracia-Marco וחב' ב-Horm Res Pediatr משנת 2010). לאחר הלידה רמות CTX ביולדת דועכות במהירות ארך נותרות מוגברות בתקופה שלאחר הלידה, בהשוואה לנשים תואמות-גיל שלא הרו, והן גם גבוהות בנשים מיניקות לעומת נשים לא מיניקות (Ferreira וחב' ב-Bonkey Rep משנת 2015, ו-Ebeling וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 1992).
אזור גאוגרפי
הבדלים גאוגרפיים ברמת CTX תלויים בקו הרוחב הגאוגרפי, ונגזרים מכך מנהגי הלבוש, הדיאטה ואורח החיים (Redmond וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2016, ו-Carneiro וחב' באותו כתב עת משנת 2010). לכן רמות הייחוס של CTX צריכות להיקבע לכל אזור גאוגרפי בנפרד. ובאופן ספציפי.
CTX הוא תוצר ביקוע של קולאגן type 1 המכיל קשרי צילוב מסוג pyridinium . CTX מפונה מהגוף על ידי הכליות. רמת CTX בנסיוב תואמת משמעותית עם ספיגת העצם (Chavassieux וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2015). בשיטת immunoassay למדידת רמת CTX משתמשים בנוגדנים כנגד האפיטופ הנמצא בשרשרת α1 של קולגן type 1. רצף חומצות האמינו של אפיטופ זה כולל ליזין ורצף של aspartate-glycine. רצף זה יכול לעבור β-isomerization ליצירת הצורה הבשלה של β-CTX, וכן לעבור racemization. שיטות הבדיקה הזמינות מזהות את האפיטופ הבשל המרכב משני רצפים של β-CTX על 2 שרשרות של קולגן הקשורות ביניהן על ידי קשר צילוב (Rosenqvist וחב' ב-Clin Chem משנת 1998, ו-Fledelius וחב' ב-J Biol Chem משנת 1997).
ההשפעה של תרופות שונות על רמת CTX
קורטיקו-סטרואידים מעכבים יצירת עצם באופן מהיר וגורמים ל-downregulation של ביטוי osteocalcin. במטופלים המקבלים קורטיקו-סטרואידים בצורה פומית או בעירוי לווריד באופן מושך, השינויים בספיגת העצם ובהתאם גם ברמת CTX, הם פחות בולטים ותלויים בתוכנית הטיפול (Ton וחב' ב-J Bone Miner res משנת 2005, Kauh וחב' ב-Eur J Endocrinol משנת 2012, ו-Albertazzi וחב' ב-Climacteric משנת 2004). קורטיקו סטרואידים הנלקחים בשאיפה אינם משפיעים על רמות CTX בנסיוב (Dovio וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2004). Rheumatoid arthritis מאופיינת על ידי רמות גבוהות של ציטוקינים דלקתיים כמו IL-1, ,IL-6 IL-17 או-TNF-α (Bolland וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2007), שמעודדים הרס מפרקים וספיגת עצם. תכשירים המעכבים דלקת ב-RA מפחיתים ספיגת עצם. Infliximab (נוגדן כנגד TNF-α), ו-tocilizumab (אנטגוניסט של הקולטן ל-IL-6), מפחיתים ספיגת עצם ו-CTX בערך ב-15-20% (Gifre וחב' ב-Bone משנת 2013, Anderson וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת2012, ו-Coates וחב' ב-Semin Arthritis Rheumatol משנת 2014).
נשים המשתמשות בגלולות למניעת היריון (המכילות אסטרוגנים) הן בעלות רמות CTX נמוכות ב-15-20% בהשוואה לנשים שלא משתמשות בגלולות אלו (Chopin וחב' ב-Ann Rheumatol Dis משנת 2008, ו-Garnero וחב' ב-Arthritis Rheumatol משנת 2010, ו-Karsdal וחב' Semin Arthritis Rheumatol משנת 2012).
מעכבים של האנזים aromatase לטיפול בסרטן השד, מפחיתים יצירת אסטרוגנים, ומגבירים את ה-turnover של העצם עם העלאת רמות CTX בנסיוב (de Papp וחב' ב-Bone משנת 2007, Ott וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2001 ו-Walsh וחב' ב-Fertil Steril משנת 2010). בנשים בגיל המעבר עם סרטן שד, מעכבי aromatase מעלים רמת CTX ב-10-35%. תרופות נוגדות אפילפסיה כגון phenytoin, phenobarbital, carbamazepine, oxcarbazepine או primidone מעודדות את פעילות האנזים ציטוכרום P450 הידרוקסילאזה בכבד, ומגבירות את ומגבירות את סינתזת מטבוליטים של ויטמין D (Olmos וחב' ב-Maturitas משנת 2010). תרופות נוגדות אפילפסיה יכולות להגביר רמות CTX אלא שהנתונים מועטים ואף סותרים (Verrotti וחב' ב-Ann Neurol משנת 2000, Heo וחב' ב-Epilepsia משנת 20111 ו-Koo וחב' ב-Epilepsy Res משנת 2014). טיפול ב-topiramate או ב-oxcarbazepine מגבירים רמת CTX (Kulak וחב' ב-Arq Bras Endocrinol Metabol משנת 2007, ו-Lyngstad-Brechan וחב' ב-Scand J Clin Lab Invest משנת 2008). אנטגוניסטים של ויטמין K הנלקחים פומית הם חסרי השפעה על רמת CTX (Knapen וחב' ב-Hemostasis משנת 2000).
תרופות ממשפחת ה-Thiazolidinediones (להלן TZDs) הם אגוניסטים של PPAR או perioxisome proliferator-activated receptor (Yki-Jarvinen ב-N Eng J Med משנת 2004). אלה הנוטלים TZDs לתקופה של מעל 3 חודשים, על פי מחקרים שונים מעלים את רמת CTX (Gruntmanis וחב' ב-Calcif Tissue Int משנת 2010, ו-van Lierop ב-Eur J Endocrinol משנת 2012), מפחיתים את רמת CTX (Okazaki וחב' ב-Endocr J משנת (1999, או שאינם משפיעים כלל על רמת CTX (Grey וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2007, Ross וחב' ב-HIV Clin Trials משנת 2012 ו-Zinman וחב' ב- J Clin Endocrinol Metab משנת 2010). תכשירים מְשַתנים ממשפחת ה-thiazides מפחיתים רמת CTX בנסיוב ב-10-20%.
השפעת תרופות אנטי-אוסטאופורוטיות על רמת CTX: תכשירים המעכבים ספיגת עצם מפחיתות רמת CTX באחוזים הבאים (בסוגריים):
17β-estradiol (40-50%) (Sebba וחב' ב-Curr Med Res Opin משנת 2004, ו-Binkley וחב' ב-Osteoporos Int משנת 2009).
SERMs (30-40%) (Eastell וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2011, ו-Ochi וחב' ב-Bone מאותה שנה).
Alendronate (70%) (Stoch וחב' ב-Br J Clin Phamacol משנת 2013, ו-Okabe וחב' ב-J Bone Miner Metab משנת 2004).
Risedronate (40-50%) (Downs וחב' ב-Osteporos Int משנת 2010).
Ibandronate (50-70%) (Delmas וחב' ב-Bone משנת 2008, ו-Reginster וחב' ב-Ann Rheum Dis משנת 2006).
Zoledronate (75%) (Black וחב' ב-N Eng J Med משנת 2007, ו-Eastell וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2014).
Denosumab (70-85%) (Bone וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2010).
מעכבי האנזים cathepsin K (60-70%) (Prestwood וחב' ב- J Clin Endocrinol Metabמשנת 2000, ו-Reginster וחב' ב-Bone משנת 2004).
הוראות לביצוע הבדיקה
CTX יציב יותר בפלזמה-EDTA מאשר בנסיוב, ללא קשר לשיטת המדידה (Stokes וחב' ב-Clin Chem משנת 2011, Qvist וחב' ב-Clin Chem Acta משנת 2004, Lippi וחב' ב-Clin Lab משנת 2007, Huber וחב' באותו כתב עת משנת 2003 ו-Okabe וחב' ב-Clin Chem משנת 2001). השימוש בפלזמה-EDTA נחוץ כאשר יש עיכוב בלתי-נמנע בטיפול בדגימה. ההמלצה היא להשתמש בהנחיות היותר שמרניות של טיפול בדגימה כמו אלה בערכות של Roche, המציינות את יציבות הדגימה בטמפרטורת החדר למשך 24 שעות, יציבות של 8 ימים בקירור הפלזמה לעומת יציבות של 8 שעות בלבד כאשר נסיוב נשמר בקירור. יציבות גדולה יותר של CTX בנסיוב או בפלזמה מדווחת על ידי אחרים, עד כדי יציבות של מעל 4 שעות של דם מלא (בלתי מופרד) (Leary וחב' ב-J Bone Miner Res משנת 2000). בכל הנוגע לאחסון לזמן ממושך, הושגה יציבות דגימה למשך 3 חודשים לגבי CTX בהקפאה (Morovat וחב' ב-Clin Chem Lab Med משנת 2013, ו-Lomeo ו-Bolner ב-Clin Chem משנת 2000). בערכת הבדיקה של Roche ניתן להקפיא את הדגימה עד 3 שנים אם הוקפאה במינוס 70 מעלות.
הקפאות והפשרות של הדגימה
ערכת Roche ממליצה שהדגימה לא תוקפא ותופשר יותר מפעם אחת (Garnero וחב' ב-Clin Chem משנת 2008), אם כי יש נתונים למכביר שניתן להקפיא ולהפשיר את הדגימה פעמיים בלי לפגוע באמינות התוצאה. ההמלצות לגבי טיפול קדם-אנליטי ההמלצות לגבי טיפול קדם-אנליטי בדגימות והכנת הנבדק לבדיקת CTX הן כדלהלן:
- יש צורך בצום של 8–12 שעות, ויש להימנע מפעילות גופנית נמרצת יום לפני נטילת הדם. 12 שעות לפני נטילת הדם, יש להימנע מנטילת מולטי-ויטמינים הכוללים ביוטין
- רצוי שדגימת הדם תהא בין השעות 0730–1000 (Clowes וחב' ב-Bone משנת 2002)
- ניתן לקבל דגימות פלזמה או נסיוב, אך אם לא ניתן לטפל מיידית בדגימת הדם, עדיף להשתמש בפלזמה
- סרכוז והפרדת הנוזל העליון מכדוריות הדם האדומות צריכים להתבצע תוך שעתיים מנטילת הדם, תוך הימנעות מהמוליזה
- אחסון ממושך של הדגימה עד לבדיקה מועדף בהקפאה ב-מינוס 20 מעלות, אך באחסון מעל 3 חודשים ההקפאה במינוס 790 מעלות
- חיוני ערבוב דגימה מופשרת על ידי היפוך חוזר של המבחנה, ואם יש חלקיקים לאחר ההפשרה רצוי סרכוז חוזר
- יש לפסול דגימות המוליטיות מאוד, אך ניתן לקבל דגימות המוליטיות באופן מתון. ניתן לקבל דגימות מאוד ליפמיות. דגימה שנשמרה בקירור יציבה למשך 72 שעות, ואילו כאשר הדגימה הוקפאה (מועדף) היא יציבה למשך 3 חודשים
זמינות מספר ערכות מסחריות למדידת CTX, בשיטת ELISA או CLIA (automated chemiluminiscence immunoassay) של חברת Immunodiagnostic Systems UK, automated electrochemiluminescence או ECLIA (Roche Diagnostics, Germany) (Christgau וחב' ב-Clin Chem משנת 1998).
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)