כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק ירידה בלתי רצונית במשקל - Unintentional weight loss
| ירידה בלתי רצונית במשקל | ||
|---|---|---|
| Unintentional Weight Loss | ||
| ||
| ICD-9 | 783.21 | |
| יוצר הערך | ד"ר אהוד מלצר | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – דיאטה
ירידה בלתי רצונית במשקל היא תופעה רווחת בקרב חולים מכל קבוצות הגיל. לעיתים בעיה זו מהווה אתגר אבחנתי לרופא המטפל, הנותר נבוך אל מול החולה הפונה אליו. לרופא הראשוני תפקיד מרכזי וחשוב בבירור תלונה שכיחה זאת.
לעיתים קרובות זהו הבירור היחיד שהחולה יעבור, ולא יהיה צורך בהפניית החולה לייעוצים נוספים.
אטיולוגיה
שינויים במשקל הם דבר מקובל לאורך חיינו. לא כל שינוי במשקל מעיד על מצב מחלה. מקובל להגדיר ירידה בלתי רצונית במשקל כירידה של יותר מ-5% מהמשקל הבסיסי במהלך 6 חודשים.[1][2] כאשר הירידה במשקל אינה עונה על ההגדרה, יש צורך במעקב צמוד.
הסיבות לירידה בלתי רצונית במשקל הן מגוונות:[3]
הסיבות העיקריות לירידה בלתי רצונית במשקל
| סיבות סוציאליות |
|
|---|---|
| סיבות נפשיות |
|
| סיבות רפואיות |
|
| גיל |
|
סיבות סוציאליות
עוני, בעיקר בקבוצות הגיל הקיצוניות (ילדים וקשישים), מונע תזונה מאוזנת וצריכה מספיקה של קלוריות. עוני אמנם אינו מהווה גורם שכיח בארץ, אך בהחלט קיים.
מעבר לכך, בדידות משפחתית (ערירות) או חברתית היא גורם שכיח לירידה בכמות הקלוריות הנצרכות. לעיתים התופעה מלווה בדיכאון או בהיעדר חשק לאכול ולהתעסק עם מזון. תופעה זו נצפית לעיתים קרובות בקרב קשישים עריריים, לאחר התאלמנות או אבדן משמעותי אחר, בקרב חוסים במוסדות ועוד.
לעיתים הירידה בצריכת מזון נובעת מחוסר ידע. תופעה זאת אינה שכיחה, אך בקרב אוכלוסיות מקבוצות סוציואקונומיות נמוכות ניתן לעיתים להבחין בידע לקוי אודות צורכי הגוף לאבות מזון שונים, דבר העלול להביא לירידה במשקל.[4]
סיבות נפשיות
אנורקסיה נרבוזה היא אמנם תופעה נפשית המתבטאת בירידה (קיצונית) במשקל באופן מובהק, אך היא אינה הסיבה הנפשית השכיחה ביותר לירידה במשקל. המחלה לרוב באה לידי ביטוי לראשונה בקרב בנות בגיל ההתבגרות, אך היא עלולה לצוץ בכל גיל וגם בקרב גברים. לעיתים תסמיניה אינם מובהקים, במיוחד כאשר החולה אינו מוסר מידע מהימן. מכאן החשיבות הרבה למודעות הרופא למחלה זו.
סיבות שכיחות יותר לירידה בצריכת מזון ולירידה במשקל הן דיכאון (בכל קבוצות הגיל) ושיטיון (בעיקר בקשישים). האבחנה של דיכאון כגורם לתסמינים בכלל ולתסמין זה בפרט אינה בהכרח מבוצעת על דרך השלילה. כאשר הדיכאון ברור, ניתן בהחלט לייחס לו תסמינים כגון ירידה במשקל, ללא צורך בשלילת גורמים נוספים.[5][6] עם זאת, כאשר לא מתרשמים שהדיכאון משמעותי כדי כך שגורם לירידה משמעותית במשקל, כדאי להשלים את הבירור גם בכיוונים אחרים.
סיבות נפשיות נוספות לירידה במשקל כוללות התמכרות (לאלכוהול ולסמים כאחד), הן בשל התזונה הלקויה והן בשל הניתוק מהמציאות למשך חלק ניכר מחייהם של החולים.
סיבות רפואיות
אחת הסיבות החשובות לירידה משמעותית במשקל היא מחלה אורגנית. כאשר ידוע על מחלה משמעותית (כגון סרטן ומחלות כרוניות המתאפיינות בחוסר תיאבון), הקשר עם הירידה במשקל ברור. בחולים עם גידולים ממאירים, הירידה במשקל נובעת ממצב קטבולי מחד ודיכוי התיאבון על ידי מדיאטורים המופרשים מהגידול (קכקטין למשל) מנגד.[7] למרות שירידה במשקל עלולה להיות התסמין הראשון המרמז על מחלה כרונית כלשהי, בדרך כלל יתלוו תסמינים נוספים המכוונים לאבחנה זו או אחרת.
תרופות, בעיקר כאלה בעלות השפעה מרכזית המדכאות את התיאבון, עלולות לגרום לירידה במשקל. הרשימה ארוכה, אולם דוגמאות שכיחות הן תאופילין (Theophylline ,Theotard, Theotrim) ודיגוקסין (Digoxin ,Lanoxin).[8]
תופעות נוספות העלולות לגרום לירידה במשקל הן דיספגיה וחוסר תפקוד כללי (למשל לאחר אירוע מוחי או מחלה קשה אחרת).
גיל
הירידה הפיזיולוגית במשקל הקשורה עם גיל היא ירידה קלה והדרגתית מאד, ולכן אין לייחס לגיל את הסיבה העיקרית לירידה במשקל. עם זאת, תופעות הקשורות עם הגיל, כגון ירידה בחוש הריח והטעם, ירידה בתיאבון וכדומה, עלולות להוות סיבה לירידה במשקל ואותן חשוב לזהות:[9]
סיבות לירידה במשקל בגיל המבוגר
- שיטיון
- דיכאון
- מחלה חריפה או כרונית
- דיספגיה
- ירידה בתחושת הטעם
- שלשול
- תרופות
- בעיות שיניים
- מגבלות תפקודיות
אבחנה
כבכל תסמין ברפואה, לאנמנזה הרפואית ולבדיקה הפיזיקלית ישנה חשיבות מכרעת באבחנה. הערכה ראשונית על סמך השיחה עם החולה ובדיקתו יכולה להביא לכדי אבחנה מהירה, לכוון לבדיקות המתאימות ולאפשר הימנעות מבירורים מיותרים, לעיתים פולשניים.
האנמנזה התזונתית היא חשובה ביותר. ניתן להיעזר בתזונאי לביצועה. לרופא לא תמיד יש את הכלים להערכה נכונה של הערך הקלורי והאיזון של מה שהחולה אוכל.
לפני שמחליטים לבצע בירור, קיימת חובה לתעד את המשקל (והגובה) ולהשוותם, במידה וניתן, לתיעוד קודם. לעיתים החולה מתלונן על ירידה במשקל, אך כאשר בודקים את העובדות מסתבר שאין הדבר כך כלל וכלל. בחולה הקשיש, יש לוודא שאין הפרעות לעיסה (תותבות לא מתאימות, חסר שיניים וכדומה).
כאשר הירידה במשקל היא התסמין היחיד, ונשללו תסמינים אחרים באמצעות אנמנזה רפואית מדוקדקת ובדיקה גופנית מלאה, ניתן להמשיך את הבירור במסגרת רופא המשפחה. הבירור צריך לכלול את הבדיקות הללו:
בדיקות ראשוניות לבירור ירידה במשקל
- ספירת דם
- שקיעת דם (או CRP)
- בדיקת שתן כללית
- תפקודי כליה
- אנזימי כבד
- אלבומין
- סידן ואלקטרוליטים
- סוכר
- TSH
- HIV – בקבוצות סיכון בלבד
- PPD – בקבוצות סיכון בלבד
- צילום חזה
בחולים נבחרים יש להמליץ על בדיקות נוספות גם אם אין תסמינים מכוונים. בדיקות אלו מוגדרות כבדיקות סקר לכלל האוכלוסייה בגילאים המתאימים, ואינן קשורות לתסמין של ירידה במשקל בצורה ישירה:
- בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס בקבוצות הגיל המתאימות (גיל 50 באוכלוסייה עם סיכון ממוצע)
- ממוגרפיה בהתאם למקובל כבדיקת סקר לגילוי סרטן השד
- בדיקת PAP כמקובל בנשים לגילוי סרטן צוואר הרחם
- PSA כמקובל בגברים, לגילוי סרטן הערמונית.
הערות שוליים
- ↑ Barrocas A, Belcher D, Champagne C, Jastram C. Nutrition assessmen practical approaches. Clin Geriatr Med 1995;11:675-709
- ↑ White JV, Ham RJ, Lipschitz DA, Dwyer JT, Wellman NS. Consensus of the nutrition screening initiative: Risk factors and indicators of poor nutritional status in older Americans. J Am Diet Assoc 1991;91:783-7
- ↑ Wise GR, Craig D. Evaluation of involuntary weight loss. Postgrad Med 1994;95(4):143-50
- ↑ Markson EW. Functional, social, and psychological disability as causes of loss of weight and independence in older community-living people. Clin Geriatr Med 1997;13(4):639-52
- ↑ Blazer D. Depression in the elderly. N Engl J Med 1989;320(3):164-6
- ↑ Morley JE, Silver AJ. Anorexia in the elderly. Neurobiol Aging 1988;9(1):9-16
- ↑ McMurray J, Abdullah I, Dargie HJ, Shapiro D. Increased concentrations of tumour necrosis factor in "cachectic" patients with severe chronic heart failure. Br Heart J 1991;66(5):356-8
- ↑ Morley JE. Anorexia of aging: physiologic and pathologic. Am J Clin Nutr 1997;66:760-73
- ↑ Robbins LJ. Evaluation of weight loss in the elderly. Geriatrics 1989; 44(4):31-4
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אהוד מלצר, המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, מרכז רפואי קפלן, רחובות