כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק סרטן הערמונית - Prostate cancer
| סרטן הערמונית | ||
|---|---|---|
| Prostate cancer | ||
| ||
Position of the prostate
| ||
| ICD-10 | Chapter C 61. | |
| ICD-9 | 185 | |
| MeSH | D011471 | |
| יוצר הערך | ד"ר דניאל קייזמן | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן הערמונית
מבוא
הערמונית היא בלוטה אצל הגבר, המצויה מתחת לשלפוחית השתן, ובעלת תפקיד, בגיל הפריון, בהפרשת חלק מנוזל הזרע.
בלוטת הערמונית עלולה להיות המקור למספר הפרעות רפואיות אצל הגבר. ההפרעה השכיחה היא הגדלה שפירה של הערמונית הקורית אצל גברים רבים בגיל לאחר הפריון. מצב זה גורם לעיתים להפרעה חסימתית במתן שתן. הפרעה אחרת שמקורה בבלוטת הערמונית היא סרטן הערמונית.
סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח בקרב גברים, והגורם השני בשכיחותו לתמותת גברים מסרטן בעולם המערבי.
בישראל יאובחנו 1 מתוך 6–9 גברים עם סרטן הערמונית, ובסך הכל מאובחנים מדי שנה כ-2700 חולים בקירוב[1]
גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות סרטן הערמונית הם גיל מתקדם (סרטן הערמונית נדיר בגיל צעיר מארבעים, ושכיחותו עולה בהתמדה בגיל מבוגר יותר), מחלה בקרובי משפחה מדרגה ראשונה (אך רק במיעוט המקרים הסיפור המשפחתי הוא חלק מתסמונת גנטית מזוהה כגון מוטציה בגן BRCA(BReast CAncer gene)), העדר פעילות גופנית וצריכה מוגברת של אוכל שומני.
אבחון סרטן הערמונית
עקב בדיקת סקר גילוי מוקדם על ידי מדידת הרמה בדם של הסמן PSA (Prostate specific antigen), סרטן הערמונית מאובחן לרוב (90 אחוזים מהמקרים) בשלב מוקדם ללא גרורות, ולעיתים ללא תסמינים. התועלת בגילוי מוקדם לא הוכחה חד משמעית, וקיימים חילוקי דעות לגבי גישה זו. בחלק מהמקרים יאובחן הגידול בשלב מתקדם מקומית-אזורית או אף עם גרורות (כ-10 אחוזים מהמקרים). גרורות עלולות לגרום לתסמינים לפי האיבר המעורב. העצמות הן האיבר השכיח למעורבות גרורתית. תסמינים של סרטן ערמונית גרורתי כוללים כאב עצמות, ירידת משקל, ירידת תיאבון, חסימת דרכי השתן.
תהליך אבחון סרטן הערמונית כולל בדיקת רופא (ובפרט בדיקת אצבע להערכת הערמונית), בדיקת דם לרמת הסמן PSA, ביופסיה של הערמונית, ובדיקות הדמיה. הביופסיה תהיה לעיתים בהנחיית בדיקת MRI (Magnetic Resonance Imaging) של הערמונית. בדיקות ההדמיה כוללות לעיתים MRI של הערמונית ובדיקת PET- PSMA (Positron Emission Tomography - Prostate-Specific Membrane Antigen) לאבחון או שלילה של קיום גרורות.
הגישה לסרטן ערמונית מוקדם לא גרורתי
סרטן ערמונית המתגלה בשלב מוקדם הוא לעיתים בר ריפוי, ורוב החולים לא ימותו ממחלתם. קיימות מגוון אפשרויות גישה, ובפרט ניתוח כריתת הערמונית, וטיפול קרינתי לערמונית (ובחלק מהמקרים גם לאגן, עם או בלי שילוב טיפול הורמונלי). בחלק מהחולים קיימת אפשרות למעקב פעיל ללא מתן טיפול. טיפולים נוספים הניתנים לפעמים הם בראכיתרפיה (Brachytherapy, טיפול על ידי השתלת גרגירים רדיואקטיביים בערמונית), HIFU (High-Intensity Focused Ultrasound, הרס רקמת הגידול על ידי חימום), קריותרפיה (Cryotherapy, הרס רקמת הגידול על ידי הקפאה), טיפול פוטודינמי (Photodynamic) (Tookad).
שיקולים הנלקחים בחשבון בקביעת הטיפול המתאים הם גיל החולה, מחלות רקע, רמת הסמן PSA, מראה הגידול בביופסיה (ניקוד Gleason), ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקות ההדמיה, ולפעמים בדיקות גנומיות של רקמת הגידול.
בתום הטיפול הראשוני, החולה יהיה לרוב במעקב תקופתי כולל בדיקה גופנית, בדיקת הסמן PSA וחזרה לפי הצורך על בדיקות הדמיה.
הגישה לחזרת מחלה לאחר טיפול ראשוני
בשליש מהחולים (בקירוב) שטופלו לסרטן ערמונית שהתגלה בשלב מוקדם ללא גרורות, תראה חזרת מחלה לאחר טיפול ראשוני.
בשלב ראשון, חזרה זו מתבטאת לעיתים כעליית רמת הסמן PSA, ללא עדות לגרורות בבדיקות הדמיה. מצב זה מכונה חזרה ביוכימית לא גרורתית של סרטן הערמונית.
אפשרויות גישה למצב זה כוללות טיפול אחר שלא ניתן בעבר (למשל קרינה עם או בלי טיפול הורמונלי לאחר ניתוח כריתת ערמונית), מעקב בלבד, מתן טיפול הורמונלי, השתתפות במחקר קליני.
בחלק מחולים אלו, תתפתחנה בהמשך גרורות.
בסביבות 20 אחוזים מהחולים יאובחנו עם גרורות בשלב כלשהו של מחלתם (באבחון מלכתחילה או בהמשך לאחר אבחון גידול ראשוני לא גרורתי).
הגישה לסרטן ערמונית גרורתי
כ-20 אחוזים (בקירוב) מחולי סרטן הערמונית יאובחנו עם גרורות במהלך מחלתם (מלכתחילה, או כחזרת מחלה לאחר טיפול בגידול ראשוני שאובחן בתחילה ללא גרורות).
חולי סרטן ערמונית גרורתי מסווגים לפי מספר שיטות, למשל לכאלו עם פיזור משני אזורי (בקשריות לימפה באגן ו-Retroperitoneum תחתון) או שאינו אזורי; לכאלו עם מעט גרורות (מחלה אוליגומטסטטית (Oligometastatic)) או הרבה גרורות (מחלה פולימטסטטית (Polymetastatic)); ולכאלו עם נפח מחלה נמוך או גבוה (לפחות 4 גרורות גרמיות מתוכן לפחות אחת מחוץ לעמוד שדרה ואגן, ו/או גרורות ויסצרליות (Visceral)).
לפי סיווג המחלה תקבע הגישה טיפולית.
ההורמון Testosterone (סוג של Androgen) מעורב בתהליך הגידולי. על כן הטיפול הראשוני בחולי סרטן ערמונית גרורתי הוא טיפול הורמונלי מפחית Testosterone (לרמת סירוס בזריקות LHRH Agonist (Luteinizing Hormone-Releasing Hormone), זריקות או כדורי LHRH Antagonist או ניתוח כריתת אשכים.
עד לפני מספר שנים, הטיפול ההורמונלי מפחית Testosterone היה הטיפול הראשוני היחיד בחולים אלו.
טיפול זה מביא לתגובה טובה ברוב המטופלים, שמראים ירידת רמת הסמן PSA, שיפור בתסמינים, ושיפור או התייצבות בבדיקות ההדמיה.
ברם, בחלוף פרק זמן מסוים (בחלק מהמחקרים זמן חציוני של שנה וחצי עד שנתיים) רוב המטופלים יראו התקדמות מחלה למצב עמיד לסירוס (קרי התקדמות מחלה מבחינת PSA, תסמינים, בדיקות הדמיה, למרות רמה נמוכה של Testosterone בדם).
חל שיפור משמעותי בהבנת הביולוגיה של סרטן הערמונית, והידע שנצבר הוביל להתפתחות טיפולים חדשים המכוונים באופן מדויק נגד מנגנונים מולקולריים האחראים להתקדמות המחלה. שפעול הקולטן ל-Androgen הוא תהליך מרכזי בסרטן הערמונית. הקולטן ל-Androgen רגיש מאוד לריכוז נמוך של אנדרוגנים (Androgens).
מחקרים שפורסמו, הראו שהוספת טיפול כימותרפי בתרופה Docetaxel, או טיפול הורמונלי מתקדם מעכב אנדרוגנים (תרופות כגון Enzalutamide, Apalutamide, Abiraterone) לטיפול ההורמונלי הראשוני, דוחה באופן משמעותי את פרק הזמן עד התפתחות מצב עמיד לסירוס, ומשפרת את הישרדות החולים[2][3][4][5]. לכן, רוב החולים עם סרטן ערמונית גרורתי יטופלו מלכתחילה בנוסף לטיפול הורמונלי ראשוני מפחית Testosterone, גם בטיפול כימותרפי Docetaxel ו/או טיפול הורמונלי מתקדם.
הגישה לסרטן ערמונית גרורתי בשלב המתקדם העמיד לסירוס
רוב חולי סרטן ערמונית גרורתי המטופל בטיפול הורמונלי ראשוני יפתחו לאחר זמן מה (מספר שנים בממוצע) עמידות לטיפול ההורמונלי הראשוני והתקדמות מחלה למרות רמה נמוכה של Testosterone בדם. מצב זה מכונה סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס או mCRPC (Metastatic castration resistant prostate cancer).
mCRPC מהווה סוגיה קלינית נפוצה ומורכבת.
בעשור השני של המאה ה-21 חלה התקדמות בהבנת מנגנונים מולקולריים הקשורים להתקדמות סרטן הערמונית הגרורתי העמיד לסירוס, והבנה זו הביאה לפיתוח ואישור תרופות שהרחיבו את אופק הטיפול בחולים אלו.
טיפולים אונקולוגים במצב זה (בתלוי במה שקיבל החולה בעבר) כוללים:
- כימותרפיה (התרופות Docetaxel ו-Cabazitaxel)
- טיפולים הורמונליים מתקדמים מעכבי Androgen (התרופות Abiraterone Acetate, Enzalutamide)
- טיפולים ביולוגיים (התרופות Olaparib ו-Rucaparib) שמעכבים את החלבון PARP (Poly ADP Ribose Polymerase, חלבון תיקון DNA). טיפול זה מתאים למטופלים עם שינוי גנומי ברקמת הגידול בחלבוני תיקון DNA כגון 2 BRCA[6]
- רדיואיזוטופים (Radioisotopes) (התרופות Radium 223 dichloride ו-Lutetium 177 PSMA ( Prostate-Specific Membrane Antigen)) שהם טיפול תוך ורידי באיזוטופ שמתפרק תוך פליטת קרינה הפוגעת בתאי הגידול בגרורות (קרינת Alpha בטיפול ב-Radium 223 dichloride, קרינה Beta בטיפול ב-Lutetium 177 PSMA)[7]
- אימונותרפיה (Immunotherapy) (בתרופה Pembrolizumab (Keytruda)) במיעוט קטן של החולים עם שינוי גנומי MSI (Microsatellite instability) ברקמת הגידול
טיפול על ידי צוות רב תחומי
הטיפול בסרטן הערמונית מורכב. על כן יש לשאוף לטפל בו במסגרת בית חולים בו כל מקרה נדון ומטופל על ידי צוות רב תחומי הכולל אונקולוגים מומחים לסרטן הערמונית, אורולוגים, רופאי קרינה, פתולוגים, רופאי הדמיה.
ביבליוגרפיה
- ↑ סרטן הערמונית בישראל: עדכון נתוני תחלואה ותמותה, ספטמבר 2021
- ↑ James ND et al. Abiraterone for Prostate Cancer Not Previously Treated with Hormone Therapy N Engl J Med. 2017 Jul 27;377(4):338-351.
- ↑ Abiraterone plus Prednisone in Metastatic, Castration-Sensitive Prostate Cancer. Fizazi K et al. N Engl J Med 2017; 377:352-360
- ↑ ARCHES: A Randomized, Phase III Study of Androgen Deprivation Therapy With Enzalutamide or Placebo in Men With Metastatic Hormone-Sensitive Prostate Cancer. Armstrong A et al. J Clin Oncol. 2019 Nov 10;37(32):2974-2986
- ↑ Enzalutamide with Standard First-Line Therapy in Metastatic Prostate Cancer. Davis ID et al. N Engl J Med. 2019 Jul 11;381(2):121-131
- ↑ Survival with Olaparib in Metastatic Castration-Resistant Prostate Cancer Hussain et al, NEJM 2020
- ↑ Lutetium-177–PSMA-617 for Metastatic Castration-Resistant Prostate Cancer Sartor et al. NEJM 2021
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר דניאל קייזמן, מנהל היחידה לגידולי דרכי השתן, מערך אונקולוגי, מרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי