כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק שיקום נשלף ברפואת השיניים - Removable dental prostheses
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
שיקום נשלף הינו מבנה המכיל שיניים תותבות, המונח בפה המתרפא ומשמש להחזרת הפונקציה והאסתטיקה שסופקו על ידי השיניים.
הסיבות לביצוע שיקום נשלף
- כאשר אין אפשרות לביצוע שיקום קבוע, בשל סיבות אנטומיות, בריאותיות, פסיכולוגיות או פיננסיות.
- כשיקום זמני עד להכנת שיקום קבוע שאינו נשלף.
שכיחות שיקום נשלף: על פי סקר עדכני שנערך באירופה, שיקום נשלף נפוץ יותר באוכלוסיות מבוגרות יותר, באיזורים כפריים, באוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ובאנשים בעלי השכלה נמוכה יותר והכנסה נמוכה יותר.[1]
שכיחות התותבות באוכלוסיה הכללית יורד עם השנים בשל שיפור במצב הדנטלי הכללי באוכלוסיה, גישה שמרנית של רפואת השיניים המעדיפה שיקום שיניים על פני עקירתן, וכמובן- העליה בשיקום חוסר שיניים באמצעות שתלים.
סוגי שיקום נשלף
- תותבת שלמה - מבוצעת כאשר אין בלסת שיניים.
- תותבת חלקית - מבוצעת כאשר רק חלק מן השיניים בלסת חסרות.
מכיוון שגם בשיקום הפה באמצעות תותבות נעשה לעיתים קרובות שימוש בשתלים, לכל סוג תותבת יש שני תתי-סוגים:
- תותבת שלמה ותותבת שלמה נתמכת שתלים.
- תותבת חלקית ותותבת חלקית נתמכת שתלים.
תותבת שלמה
תותבת שלמה נועדה להשלים את כל הרקמות החסרות בפה מחוסר שיניים: השיניים והרכסים האלבאולריים (כלומר העצם שבתוכה ישבו השיניים). על התותבת להתאים למבנים האנטומיים השונים בסביבתה: הלשון, החיך, הלחי שרירי השפה ושרירי הלעיסה. אי התאמה לאחד המבנים יתבטא בפצעים אי נוחות בתפקוד, בעיות בפונטיקה (כלומר בהגיית מילים) וחוסר יציבות של התותבת.
הערות שוליים
השינויים שחווה המתרפא עם קבלת תותבת חדשה:
שינויים בדפוסי האכילה- הלעיסה עם תותבת היא פחות יעילה באופן משמעותי, ומחייבת חיתוך המזון לחתיכות קטנות בסכין ובמזלג והימנעות ממזונות מסוימים.
שינויים בדיבור- הדיבור משתנה מעט, בשל העובדה שהלשון נוגעת בתותבת (העשויה פלסטיק) במקום בחיך בזמן הדיבור. לעיתים גם העמדה החדשה של השיניים בתותבת שונה מזו של השיניים הטבעיות וכך הגיית הצלילים "ס" , "ז" ו" נשמעת שונה מהגייתם לפני הכנסת התותבת לפה.
שינויים במראה הפנים- מראה הפנים משתנה לעיתים באופן דרמטי, בשל שינויים בטונוס (מתיחת) השרירים.
רצוי מאד שהן רופא השיניים והן המתרפא יהיו מודעים להיבטים הפסיכולוגיים והמעשיים הרבים של שיקום באמצעות תותבות, שכן עם המודעות מגיעים גם הפתרונות.
הפתרונות להסתגלות מוצלחת לתותבת:
ראשית יש לקחת בחשבון שתקופת ההסתגלות לתותבות הינה ארוכה, בין שלושה שבועות לכמה חודשים. חשוב לציין כי גם כשלמתרפא כבר היתה תותבת, והיא הוחלפה בחדשה, גם אז צפויה תקופת הסתגלות לא קצרה, שכן מסתבר שהמוח ומערכת שרירי הפנים זקוקים לתקופת הסתגלות להימצאותו של "גוף זר" בפה.
שנית, על רופא השיניים להשתדל להכין את התותבת באופן המעולה ביותר, כך שתתאים באופן מרבי למתרפא. אסתטיקה משופרת תסייע לשיקום דימוי הגוף שנפגע, העמדת שיניים נכונה תשפר את יעילות הלעיסה ואת נוחות ההגייה.
בנוסף חשוב להבין, כי תותבת שלמה תחתונה כמעט תמיד בעייתית מאד עבור המתרפא: היא מוזזת ממקומה כל הזמן על ידי תנועות הלשון ושרירי הלעיסה, אינה מאפשרת לעיסה ודיבור נינוחים, ועלולה ללחוץ על אזורים רגישים ברקמה ולגרום לפצעים. בשל הבעייתיות הידועה הזו, הורה איגוד הבריאות האמריקאי לרופאי השיניים להמליץ למטופליהם על הרכבת תותבת תחתונה על גבי שני שתלים, ונימק זאת בכך שטיפול זה עדיף בהרבה על תותבת שלמה תחתונה ללא שתלים. השתלים מחזיקים את התותבת במקומה והיא אינה זזה. המתרפא נהנה מתחושת בטחון ומיכולת לעיסה משופרת.
לסיכום: תותבת שלמה הינה שיקום יעיל ומתאים כאשר מתייחסים לכל בעיותיו של המתרפא הנובעות מאובדן השיניים ומתאימים את התותבת תוך שימוש בידע ובאמצעים שהתפתחו עם השנים ברפואת השיניים, כגון תוספת שתלים.