גיל המעבר - Menopause

הדפס

גיל המעבר
Menopause
שמות נוספים	התסמונת הקלימקטרית
ICD-10	Chapter N 95.0
ICD-9	627.2
יוצר הערך	פרופ' ברי קפלן, ד"ר גדעון קופרניק, ד"ר מיכאל הירש, פרופ' אמנון בזזינסקי, ד"ר יאיר פרנקל, ד"ר עמוס בר, ד"ר רוית נחום, פרופ' איתן פאר, פרופ' עמוס בר יואב פלד, ד"ר מורן רבאו שוויקה

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – גיל המעבר

גיל המעבר מוגדר כשנה לאחר המחזור הטבעי האחרון. קודמת לו תקופה של מספר שנים שבהם מתרחש המעבר מתקופת הפוריות לאי פוריות. ומכאן היא התקופה שלאחר תקופת הפוריות. בתקופת המעבר, חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת הורמוני השחלות, האסטרוגן והפרוגסטרון. רוב האיברים בגוף האישה מכילים קולטנים לאסטרוגן ומושפעים ממנו, חלקם יותר וחלקם פחות. אף על פי שגיל המעבר אינו מוגדר כמחלה, החסר ההורמונלי מביא, לעלייה בתחלואה (מעבר לסיכון הצפוי עקב הגיל בלבד). עליה זו בתחלואה ניתנת להורדה משמעותית על ידי מתן טיפול הורמונלי חליפי. גלי חום היא התלונה השכיחה ביותר, אך תופעות גיל המעבר אינן רק גלי חום. גיל המעבר היא תקופה הכרוכה בחרדה מאת הנשים שנשים, אך מאידך נשים רבות אינן מכירות את כל התסמינים הקשורים לתסמונת גיל המעבר ולכן לא מדווחות עליהם מתוך מחשבה שאין זה עניינו של רופא הנשים. יש להקדיש יותר זמן לביקור המרפאה של נשים אלה, לשאול שאלות מכוונות ולנסות לשפר את איכות החיים של הנשים אשר עתידות לבלות יותר משליש מחייהן במצב הורמונלי מיוחד זה הנקרא "גיל מעבר".

אפידמיולוגיה

גיל הפסקת הווסת (מנופאוזה) בישראל נע סביב גיל 48–49. עם זאת, תוחלת החיים עלתה ואם באמצע המאה ה-19 רבות מהנשים לא זכו להגיע לגיל 50, היום תוחלת החיים בנשים בישראל מגיעה לגיל 85, עובדה היוצרת מצב בו אישה נמצאת כשליש מחייה במצב הורמונלי מיוחד של גיל המעבר. התזונה הטובה והרפואה המודרנית מציבים בעיה בפני מערכות הבריאות ומערכות כלכליות בעולם, בכך שאוכלוסיית העולם הולכת ומזדקנת.

איור 1: תוחלת החיים לעומת גיל המעבר ב-150 השנים האחרונות.

אטיולוגיה

בתקופת המעבר, מתרחשת ירידה הדרגתית בייצור ובהפרשה של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. זקיקי השחלות נהיים פחות רגישים לגונדוטרופינים, תהליך הביוץ הופך ללא סדיר וכתוצאה מכך, גם מחזור הווסת נעשה לא סדיר, ואורכו משתנה. בשל הירידה ברגישות השחלות להורמוני ההיפופיזה (FSH - Follicular Stimulating Hormone, ו-LH - Luteinizing Hormone), רמותיהם עולות, ובמקביל, מתבטאות תופעות של גיל המעבר, כולל גלי חום ושינויים במצב הרוח.

רמת ה-FSH עולה בפקטור של 10–20, עד להגיע לערכים של מעל 35–40, בעוד רמת ה-LH במנופאוזה המוקדמת עולה רק בפקטור של 3. מיד לאחר המנופאוזה, השחלה ממשיכה לייצר ולהפריש בעיקר טסטוסטרון ואנדרוסטנדיון. רמת האנדרוסטנדיון יורדת במהלך המנופאוזה לכדי כחצי מהרמה שלפני המנופאוזה. רמת הטסטוסטרון גם היא יורדת לאחר המנופאוזה אך בקצב קבוע, כאשר השחלה מפרישה יותר טסטוסטרון לאחר המנופאוזה מאשר לפניה. כלומר, גם לאחר המנופאוזה, השחלה נותרת איבר אנדוקריני פעיל.

הירידה בפעילות השחלות ובהפרשת האסטרוגן בגיל המעבר לא רק מתבטאת באובדן הפוריות אלא גם בתסמינים מידיים ובהשפעות לטווח הארוך. התסמינים והתהליכים הנלווים עלולים להשפיע לרעה על אורך ואיכות החיים. בתקופה זו, מתרחשים מספר שינויים המתווספים לתהליך ההזדקנות הרגיל אך מופיעים בצורה מהירה וחריפה יותר וקשורים לעצם דילול מאגר הזקיקים השחלתי והפסקת ייצור האסטרוגן.

איור 2: השינויים ההורמונלים שחלים סביב גיל המעבר.

קליניקה

תסמיני גיל המעבר הם מגוונים ולא מוגבלים רק לגלי חום והזעות לילה. ניתן למיין את התסמינים לארבע קטגוריות עיקריות, כאשר כל אחת מהן מצריכה גישה טיפולית שונה. ישנם תסמינים שיכולים להופיע בלי קשר ישיר לגיל המעבר ואינם ספציפיים אך ורק לו.

ארבע הקבוצות של התסמינים הן: תסמינים וזומוטוריים, תסמינים פסיכופיזיקליים, דימומים לא סדירים, ותסמינים אורוגניטליים.

תלונות וזומוטוריות (גלי חום)

גלי חום הם התסמין הנפוץ ומוכר בגיל המעבר, כאשר 75–85 אחוזים מהנשים מדוחות עליהם, אך רק כחצי מהן סובלות מגלי חום בתדירות גבוהה, אשר מפריעה לחיי היום יום. ישנה שונות בשכיחות בהתאם למקום ולגזע, כאשר בארצות הברית נמצא כי השכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ממוצא אפריקאי והיספני, לעומת שכיחות נמוכה במיוחד בסין ובמדינות אסייתיות אחרות.

תאי העצב במוח הם התאים הרגישים ביותר בגוף לעליה בטמפרטורה (מכת חום גורמת לאובדן הכרה ואפילו למות). היות שהמוח נמצא בתוך קופסית של עצם-הגולגולת, שאינה מוליכת חום, נמצא כי המנגנון בו המוח מגן על עצמו בזמן גלי חום הוא כיווץ ניכר של העורקים בצוואר המזינים את המוח. כיווץ זה מונע אספקת חמצן וגלוקוז החיוניים לתפקוד תקין של המוח. ולכך השלכות מרובות, למשל חסר יכולת להמשיך בשינה בזמן שיש גלי חום בלילה.

באזור ההיפותלמוס במוח נמצא המרכז המווסת את טמפרטורת הגוף. כאשר הטמפרטורה נמוכה מ-36.4 מעלות צלזיוס, מופעל מנגנון המביא לכיווץ כלי דם ולרעד, וכך מייצר חום. בעליית הטמפרטורה מעל 37.4 מעלות, מופעלת הרחבת כלי דם ואידוי חום דרך העור והזעה. הסיבה המדויקת להופעת גלי חום בגיל המעבר אינה ידועה לחלוטין, אך נראה כי הם קשורים לירידה ברמות האסטרוגן ולשינויים בפעולת המוח.

גל החום הטיפוסי נתפס כהתפרצות של אודם פתאומי בעור הראש, הצוואר והפנים, המלווה בתחושת חום משמעותית ולעיתים גם בהזעה רבה. זמן משך גל החום הוא לרוב בין שלוש לארבע דקות, אך ישנם מקרים של גלי חום ארוכים יותר, שיכולים להימשך עד שעה. התופעה נפוצה במיוחד בלילה, במצבי לחץ ובסביבה חמה, אך התבטאותה משתנה מאישה לאישה, כך שלכל אחת ישנו מהלך אופייני משלה. ברוב המקרים, גלי החום מתרחשים כבר בטרום גיל המעבר והולכים ומתעצמים בגיל המעבר, בהקשר לירידה בייצור ובהפרשת האסטרוגנים, והם נעלמים באופן טבעי שנה עד שנתיים לאחר הפסקה מוחלטת בייצור ההורמונים. התסמינים הוזומוטוריים עוברים מעצמם, כאשר תדירותם פוחתת בהדרגה עד להיעלמותם המוחלטת. עם זאת, ישנם מקרים, אם כי מעטים, שבהם התסמינים נמשכים לשנים רבות ואף לעיתים נדירות לצמיתות.

גורמים המשפיעים על תדירות גלי החום

• פעילות גופנית - מגבירה את רמות הגונדוטרופינים והאסטרוגן (בתקופת הפרימנופאוזה), תורמת להפחתת גלי החום. במנופאוזה, היא מגבירה את רמות האנדורפינים - במיוחד β-אנדורפינים, המונעים גלי חום ומשפרים משמעותית את המצב הרוח
• היפוגליקמיה - במהלך ירידת רמת הסוכר בדם, כגון במצבי צום, ישנה התגברות של גלי החום. נמצא שנשים שאוכלות ארוחות גדולות ולאחר מכן חוות מצב של היפוגליקמיה, סובלות מאוד מגלי החום
• הפרעות שינה - גלי חום גורמים להפרעות שינה חמורות, במיוחד בחלק הראשון של הלילה שלא כולל שלבי REM‏ (Rapid Eye Movement). התלונות כוללות התעוררויות תכופות וקושי בהירדמות מחדש. בחלק השני של הלילה, שכולל שנת REM, התופעה פחות מובהקת. ניתן לטפל בתופעה על ידי מתן מלטונין, בהצלחה חלקית
• משקל הגוף - בעבר נחשב שגלי חום שכיחים יותר בנשים רזות ופחות בנשים שמנות, אשר ייצרו אסטרוגן מארומטיזציה של האנדרוגנים ברקמת השומן. מחקרים מאוחרים הראו כי למעשה, נשים שמנות (BMI - Body Mass Index>27) ממוצא אפריקני הן הסובלות ביותר מגלי חום
• גורמים נוספים - עישון, היסטוריה משפחתית, מעמד סוציואקונומי נמוך, רמות אסטרוגן נמוכות, חום גוף מוגבר, תסמונת קדם-וסתית (PMS - Premenstrual Syndrome) ורמות LH גבוהות לפני המנופאוזה, נמצאו קשורים לשכיחות גבוהה של גלי חום. רוב הנשים תסבולנה מגלי חום רק במשך 6–24 חודשים אך נמצא ש-26 אחוזים יסבלו מכך עד 10 שנים ו-10 אחוזים מהנשים דווחו על גלי חום גם לאחר 10 שנים. מקור גלי החום אינו ברור וקשור לתגובת המוח לשינויים ההורמונלים. גם הנוירוטרנסמיטורים סרוטונין ונוראפינפרין נמצאו קשורים לשינויים בחום הגוף. התברר בנוסף, שלא חסר האסטרוגן הוא הסיבה להופעת גלי החום אלא הירידה ברמתם. נערה עם תסמונת טרנר (X0 Gonadal dysgenesis-) לא תסבול מגלי חום למרות רמת האסטרוגן הנמוכה שלה. אולם באם תתחיל טיפול הורמונלי ותפסיק אותו, יופיעו גלי החום המטרידים

בעבר חשבו שגלי חום נפוצים יותר בנשים רזות ופחות נפוצים בנשים שמנות, אולם התברר כי נשים שמנות (BMI>27), בעיקר ממוצא אפריקני, סובלות יותר מגלי חום. עישון, היסטוריה משפחתית, מעמד סוציואקונומי נמוך, רמות אסטרוגן נמוכות, חום גוף מוגבר, היסטוריה של תסמונת קדם-וסתית ורמות LH גבוהות לפני המנופאוזה.

השלכות אפשריות של גלי חום

בעבר נתפסו גלי חום כאי-נוחות זמנית, אך ידוע כי הם עשויים להיות מלווים בתופעות תחלואה ולהשפיע על בריאות האישה. במהלך גלי חום, נצפתה ירידה ברמות הסוכר במוח, תופעה הנקראת נוירוגליקופניה, העלולה להביא לנזק נוירונלי. קיים קשר בין גלי החום לירידה בזרימת הדם למוח; בנשים שעברו ניתוח כריתת שחלות, נמצא קשר בין ירידה בזרימת הדם למוח לבין הפרעות קוגניטיביות. יש הנמצאים שגלי חום עשויים לגרום לשינויים דגנרטיביים במוח, ובמחקר נוסף נצפתה ירידה בזרימת הדם למוח במהלך גלי חום, ירידה דומה לאותה הנצפית אצל אנשים עם מחלת אלצהיימר. כל גל חום עלול לגרום לנזק קל במוח, וכאשר נזקים אלה מצטברים, הם מעלים את הסיכון לדמנציה ואלצהיימר. מתן אסטרוגן יכול לשפר את זרימת הדם למוח ולטפל בגלי החום.

במחקר נוסף, שנערך על 154 נשים, נמצא שנשים שחוו גלי חום סבלו לאחר מכן באופן מובהק מיתר לחץ דם, בהשוואה לנשים שלא חוו גלי חום.

תלונות גופניות המתלוות לתסמונת גיל המעבר

• כאבי מפרקים, גידים ושרירים
• מתח שרירים מוגבר
• רגישות ותחושת מלאות עד כאב בשדיים
• אי נוחות במערכת העיכול - גזים, כאבי בטן
• הרגשת נפיחות
• הפרעות נשימה
• הפרעות במערכת השתן כגון צריבה
• יובש בנרתיק
• החמרה של אלרגיות
• עלייה במשקל
• אובדן ודלדול שיער
• סחרחורות, חוסר שווי משקל ועילפון
• ציפורניים שבירות
• בעיות חניכיים
• הרגשת בעירה בלשון
• יובש בעור
• גרד והרגשת נימול בעור
• דפיקות לב
• סארקופניה - הפחתה דלדול וחולשת שרירים הגוברת עם הגיל

תלונות נפשיות המתלוות לתסמונת גיל המעבר

• רגישות יתר וחוסר סבלנות ("פתיל קצר")
• שינויים במצבי רוח, התקפי בכי
• הפרעות בשינה
• התקפי דאגה וחרדות
• קושי בריכוז ודיסאוריינטציה (Disorientation)
• קשיי זיכרון
• הרגשת עצב ודיכאון
• עייפות קיצונית

תלונות מיניות המתלוות לתסמונת גיל המעבר

• ירידה בחשק המיני (ליבידו)
• יובש, עקצוץ וכאבים בנרתיק
• כאבים בעת קיום יחסי מין (דיספראוניה)
• קושי בהשגת אורגזמה
• ירידה כללית בתפקוד המיני

טיפול

טיפול בגלי חום

הטיפול המוכח כיעיל למניעת גלי חום הוא טיפול הורמונלי חלופי באסטרוגן. בחירה בטיפול זה מתבצעת לאחר שיקול דעת רחב, המתחשב ביחס התועלת/סיכון האישי לכל אישה.

• אנדרוגנים - בהיפותלמוס קיימת פעילות ארומטאז גבוהה, המסייעת ביצירת אסטרוגן מקומי מאנדרוגנים, מה שהופך אותם ליעילים בהפחתת גלי חום. במקרים של גלי חום עקשניים, שאינם מגיבים לטיפול באסטרוגן בלבד, ניתן להוסיף אנדרוגנים לשיפור המצב
• גלי חום למרות טיפול אסטרוגני - כדי לבדוק את אפקטיביות האסטרוגן, יש לזכור כי הוא מעלה את רמת ה-SHBG‏ (Sex Hormone-Binding Globulin), הקושר אנדרוגנים וגם אסטרוגן. אם רמת האנדרוגנים נמוכה מדי, ה-SHBG יקשור אסטרוגן, מה שיביא לירידה ברמת האסטרוגן החופשי המגיע למוח ולא יספיק למנוע גלי חום. מדידת רמת FSH ואסטרוגן בדם יכולה לאשר זאת. אם רמת FSH גבוהה מ-50, פירוש הדבר הוא שרמת האסטרוגן החופשי לא מספיקה לדכא את ה-FSH. ירידה במינון האסטרוגן יכולה להוריד את יצירת ה-SHBG ולהגדיל את רמת האסטרוגן החופשי, מה שישפר את האפקטיביות של הטיפול ויפחית את גלי החום. במקרה שגם זה לא עוזר, ניתן לשקול הוספת אנדרוגנים.

טיפול עם פוטנטיות נחותה ביחס לטיפול הורמונלי:

• SNRI/SSRI‏ (Serotonin Selective Reuptake Inhibitors/Serotonin Norepinephrine Reuptkae Inhibitors) נמצאו יעילים לתסמונת הוזומוטורית (גלי חום), במקביל לטיפול לדכדוך
• Paroxetine 12.5 mg (פקסט, פקסיל, סרוקסאט)
• Venlafaxine XR 75 mg (ויאפקס, אפקסור)
• Cimicifugae rhizoma (קוהוש שחור) תרופת מרשם ממקור צמחי, המיועדת להקלה על מגוון תסמיני גיל המעבר: גלי חום, הזעות יתר, הפרעות שינה, עצבנות ומצבי רוח דיכאוניים. השפעה אינה מיידית, יש ליטול לפחות 6 שבועות
• Fezolinetant,‏ NK3 INHIBITOR היא תרופה חדשה, קיבלה אישור לשימוש בארצות הברית ובאירופה, וצפויה להגיע לישראל במהלך 2024. מדובר בתרופה לא הורמונלית, שהוכחה כיעילה במיוחד בטיפול בגלי חום. היא נחשבת לאמצעי טיפול משמעותי נגד גלי החום

הטיפול בגלי חום במהלך המנופאוזה כולל שילוב של גישות רפואיות ושינויים באורח החיים. המטרה היא להקל על התופעות ולשפר את איכות החיים. כגון כמה אפשרויות פופולריות: שינויים באורח חיים: שמירה על טמפרטורת סביבה נוחה: שימוש באוורור או מזגן לקיום טמפרטורה קרירה. לבוש שכבותי: ניתן להוריד או להוסיף שכבות בהתאם לתחושת החום. צמצום צריכת אלכוהול, קפאין, ומזונות חריפים. פעילות גופנית קבועה: עשויה לעזור בניהול סימפטומים. שיטות ניהול מתח: כמו יוגה, מדיטציה ותרגולי נשימה.

טיפול בתלונות גופניות המתלוות לתסמונת גיל המעבר

אחת הדוגמאות שאינה זוכה להתייחסות נאותה, היא הירידה הניכרת באיכות העור. ישנה ירידה משמעותית בתכולת הקולגן בעור ובאלסטיות שלו. כמו כן, ישנה ירידה בעובי העור ובריכוז הנוזלים שבו, הגורמים להופעת קמטים וליכולת ירודה בריפוי פצעים. נצפה שיפור משמעותי בתופעות אלה בנשים בגיל המעבר שטופלו הורמונלית לעומת נשים לא מטופלות.

טיפול בתלונות נפשיות המתלוות לתסמונת גיל המעבר

התלונות הנפשיות המתלוות לגיל המעבר אינן בלעדיות לתקופה זו. עבור חלק מהנשים, נצפה שמתן טיפול הורמונלי חלופי תרם לשיפור משמעותי בחלק או בכלל התלונות הנפשיות. במקרים בהם השיפור היה רק חלקי, ניתן לשקול הוספת תרופות מקבוצת ה-SSRI לטיפול ההורמונלי. קבלת החלטה כזו צריכה להתבצע לאחר בירור מקיף ויסודי, כיוון שרבות מהנשים שחוות שיפור מסוים עלולות להתמקד בהקלה שחשו ולהתעלם מבעיות נוספות שעדיין מטרידות אותן.

טיפול בתלונות מיניות המתלוות לתסמונת גיל המעבר

הנרתיק בגיל המעבר:

העדר אסטרוגן גורר שינויים ניווניים שהביטוי הקליני שלהם יהיה יובש, אובדן אלסטיות, ושינויים אנטומיים הגורמים להיצרות ניכרת של מבוא הנרתיק. וכל זה מוביל לאובדן חשק מיני (ליבידו), ולכאבים ביחסי מין. מצב זה רק מחמיר עם השנים.

תלונות מיניות בתקופת גיל המעבר הן תופעה שכיחה. מכיוון שרבות מהנשים מתביישות לדבר על הנושא או לא מקשרות את הבעיות לתסמונת גיל המעבר, חשוב שהרופא ייזום שאלות מדויקות כדי לחקור ולאבחן את הצורך בטיפול. לעיתים, הבעיה אינה חוסר בחשק מיני אלא ירידה בתדירות קיום יחסי מין, הנובעת מכאבים בעקבות הקטנה באלסטיות ובריכוז הלחות בנרתיק. טיפול הורמונלי, הן מקומי והן סיסטמי, יכול להביא לשיפור משמעותי בחלק מהתסמינים האלו.

חובה לטפל מקומית בנרתיק שכן הטיפול הסיסטמי (כגון כדורים או מדבקות) כמעט ולא משפיע על הנרתיק.

הטיפול המקומי קיים בכדורים לנרתיק, בקרמים (כולם מכילים אסטרוגן שאינו נספג מהנרתיק למחזור הדם) או פתילות המכילות פרו הורמון - DHEA (Dehydroepiandrosterone) - המתפרק בנרתיק לאסטרוגן וטסטוסטרון.

טיפול במנופאוזה מוקדמת

נשים הנמצאות במנופאוזה מוקדמת או שעברו ניתוח לכריתת שחלות באופן דו-צדדי לפני גיל המנופאוזה זקוקות לגישה טיפולית ייחודית ושונה מאותה המוענקת לנשים במנופאוזה פיזיולוגית. הירידה החדה ברמות ההורמונים האנדוגנים, והאובדן של תרומת השחלה למערכת ההורמונלית, מהווים נקודות מפתח בהבנת השפעתן הקלינית. חשוב לדעת כי השחלה, גם בתקופת המנופאוזה, פועלת כאיבר אנדוקריני המייצר כ-25 אחוזים מהטסטוסטרון במשך השנים. השלכות כריתת השחלות הן תסמונת גיל המעבר קשה יותר, תגובה שונה לטיפול הורמונלי, וסיכון מוגבר למחלות כרוניות כמו לב וכלי דם, אוסטיאופורוזיס ובעיות בתפקוד המיני, ואף עלייה בתמותה מכל הסיבות. לכן, מומלץ להן טיפול הורמונלי שימשך לפחות עד הגעת האישה לגיל 50. בקבוצה זו של נשים ייתכן צורך במינונים גבוהים יותר מאלו הנדרשים לנשים לאחר מנופאוזה טבעית, ולעיתים נעשה שימוש בגלולות למניעת הריון לטיפול.

גיל המעבר אינו מוגדר כמחלה, אך העמקה בהבנת התהליכים הביולוגיים הקשורים בהזדקנות, תוך שימת דגש על אספקטים מגדריים, מדגישה כי אין להתייחס אל תקופת גיל המעבר כאל מצב אנדוקריני סטנדרטי, אך עדיין ישנה חשיבות קלינית רבה לתהליכי ההזדקנות של השחלה. בתקופה זו מתרחשת האצה בסיכון לפתח מחלות לב וכלי דם, ותהליכי הרס עצם מהירים יותר, המגבירים את הסיכון לשברים. מצבים בריאותיים כמו דליפת שתן בעת מאמץ, התגברות בתדירות הדיכאון, מחלות דמנציה ואלצהיימר, ירידה בתפקוד המיני, נזק למערכות גוף נוספות כמו העור, פגיעה ביכולת ריפוי פצעים ושינויים במפרקים המתבטאים בבעיות אוסטיאוארטריטיות ופגיעה באיברי החוש כמו ראייה ושמיעה מתרחשים בתדירות גבוהה יותר. העלייה בתחלואה הלבבית בשנים הראשונות של המנופאוזה קשורה גם לשינויים מטבוליים החלים בתקופה זו, והמתבטאים בהחמרה של פרמטרים אשר מהווים חלק מהתסמונת המטבולית - כמו עמידות לאינסולין, פרופיל השומנים בדם, עלייה בלחץ דם ונטייה לקרישיות יתר. המנופאוזה מוסיפה את ההשלכות של מצב החסר ההורמונלי הקיצוני לתהליכי ההזדקנות הטבעיים, מה שמצביע על כך שבחקר הביולוגיה של ההזדקנות של האישה בתקופת גיל המעבר, יש להעניק חשיבות רבה יותר לגיל המעבר.

תרופות מרשם ממקור צמחי

לנשים שלא יכולות או חוששות לקבל טיפול הורמונאלי, יש אופציות נוספות של תרופות מרשם ממקור צמחי.

דגלים אדומים

הזעה וגלי חום יכולים להופיע גם בפאוכרומוציטומה, קרצינואיד, לויקמיה, סרטן הלבלב, והפרעות בתפקוד בלוטת התריס.

קישורים חיצוניים

למידע נוסף באתר האגודה הישראלית לגיל מעבר: http://www.menopause.org.il

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' ברי קפלן, ד"ר גדעון קופרניק, פרופ' אמנון בזזינסקי, פרופ' איתן פאר, פרופ' עמוס בר יואב פלד, ד"ר מורן רבאו שוויקה