מחלות הנגרמות על ידי פריונים - Prion diseases
מדריך בדיקות מעבדה | |
מחלות הנגרמות על ידי פריונים | |
---|---|
Prion diseases | |
מעבדה | כימיה בדם אימונולוגיה |
תחום | מחלות ניורו-ניווניות |
יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – מחלות פריונים
מחלות prion הן קבוצה גדולה של תרחישים נוירו-ניווניים, הפוגעים בחיות ובאדם (Sadowski וחב' ב-Neurology in Clinial Practice משנת 2004). במשפחה זו נכללים מחלת קרויצפלד-יעקב (להלן CJD) ותסמונת Gerstmann-Sträussler-Scheinker (להלן GSS) באדם, Bovine spongiform encephalopathy (להלן BSE, או מחלת הפרה המשוגעת) בבקר, chronic wasting disease (להלן CWD) בצבאים וב-elk, ו-scrapie בכבשים. לכל המחלות הללו תקופות דגירה ארוכות, והן מתקדמות במהירות לאחר תחילת הופעת התסמינים. כל מחלות prion קטלניות, ואין להן כרגע אפקטיבי. מחלות prion ייחודיות בכך שהן יכולות לעבור בהורשה, יכולות להופיע באופן ספורדי, ועלולות להיות מדבקות. הגורם האינפקטיבי במחלת prion מורכב במלואו או בחלקו מקונפורמציה לא נורמלית של גליקופרוטאין המקודד על ידי הפונדקאי, הקרוי "חלבון Prion". הרפליקציה של פריונים כרוכה בגיוס של חלבון prion המבוטא נורמלית, שהוא בעל מבנה α-סלילני, העובר שינוי קונפורמציה של חלבון עשיר ב-β-sheet (Takada ו-Geschwind ב-Semin Neurol משנת 2013).
הראשונה מבין מחלות אלו שהתגלתה בסביבות 1780, היא scrapie, שהיא מחלה בכבשים. מחלה זו הבאה לביטוי במרוגשות-יתר, גרד ושיגשון (ataxia) גורמת לשיתוק ולמוות. שם המחלה-scrapie נובע מנטיית החיות המודבקות להתגרד בגדרות על מנת לשמור על עמידה זקופה, מה שמשקף את אי התפקוד של המוחון. העברת המחלה הודגמה לראשונה בשנת 1943 כאשר אוכלוסיית כבשים בסקוטלנד, נדבקה באופן מקרי על ידי נגיף משותף, תוך שימוש בתמצית של רקמה מקובעת בפורמלין שמקורה היו חיות עם scrapie (Gordon ב-Vet Rec משנת 1946).
פתופיזיולוגיה
תכונה מאוחדת של כל מחלות prion היא הנוירופתולוגיה שלהן. במחלות אלו יש פגיעה בחומר האפור ב-CNS. מה שגורם לאובדן של נוירונים, לגליוזיס, ולשינויים ספונג'יפורמיים אופייניים. האחרון קשור לווקואוליזציה של ה-neuropil שהוא כל אזור במערכת העצבים המורכב בעיקר מאקסונים שלא עברו מיאליניזציה, מתאים דנדריטיים ומתאי glia, היוצרים אזור עתיר בסינפסות, ועוני יחסית בגופי תאים. גם וקואוליזציה של נוירונים עלולה להתרחש. בנוסף, רבדים עם תכונות צביעה אופייניות של עמילואיד (apple-green birefringence לאחר צביעה בקונגו אדום הנראה תחת אור מקוטב) נראים במצבים רבים. בערך ב-10% מהמטופלים עם CJD, העמילואיד נמצא במוחון או בהמיספרות המוחיות. כל המקרים של GSS כרוכים ברבדים ממוקדים במוחון, והם אימונו-ריאקטיביים עם נוגדנים כנגד חלבוני prion, ואינם מגיבים עם נוגדנים כנגד חלבונים עמילואידוגנים אחרים כגון עמילואיד-β המופיע במחלת אלצהיימר.
הגן האנושי של PrP ממוקם על כרומוזום 20 ומקודד לחלבון בן 253 חומצות אמינו. PrPC הוא גליקופרוטאין בעל אופי של glycosylphosphatidylinositol הקשור לממברנת התא, כאשר חלק מהחוקרים סבורים שיש לו תפקיד בספיחת תאים או בתהליכי איתות, אם כי תפקידו האמיתי נותר עלום. המקטע ה-N-טרמינלי של PrP מכיל מקטע של חמישה repeats על רצף של 8 חומצות אמינו, המכיל אתר קישור בזיקה גבוהה ליוני נחושת, ולכן PrP עשוי להיות בעל תפקיד בטרנספורט של נחושת או במטבוליזם של מתכת זו. ראיות עדכניות מציעות שפגיעה במאזן של נחושת היא בעלת שינוי מוקדם הקשור להדבקה של prion (Masison וחב' ב-Curr Issues Mol Biol משנת 2000).התפקידים של PrPC הם בעלי חשיבות כיוון ש-PrP משומר מאוד בקרב יונקים ומופיע בכל בעלי החוליות (Bueler וחב' ב-Cell משנת 1993, ו-Collinge וחב' ב-Nature משנת 1994). בנוסף, חלבונים דמויי-Prion הידועים כ-PSI ו-URE3 מופעים בשמרים (Toblera וחב' ב-Nature משנת 1996). PrP מופיע ברוב הרקמות בגוף, אך בא לביטוי עיקרי ב-CNS, בעיקר בנוירונים. PrP מבוטא גם באופן נרחב על פני תאים של מערכת החיסון. בעכברי knockout ל-PrP המהונדסים לא להכיל את הגן המקודד ל-PrP, אין פנוטיפ פתולוגי מובהק (Rick וחב' ב-Nature משנת 1996). עם זאת, עכברים אלה הם בעלי אי-סדירות של הפיזיולוגיה של הסינפסות (Hosszu וחב' ב-Nature Struct Biol משנת 1999), כמו גם אי-סדירות ב-circadian Rhythms ובשינה (James וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 1997).
המבנה השניוני של PrPC תואר לראשונה על ידי הדמיית NMR תוך שימוש בחלבון PrP ריקומביננטי של עכבר (Knaus וחב' ב-Nature Struct Biol משנת 2001). הגיעו להישג זה גם על ידי PrP ריקומביננטי באוגר ובאדם (Aucouturier וחב' ב-J Clin Invest משנת 2001, Pan וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 1993, ו-Baron ב-J Neuropathol Exp Neurol משנת 2002). מחקרים אלה הראו ש-PrPC בנוי בערך מ-40% של α helix ו-3% של β-sheet. לא בוצעו מחקרים מבניים ברזולוציה גבוהה על PrPSc כיוון שהאחרון מאוד לא מסיס, ונוטה לצימות, המונעים מחקרים אלה. עם זאת, מחקרים מבניים פחות מדויקים כגון circular dichroism וספקטרוסקופיית אינפרה-אדומה של Fourier transform הראו ש-PrPSc מכיל בערך 45% של β-sheet ו-30% של α-helix (Kascsak ב-J Virol משנת 1986, ו-Carp ו-Rubenstein ב-Semin Virol משנת 1991). תכולה גבוהה כל כך של β-sheet תואמת את העמידות של PrPSc לביקוע אנזימטי.
מחלת Creutzfeldt-Jakob
מחלה ספורדית של CJD מאופיינת על ידי אי-תפקוד נוירולוגית-רב-מוקדי המתקדם במהירות, על ידי ריטוט שרירי או myoclonic jerks שהיא תנועה קצרה, פתאומית ולא רצונית של או קבוצת שרירים. התנועות המיוקלוניות נגרמות, בדרך כלל על ידי כיווץ פתאומי של שריר. כמו כן מאופיינת המחלה על ידי מצב טרמינלי גלובלי של פגיעה קוגניטיבית, ומוות תוך 8 חודשים. בערך 40% מאלה עם CJD ספורדי, מתייצגים עם פגיעה קוגניטיבית, ב-0% מופיע אי-תפקוד של המוחון, וב-20% הנותרים יש שילוב של השניים. מפגעים אלה מופיעים כתוצאה משקיעה של PrP, אך עם זאת, מעורבות מגוונת של מערכת העצבים ההיקפית מצביעה על טרופיזם (נְהִיָּה או תגובה של אורגניזם לגירוי חיצוני} התלוי בזנים השונים (Oliveron וחב' ב-Schizophr Res משנת 2009). התמונה הקלינית מתפשטת במהירות לכלול אנומליות התנהגותיות, פגיעה בתפקוד של הקורטקס המוחי הגבוה, אנומליות ויזואליות, אי תפקוד של המוחון, וסימנים פירמידליים וחוץ פירמידליים. כמעט של המטופלים עם CJD ספורדי, מפתחים myoclonic jerks הפוגעים בגוף כולו או בחלקו. במהלך של CJD ספורדי, רוב המטופלים מפתחים תמונה אופיינית של EEG פריודי או פסבדופריודי של התקפי גלים חריפים או של דָּרְבָנים (Spikes) על רקע איטי. קומפלקסים פריודיים אלה הם בעלי רגישות של 67% וספציפיות של 87% על EEG בודד. אך אם מדידות חוזרות מבוצעות, למעלה מ-90% מהמטופלים הראו מדירות פריודיות אנומליות של EEG (Collinge ב-Hum Mol Genet משנת 1997). אבחון של CJD יכול להיקבע כאשר לפחות שניים מתוך התסמינים הבאים מתגלים: מיוקלונוס, הפרעה ראייתית, סימנים של המוחון, סימנים פירמידליים או חוץ-פירמידליים, ו-akinetic mutism שהוא מפגע קליני שהתגלה בשנת 1941 בו הנפגעים נוטים לא לזוז (akinesia) או לדבר (mutism), מפגעים הנמשכים פחות משנתיים.
CJD אפשרי
מחלת Gerstmann-Straussler-Scheinker (להלן מחלת GSS) תוארה לראשונה בשנת 1936 (Collinge ו-Rossor ב-Lancet משנת 1996). הלוקים במחלה זו מתייצגים עם התקדמות איטית בתפקוד של אֵיבָר, או בשיגשון (ataxia) וכן בשיטיון. המוות מתרחש 3–8 שנים לאחר הופעת התסמינים המוקדמים.
שלושה מקרים של הדבקה ב-vCJD שנגרמו מעירוי דם נתגלו במאה ה-21. המקרה הראשון פיתח vCJD בשנת 2003, בו התסמינים הופיעו 6.5 שנים לאחר תרומת דם מתורם שפיתח vCJD כ-3.5 שנים לאחר שתרם דם. המטופל השני נפטר מסיבות שאינן קשורות ל-vCJD בשנת 2004, חמש שנים לאחר קבלת תרומת הדם. בניתוח שלאחר המוות, מטופל זה הכיל חלבון prion בלתי רגיל בטחול ובבלוטת הלימפה האגנית אך לא במוח, וגם מאפיינים פתולוגיים נוספים לא התגלו אצלו. תורם הדם במקרה זה פיתח תסמינים של vCJD כ-18 חודשים לאחר תרומת הדם. במקרה השלישי, מקבל תרומת הדם פיתח vCJD בשנת 2006, כ-8 שנים לאחר קבלת תרומת דם מתורם שאובחן עם vCJD כ-20 חודשים לאחר תרומת הדם. פלישה המטוגנית למערכת העצבים נמצאה תלויה בנוכחות של לימפוציטי B (Neufeld וחב' ב-Muscle Nerve משנת 1992). עם זאת, כיוון שהביטוי של חלבון prion תאי בתאי B אינו נדרש עבור פלישה עצבית, חוקרים אחדים הציעו שהתפקיד העיקרי של prions הוא לאפשר את הנוכחות של תאים דנדריטים פוליקולריים. בנוסף להתפשטות המטוגנית, prions יכולים להגיע למוח דרך עצב ה-vagus הפארא-סימפתטי. לכן, לאחר הגעה אינטרה-פרטוניאלית של prions, המחלה יכולה להתעכב על ידי sympathectomy או יכולה להיות מואצת על ידי היפר-אינרבציה סימפתטית של איברים מורפו-רטיקולריים. ניתוק הגנגליון הסימפתטי יעיל עבור טיפול בהזעת יתר בכפות הידיים, בבית השחי ובפנים. איזה משני הדרכים של חדירה למערכת העצבים חובה יותר נותרה שאלה לא פתורה, אך יכולה להיות תלויה בזן ה-scrapie.
האטיולוגיה של מחלות הקשורות ל-PrP
היפותזות מאוד מְפֻצָּלות הוצעו בהקשר של מבנה ה-prions, כולל האם הם בנויים מחומצות גרעין בלבד או מחלבון, שהם חסרים חומצות גרעין וחלבונים, או שהם פוליסכרידים. ההיפותזה המקובלת ביותר היא זו שתוארה על ידי Griffith ומאוחר יותר על ידי Stanley Prusiner והיא היפותזת החלבון בלבד. Prusiner טבע את המושג prion להצביע על כך ש-scrapie קשור לחלקיק מדביק חלבוני (PrP). סטנלי פרוסינר גילה את ה-porions בשנת 1982 וזכה בפרס נובל לרפואה בשנת 1997. בהיותו מתמחה בנוירולוגיה, נתקל פרוסינר במטופל שנפטר ממחלה נוירו-ניוונית נדירה של המוח, מחלת CJD. פרוסינר החל להתעניין במפגעים נוירו-ניווניים (spongiform encephalopathies) הגורמים שיטיון מתקדם ומוות לאחר זמן קצר באדם ובחיות. בשנת 1974 הוא החל לחקור את scrapie, מחלה דומה בכבשים, וקבע ש-prions בניגוד לפתוגנים אחרים כגון חיידקים ונגיפים, מורכבים מחלבון בלבד (PrPSc), וחסרים את החומר הגנטי המצוי בכל צורות החיים והנחוץ לרפליקציה. כאשר הוא פרסם את תיאוריית ה-prions, הוא נתקל בביקורת רבה, אך תיאוריה זו התקבלה באמצע שנות ה-90.
בשנת 1996 התגלה בבריטניה וריאנט חדש של CJD, וחששות עלו שמא וריאנט חדש זה עלול להיות קשור למחלת ה"פרה המשוגעת", מפגע מוחי שהופיע לראשונה בבקר בבריטניה עשור קודם לכן. מספר ראיות הציעו שה-prion הגורם לתסמונת הפרה המשוגעת, "קפץ" בין בעלי חיים והדביק את האדם, שניזון מבשר בקר מזוהם בגורם המדביק. המחקר של Prusiner יכול היה להיות בעל משמעות לגבי מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון, להן מספר מאפיינים הנגרמים על ידי prions.
הגילוי של prions בדמם של מטופלים עם CJD
מטרת המחקר הייתה לפתח בדיקת protein misfolding cyclic amplification (להלן PMCA) רגישה יותר לגלוי של PrPSc, בדגימות דם של מטופלים עם vCJD, ואז להשתמש בתוצאה זו להערכת הנוכחות של prions בדמם של מטופלים אלה, וכן לקבוע את דרגת הרגישות והספציפיות כמו גם את הכמות המוערכת של PrPSc בדגימות דם של vCJD.
אבחון קליני | סך מטופלים | PrPSc מתגלה בדם |
---|---|---|
vCJD | 14 | 14/14 |
sCJD (*) | 16 | 0/16 |
מחלות נוירו-דגנרטיביות אחרות (*) | 62 | 0/62 |
מחלות נוירולוגיות אחרות (**) | 26 | 0/26 |
Healthy controls | 49 | 0/49 |
(*) דגימות דם של חולי אלצהיימר, פרקינסון ושיטיון של גופי Lewy או frontotemporal .
(**) כולל דגימות דם של מטופלים עם שיטיון וסקולרי, פרכוסים, אפילפסיה, מחלות פסיכיאטריות, פגיעה מוחית טראומטית, פגיעה קוגניטיבית מתונה, אנצפליטיס ומחלת דה-מיאלינציה.
האטיולוגיה של מחלות הקשורות ל-PrP
כיצד prions מגיעים ל-CNS: מחלות פריונים מועברות באופן טבעי על ידי מסלולים היקפיים, או בצורה פומית, או דרך העור, לפיכך האופן בו הם מגיעים ל-CNS הוא נתון חשוב. אף על פי שמדובר במחלות נוירולוגיות, אירועים קריטיים בפתוגנזה שלהם מתרחשים באתרים מחוץ למערכת העצבים, ובעיקר באיברים לימפואידיים היקפיים (Kimberlin ו-Walker ב־J Comp Pathol משנת 1979). איברים לימפואידיים היו ידועים שנים רבות ככרוכים בשלבים המוקדמים של מחלות prion (Houston וחב' ב-Lancet משנת 2000, Klein וחב' ב-Nature משנת 1997, ו-Montrasio וחב' ב-Science משנת 2000). בעיקר, הטחול ובלוטות הלימפה הודגמו כאתרים ראשונים של הרפליקציה של PrPSc לאחר הדבקה של אתרים היקפיים. החשיבות שלהם לחדירה נויראלית לאחר אינוקולציה היקפית, נרמזה במחקרים שהראו שלאחר כריתת הטחול שככו התסמינים הקליניים (Shlomchik וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA). החדירה ההמטוגנית של prions ל-CNS, מוצעת על ידי ניסויים המראים ש-BSE מועבר בין כבשים על ידי עירוי דם. .
אפידמיולוגיה
השכיחות של מחלת prion בארה"ב היא בערך 1.2 מקרים לכל מיליון איש, עם מחלת CJD שהיא השכיחה ביותר עם מקרה אחד למיליון Maddox וחב' ב-Neurology משנת 2020). הצורות המשפחתיות של מחלות prion כגון GSS ו-fatal familial insomnia (להלן FFI), נדירות יותר. בערך 10% ממקרי CJD הם משפחתיים עם הורשה אוטוזומלית דומיננטית הקשורה למוטציות בגן PRNP. בבריטניה, הביאו נכון לינואר 2019 לסך של 2,541 מקרי מוות מ-CJD מאז שנת 1990 (Uttley וחב' ב-Lancet Infect Dis משנת 2020). גלובלית, השכיחות של CJD היא 1–2 מקרים לכל מיליון. שתי אוכלוסיות מושפעות מ-CJD באופן יוצא דופן: ישראלים ממוצא לובי ומספר אזורים בסלובקיה בהם שכיחות המחלה גדולה פי 500 עד 1,000 מהצפוי. אוכלוסיות אלו קשורות לצריכה דיאטטית של scrapie, אך אין לכך ראיות מוצקות.
תחלואה ותמותה: מחלות הקשורות ל-prion מתפתחות באופן נמרץ וגורמות תמיד לתמותה. הגיל הממוצע לפריונופתיה בארה"ב הוא 67 שנה. משך המחלה הממוצע הוא 8 חודשים. ל-vCJD יש משך מחלה ממוצע של 14 חודשים. ל-CJD משפחתי יש משך מחלה ממוצע של 26 חודשים, בעוד של-GSS יש משך מחלה של בערך 60 חודשים.
CJD ומוצא אתני ומגדרי
המחלה מפוזרת בעולם כולו בבני מוצא אתני שונה עם מאפייני מחלה דומים. לעומת זאת, CJD משפחתי ביהודים ממוצא לובי, קשורה למוטציית קודון 200 עם מאפיינים של נוירופתיה היקפית (Meiner וחב' ב-Neurology משנת 2000, ו-Neufeld וחב' ב-Muscle Nerve משנת 1992). מחלת vCJD מוגבלת לאירופה, כאשר רוב המקרים הופיעו בבריטניה. אין למחלות prion עדיפות מגדרית, פרט למקרים נדירים. לדוגמה, נשים צפויות יותר מגברים לפתח kuru, כיון שנשים במסגרת ריטואל קניבלי מעדיפות לאכול מוחות, וידוע שרקמה עצבית מכילה יותר מ-PrPSc. הגיל הממוצע של הופעת CJD ספורדי, הוא 62 שנה. השכיחות של CJD ספורדי היא 1 למיליון מקרים, כאשר באנשים בני 60-74 שנה השכיחות היא 5 מקרים למיליון (Holman וחב' ב-Emerg Infect Dis משנת 1996). עם זאת, תחום ההדבקה רחב, והיו דיווחים על הדבקות בבני 17 שנה, כמו גם בבני 82 שנה (Masters וחב' ב-Ann Neurol משנת 1979, ו-Cathala ו-Baron ב-Clin Aspects Creutzfeldt-Jakob Dis משנת 1987). vCJD פוגע בצעירים בגיל הממוצע של 28 שנה. CJD משפחתי וכן GSS ו-FFI פוגעים באלה בגיל 45–49 שנה.
היסטוריה
אחד מהפריונוזים הראשונים שתואר הוא kuru (Gajdusek ו-Zigas ב-N Eng J Med משנת 1957, ו-Liberski ב־J Neuropathol Exp Neurol משנת 2012). זו מחלה של בני שבט Fore המתגוררים בגינאה החדשה, המתרחשת כנראה בגין קניבליזם פולחני. Kuru היווה בשעתו הסיבה העיקרית למוות בקרב נשות Fore, אך מחלה זו נעלמה למעשה בסוף עידן הקניבליזם. בדומה ל-scrapie, מטופלים עם kuru לוקים בקשיי הליכה והם מפתחים סימנים מתקדמים אי אי-תפקוד של המוחון. המוות מתרחש בערך שנה לאחר הופעת התסמינים. הנוירו-פתולוגיה של kuru משותפת עם כל ה-prionoses במידה משתנה, הכוללת שינוי ספונג'פורמי ואסטרוציטוזיס, כמו גם איבוד של נוירונים המשפיע על שתי ההמיספירות של המוח ועל המוחון. במחלת kuru יש יותר וקואוליזציות תוך-נוירונליות בהשוואה ל-CJD. בערך ב-70% מהמקרים נמצאים רבדים עמילואידיים. התיאור המפורט של Gajdusek של מחלת kuru, הביא את Hadlow להשערה ש-kuru עלול להיות המייצג באדם את scrapie. חשבה זו שכנעה אתGajdusek לבחון האם kuru מועבר בין אנשים, ובשנת 1966 הוא הצליח להעביר את המחלה בקרב שימפנזים (Gajdusek וחב' ב-Nature משנת 1966). מחקר זה זיכה אותו בשנת 1976 בפרס נובל.
המחלה | הפונדקאי | מנגנון העברת המחלה: |
---|---|---|
Kuru | אדם | קניבליזם |
CJD ספונטני | אדם | המרה ספונטנית של PrPc ל-PrPSc או מוטציה סומטית |
CJD יאטרוגני | אדם | הדבקה מחומר הכולל prion כגון ה-dura mater |
CJD משפחתי | אדם | מוטציה בגן PrP |
vCJD | אדם | הדבקה מ-BSE |
GSS | אדם | מוטציות בגן PrP |
FFI | אדם | מוטציה D178N בגן PrP, עם פולימורפיזם M129 |
נדודי שינה קטלניים | אדם | המרה ספונטנית שלPrPc ל-PrPSc או מוטציה סומטית |
Scrapie | כבש | הדבקת כבשים רגישות |
BSE | צאן | הדבקה ממזון מזוהם |
CWD | חורפן (mink) | הדבקה מצרכי צאו המזהמים מזון. |
Feline | חתולים | הדבקה ממזון מזוהם |
Spongiform encephalopathy
מחלת ה-prion השכיחה ביותר באדם היא CJD, המהווה למעלה מ-85% מכל מחלות prion האנושיות. CJD תואר לראשונה על ידי Jacob בשנת 1921 ב-.Z Gesamte Neurol Psychiatre קלינית, CJD מאופיין על ידי שיטיון מתפתח במהירות מלווה על ידי עוויתות וריטוט שרירי, וכן על ידי מערך סימנים פירמידליים, חוץ-פירמידליים ומוחוניים. ממצאי EEG מראים באופן אופייני שינויי במתח הגבוה (1–2 Hz), וכן קומפלקסים של גלים חריפים על רקע של שינויי מתח איטיים ונמוכים. בנוסף להופעה ספונג'יפורמית, גליוטית ואיבוד נוירונלי, ב-10% ממקרי CJD מוצאים רבדים עמילואדיים (Prusiner ב-Cell משנת 1968). עשרה אחוזים של CJD הם משפחתיים, עם הורשה אוטוזומלית-דומיננטית הקשורה למוטציות בגן PrP (Hofmann וחב' ב-Swiss Med Weekly משנת 2003).
עיבוד של דגימות הדם
דגימות של דם מלא ובמספר מקרים דגימות פלזמה או של פרקציות של תאי דם לבנים, עובדו להרחקת חלבונים ומרכיבי דם אחרים. בקצרה, 250 מיקרוליטר של הדגימה הנבדקת עברו הדגרה עם נפח אחד של 20% sarkosyl למשך 10 דקות בטמפרטורת החדר. לאחר סרכוז במהירות 100,000g למשך שעה בקירור של 4 מעלות, הנוזל העליון הורחק, והמשקע נשטף עם 500 מיקרוליטר של PBS, ולאחריו בוצע סרכוז נוסף במהירות זהה למשך 30 דקות. ה-pellet הורחף ישירות עם תמצית מוח (10%) של עכברים טרנסגניים בתוספת 0.05% digitonin ו-12 mM EDTA.
פרוצדורת PMC
מצע מוחי הוכן בריכוז של 10% בופר (PBS אליו הוסף 150 mM NaCl ו-1% Triton X-100, עם מעכבי פרוטאזות (cOmplete, EDTA-free; (Roche. פסולת הורחקה על ידי סרכוז במהירות נמוכה של 800g ב-4 מעלות, ותמצית המוח אוחסנה בטמפרטורה של −80°C, עד לשימוש. ל-PMCA, הדגימות עברו טיפול ראשון של 144 מחזורי PMCA במבחנות 0.2 מ"ל (אפנדורף) המכילות שלושה גרגירי PTFE (Hoover Precision Products). כל מחזור היה מורכב מ-29 דקות של הדגרה ב-37/40°C, תוך שימוש בסוניקציה למשך 30 שניות, באמפליטודה של 30, תוך שימוש ב־Qsonica micro-plate horn sonicator (מודל Q700) המצויד ב־titanium horn (על פי Moda וחב' ב-N Eng J Med משנת 2014, ו-Morales וחב' ב-Nat Protoc משנת 2012).
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)