כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק מחלת קרוהן בחומרה בינונית-קשה - טיפול באופדסיטיניב
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| טיפולים חדשים למחלות מעי דלקתיות: Upadacitinib, המולקולה הקטנה הראשונה לטיפול במחלת קרוהן בחומרה בינונית-קשה | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| ||
The three most common sites of intestinal involvement in Crohn's disease are
ileal, ileocolic and colonic
| ||
| יוצר הערך | ד"ר עירית אבני בירון | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – מחלות מעי דלקתיות
מחלת קרוהן היא מחלה כרונית ופרוגרסיביות של צינור העיכול, המתבטאת באנשים צעירים ושכיחותה עולה. מחלת קרוהן מתפתחות כתוצאה ממשלב גורמים סביבתיים, תזונתיים ואחרים, המביאים לפגיעה ראשונית בשלמות רירית המעי.
באנשים בעלי רקע גנטי מועד, מתפתחת תגובה לא מאוזנת של מערכת החיסון אשר מביאה לפעילות דלקתית מוגזמת וממושכת. המחלה גורמת לתסמינים הן במערכת העיכול והן במערכות נלוות וגורמת לנזק מבני לצינור העיכול, למגבלה תפקודית ולירידה משמעותית באיכות החיים[1][2]. גם בעידן הנוכחי, יותר משליש מהמטופלים סובלים מסיבוכי המחלה הכוללים היצרות במעי, התנקבות והתפתחות אבצס תוך בטני, היווצרות פיסטולות בין לולאות מעי וצורך בטיפול ניתוחי. גם לאחר ניתוח, למחלה נטייה להישנות באיזור ההשקה הניתוחית, מה שמצריך המשך טיפול תרופתי למניעה וכן מעלה סיכון לניתוח חוזר[3][4].
לצורך שליטה על תסמיני הדלקת הכרונית ולשם מניעת הנזק המבני, המטופלים נדרשים לטיפול תרופתי הניתן באופן קבוע לשם ויסות מערכת החיסון. התפתחה ההבנה שהתערבות תרופתית יעילה ומוקדמת בחולים עם מאפייני מחלה קשים מפחיתה את הסיכון להיווצרות נזק מבני ומשפרת את איכות חיי המטופל.
אנו עדים להתפתחות משמעותית במגוון הטיפולים התרופתיים הקיימים למחלות מעי דלקתיות, בהם תכשירים ביולוגיים הפועלים במגוון מנגנוני פעולה ומולקולות קטנות. עם התקדמות הטיפולים התרופתיים, היעדים הטיפוליים והמחקריים כוללים הפוגה מתסמינים ללא צורך בסטרואידים וריפוי רירית המעי. הוכח כי ריפוי רירית המעי מביא להפחתה בשיעור ההתלקחויות ומפחית שיעור אשפוזים וניתוחים[5].
אפשרויות תרופתיות לטיפול במחלת קרוהן בחומרה בינונית-קשה
כאשר הטיפול הקונבנציונלי אינו יעיל או גורם לתופעות לואי ובחולים עם מאפייני מחלה המנבאים מהלך מחלה קשה, יש צורך במתן תכשיר מקבוצת התכשירים הביולוגיים/ מולקולות קטנות. התכשירים הביולוגיים למחלות מעי דלקתיות כוללים נוגדי TNF, נוגדי אינטגרינים ומעכבי ציטוקינים 12/23IL[3][6]. לסל הצטרף תכשיר ביולוגי, risankizumab מעכב 1L23[7][8].
התכשיר המתקדם הוותיק מכולם הוא נוגד ה-TNF. נוגדי ה־TNF הם יעילים ובטוחים להשראת הפוגה ולשמירה על הפוגה במחלות מעי דלקתיות[9]. עם זאת, באחוז ניכר מהמטופלים, קיים אובדן תגובה[10]. גם בתכשירים החדשים יותר, אשר אינם אימונוגניים, ניכרת תופעה של אובדן תגובה לתכשיר המביאה לצורך בהחלפת הטיפול.
Upadacitinib למחלת קרוהן בחומרה בינונית-קשה
קיימת התעניינות בפיתוח של מולקולות קטנות. למולקולות הקטנות יתרונות רבים: יש להן זמן מחצית חיים קצר יותר, ההתנהגות שלהן בגוף והתייחסות הגוף אליהן צפויה יותר, הן לא מעוררות תגובה אימונוגנית, והציפייה היא שיתרונות אלה יאפשרו יעילות גם בחולים המנוסים בתכשירים ביולוגיים קודמים ויאפשרו שימוש ממושך לאורך זמן, ללא אובדן תגובה[11].
אחד ממנגנוני הפעולה בקבוצת המולקולות הקטנות הוא עיכוב של חלבוני JAK. חלבוני JAK הם חלבונים מרכזיים המעורבים בתיווך איתות ציטוקיני תוך תאי. התכשירים בקבוצת נוגדי ה־JAK נבדלים ביניהם בחלבון ה־JAK שהם מעכבים ובמידת הסלקטיביות שלהם בעיכוב החלבון[12]. Upadacitinib הוא מעכב סלקטיבי של 1-JAK1\3 ,JAK ובכך יש לו תפקיד בויסות פעילות של מגוון ציטוקינים המעוררים את התהליך הדלקתי במחלת המעי הדלקתית.
בקוליטיס כיבית, מאושרות לשימוש גם שלוש מולקולות קטנות: נוגד JAK לא סלקטיבי (Tofacitinib), מודולטור של הרצפטור ל-sphingosine-1P (Ozanimod) ונוגד JAK-1 (Upadacitinib). במחלת קרוהן, הטיפולים המתקדמים כוללים תכשירים ביולוגיים בלבד, ללא זמינות של מולקולות קטנות. למעשה, אופדסיטיניב היא המולקולה הקטנה הראשונה שאושרה לשימוש במחלת קרוהן.
מחקר הפאזה השלישית באופדסיטיניב למחלת קרוהן בחומרה בינונית־קשה כלל שני מחקרי אינדוקציה מקבילים, שנמשכו 12 שבועות וכללו חולים מנוסים ונאיביים לתכשירים ביולוגים קודמים. במחקרי האינדוקציה, התבצעה רנדומיזציה 2:1 ל־45 מ"ג ליום מול פלצבו. המגיבים לטיפול עברו למחקר אחזקה בן 52 שבועות, בו התבצעה רה-רנדומיזציה 1:1:1 ל־30 מ"ג, 15 מ"ג או לפלצבו[13].
ביבליוגרפיה
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה1 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה2 - ↑ 3.0 3.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה3 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה4 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה5 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה10 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה11 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה12 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה13
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר עירית אבני בירון, המערך לגסטרואנטרולוגיה, המרכז הרפואי רבין