כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק אגודל הדק מולד בילדים - Congenital trigger thumb
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| “אגודל הדק" מולד בילדים | ||
|---|---|---|
| Congenital trigger thumb | ||
| יוצר הערך | ד"ר נועם בור 
|
|
"אגודל הדק" מולד בילדים היא תופעה די שכיחה, מתרחשת בעיקר באגודל, ולעתים נדירות מופיעה גם באצבעות אחרות של כף היד. אגודל הדק היא תופעה שמאובחנת בילד אחד מתוך 2,000 המובאים לבדיקת אורתופד הילדים, ושיעורה עד ל-2.2% מכל האנומליות המולדות של הגפיים העליונות בילדים.
קלינית, תופעה זאת מתבטאת בעמדת כפיפה של האגודל בגובה הפרק הבין-גלילי (תמונה 1), עשויה להתרחש דו-צדדית, במצב זה האצבע נעולה בעמדת כפיפה. ההורים המודאגים מודעים לכך כאשר הילד בגיל שבין שנה ל-4 שנים. האגודל אינו כאוב, אך הילד בדרך כלל אינו מסוגל ליישר את האצבע בעצמו. לעתים ניתן לישר את האגודל בכוח סביר, המופעל על האגודל על ידי הבודק. במקרה כזה יורגש קליק, והילד יגיב עם כאב. ככל שחולף הזמן, האצבע נשארת בעמדת כפיפה קבועה, ולא ניתן יותר לישרה באופן פסיבי.
בבדיקה ניתן למוש גוש רגיש בבסיס האגודל באספקט הקדמי שלו, גוש אשר עשוי לנוע עם תנועת האצבע. לעתים מורגש קליק בעת הנעת האצבע.
הסיבה לתופעת אצבע הדק בילדים אינה ידועה. לאחרונה יש המייחסים אותה לחבלה כל שהיא. מבחינה אנטומית מדובר בהפרעה לתנועת הגיד המכופף הארוך לאגודל. גיד זה נע באופן נורמלי בתוך מעטפת פיברוטית-גרמית (Fibro-Osseous Sheath), תעלה המקובעת בחלקה הרחיקני של האגודל לבסיס הגליל המרוחק שלו. לתעלת הגיד שני אזורים מיוחדים מעובים במיוחד, המחזקים ומקבעים אותה בשני מקומות לפלטה הוולארית המצויה אנטומית בגובה המפרקים: בגובה המפרק הבין-גלילי ובגובה המפרק שבין עצם המסרק הראשונה לגליל המקורב של האגודל. חיזוקים אלו העשויים מרקמת חיבור קשה, נקראים "גלגלות" (Pulleys): המרוחק יותר הוא ה-A2, המקורב יותר הוא ה-A1 (תמונה 2).
תופעת "אגודל הדק" מתרחשת כאשר תעלת הגיד מתעבה, הגיד עצמו (המכופף הארוך לאגודל) נעשה אף הוא עבה, מופיעה בו לעתים גבשושית (Nodule) הקרויה ע"ש Notta, שאינה מאפשרת לו לנוע בחופשיות מתחת לגלגלת A1, עד למצב שהתעלה הצרה עוצרת אותו מלנוע בה. הגיד "נתקע" בכניסה לגלגלת A1, מכאן שהאגודל נשאר בעמדת כפיפה, ואינו מתיישר יותר. לעתים האגודל נתקע בעמדת יישור, כאשר הגיד המעובה עם הגבשושית שבו, עובר מתחת לגלגלת הנ"ל, אבל אין הוא יכול לחזור לאחור.
מבחינה היסטולוגית, ניתן לראות התעבות של הגלגלת A1 עם שינויים פיברוטיים סחוסיים, בעיקר באספקט הפנימי שלה. רקמה זאת נוצרת על ידי תאים פיברוטיים ההופכים לתאי סחוס. הטיפול המקובל בתופעה זאת הוא בעיקרו על ידי ניתוח. על פי אחד המחקרים [1], אם התופעה מתגלה בסמוך ללידה, קיים סיכוי של 30% שתחלוף ללא ניתוח. כאשר היא מופיעה מגיל חצי שנה עד גיל שנתיים וחצי, סכויי ההחלמה ללא ניתוח יורדים ל-12%.
רוב האורתופדים נוטים לנתח את הילדים בהקדם לפני גיל שנתיים. קיים חשש שעיוות ממושך של האצבע בעמדת כפיפה יכול להשפיע גם על המרכיבים הגרמיים שלה, קרי: המפרק והעצם עשויים להתעוות עם השנים ללא תקנה. לפעמים עשוי להתפתח עיוות של האגודל עם נטייה שלו הצדה (רדיאלית).
מחקר אחר מראה שאם העיוות אינו חולף לאחר גיל שלוש שנים, עדיין לא מאוחר לנתח את הילד, ואין חשש מהתפתחותו של עיוות בלתי הפיך[2].
יש המנסים טיפול שמרני באצבע, זאת עד גיל שלוש שנים. זה כולל תרגילי יישור לאגודל, וניסיון לקבע את האגודל בעמדת היישור המקסימלית שניתנת. נראה שברוב המקרים הטיפול השמרני אינו מצליח. למרות הנאמר לעיל, מחקר שפורסם לפני שנתיים[3], מצדד בגישה השמרנית. נבדקו חמישים ושלושה ילדים עם 71 אגודלים פגועים. הגיל הממוצע שבו נבדקו לראשונה הילדים, היה 23 חודשים (בין חודש ל-55 חודשים), והמעקב ארך בממוצע 48 חודשים (114-24 חודשים).
מתוצאות המעקב הקליני התברר שארבעים וחמישה אגודלים (63%) הבריאו לחלוטין, בגיל ממוצא של 60 חודשים (תחום 128-24 חודשים). 22 אגודלים (31%) הבריאו חלקית, עם שיפור הדרגתי משמעותי בזווית הכפיפה של האצבע. אף ילד לא נותח. ההורים לקבוצת הילדים שבהם חל רק שיפור בעמדת האצבע אבל לא הייתה החלמה מלאה, העדיפו להמשיך במעקב ללא ניתוח, כאמור לאור השיפור הקליני.
הטיפול הניתוחי
הטיפול הניתוחי המקובל בילדים מבוצע בהרדמה כללית, והניתוח קצר.
לאחר פתיחת העור לאורך חריץ הכפיפה בבסיס האגודל, מגיעים ל-1A Pulley (תמונה 3), ופותחים אותו (תמונה 4). פעולה זאת מאפשרת לגיד לנוע בתעלה.
בתום הניתוח חובשים את פצע הניתוח. ההחלמה מהירה ביותר, תוך מספר ימים.
בין הגישה השמרנית לניתוחית קיימת גם דרך ביניים שתוצאותיה טובות: ללא חתך, מוחדרת מחט לתוך הגיד המכופף הארוך לאגודל, ובעזרתה חורצים את מעטפת הגיד בגובה בסיס האגודל (Pulley A1). יתרונות השיטה הזאת: מבוצעת בהרדמה קלה מאוד, ללא אינטובציה, ללא צלקת ניתוחית. במאמר שפורסם בשנת 2006[4], 23 ילדים בגילים 14 חודשים עד 5.6 שנים (ממוצע 2.7 שנים) עברו את הפעולה הנ"ל בהצלחה מלאה להוציא ילד אחד שאצלו הפעולה המזערית הזאת נכשלה, ולכן נאלץ לעבור ניתוח פורמלי.
סיכום
"אגודל הדק" היא תופעה די שכיחה. לנוכח הנאמר לעיל, אין למהר עם הטיפול הניתוחי, וכדאי להמתין לפחות עד גיל שלוש שנים. אם העיוות אינו חולף, הפתרון המומלץ הוא ניתוח.
ביבליוגרפיה
- ↑ Dinham JM, Meggit BF. Trigger thumb in children. A review of the natural history and indications for treatment in 105 children. J Bone Joint Surg Br 1974;56:153-155
- ↑ Skov o, et al. Trigger thumbs in children: a follow-up study of 37children below 15 years of age. J Hand Surg (Br) 1990;15:466-467
- ↑ Baek GH, et al. The natural history of pediatric trigger thumb. J bone Joint Surg Am 2008;90:980-985
- ↑ Ruiz-Iban M.A. et al. Percutaneous trigger thumb release in children. J Pediatr Ortho 2006;26:67-70
קישורים חיצוניים
“אגודל הדק" מולד בילדים (Congenital Trigger Thumb)], מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר נועם בור