דלקת תוספתן באוכלוסיות מיוחדות - Appendicitis in special populations

דלקת תוספתן בתקופת ההריון

שכיחות אבחנתה של דלקת התוספתן בתקופת ההריון היא 1 ל- 40,000-1,000 לידות, כריתת תוספתן מבוצעת ב-1 ל-1,500 לידות, ושכיחה יותר בשליש הראשון ובשליש השני להריון. בשליש השלישי התחלואה והתמותה, הנגרמות עקב דלקת תוספתן חדה, גדולות פי חמישה מאשר בשליש הראשון ובשליש השני.

הסימנים הקליניים בשליש הראשון ובשליש השני אינם שונים מאלה שבנשים שאינן הרות. התנקבות התוספתן בתקופת ההריון מסוכנת לאם ולעובר, ולכן ממליצים בכל מקרה של ספק לנתח נשים אלה. הסיכון לאם בשני השלישים הראשונים להריון ולעובר, בניתוח בשיטות ההרדמה המודרניות, אינו שונה מהסיכון שבניתוח בלא הריון.

בשליש השלישי להריון חלה תזוזה של המעי העיוור (צקום) כלפי מעלה על-ידי הרחם הגדל. הכאבים בשלב זה ממוקמים גבוה יותר בכיוון המותן או הבטן הימנית העליונה. הפדר (אומנטום) נדחק אף הוא כלפי מעלה, והוא אינו מגן מפני התפשטות הדלקת בצפק לאחר ההתנקבות. התכווצות הרחם בתקופה זו מקשה לאתר את הכאב. במחצית הנשים הלוקות בדלקת תוספתן חדה בשליש השלישי מתרחשת גם לידה מוקדמת המסתיימות לעתים במות העובר, ולא רק עקב חוסר בשלות, אלא גם עקב גורמים אלחיים. ניתוח בשלבים מוקדמים של השליש השלישי להריון מונע סיבוכים אלו.

דלקת התוספתן בתקופת ההריון כמעט שאינה כרוכה בתמותה אימהית. רוב מקרי התמותה הם בגלל איחור באבחנה, התנקבות התוספתן ודלקת הצפק. לעומת זאת, תמותת תינוקות מתרחשת בשכיחות של 8%-2%, אבל עולה ל-35% בדלקת הצפק עקב דלקת התוספתן.