תת פעילות של בלוטת התריס - Hypothyroidism

אפידמיולוגיה: תת פעילות של בלוטת התריס היא ההפרעה האנדוקרינית השכיחה ביותר וההסיבה השכיחה לפנייה לאנדוקרינולוג (פרט לסוכרת שבארץ חלק מהאנדוקרינולוגים לא מטפלים בסוכרת)וכנראה שזו גם הסיבה העקרית להפניות לא מוצדקות לאנדוקרינולוג. באנגליה ב 2010 לבותירוקסין (levothyroxine) הייתה התרופה השלישית בשכיחותה אחרי סימבאסטטין ואספירין. במחקרים אפידמיולוגים גדולים השכיחות של היפותירואידזם כ 5% כאשר השכיחות יותר נמוכה בצעירים ועולה עם הגיל וכן המחלה שכיחה פי 5-8 בנשים מאשר בגברים.

אטיולוגיה: תת פעילות של בלוטת התריס מתחלקת לראשונית (primary hypothyroidism) כאשר הפרעה בבלוטת התריס היא הגורם לירידה בסינטזת הורמוני בלוטת התריס, לשניונית (secondary hypothyroidism) כאשר הגורם לתת הפעילות של בלוטת התריס היא ירידה בהפרשת TSH מההיפופיזה הקדמית וכן שלישונית (tertiary hypothyroidism) כאשר הגורם הוא ירידה בהפרשת TRH מההיפותלמוס. הרוב המוחלט של מקרי תת פעילות של בלוטת התריס מעל 99% עקב תת פעילות ראשונית של בלוטת התריס. פחות מ 1% ממקרי תת פעילות של בלוטת התריס עקב היפותירואידזם מרכזי (central hypothyroidism) כלומר הפרעה בהיפופיזה או היפותלמוס. הסיבה העקרית לתת פעילות ראשונית של בלוטת התריס היא מחלת השימוטו (hashimoto's disease)סיבות שכיחות נוספות הן סיבות איאטרוגניות כמו כריתה של בלוטת התריס, הרס קבוע של בלוטת התריס אחרי טיפול ביוד רדיואקטיבי, נזק משני להקרנה של ראש צוואר ותרופות.