מניעת סרטן שד - Breast cancer prevention

הדפס

עקרונות בכירורגיה
שם המחבר	ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק	כירורגיה של השד

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן השד

הכרת האפידמיולוגיה של סרטן השד, הביאה לזיהוי גורמים להתהוותו ועם זיהויים לבחינת תוכניות מניעתיות. מדובר בגורמים גנטיים סביבתיים והורמונליים. היסטוריה משפחתית של סרטן שד מהווה את גורם הסיכון הגבוה ביותר בהתפתחות סרטן השד ובמיוחד בגיל צעיר. זיהוי הגנים אשר מוטציות בהם מנבאות תחלואה מאפשרת זיהוי קבוצת סיכון להתערבות מניעתית. מבין הגורמים ההורמונליים, חשיפה ממושכת לאסטרוגנים מהווה את הגורם המסכן אם על ידי נטילת טיפול הורמונלי ממושך לאחר גיל הבלות, אם על ידי העדר הריונות, או שנות מחזור ארוכות בנשים שהחלו לווסת מוקדם וסיימו את המחזור בגיל מאוחר. גם שנים ארוכות של עודף משקל מעלות את הסיכון לסרטן שד מכיוון שהשומן התת עורי מהווה מקור לאסטרוגנים בגיל הבלות.

גורמים סיבתיים מוכרים, כמו קרינה, צריכת אלכוהול ממושכת או צריכה גבוהה של שומנים - ניתן למצוא את הקשר ההורמונלי: נערות ונשים צעירות שחלו במחלת הודג'קין וקיבלו טיפול קרינתי לניקוז הלימפתי שמעל הסרעפת נמצאות בסיכון גבוה לפתח סרטן שד. צריכת יתר של אלכוהול מעלה את רמת האסטרדיול בדם: חשיפת יתר לאסטרוגנים. פעילות גופנית מסודרת של ארבע שעות שבועיות מפחיתה את הסיכון לסרטן שד, קרוב לוודאי דרך עליה ברמות הטסטוסטרון המגנות על האישה.

Tamoxifen: עבודות ראשונות בנושא מניעה של סרטן שד על ידי מתן תכשירים אנטי אסטרוגנים היו מאכזבות מכיוון שלא הראו הבדל בין נוטלות לכאלה שקבלו אינבו (פלצבו) בטווח של שמונה שנים. בתת קבוצה של חולות שקיבלו טיפול הורמונלי חלופי נצפתה הבדל בהיארעות המחלה. פריצת דרך בנושא באה בעקבות מחקר ה-NSABP P1 שהשווה שני קבוצות שנבחרו באופן אקראי לקבל או לא Tamoxifen מניעתי. הקבוצה הוגדרה כקבוצת נשים בעלות סיכון מוגבר לחלות בסרטן שד. המחקר הראה ירידה של 50% בשיעור סרטן השד בקבוצה שקיבלה Tamoxifen, וכן תוצר לוואי של הפחתה בשיעור השברים מאוסטאופורוזיס. נצפתה עליה בשיעור שאתות ממאירות ברחם מ-1.9 ל-1000 נשים ל-2.3 בנוטלות Tamoxifen רובן בשלב 1 הניתן לריפוי מלא. כמו כן, נצפתה עליה בשיעורי האירועים של פקקת ורידית מלווה בתסחיפים ריאתיים ואוטם מוחי. נמצא גם ש-Tamoxifen מפחית את שיעורי סרטן השד בנשאיות מקבוצת ה- BRCA2 אבל לא BRCA1 וכן בחולות עם קולטנים חיוביים בשאת המתפתחת ולא באלה עם קולטנים שליליים. תרופה דומה ל-Tamoxifen היא ה-Raloxifene, שאיתה ניתן להשיג אפקט דומה עם פחות תופעות לוואי.

רטינואידים: רטינואידים טבעיים ממלאים תפקיד בחלוקת התאים ובדיפרנציאציה שלהם ומכאן מקומם במניעת יצירתם של שאתות ממאירות. רעילותם באנשים בריאים היא בעיה רצינית המונעת שימוש למטרות מניעה אלא לטיפול בלבד. בעבודות בהן השוו בין קבוצות של חולות סרטן בשד אחד, שחולקו אקראית לכאלה שקבלו ולא קבלו רטינואידים, נמצא שקבוצת חולות לפני גיל הבלות שקבלו רטינואידים פיתוחו פחות (35%) סרטני שד בשד השני בהשוואה לאלה שלא קבלו. חולות שלאחר גיל הבלות, לעומת זאת, פתחו יותר ב-20% שאתות בשד השני.

כריתת שחלות: מחקרים הראו שבחולות סרטן שד הנושאות מוטציה גנטי ב-BRCA כריתת שחלות הקטינה את התחלואה בסרטן השד ב-50%.

כריתת שדיים: עבודות מראות ירידה משמעותית בתחלואה בסרטן השד בחולות שעברו כריתה מונעת דו-צדדית של השדיים. שיעורי התחלואה שנמצאו היו 0.5% במעקב של עשר שנים לעומת 5% צפויים. מודלים מתמטיים ניסו להעריך את הרווח בשנות חיים ובאיכות החיים מניתוח זה. הם דווחו, שניתוח בגיל צעיר, 40-30 שנים, יביא להארכת חיים בסדר גודל של 5-3 שנים. מעל גיל 50, כריתת שד מונעת דו-צדדית תאריך את חיי המטופלות בשנה עד שנתיים.

שינוי אורח החיים: נערות עם עודף משקל המצליחות לרדת למשקל אידאלי עד אמצע שנות השלושים שלהן, מפחיתות את סיכוייהן לחלות בסרטן שד בגיל 55. פעילות גופנית נמרצת של לפחות ארבע שעות שבועיות מגנה מפני סרטן שד. לידה מוקדמת מגיל 20 מגינה מפני סרטן שד. הפסקת צריכת אלכוהול מקטינה בצורה משמעותי את שכיחות סרטן השד.

ראו גם

• לנושא הקודם: הטיפול הכימי וההורמונלי בסרטן השד - Chemotherapy and hormonal therapy for breast cancer
• לנושא הבא: היריון וסרטן השד

• לתוכן העניינים של הפרק
• לתוכן העניינים של הספר
• לפרק הקודם: כירורגיה של הטחול
• לפרק הבא: בקעים

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא