היפנוזה - Hypnosis

ב"ה

אודות ההיפנוזה

היפנוזה היא מצב של מודעות או מצב של תודעה, אשר אפשר לעורר בו ולתמרן תופעות סמויות ופוטנציאליות על-ידי תהליכים סוגסטיביים (שכנועיים). ההיפנוזה מהווה מירקם של תהליכים ותפישות, אשר מביאים למצב מודעות מיוחד של חוויה עצמית שונה. בטכניקה ההיפנוטית אפשר להביא לשינוי מבוקר ורצוי במערכות השונות של האדם: הרגשית, הקוגניטיבית, ההתפתחותית והפיזיולוגית. התופעה ההיפנוטית מתרחשת באופן ספונטאני בחיי היומיום בנסיבות רבות, ולא רק במסגרת של יחסים טיפוליים לדוגמה: בטקסים דתיים, בטקסים משפחתיים, בשעת נאומים, בהצגות וכדומה...

המאפיין העיקרי של התופעה ההיפנוטית הוא הסוגסטיה-שכנוע. אולם, אין זה שכנוע במובן הרגיל של המילה. הסוגסטיה אינה אלא תהליך המאפשר להעביר לאדם רעיון כלשהו על-ידי תקשורת מילולית, תנועתית או קולית, תוך כדי עקיפת תהליכי הבקרה האינטלקטואליים שלו, יש לציין שהסוגסטיה היא תופעה אשר קיימת אצל כל בני האדם - הן היכולת להעכיר סוגסטיה והן לקבלה - אך בדרגות שונות, לדוגמה: נואם אשר נושא את דבריו בפני מאות אנשים, הינו בעל יכולת סוגסטיה (שכנוע), אך דבריו אינם משפיעים על כולם במירה שווה.

ההיפנוזה דורשת שיתוף פעולה בין המהפנט למהופנט. על המהופנט להתרכז בדבריו של המהפנט, לתת בו אמון ולהכיר בעובדה שהמהפנט דורש את טובתו, ואילו המהפנט חייב לשמור על כבודו של המהופנט. כדי שתהליך היפנוטי יצא אל הפועל, יש צורך במוטיבציה אמיתית של המהופנט, ולא די בכך שהאדם אומר שיש לו מוטיבציה.

מהי היפנוזה רפואית

ההיפנוזה תופסת מקום נכבד יותר ויותר בין כלי הטיפול אשר עומדים לרשותם של רופאי המשפחה, רופאי השיניים והפסיכולוגים, כל אחד בתחום הטיפול שלו. במדינת ישראל, הטיפול באמצעות היפנוזה קיבל תנופה ממשית כשנת 1984, כאשר נחקק חוק אשר מסדיר את הרשות לעסוק בהיפנוזה. חוק ההיפנוזה מגביל את השימוש בה למטרות אבחוניות, מחקריות וטיפוליות, ושולל לחלוטין את השימוש למטרות בידוריות. למבוגרים שבינינו זכור עדיין גל של מופעי- בידור היפנוטיים, על-ידי מהפנטים מהארץ ואף כאלה שיובאו מחו"ל, אשר שטף את הארץ בשנות החמישים והשישים ואף בשנות השבעים. כל המהפנטים הללו היו אנשי בידור אשר ידעו להפנט מבחינה טכנית (דבר לא קשה כמיוחד), אולם לא יכלו להתמודד עם קשיים אשר התעוררו תוך כדי המופעים, ובוודאי שלא עם סיבוכים מאוחרים יותר, אשר הם אף לא היו מודעים לאפשרות קיומם.

גל מופעי הבידור, על כל ההשלכות אשר נידון אליו, מנע באופן משמעותי את השימוש העיקרי שלמענו בעצם קיימת ההיפנוזה: טיפול רפואי ,גופני ונפשי, לנזקק. אנשים חששו (וחלקם עדיין חוששים) בעיקר משני דברים: האחד - לא להתעורר מהמצב ההיפנוטי, והשני - אובדן שליטה מוחלט. שני מצבים אלה יכולים, אמנם, להתרחש לעיתים רחוקות, אולם אך ורק במופעי בידוד, אשר בהם ההיפנוזה וכל המעמד שונים בתכלית השינוי מההיפנוזה הטיפולית.

מן הראוי להסביר זאת בקצרה: במופע בידור, המתהפנט "עומד" לרשותו של המהפנט למשך מספר דקות, כדי לבדר את הקהל אשר שילם במיטב כספו לשם כך.., לכן, או שהוא משתף פעולה עם המהפנט, או שהוא סוגסטיבילי (ניתן להיפנוט) מאוד ושוקע בקלות בהיפנוזה עמוקה. במקרה כזה יכול להתרחש מצב (אשר אכן התרחש בעבר במופעי בידור) שהמהופנט לא רוצה להתעורר, והדבר שונה לחלוטין מלא יכול להתעורר! הסיבה העיקרית לאי רצון זה להתעורר, נובעת מכך שהמצב ההיפנוטי נעים מאוד לכשעצמו, ובהיותו תת- הכרתי, המהופנט מרגיש כאילו מרומה, אחרי שהוא "נתן" את עצמו לצרכי בידור ופתאום סתם כך, בספירה עד שלש, הוא חייב להתעורר רק כדי שהמופע יוכל להימשך כמתוכנן על-ידי המהפנט.

המצב שונה לחלוטין במרפאה מסודרת, על כורסת המטופל, מול מהפנט מורשה(רופא או פסיכולוג), שאליו פנה המטופל מרצונו החופשי, תוך אמון מלא במטפל, ללא צופים וללא כל אלמנט בידורי. בתנאים כאלו מתרחש תהליך היפנוטי, אשר במהותו הינו תהליך עמוק של הרפיה, ובמהלכו חלים שינויים במודעותו של המטופל ובתודעתו.

מכיוון שהשינה ההיפנוטית הינה שינה אשר האדם נכנס אליה מרצונו החופשי - הוא גם יצא ממנה בכל עת שירצה, כשלרוב הדבר נעשה בתיאום ובהבנה עם המהפנט. כמו כן, המהופנט "מאבד שליטה" אך ורק עד לדרגה אשר הוא באמת מוכן ולא מעבר לה. מהופנט לא ינהג במהלך היפנוזה באופן שונה מאשר מאפשרות לו סך כל המערכות של האמונות וההתנהגויות אשר אותן רכש במהלך ימי חייו. לפי כך, בשנים האחרונות חל שגשוג ניכר בפניות לטיפולים באמצעות היפנוזה. תרמה לכך המודעות ההולכת וגוברת לאפשרויות הגלומות כטיפול ההיפנוטי, הרבה הודות לתקשורת והרבה הודות לעובדה שמשרד הבריאות מכיר בחשיבות ההיפנוזה ומעניק רישיונות לעיסוק בכך. הדבר משרה בטחון רב על ציבור הפונים הפוטנציאלי (יש לציין שההיפנוזה הינה התחום הפארה-רפואי היחיד המצריך רישיון).

פרט לשיפור הניכר במעמד ההיפנוזה בארץ, שחל על-ידי הפקעתו מתחום הבידור והסבתו למטרות טיפוליות בלבד, קיים גורם נוסף אשר תרם לשגשוג של ההיפנוזה: "הכישלון" של הרפואה הקונבנציונאלית בהבאת מזור לתופעות רבות, ועקב כך הביקוש ההולך וגובר בקרב הציבור לרפואה חליפית (אשר באופן אישי אני מעדיף לכנותה בשם רפואה משלימה).

את מי אפשר להפנט

מרביתם של מרכיבי האוכלוסייה ניתנים להיפנוט. כ-80% מכלל האוכלוסייה בגיל 8 עד 70 מסוגלים להיכנס למצבים היפנוטיים בינוניים (במקרים מסוימים אפשר לטפל אף בצעירים יותר, או במבוגרים יותר). 10%- 15 מקרב מרכיבי האוכלוסייה מסוגלים להגיע להיפנוזה עמוקה כמיוחד וב3% - 5 אינם ניתנים להיפנוט כלל (כך על-פי ההנחה המקובלת, ובניגוד לדעתי שלפיה כל אחד יכול להתהפנט!). כאן המקום להדגיש שהיפנוזה בעומק בינוני (וזהו המצב ברוב האוכלוסייה) מאפשרת טיפול ברוב הבעיות שבהן ההיפנוזה מטפלת. אנשים בעלי דמיון מפותח נוטים להתהפנט בקלות רבה יותר מאשר ה"ריאליסטים". אדם לא יתהפנט בניגוד לרצונו; אולם, ישנם אנשים המביעים את אי-רצונם להתהפנט, ואילו בתת-מודע הם בעצם רוצים מאוד בכך, והם אלה הניתנים להיפנוט בקלות.

התהליך ההיפנוטי

יצירת התהליך ההיפנוטי נעשית באופן הדרגתי. התהליך מתחיל באמצעות דימויים אשר משפיעים על החושים (לדוגמה: לחשוב על טעם של לימון...), או על השרירים (לדוגמה: לחוש יד כבדה...): ממשיך דרך הרפיה טובה ועמוקה, ומסתיים בתופעות ההיפנוטיות הרבות והמגוונות אשר אפשר להפיק. הטיפול עצמו מושג הן מעצם ההיפנוזה כתהליך, ובעיקר מהסוגסטיות אשר ניתנות על-ידי המהפנט תוך כדי המצב ההיפנוטי. קיימות תיאוריות רבות ומגוונות אשר מנסות להסביר את עצם התופעה אשר נקראת היפנוזה. עובדה זו, כשלעצמה, מסבירה ומאשרת עד כמה הנושא כולו איננו ברור.

תחומי הטיפול בהיפנוזה

נושא טיפולי מרכזי הינו הטיפול במתחים בכלל, המתחים הנוצרים בחיי היומיום, ללא אבחון של מחלה או בעיה ייחודית כלשהי. משום מה, נושא חשוב זה מוזנח עלי-די הציבור. קיימות פניות רבות לטיפול--עקב בעיות מוגדרות, וכמעט ואין פניות כלליות - לצורך הרפיה והרגעה באופן כללי. לצרכי הרפיה כללית, ההיפנוזה מומלצת ביותר, כעזרה מיידית לשיפור התפקוד היומיומי, ובעיקר - למניעת מחלות ובעיות עתידיות הנובעות ממתח רב, מעצבנות וכו'. ההיפנוזה יכולה לפתור או לשפר את מצב האדם בתחומים הבאים:

שינוי הרגלים: אכילת-יתר, עישון, כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, עוויתות בשרירי הפנים ("טיקים"), גמגום, הרטבה לילית. הפרעות בתפקוד המיני של הגבר: אין-אונות (אימפוטנציה) שפיכה מוקדמת וכו'. הפרעות בתפקוד המיני של האישה: חוסר אורגזמה, וגיניזמוס וכו'. כאבים כרוניים: מיגרנות, כאבי-גב, כאבים ראומטיים, כאבים בעקבות מחלה ממארת וכו'. מחלות פסיכוסומטיות (בכולן יש גם מרכיב נפשי אחד, לפחות): יתר לחץ-דם, קצרת (אסטמה), כיב קיבה או תריסריון, "מעי עצבני", "צפצופים" באוזניים (מנייר)... מחלות עור: ורוקות (יבלות), אקנה, פסוריאזיס ועוד...

פחדים וחרדות: חרדה מלידה, פחד מבחינות, פחד במה, פחד ממקומות סגורים או, לחילופין, פתוחים, רועשים וכיוצא באלה. בכל התחומים שנמנו לעיל יש מקום לפנות לייעוץ למהפנט מורשה ולקוות לעזרה, בדרגה זו או אחרת, הכול לפי אישיותו הייחודית של הפונה, אופייה המדויק של בעייתו, רמת המוטיבציה שלו, וגורמים רבים נוספים אשר ישפיעו על התוצאה הסופית של הטיפול. עם זאת, יש לזכור כי בכל מקרה יש צורך להכיר את הפונים לעזרה לפני תחילת הטיפול, כדי לבדוק ולוודא את מידת התאמתם לטיפול וכדי ליצור את הבסיס לאמון ההדדי בין המטפל למטופל, שהינו מרכיב חשוב התורם להצלחת הטיפול.