האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6834 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6834 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

מתדון כטיפול בכאב - Methadone for pain management

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



מתדון כטיפול בכאב
Methadone for pain management
יוצר הערך ד"ר סמיונוב ולנטינה ופרופ’ פסח שורצמן
TopLogoR.jpg
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – מתדון, כאב

מתדון-אופיואיד סינתטי היא תרופה מרכזית מאוד לשיכוך כאב ממקור סרטני וממקור לא סרטני, במיוחד במקרים שתרופות אחרות כולל אופיאטים אחרים נכשלו [1]. המתדון כתרופה התגלתה בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, אבל תפקידה כתרופה לטיפול בכאב תוארה היטב רק שנים רבות לאחר מכן [2]. מאז שהמתדון היה בשימוש כתרופת בחירה לצורך מניעת סימפטומים של גמילה לאנשים עם התמכרות לאופיאטים, הסטיגמה של תרופה לגמילה (Drug for Addicts) כנראה גרמה למחסומים ולתת-שימוש בה כתרופה פוטנטית לשיכוך כאבים עד הזמן האחרון [3]. המתדון מוכר היטב לטיפול בכאב סרטני וכאב חריף אחרי ניתוחים (מתדון תוך-ורידי נמצא בשימוש נפוץ במקומות אחרים), אך עדיין אין הסכמה על ההשפעה לטווח ארוך במיוחד ועל הטיפול בו בחולים עם טיפול בכאב ממקור לא סרטני [4] [5] [6]. בשנים האחרונות השימוש בתרופה זאת עולה בשל יעילותה, משך זמן פעולה ארוך ועלות נמוכה בהשוואה לאופיאטים ותרופות לשיכוך כאבים אחרות.


פרמקולוגיה

המתדון היא תרופה ייחודית מבחינת הפרמקולוגיה וגם מבחינת הפרמוקוקינטיקה, ואלה הסיבות שהיא אטרקטיבית לטיפול בסוגיות שונות של תסמונות ייחודיות של הכאב, כגון כאב נוירופתי [7].

מתדון היא תערובות של מתדון-R ומתדון-S. מתדון-R הוא פוטנטי פי 8 עד פי 50 יותר ממתדון-S ואחראי על כל הפעילויות של מתדון [8]

המתדון הוא אגוניסט לרצפטורים מיו ודלתא (Mu ו-Delta).

חוץ מהיות מתדון אופיואיד אגוניסט הוא תרופה מוכרת כ-(Methyl-D-Asparate) NMDA רצפטור אנטגוניסט.

מתדון שונה מאופיאטים אחרים באספקטים שונים: זמינות גבוהה (Bioavailability), תחילת השפעה מהירה, זמן מחצית חיים ארוך שלא דורש מנות תכופות (עקב פינוי כבדי איטי), היעדרות של מטבוליטים פעילים ו-Cross-Tolerance לא מלא עם אופיאטים אחרים[9][10][11][12] .

אופיואידים מעקבים פעילות של אדנילצילקז (Adenylcyclase) ופעילות של ציקליק אדנוזין מונופוספט (c-AMP). אחרי שימוש כרוני באופיאטים מתפתחת סבילות (Tolerance) בשל עלייה קומפנסטורית ברמות Adenylcyclase ו-c-AMP בעקבות כניסת סידן לתאים ועליית פעילות של NMDA. עקב היות מתדון כאנטגוניסט של NMDA הוא מחליש את הסבילות לאופיאטים ומונע תסמונת גמילה[13].

פרמקוקינטיקה (ספיגה)

במתן פומי המתדון מתחיל לפעול די מהר. לאחר המתן ניתן למדוד את המתדון בפלזמה כבר כעבור 15 עד 45 דקות, והוא מגיע לשיא בסרום כעבור 2.5 עד 4 שעות. ספיגה פומית מושפעת מפעילות מעי, pH של רירית הקיבה, פרפוזיה במעי ואפיונים פרמקוקינטיים של התרופה עצמה[14].

זמינות אורלית (Oral Bioavialability) של המתדון היא 70% עד 80% (בטווח של 36% ועד 100%), קרוב לוודאי שבגלל שינוי בפעילות של ציטוכרום P450-3A4, שאחראי על מטבוליזם של מתדון[15].

במתן רקטלי זמינות המתדון יורדת עד 76% בהשוואה ל-86% במתן פומי. הספיגה מהירה ומשך הפעילות עד 10 שעות [16].

במתן תוך-שרירי שיא הריכוז בפלזמה תלוי במיקום הזריקה. זריקה לתוך שריר הדלטואיד מעניקה שיכוך כאב פי 1.7 וגם שיא של ריכוז בפלזמה פי 2.2 עד 2.5 גבוה יותר לעומת זריקה לשריר הגלוטאוס [17] .

בפיזור בגוף נקשר מתדון גם לחלבונים.

בהיריון מתדון חוצה את השליה, והרמה שלו עולה במי השפיר. יש קשר חזק בין מינון המתדון האימהי לבין תסמונת גמילה אצל התינוק. בכל אופן הנקה אצל נשים שמקבלות מתדון במינונים בינוניים עד גבוהים היא בטוחה, ורק 10% מריכוז המתדון אצל האם עובר לעובר[18][19].

מחצית החיים של מתדון (Elimination Half Life) במתן חד-פעמי היא 54.8 שעות לעומת 24 שעות במתן כרוני.

השגה של רמה קבועה (Steady Level) יכולה להימשך בין 4 עד 10 ימים. ריכוז בדם יכול לא להשתנות בימים הראשונים של מתן מתדון, אך אחרי זה עלולה להיות צבירה של מתדון בדם (אקומולציה). בגלל מחצית החיים הארוכה מאוד, רוב מקרי המוות שדווחו, מתרחשים בין 4 ל-6 ימים הראשונים של תחילת הטיפול במתדון[20] מתדון עם מטבוליטים מופרשים בשתן ובצואה.

אף על פי שיש מספר הוכחות שמתדון לא צריך התאמת מינון במקרים של אי ספיקת כליות, יש חוקרים שממליצים על הערכת אינטרוול במתן מנות של מתדון. אין גם צורך בהתאמת מינון אצל חולים עם מחלת כבד יציבה כולל שחמת [21] [22].

מפני שמתדון עובר מטבוליזם בכבד ע"י ציטוכרום P450-3A4, תרופות שמפעילות את הציטוכרום מורידות רמות של מתדון, והפוך: תרופות שמעקבות את הציטוכרום מעלות רמות מתדון בדם. תרופות שמשפעלות את הפעילות של הציטוכרום הן: Phenytoin, Carbemazepin, Rifampin, Rifabutin, Abacavir, Antiretroviral Drugs. צמח St Jhon Wort מוריד ריכוז של מתדון.

תרופות שמעקבות את הציטוכרום, כמו: Fluconazole Ketokonazole ,Erythtomycin ,SSRI מעלות את הרמה של המתדון בדם, ואפילו יכולות להיות אחריות על הפרעות קצב לבביות מסוג Torsades de Pointes ‏[20].

התוויות רפואיות לשימוש במתדון

קיימות לפחות 3 התוויות לשימוש במתדון:

  1. במקרים של אלרגיה או אי סבילות לאפיאטים אחרים (כולל תופעות לוואי בלתי נסבלות).
  2. במקרים של מינונים גבוהים של אופיאטים אחרים או כאבים בלתי נשלטים עם מינונים גבוהים של אפיאטים אחרים.
  3. תסמונות שונות של כאב עצבי (כאב נוירופתי).

המרה של טיפול מאופיאט אחר למתדון הוא תהליך לא פשוט ותלוי במינון של האופיאט שחולה מסוים מקבל.

בדרך כלל אצל חולים נאיביים לאופיאטים (חולה שלעולם לא טופל באופיאט) מקובל להתחיל ממינון של מתדון 2.5 מ"ג כל 8 שעות. אצל חולים מבוגרים או עם מחלות רקע (Frail Older Patient) ניתן אפילו להתחיל ממינון של 2.5 מ"ג ליום של מתדון. מינון יומי צריך לעלות רק כל 7-5 ימים (20). הכלל אומר: תתחיל לאט ותתקדם לאט-Start Low And Go Slow.

המרה מאופיאט אחד למשנהו תלויה במינון של האופיאט הקיים. לא קיימת שיטה של המרה קבועה מאופיאט אחר למתדון. מינון של מתדון תמיד תלוי בשווה הערך של מורפין (Morphine Equivalent Dosage) שהחולה נוטל. את החישוב עושים לאחר המרה מאופיאט אחר למינון של מורפין פומי ל-24 שעות.

המלצות לגבי Equianalgesic Dosing ‏[23]

להלן המלצות ליחסי המרה בין מורפין למתדון. יש לשים לב שיחס ההמרה תלוי במינון המורפין כך שהוא משתנה עם מינון זה. יחס ההמרה גדל ככל שמינון המורפין היה גבוה מלכתחילה.

  • MO :Methadone
  • <100mg MO=3:1
  • 101-300mg MO=5:1
  • 301-600mg MO=10:1
  • 601-800mg MO=12:1
  • 801-1000mg MO=15:1
  • >1001mg MO=20:1

קיימות שיטות שונות לצורך המרה של אופיאט אחר במתדון לדוגמה: .Edmonton Model, UK Hospice Model, Milan Model

השיטה של Edmonton היא כנראה שיטה מוצלחת. לפי שיטה זאת, מציעים לרדת באופן הדרגתי באופיאט ב-30% ובאותו זמן להתחיל להוסיף מתדון. מבצעים את ההמרה במשך 3 ימים. יחס ההמרה שמומלץ לפי שיטה זאת הוא מורפין: מתדון 10:1.

לדוגמה: אם חולה נוטל שווה ערך מורפין 1,800 מ"ג ליממה, ממליצים על השיטה הבאה ל-3 הימים הבאים:

ביום הראשון מורידים מינון יומי של מורפין (בשליש מהמינון ההתחלתי) עד 1,200 מ"ג, ומתחילים לתת שליש מהמינון היומי של המורפין בצורה של מתדון - 60 מ"ג (20 מ"ג כפול 3).

ביום השני מורידים מורפין ל-600 מ"ג (ב-2/3 פחות מהמינון התחלתי), ומוסיפים 2/3 מהמינון הכללי של MO בצורת מתדון, 120 מ"ג ליום (40 מ"ג כפול 3).

ביום השלישי החולה מקבל 0 מ"ג של מורפין, ומקבל כל מינון כללי בצורת מתדון 180 מ"ג (60 מ"ג כפול 3).

תופעות לוואי של מתדון ורעילות

תופעות לוואי שכיחות של מתדון דומות לאופיאטים אחרים וכוללות עצירות, סחרחורת, נמנום, ישנוניות יתר, בחילה, הקאה והזעת יתר. בדרך כלל תופעות הלוואי תלויות במינון. מינון יתר עד הרעלת מתדון גורמים לדיכוי נשימתי עד תרדמת שבדרך כלל מתרחשת עם עולים מהר מדי במינון בשלב הטיטרציה עוד לפני שהמינון הקודם מגיע לשיא. בזמן האחרון פרסם FDA הזהרות לגבי מתדון והארכת מקטע QT והפרעות קצב לבביות אחרות, כגון Torsade de Pointes.

לפיכך, בעיתון האמריקאי Annals Internal Medicine מתפרסמות בימים אלו ההנחיות לגבי בטיחות השימוש במתדון. לפי ההנחיות הללו, מומלץ לבצע הערכת גורמי סיכון להפרעות קצב אצל חולים שמועמדים לקבל מתדון (היסטוריה רפואית, הפרעות אלקטרוליטריות, תרופות נוספות, שהחולה מקבל, במיוחד אלה המשפיעות על ציטוכרום P450), ולבצע תרשים אק"ג לקראת תחילת הטיפול במתדון לצורך הערכת מקטע QT. יש לחזור על הערכה זו כל שנה. אם החולה מקבל מינון של מתדון שכמותו גדולה מ-100 מ"ג ליום, יש לחזור על האק"ג בתדירות גבוהה יותר.

אם בתרשים האק"ג מקטע QT הוא בין 450 ל-500 מילי-שנייה מומלץ לדון עם המטופל על תועלת מול הנזק האפשרי לטיפול במתדון. אם מקטע QT מעל 500 מילי-שנייה יש להפסיק את מתן המתדון ע"י ירידה הדרגתית במינון [24] .

נלוקסון (Naloxone Hydrochloride) מומלץ לטיפול בהרעלת אופיאטים כולל מתדון. מינון המומלץ של נלוקסון הוא 0.4 עד 0.8 מ"ג במתן תת-עורי או אינטרמוסקולרי. יש לקחת בחשבון טווח קצר של פעולת נלוקסון במיוחד בהשוואה למחצית החיים ארוכה של מתדון. לסיכום, אנו נמצאים בעידן של עלייה בשימוש במתדון בשל תכונות פרמקולוגיות מיוחדות, עלות נמוכה ויעילות טובה במקרים של כאב ממקור סרטני עמיד לטיפולים אחרים וכאב נוירופתי.

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Sandoval JA, Furlan AD, Mailis-Gagnon A. Oral Methadone for Chronic Noncancer Pain. Clin J Pain 2005;21:503-512
  2. ↑ Gouldin WM, Kennedy DT, Small RE. Methadone: history and recommendations for use in analgesia. APS Bulletin 2000;10:1-9
  3. ↑ McCaffery M, Pasero C. The merits of methadone. Am J Nurs 2000;100:22–23
  4. ↑ Hagen NA, Elwood T, Ernst S. Cancer pain emergencies: a protocol for management. J Pain Symptom Manage 1997;14:45-50
  5. ↑ Cherny NJ, Chang V, Frager G, et al. Opioid pharmacotherapy in the management of cancer pain: a survey of strategies used by pain physicians for the selection of analgesic drugs and routes of administration. Cancer 1995;76:1283-1293
  6. ↑ Fitsgibbon DR, Galer BS. The efficacy of opioids in cancer pain syndromes. Pain 1994;58:429-431
  7. ↑ Moulin DE, Palma D, Watling C, et al. Methadone in the management of intractable neuropathic noncancer pain. Canadian Journal of Neurological Sciences 2005;32:340-343
  8. ↑ Reisine T, Pasternak G. Opioid analgesics and antagonists. In: Limbrid LE, Hardman JG, eds Goodman and Gilman’s The Pharmacologic Basic Therapeutics 9th ed New York 1996;521-555
  9. ↑ Gourlay GK, Cherry DA, Cousins MJ. A comparative study of the efficacy and pharmacokinetics of oral methadone and morphine in the treatment of severe pain in patients with cancer. Pain 1986;25:297-312
  10. ↑ Bruera E, Pereira J, Watanabe S, et al. Opioid rotation in patients with cancer pain. A retrospective comparison of dose ratios between methadone, hydromorphone, and morphine. Cancer 1996;78:852-857
  11. ↑ Mercadante SS, Serretta R, et al. Patient-controlled analgesiawith oral methadone in cancer pain: preliminary report. Ann Oncol 1996;7:613-617
  12. ↑ Bruera E, Sweeney C. Methadone use in cancer patients with pain: a review. J Palliat Med 2002;5:127-138
  13. ↑ Mao J. NMDA and opioid receptors: their interactions in intinociception, tolerance and neuroplasticity. Brain Res Rev 1999;30(3):289-304
  14. ↑ de Castro J, Aguirre C, Rodrigez-Sasiain JM, et al. The effect of changes in gastric pH induced by omeprazole and respiratory depressión of methadone. Biopharm drug Dispos 1996;17(7);551-563
  15. ↑ Ferrary a, Coccia CP, Bartolini A, et al. Methadone: metabolism, pharmacokinetics and interactions. Pharmacol Res 2004;50(6):51-559
  16. ↑ Dale O, Sheffels P, Kharash ED. Bioavailabilities of rectal and oral methadone in healhy subject. Br J Clin Pharmacol 2004;58(2):156-162
  17. ↑ Grabincski PY, KAiko RF, Pogers Ag, et al. Plasma levels and analgesia following deltoid and gluteal injections of methadone and morphine. J Clin Pharmacol 1984;23(1)48-55
  18. ↑ Malpas TJ, Darlow BA, Lennox R, et al. Maternal methadone dosage and neonatal withdrawal. Aus N Z J Obstet Gynecol 1995;35)2):175-177
  19. ↑ Begg EJ, malpas TJ, Hackket LP, et al. Distribution of R-and S-methadone into human breast milk during multiple’medium to high oral dosing. Br J Clin Pharmacol 2001;52(6):681-685
  20. ↑ 20.0 20.1 Chhabra S, Bull J. Methadone. Am J Hosp Pal Care 2008;25(2):146-150
  21. ↑ Dean M. Opioids in renal failure and dialysis patients. J pain Symptom Manage 2004;28(5):497-504
  22. ↑ Novick DM, Kreek MJ, Fanizza AM, et al. Methadone disposition in patients with chronic liver disease. Clin Pharmacol Ther 1981;3093:353-362
  23. ↑ Ayonrinde OT, Bridge DT. The rediscovery of methaone for cancer pain management. Med J Aust 2000;173(10):536-540
  24. ↑ Krantz MJ, Martin J, Stimmel B, et al. For the Center for Substance Abuse Treatment Cardiac Expert Panel. Withdrawn: QT Interval Screening in Methadone Treatment: The CSAT Consensus Guideline. 6 January 2009, Volume 150, Issue 1

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר סמיונוב ולנטינה - שירות שיכוך כאב והמחלקה לרפואת משפחה; שירותי בריאות כללית, מחוז דרום, אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, פרופ’ פסח שורצמן - יו"ר החטיבה לבריאות בקהילה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שירותי בריאות כללית, מחוז דרום



פורסם בכתב העת "כאב", דצמבר 2008, גיליון מס' 17, מדיקל מדיה