האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הנחיות לרשימת סימפטומים על פי סולם דיווח-עצמי של ADHD בבגרות

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־08:05, 28 בדצמבר 2013 מאת Motyk (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{ספר| |שם הספר=ארגז כלים לחוקר ברפואת המשפחה |תמונה=שמאל|250px |שם המחבר=Len...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

ארגז כלים לחוקר ברפואת המשפחה
Tool box (1).jpg
שם המחבר Lenard Adler, MD , Ronald C. Kessler, PHD , Thomas Spencer, MD
שם הפרק שאלון להערכה עצמית של ADHD בבגרות
מאת WHO Composite International Diagnostic Interview
מוציא לאור ארגון הבריאות העולמי - World Health Organization
מועד הוצאה 2007
 

השאלות בהמשך נועדו לעורר שיחה עם המטופל כדי לוודא שהוא/היא, סובלים מסימפטומים של הפרעת קשב, ריכוז והיפר-אקטיביות (ADHD).

תיאור

רשימת הסימפטומים היא כלי המורכב משמונה-עשר הקריטריונים של ה- DSM-IV-TR. שש מתוך שמונה-עשרה השאלות נמצאו כמנבאות הטובות ביותר של סימפטומים של- ADHD. שש השאלות הללו הן הבסיס לסינון על-פי ה- ASRS-vl.l , והן גם חלק א' ברשימת הסימפטומים. חלק ב' ברשימת הסימפטומים כולל את שתיים-עשרה השאלות הנותרות.

הנחיות

  1. בקש מהפציינט להשיב על השאלות בחלקים א' ו- ב' מרשימת הסימפטומים, על-ידי הקפת המספר בתא, המייצג בצורה הטובה ביותר את שכיחות ההופעה של כל אחד מהסימפטומים.
  2. רשום את הניקוד של חלק א'. במידה וארבע תשובות או יותר מופיעות בתאים המוצללים של השאלון, לפציינט יש סימפטומים של ADHD בבגרות ונדרשת חקירה נוספת.
  3. התשובות בחלק ב' יכולות לעזור לתחקור נוסף של הסימפטומים מהם סובל המטופל. יש לשים לב לתשובות המופיעות בתאים המוצללים. לא בכל השאלות יש משמעות לתשובה המבוססת על שכיחות.
    בחלק ב' אין ציון כולל ואין לו גם הסתברות אבחונית. שש השאלות בחלק א' הן המנבאות הטובות ביותר של ההפרעה ולכן הטובות ביותר לשימוש כאמצעי-סינון.

ליקויים

  1. בצע סקירה של כלל רשימת הסימפטומים יחד עם הפציינט ובצע הערכה של רמת הליקוי הקשורה לכל סימפטום.
  2. התייחס למסגרות העבודה / בית הספר, המשפחה והחברה.
  3. שכיחות הסימפטום קשורה בדרך-כלל עם דרגת חומרתו, ולכן רשימת הסימפטומים יכולה לעזור בהערכת דרגת הליקוי . אם למטופל יש סימפטומים תכופים, ניתן לבקש ממנו לתאר את ההשפעה שלהם על היכולת לעבוד, לטפל בדברים בבית, או להסתדר בחברת אנשים, כמו בן-זוג או אחר משמעותי.

היסטוריה

הערך את שכיחות הסימפטומים הללו או סימפטומים דומים להם בתקופת הילדות. מבוגר עם הפרעת קשב לא עבר בהכרח איבחון פורמלי בילדות. בהערכת ההיסטוריה של המטופל, חפש ראיות להופעה מוקדמת וממושכת של בעיות בקשב או בשליטה עצמית. על מנת לאבחן הפרעת קשב במבוגר יש הכרח שסימפטומים משמעותיים יהיו נוכחים כבר בילדות, אך אין צורך בהמצאות כולם בגיל הילדות



חזרה לארגז כלים לחוקר ברפואת המשפחה