אלנין טרנסאמינאזה - Alanine transaminase

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
אלנין טרנסאמינאזה
Alanine transaminase
שמות אחרים	ALT או SGPT
{{{תמונה}}}
{{{כיתוב תמונה}}}
מעבדה	כימיה בדם
תחום	אבחון ומעקב אחרי מפגעי כבד
יחידות מדידה	יחידות לליטר, IU/L
טווח ערכים תקין	בגברים, 10-40 יחידות לליטר; בנשים, 7-35 יחידות לליטר. ביילודים רמת ALT גבוהה בדרך כלל פי-2 בהשוואה לרמה במבוגרים, והיא דועכת לערכים המקובלים במבוגרים בגיל 3 חודשים
יוצר הערך	פרופ' בן עמי סלע

מטרת הבדיקה

מדידת האנזים ALT תידרש במגוון מצבים בהם נחשדת מחלת כבד חריפה או כרונית, דוגמת הפאטיטיס, צמקת הכבד, מצבי הרס תאי כבד במצבי נמק כתוצאה מתהליך גרורתי, מצבי כבד שומני, מצבי צהבת חסימתית, תסמונת Reye, או נזקים לכבד בהשפעת תרופות או תכשירים רעילים לכבד. בדיקת ALT כחלק מפאנל בדיקות כבד עשויה להידרש לאלה בסיכון גבוה לנזק לכבד דוגמה שתיינים כרוניים. גם אלה עם עודף משקל ניכר (obesity) או חולי סוכרת עשויים להידרש למדידות עונתיות של ALT.

בסיס פיזיולוגי

האנזים אלנין אמינוטרנספראזה (ALT) הוא דימֶר בו כל תת-יחידה מכילה 495 חומצות אמיניות ומשקלה המולקולארי 54,000. האנזים ALT נמצא בציטופלזמת התאים ומקטלז העברת קבוצת אמינו מהחומצה האמינית אלנין לחומצה אלפא-קטו גלוטרית, בריאקציה מתקבלות חומצה גלוטמית ופירובאט. מכאן שמו האחר של האנזים, SGPT - Glutamate pyruvate transaminase, והוא גם חיוני לתהליכי נאוגלוקוגנזה בכבד. ריאקציה זו נועדה לספק מקור של חנקן למעגל השתנן (urea cycle), שכן הפירובאט שנוצר זמין לכניסה למעגל חומצת הלימון , ואילו החומצה הגלוטמית עוברת דאמינציה על ידי האנזים גלוטמאט דהידרוגנאזה, ליצירת אמוניה וחומצה אלפא-קטו גלוטרית, תוך יצירת NADH . ALT כמו טרנסאמינזות אחרות מכיל קואנזים פירידוקסל פוספט החיוני לפעילות של הדֶאמינציה.

ניתן למצוא את האנזים ALT בעיקר בכבד בו פעילות האנזים במצב נורמאלי גדולה פי-2,750 מאשר בנסיוב, אך גם בכליות (פעילות גדולה פי-1,200 מזו בנסיוב), בלב (פעילות הגדולה פי-450 מזו בנסיוב) ובשריר השלד (פעילות גדולה פי-300 מזו שבנסיוב). פעילות האנזים בלבלב, בטחול ובריאת נמוכה בהרבה. בהשוואה לטרנסאמינאזה האחרת, AST או SGOT, שרמתו בתאי שירי הלב, ורקמות אחרות גבוהה יותר מזו של ALT, האנזים האחרון מצוי בעיקר בכבד ולכן מהווה מדד ספציפי יותר מ-AST לנמק כבדי.

רמה גבוהה בסדר גודל של אלפי יחידות של ALT בדם מופיעה במצבים: דלקת כבד טוקסית או תרופתית, דלקת כבד נגיפית אקוטית כמו hepatitis A וגם בהידבקות ב-EBV (infectious mononiucleosis, בה רמת ALT יכולה להגיע עד לרמה הגבוהה פי-20 מהנורמה), וגודש של הכבד שנובע מאי ספיקת לב. היחס AST/ALT בדלקת כבד אלכוהולית היחס גדול מ-2, וזאת בשל עליה מתונה בלבד ב-ALT שבדרך כלל אינה עולה על 400 יחידות לליטר (בשל השפעת האלכוהול שמפחיתה את כמות ה-Pyridoxyl 5 phosphate המהווה קו-פקטור בפעילות ALT), לעומת עליה ניכרת ב-AST. לעומת זאת במחלת כבד שומני לרוב ה-ALT גבוה מ-AST. גם במחלת Wilson, היחס ביןALT/AST הוא בדרך כלל מעל 4.0. רמת ALT עולה באופן בולט במצבים כגון הפאטיטיס נגיפית או הרעלת אקמול. בהפאטיטיס נגיפית בדרך כלל רמת ALT יכולה לעלות בדרך כלל באופן הדרגתי עד 2,000 יחידות לליטר, אם כי במצבים פחות אופייניים של נגיף כהרפס, רמת ALT להגיע באופן מהיר ל-2,000 יחידות לליטר. במקרים של הפאטיטיס חריפה נגיפית, לעתים ערכים מוגברים של פי-10 מעל ערכי הנורמה של ALT, יכולים להישאר מוגברים 1-2 חודשים, ולחזור לערכי הנורמה רק כעבור 3-6 חודשים.

משך שנים נהג הצלב האדום האמריקאי למדוד ALT כחלק מסדרת בדיקות לוודא את בטיחותן של מנות דם שנתרמו, ופסל מנות דם עם רמות מוגברות של ALT. הכוונה הייתה לזהות המודבקים פוטנציאלית בנגיף הפאטיטיס C, כיוון שלא היה באותה עת מבחן ספציפי למפגע זה. לפני יולי 1992 לא הייתה נהוגה בארה"ב בחינה ספציפית לנגיף האמור, אך בהכנסת מבחני דור-שני מסוג ELISA להפאטיטיס C, שונתה מדיניות הצלב האדום. נכון ליולי 2003 לא נפסלת תרומת-דם בה נמצאת רמת ALT מוגברת, ללא ראייה נוספת לנוכחות הפאטיטיס C.

השפעת תרופות על רמת ALT: תרופות הפאטו-טוקסיות רבות עלולות לגרום לנזקים בדרגות שונות לכבד, שיבואו לביטוי בין השאר ברמות מוגברות של ALT. בין התרופות שעלולות לגרום לכולסטאזיס ועליה ברמת האנזים ניתן למנות את amitriptyline, אנדרוגנים, azathioprine, בנזודיאזפנים, כלורותיאזיד, כלורפרומאמיד, dapsone, אריתרומיצין, אסטרוגנים, imipramine, מרקפטופורין, חומצה ניקוטינית, nitrofurantoin, גלולות לנמיעת הריון, פניצילאמין, פניצילינים, פנילבוטאזון, פרוג'סטין, סולפונאמידים, sulindac, וטמוקסיפן.

בין התרופות העלולות לגרום לנזק לתאי הכבד ולעלייה ברמת ALT ניתן למנות את acebutolol, acetaminophen, איזוניאזיד, אמינוגליקודיזים, azithromycin, captopril, צפאלוספורינים, clarithromycin, clofibrate, ציקלוספורין, ethambutol, fenofibrate, ciprofloxacin, ganciclovir, הפארין, אינטרפרון, levamisol, levodopa, metoprolol, nifedipine, נפרוקסן, omeprazole, quinine, ranitidine, רטינול וכן 13 cis retinoic acid (isotretinoin), סטרפטומיצין, סופונילאוריאה, תיוגואנין, טרימתופרין, verapamil ו-zileuton.

ראוי להדגיש שבאחוז קטן (1-3%) מצורכי סטאטינים, רמות של טרנסאמינאזות עולות לעתים עד פי שלושה ומעלה מהרף העליון של תחום הנורמה, אם כי בדרך כלל ללא תסמינים. לכן מקובל לבצע מדידת אנזימי כבד לפני תחילת הטיפול, ולנטר אותם באופן סדיר בהמשך. בדרך כלל עליות אלה מקובלות בשלושת החודשים הראשונים של הטיפול בסטאטין, וחוזרים בהדרגה לתחום הנורמה. לאחר הפסקת הטיפול בסטאטינים, רמות ALT חוזרות בדרך כלל לערכי הנורמה שלהן.

תרופות שעשויות להפחית רמת ALT לא כתוצאה מהשפעה פיזיולוגית, אלא כתוצאה מהפרעה אנליטית בעצם ביצוע המדידה המעבדתית הן dopamine ו-מתילדופה.

פענוח תוצאות הבדיקה

לרוב אין בהכרח מתאם מדויק בין רמת ALT בדם למידת הנזק לכבד, אך רמת ALT בדרך כלל גבוהה מזו של AST ברוב מפגעי הכבד. רמה גבוהה בסדר גודל של מאות יחידות של טרנסאמינזות בדם מופיעה במצבים: הפאטיטיס כרוני כמו B ו-C, צמקת הכבד (בה עליית ALT מתונה יותר מזו של AST), איסכמיה של הכבד, גרורות לכבד, מחלות זיהומיות, מחלות גרנולומטוטיות, כבד שומני (steatohepatitis), מחלות מטבוליות ואלכוהוליזם כרוני. רמת ALT תימצא מוגברת באופן בולט גם בנמק של רקמת כבד, במצבי הלם חמורים, במצוקת חמצן קשה (אנוקסיה) כמו בהתקף אסתמה, באי-ספיקת חדרי הלב. עליות מתונות יותר של ALT נמצא ברעלת הריון, במצבי פגיעה בשריר כמו במיוזיטיס או ב-muscular dystrophy , שאת בכבד, בכוויות ובפנקראטיטיס חריפה. במצבים של מפגעי שריר ועליה ב-ALT, מקובל למדוד במקביל את רמת האנזים CPK.

רמת ALT מוגברת במצבים פחות שכיחים של פגיעה בכבד כמו במחלת וילסון, המוכרומטוזיס, הפאטיטיס אוטואימונית (בה רמת ALT עשויה להגיע ל-1,000 יחידות לליטר) וחסר ב-אלפא-1-אנטיטריפסין. רמות מוגברות של ALT נמצא במצבי מחלה חסימתית של המרה, לעתים קרובות במציאות אבנים בכיס המרה, ואז תגיע רמת האנזים ל-1,000 יחידות לליטר.

רמה מופחתת במיוחד של ALT מוצאים לעתים בנבדקים עם חסר בולט של פירידוקסאל פוספאט.

הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בצום או בהכנה מיוחדת. את דגימת הדם יד לקחת במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב). יש להימנע מדגימה המוליטית בה עלולה להתקבל תוצאה חיובית-כזובה, כיוון שרמת ALT בכדוריות אדומות גבוהה פי 5-6 מרמת האנזים בנסיוב. יש להימנע ממאמץ גופני ניכר בשעות שלפני הבדיקה כדי להימנע מתוצאה מוגברת כזובה, וכן רצוי לדגום את הדם בשעת בוקר, כדי להימנע מסטיות בתוצאה המתקבלת לעתים כאשר הדם נדגם לצורך מדידת ALT בשעות יום שונות.

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן עמי סלע