כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "אבחון וטיפול בזיהום בדרכי השתן בילדים - הנחיה קלינית"
(שינויים עצמיים, הבהרת הזיהום המסוים דרך מושג הקיצור, ומאחר ואין ולסעיפים שלבי-זמן או חשיבות-סדר, סימון בכוכביות. העלאת שאר פרק 1.) |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
|תחום=[[:קטגוריה:אורולוגיה|אורולוגיה]], [[:קטגוריה:ילדים|ילדים]] | |תחום=[[:קטגוריה:אורולוגיה|אורולוגיה]], [[:קטגוריה:ילדים|ילדים]] | ||
|קישור=[https://www.ima.org.il/userfiles/image/clinical_45_sheten.pdf באתר ההסתדרות הרפואית] | |קישור=[https://www.ima.org.il/userfiles/image/clinical_45_sheten.pdf באתר ההסתדרות הרפואית] | ||
| − | |תאריך פרסום= | + | |תאריך פרסום=2023 |
}} | }} | ||
{{הרחבה|זיהום בדרכי השתן}} | {{הרחבה|זיהום בדרכי השתן}} | ||
| − | '''זיהום בדרכי השתן''' מהווה את אחת הסיבות השכיחות לביקור אצל רופאים ולטיפול אנטיביוטי בקהילה. במסגרת מדיניות של הנחלת השימוש המושכל באנטיביוטיקה בקרב רופאי הילדים בקהילה, חובר בשנת 2014 מסמך קווים מנחים לאבחון וטיפול בזיהום ראשון בדרכי השתן בילדים. בשנת 2021 בוצע עדכון נוסף של ההנחיות על ידי ועדה מקצועית שכללה: נציגים מהחוג למחלות זיהומיות בילדים, החוג לאורולוגיה ילדים, החוג לנפרולוגיה ילדים ורופאי ילדים בקהילה. ההנחיות מיועדות לכל הרופאים המטפלים בילדים. להנחיות אלו נוספו פרקים חדשים הדנים בהתוויות לטיפול אנטיביוטי מונע, המלצות לבירור הדמייתי, הצורך בייעוץ נפרולוגי ואורולוגי, והגישה להפרעה בתפקוד השלפוחית והמעי בילדים עם | + | ==הקדמה== |
| + | '''זיהום בדרכי השתן (זד"ש)''' מהווה את אחת הסיבות השכיחות לביקור אצל רופאים ולטיפול אנטיביוטי בקהילה. במסגרת מדיניות של הנחלת השימוש המושכל באנטיביוטיקה בקרב רופאי הילדים בקהילה, חובר בשנת 2014 מסמך קווים מנחים לאבחון וטיפול בזיהום ראשון בדרכי השתן בילדים. בשנת 2021 בוצע עדכון נוסף של ההנחיות על ידי ועדה מקצועית שכללה: נציגים מהחוג למחלות זיהומיות בילדים, החוג לאורולוגיה ילדים, החוג לנפרולוגיה ילדים ורופאי ילדים בקהילה. ההנחיות מיועדות לכל הרופאים המטפלים בילדים. להנחיות אלו נוספו פרקים חדשים הדנים בהתוויות לטיפול אנטיביוטי מונע, המלצות לבירור הדמייתי, הצורך בייעוץ נפרולוגי ואורולוגי, והגישה להפרעה בתפקוד השלפוחית והמעי בילדים עם זד"ש. | ||
| − | ==תמצית המלצות הוועדה לאבחון, טיפול ובירור של | + | ==תמצית המלצות הוועדה לאבחון, טיפול ובירור של זד"ש== |
| − | ===אבחנה של | + | ===אבחנה של זד"ש=== |
| − | ;יש לחשוד | + | ;יש לחשוד בזד"ש במקרים הבאים: |
| − | + | *חום ביילוד (עד גיל חודש) | |
| − | + | *חום בגילאי 3-1 חודשים (בהיעדר מקור ברור אחר לחום) | |
| − | + | *בנות עד גיל 2 שנים, בנים שאינם נימולים עד גיל שנה, ובנים נימולים עד גיל 6 חודשים עם חום (מעל 39 מעלות צלזיוס) הנמשך 2 יממות או יותר (בהיעדר מקור ברור אחר לחום) | |
| − | + | *בכל גיל בנוכחות אחד מהבאים: | |
| − | + | **תסמינים המחשידים לזד"ש | |
| − | + | **חום ללא מקור ברור בנוכחות היסטוריה של זיהום קודם בדרכי השתן, או מום במערכת השתן | |
| − | + | **חום ממושך ללא מקור | |
| − | בדיקת שתן כללית משקית יכולה לשמש כבדיקת סקר בעלת ערך מנבא גבוה שלילי לקיום | + | בדיקת שתן כללית משקית יכולה לשמש כבדיקת סקר בעלת ערך מנבא גבוה שלילי לקיום זד"ש. באם בדיקת שתן כללית תקינה, אין חובה לשלוח גם שתן לתרבית, למעט במצבים הבאים: |
| − | + | *עד גיל 2 חודשים (או עד גיל 8 ימים על פי ההנחיות האמריקאיות העדכניות) | |
| − | + | *בחשד קליני גבוה לזד"ש | |
| − | + | *בנוכחות תמונה קלינית של אלח דם | |
| − | '''אין להתחיל טיפול אנטיביוטי בחשד | + | '''אין להתחיל טיפול אנטיביוטי בחשד לזד"ש מבלי לשלוח תרבית שתן. תרבית שתן משקית אינה מומלצת כאמצעי לאבחנת זד"ש בשל הסיכוי הגבוה לתוצאה כוזבת חיובית בתרבית שתן. תרבית שתן הנלקחת בצורה זו היא אינפורמטיבית רק אם תוצאתה שלילית.''' |
| + | ===טיפול אנטיביוטי | ||
| + | ישנה חשיבות לאבחון מוקדם והתחלת טיפול מהר ככל האפשר, רצוי תוך 48 שעות מתחילת החום, במתן פומי או תוך- | ||
| + | ורידי/שרירי. | ||
| + | הטיפול המומלץ במסגרת הקהילה: | ||
| + | יש להבחין בין ציסטיטיס )דלקת בכיס השתן( ובין פיילונפריטיס )זיהום ברקמת הכליה(. | ||
| + | בדלקת בשלפוחית )cystitis )מומלץ טיפול אמפירי בתכשיר אנטיביוטי פומי, כגון: sulphametoxazole-Trimethoprim | ||
| + | )SMX-TMP ,)Nitrofurantoin או Cephalexin .משך הטיפול המקובל הוא 5-3 ימים. | ||
| + | בדלקת בכלייה )pyelonephritis )יש לשקול טיפול אמפירי תוך-ורידי/שרירי בשל שיעור עמידות גבוה לתכשירים | ||
| + | פומיים. האופציה העדיפה היא Gentamicin כאשר החלופה יכולה להיות Ceftriaxone. | ||
| + | ניתן להתחיל טיפול אנטיביוטי פומי במסגרת הקהילה בתינוקות מעל גיל 3 חודשים כאשר התמונה הקלינית אינה | ||
| + | חמורה, בהיעדר מחלות רקע משמעותיות או סימני ציחיון, וכשניתן להבטיח היענות מלאה לטיפול פומי. | ||
| + | חלופות עדיפות לטיפול פומי אמפירי הן: clavulanate-Amoxicillin או Cefuroxime .בילדים עם מומים ידועים | ||
| + | בדרכי השתן, או בילדים עם זיהומים חוזרים שנמצאים תחת טיפול מניעתי יש צורך לשקול גם כיסוי אמפירי | ||
| + | לחיידקים כגון: aeruginosa Pseudomonas ו-Enterococcus עד לקבלת תשובת תרבית. | ||
| + | לאחר קבלת תשובת תרבית השתן יש להתאים את הטיפול האנטיביוטי לסוג החיידק ורגישותו. | ||
| + | בדלקת בכלייה משך הטיפול הוא לרוב 7 עד 10 ימים כאשר ישנה תגובה טובה לטיפול ובהיעדר סיבוכים. תגובה | ||
| + | קלינית הולמת לטיפול נצפית כמעט תמיד תוך 72 שעות מתחילתו. חום המתמיד מעבר ל-72 שעות, בעיקר אם מלווה גם בחוסר שיפור קליני ומעבדתי, מצריך בחינה מחדש של האבחנה ואפשרות של סיבוכים כגון: מורסה | ||
| + | כלייתית או נפרוניה באמצעות סונר דרכי שתן. במידה וקיימת תגובה קלינית לטיפול, אין צורך בתרבית שתן חוזרת | ||
| + | לאחר סיום הטיפול או במהלכו. | ||
| + | ברור בעקבות זד"ש | ||
| + | סונר כליות ודרכי שתן )בילדים גמולים מומלץ שבדיקת הסונר תכלול גם בדיקת התרוקנות שלפוחית ומדידת | ||
| + | שארית שתן( מומלץ במקרים הבאים: | ||
| + | א. לאחר אירוע ראשון של זיהום בכלייה. | ||
| + | ב. לאחר שני אירועים של זיהום בשלפוחית. | ||
| + | הפנייה לנפרולוג/אורולוג ילדים מומלצת במקרים הבאים: | ||
| + | א. לאחר שני אירועים של זיהום בכלייה | ||
| + | ב. במקרה של סונר כליות לא תקין | ||
| + | ג. זיהומים בדרכי השתן המלווים בתסמינים המתאימים לליקוי בתפקוד השלפוחית והמעי במקרים עמידים | ||
| + | לטיפול התנהגותי )ראו סעיף 10) | ||
| + | ד. במקרים של תפקוד כלייתי לא תקין חובה להפנות לנפרולוג ילדים | ||
| + | בדיקות הדמייה נוספות תתבצענה בהתאם לשיקול דעתו של נפרולוג/אורולוג מטפל: | ||
| + | - מיפוי כליות acid succinic Dimercapto - DMSA להערכת קיומן של צלקות בכלייה או איזורי | ||
| + | דיספלזיה )כעבור 6-4 חודשים מחלוף הזיהום( יש לשקול במצבים הבאים: | ||
| + | א. בעקבות אירועים חוזרים של זד"ש המלווה בחום ])fUTI (UTI Febrile ] | ||
| + | ב. כאשר עולה חשד לצלקות כלייתיות בסונר | ||
| + | - (cystourethrogram Voiding (VCUG לאור חוסר אחידות בהמלצות בספרות ומחלוקות בין מומחים | ||
| + | בתחום, ההחלטה על ביצוע VCUG נתונה לשיקול דעתו של נפרולוג/אורולוג מטפל ותיבחן בכל מקרה | ||
| + | לגופו. | ||
| + | טיפול אנטיביוטי מונע | ||
| + | מחקרים שונים הראו תוצאות סותרות לגבי יעילותו של טיפול אנטיביוטי מניעתי במניעת זיהומים חוזרים בדרכי | ||
| + | השתן וצלקות. מומלץ לשקול טיפול אנטיביוטי מניעתי בייעוץ נפרולוג/אורולוג במקרים הבאים: | ||
| + | א. לאחר שני אירועי זיהום בכלייה. יש הדוגלים במתן טיפול אנטיביוטי מונע לאחר שני אירועי זיהום בכלייה | ||
| + | )ללא ביצוע VCUG )עד להשלמת מיפוי DMSA כעבור 6-4 חודשים מהזיהום האחרון. ההחלטה על המשך | ||
| + | טיפול אנטיביוטי מונע וביצוע VCUG מתקבלת בהתאם לנוכחות צלקות במיפוי DMSA .גישה אחרת היא לבצע | ||
| + | VCUG לאחר שני אירועי זיהום בכלייה, בעיקר כאשר יש סבירות גבוהה לקיומו של רפלוקס עם צורך בתיקון | ||
| + | ניתוחי. | ||
| + | ב. בילודים עם הידרואורטרונפרוזיס או הידרונפרוזיס משמעותי עפ"י סונר )SFU דרגה 4-3 )או בחשד לחסימה | ||
| + | בדרכי השתן. | ||
| + | ג. זיהומים חוזרים בדרכי השתן בנוכחות ליקוי בתפקוד השלפוחית והמעי dysfunction bowel and bladder | ||
| + | )BBD( )שאינם על רקע פגיעה עצבית( עד לטיפול בליקוי. | ||
| + | התכשירים האנטיביוטיים המועדפים למניעה הם SMX-TMP או Nitrofurantoin .טיפול בתכשיר Cephalexin | ||
| + | הינו טיפול טוב, אך עלול להשרות עמידויות בחיידקי המעיים ולכן, יינתן בהיעדר חלופה אחרת לפי שיקול דעתו | ||
| + | של הרופא המטפל. אין חובה להתאים את הטיפול המניעתי לרגישות החיידק בזד"ש. | ||
| + | הנחיות קליניות | ||
| + | 7 | ||
| + | הנחיות קליניות - אבחון וטיפול בזיהום בדרכי השתן בילדים | ||
| + | Guidlines Clinical | ||
| + | • ליקוי בתפקוד השלפוחית, המעי והסוגרים | ||
| + | לרופא הילדים תפקיד משמעותי באבחון וטיפול ראשוני בהפרעות אלו אצל ילדים עם זיהומים חוזרים בדרכי | ||
| + | השתן. חשוב לברר אם הילד נוטה להתאפק בהטלת שתן, והאם יש תמרוני התאפקות. יש לבצע הערכת חומרת | ||
| + | תסמיני תפקוד השלפוחית בנוסף, להערכת עצירות ותפקוד מערכת העיכול. בנוסף, יש לברר סוגיות התנהגותיות | ||
| + | או פסיכוסוציאליות חריגות, אשר עשויות להיות קשורות להפרעות בהטלת השתן והצואה. במהלך הבדיקה | ||
| + | הגופנית חשוב להתמקד בבדיקת הבטן, אברי המין ופי הטבעת. המשך תהליך האבחון של חומרת הבעייה יכלול | ||
| + | שאלון הפרעה בהטלת השתן, הערכת תצורת צואה, יומן השתנה וסונר של דרכי השתן )כולל לאחר התרוקנות | ||
| + | השלפוחית(. הטיפול הראשוני בהפרעה בתפקוד השלפוחית והמעי הוא טיפול התנהגותי הכולל השתנה יזומה כל | ||
| + | שעתיים-שלוש לילדים הנוטים להתאפק, שיפור ההיגיינה בגניטליה, שתיית מים מרובה לילדים הממעטים בשתייה | ||
| + | וטיפול בעצירות. במקרים עמידים לטיפול התנהגותי יש להפנות לאורולוג ילדים ובמידת הצורך, גם לגסטרואנטרולוג | ||
| + | ילדים, להעמקת הבירור ובמידת הצורך, התחלת טיפול תרופתי או ניתוחי. | ||
[[קטגוריה:הנחיות קליניות]] | [[קטגוריה:הנחיות קליניות]] | ||
גרסה מ־05:12, 31 בינואר 2023
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
 | ||
|---|---|---|
| אבחון וטיפול בזיהום בדרכי השתן בילדים | ||
| ||
| הוועדה המקצועית | איגוד רופאי הילדים, איגוד רופאי המשפחה, האיגוד הישראלי לנפרולוגיית ילדים, החברה הישראלית לרפואה ילדים בקהילה (חיפ"א), החברה הישראליח לפדיאטרייה קלינית (חיפ"ק), החוג למחלות זיהומיות בילדים | |
| עריכה | חברי הוועדה | |
| תחום | אורולוגיה, ילדים | |
| קישור | באתר ההסתדרות הרפואית | |
| תאריך פרסום | 2023 | |
| הנחיות קליניות מתפרסמות ככלי עזר לרופא/ה ואינן באות במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון | ||
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – זיהום בדרכי השתן
הקדמה
זיהום בדרכי השתן (זד"ש) מהווה את אחת הסיבות השכיחות לביקור אצל רופאים ולטיפול אנטיביוטי בקהילה. במסגרת מדיניות של הנחלת השימוש המושכל באנטיביוטיקה בקרב רופאי הילדים בקהילה, חובר בשנת 2014 מסמך קווים מנחים לאבחון וטיפול בזיהום ראשון בדרכי השתן בילדים. בשנת 2021 בוצע עדכון נוסף של ההנחיות על ידי ועדה מקצועית שכללה: נציגים מהחוג למחלות זיהומיות בילדים, החוג לאורולוגיה ילדים, החוג לנפרולוגיה ילדים ורופאי ילדים בקהילה. ההנחיות מיועדות לכל הרופאים המטפלים בילדים. להנחיות אלו נוספו פרקים חדשים הדנים בהתוויות לטיפול אנטיביוטי מונע, המלצות לבירור הדמייתי, הצורך בייעוץ נפרולוגי ואורולוגי, והגישה להפרעה בתפקוד השלפוחית והמעי בילדים עם זד"ש.
תמצית המלצות הוועדה לאבחון, טיפול ובירור של זד"ש
אבחנה של זד"ש
- יש לחשוד בזד"ש במקרים הבאים
- חום ביילוד (עד גיל חודש)
- חום בגילאי 3-1 חודשים (בהיעדר מקור ברור אחר לחום)
- בנות עד גיל 2 שנים, בנים שאינם נימולים עד גיל שנה, ובנים נימולים עד גיל 6 חודשים עם חום (מעל 39 מעלות צלזיוס) הנמשך 2 יממות או יותר (בהיעדר מקור ברור אחר לחום)
- בכל גיל בנוכחות אחד מהבאים:
- תסמינים המחשידים לזד"ש
- חום ללא מקור ברור בנוכחות היסטוריה של זיהום קודם בדרכי השתן, או מום במערכת השתן
- חום ממושך ללא מקור
בדיקת שתן כללית משקית יכולה לשמש כבדיקת סקר בעלת ערך מנבא גבוה שלילי לקיום זד"ש. באם בדיקת שתן כללית תקינה, אין חובה לשלוח גם שתן לתרבית, למעט במצבים הבאים:
- עד גיל 2 חודשים (או עד גיל 8 ימים על פי ההנחיות האמריקאיות העדכניות)
- בחשד קליני גבוה לזד"ש
- בנוכחות תמונה קלינית של אלח דם
אין להתחיל טיפול אנטיביוטי בחשד לזד"ש מבלי לשלוח תרבית שתן. תרבית שתן משקית אינה מומלצת כאמצעי לאבחנת זד"ש בשל הסיכוי הגבוה לתוצאה כוזבת חיובית בתרבית שתן. תרבית שתן הנלקחת בצורה זו היא אינפורמטיבית רק אם תוצאתה שלילית.
===טיפול אנטיביוטי ישנה חשיבות לאבחון מוקדם והתחלת טיפול מהר ככל האפשר, רצוי תוך 48 שעות מתחילת החום, במתן פומי או תוך- ורידי/שרירי. הטיפול המומלץ במסגרת הקהילה: יש להבחין בין ציסטיטיס )דלקת בכיס השתן( ובין פיילונפריטיס )זיהום ברקמת הכליה(. בדלקת בשלפוחית )cystitis )מומלץ טיפול אמפירי בתכשיר אנטיביוטי פומי, כגון: sulphametoxazole-Trimethoprim )SMX-TMP ,)Nitrofurantoin או Cephalexin .משך הטיפול המקובל הוא 5-3 ימים. בדלקת בכלייה )pyelonephritis )יש לשקול טיפול אמפירי תוך-ורידי/שרירי בשל שיעור עמידות גבוה לתכשירים פומיים. האופציה העדיפה היא Gentamicin כאשר החלופה יכולה להיות Ceftriaxone. ניתן להתחיל טיפול אנטיביוטי פומי במסגרת הקהילה בתינוקות מעל גיל 3 חודשים כאשר התמונה הקלינית אינה חמורה, בהיעדר מחלות רקע משמעותיות או סימני ציחיון, וכשניתן להבטיח היענות מלאה לטיפול פומי. חלופות עדיפות לטיפול פומי אמפירי הן: clavulanate-Amoxicillin או Cefuroxime .בילדים עם מומים ידועים בדרכי השתן, או בילדים עם זיהומים חוזרים שנמצאים תחת טיפול מניעתי יש צורך לשקול גם כיסוי אמפירי לחיידקים כגון: aeruginosa Pseudomonas ו-Enterococcus עד לקבלת תשובת תרבית. לאחר קבלת תשובת תרבית השתן יש להתאים את הטיפול האנטיביוטי לסוג החיידק ורגישותו. בדלקת בכלייה משך הטיפול הוא לרוב 7 עד 10 ימים כאשר ישנה תגובה טובה לטיפול ובהיעדר סיבוכים. תגובה קלינית הולמת לטיפול נצפית כמעט תמיד תוך 72 שעות מתחילתו. חום המתמיד מעבר ל-72 שעות, בעיקר אם מלווה גם בחוסר שיפור קליני ומעבדתי, מצריך בחינה מחדש של האבחנה ואפשרות של סיבוכים כגון: מורסה כלייתית או נפרוניה באמצעות סונר דרכי שתן. במידה וקיימת תגובה קלינית לטיפול, אין צורך בתרבית שתן חוזרת לאחר סיום הטיפול או במהלכו. ברור בעקבות זד"ש סונר כליות ודרכי שתן )בילדים גמולים מומלץ שבדיקת הסונר תכלול גם בדיקת התרוקנות שלפוחית ומדידת שארית שתן( מומלץ במקרים הבאים: א. לאחר אירוע ראשון של זיהום בכלייה. ב. לאחר שני אירועים של זיהום בשלפוחית. הפנייה לנפרולוג/אורולוג ילדים מומלצת במקרים הבאים: א. לאחר שני אירועים של זיהום בכלייה ב. במקרה של סונר כליות לא תקין ג. זיהומים בדרכי השתן המלווים בתסמינים המתאימים לליקוי בתפקוד השלפוחית והמעי במקרים עמידים לטיפול התנהגותי )ראו סעיף 10) ד. במקרים של תפקוד כלייתי לא תקין חובה להפנות לנפרולוג ילדים בדיקות הדמייה נוספות תתבצענה בהתאם לשיקול דעתו של נפרולוג/אורולוג מטפל: - מיפוי כליות acid succinic Dimercapto - DMSA להערכת קיומן של צלקות בכלייה או איזורי דיספלזיה )כעבור 6-4 חודשים מחלוף הזיהום( יש לשקול במצבים הבאים: א. בעקבות אירועים חוזרים של זד"ש המלווה בחום ])fUTI (UTI Febrile ] ב. כאשר עולה חשד לצלקות כלייתיות בסונר - (cystourethrogram Voiding (VCUG לאור חוסר אחידות בהמלצות בספרות ומחלוקות בין מומחים בתחום, ההחלטה על ביצוע VCUG נתונה לשיקול דעתו של נפרולוג/אורולוג מטפל ותיבחן בכל מקרה לגופו. טיפול אנטיביוטי מונע מחקרים שונים הראו תוצאות סותרות לגבי יעילותו של טיפול אנטיביוטי מניעתי במניעת זיהומים חוזרים בדרכי השתן וצלקות. מומלץ לשקול טיפול אנטיביוטי מניעתי בייעוץ נפרולוג/אורולוג במקרים הבאים: א. לאחר שני אירועי זיהום בכלייה. יש הדוגלים במתן טיפול אנטיביוטי מונע לאחר שני אירועי זיהום בכלייה )ללא ביצוע VCUG )עד להשלמת מיפוי DMSA כעבור 6-4 חודשים מהזיהום האחרון. ההחלטה על המשך טיפול אנטיביוטי מונע וביצוע VCUG מתקבלת בהתאם לנוכחות צלקות במיפוי DMSA .גישה אחרת היא לבצע VCUG לאחר שני אירועי זיהום בכלייה, בעיקר כאשר יש סבירות גבוהה לקיומו של רפלוקס עם צורך בתיקון ניתוחי. ב. בילודים עם הידרואורטרונפרוזיס או הידרונפרוזיס משמעותי עפ"י סונר )SFU דרגה 4-3 )או בחשד לחסימה בדרכי השתן. ג. זיהומים חוזרים בדרכי השתן בנוכחות ליקוי בתפקוד השלפוחית והמעי dysfunction bowel and bladder )BBD( )שאינם על רקע פגיעה עצבית( עד לטיפול בליקוי. התכשירים האנטיביוטיים המועדפים למניעה הם SMX-TMP או Nitrofurantoin .טיפול בתכשיר Cephalexin הינו טיפול טוב, אך עלול להשרות עמידויות בחיידקי המעיים ולכן, יינתן בהיעדר חלופה אחרת לפי שיקול דעתו של הרופא המטפל. אין חובה להתאים את הטיפול המניעתי לרגישות החיידק בזד"ש. הנחיות קליניות 7 הנחיות קליניות - אבחון וטיפול בזיהום בדרכי השתן בילדים Guidlines Clinical • ליקוי בתפקוד השלפוחית, המעי והסוגרים לרופא הילדים תפקיד משמעותי באבחון וטיפול ראשוני בהפרעות אלו אצל ילדים עם זיהומים חוזרים בדרכי השתן. חשוב לברר אם הילד נוטה להתאפק בהטלת שתן, והאם יש תמרוני התאפקות. יש לבצע הערכת חומרת תסמיני תפקוד השלפוחית בנוסף, להערכת עצירות ותפקוד מערכת העיכול. בנוסף, יש לברר סוגיות התנהגותיות או פסיכוסוציאליות חריגות, אשר עשויות להיות קשורות להפרעות בהטלת השתן והצואה. במהלך הבדיקה הגופנית חשוב להתמקד בבדיקת הבטן, אברי המין ופי הטבעת. המשך תהליך האבחון של חומרת הבעייה יכלול שאלון הפרעה בהטלת השתן, הערכת תצורת צואה, יומן השתנה וסונר של דרכי השתן )כולל לאחר התרוקנות השלפוחית(. הטיפול הראשוני בהפרעה בתפקוד השלפוחית והמעי הוא טיפול התנהגותי הכולל השתנה יזומה כל שעתיים-שלוש לילדים הנוטים להתאפק, שיפור ההיגיינה בגניטליה, שתיית מים מרובה לילדים הממעטים בשתייה וטיפול בעצירות. במקרים עמידים לטיפול התנהגותי יש להפנות לאורולוג ילדים ובמידת הצורך, גם לגסטרואנטרולוג ילדים, להעמקת הבירור ובמידת הצורך, התחלת טיפול תרופתי או ניתוחי.