כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק אלדוסטרון - Aldosterone
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| אלדוסטרון | |
|---|---|
| Aldosterone | |
| מעבדה | אנדוקרינולוגיה בדם ואנדוקרינולוגיה בשתן |
| תחום | הערכת רמת הורמון של יותרת הכליה בהערכת תפקוד בלוטה זו בין השאר בנושאי לחץ-דם |
 | |
| יחידות מדידה | בדם - ננוגרם לדציליטר; בשתן - מיקרוגרם ל-24 שעות |
| טווח ערכים תקין | בדם: ב-cord blood (דם טבורי) 4-200 ננוגרם לדציליטר; בפגים (שבוע 31-35), 19-141 ננוגרם לדציליטר; ביילוד במשקל מלא בגיל 3 ימים, 7-184 ננוגרם לדציליטר, בגיל שבוע, 5-175 ננוגרם לדציליטר; עד גיל 1 שנה, 5-90 ננוגרם לדציליטר; ילדים בגיל 1-2 שנה, 7-54 ננוגרם לדציליטר; ילדים בגיל 2-10 שנים, (במצב שכיבה 3-35 ננוגרם לדציליטר), (במצב עמידה 5-80 ננוגרם לדציליטר); מבוגרים (במצב שכיבה 3-16 ננוגרם לדציליטר), (במצב עמידה 7-30 ננוגרם לדציליטר). בדם אין הבדל בין גברים ונשים לגבי רמות אלדוסטרון הנמדדות במצב עמידה או ישיבה. אך בנטילת דם במצב שכיבה, רמת אלדוסטרון הנמדדת בנשים גבוהה עד 100% מזו הנמדדת בגברים. בשתן: רמת אלדוסטרון בשתן היא בתלות מובהקת בצריכת הנתרן: באלה עם צריכה ממוצעת של נתרן, כאשר רמת הנתרן בשתן היא בין 150-190 מילימול ל-24 שעות רמת אלדוסטרון בשתן היא 3-19 מיקרוגרם ל-24 שעות; ברמת הפרשה נמוכה של נתרן בשתן (50 מילימול ל-24 שעות) רמת האלדוסטרון בשתן עולה עד כדי 13-33 מיקרוגרם ל-24 שעות, והיפוכו של דבר כאשר רמת הנתרן בשתן עולה ל-250 מילימול ל-24 שעות, רמת האלדוסטרון בשתן פוחת עד 1-13 מיקרוגרם ל-24 שעות. אין הבדל בין רמות אלדוסטרון בשתן בין גברים ונשים. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – אלדוסטרון
מטרת הבדיקה
בחינת סיבות לקושי בייצוב לחץ-דם; הבנת התופעה של לחץ-דם נמוך במצב עמידה (תת לחץ-דם אורתוסטטי); בירור מצבים של אי-סדירות של אלקטרוליטים בדם ובשתן; בחינת תפקוד בלוטת יותרת הכליה (אדרנל) וכן מפגעים של אי ספיקה או ספיקת-יתר של האדרנל, כולל ממאירויות של הבלוטה.
בסיס פיזיולוגי
אלדוסטרון הוא הורמון סטרואידי המיוצר בשכבה החיצונית (zona glomerulosa) של קליפת האדרנל, כאשר חומר המוצא ליצירתו הוא כולסטרול, כאשר האנזימים המיטוכונדריאלים המקטלזים את יצירת אלדוסטרון שייכים למשפחת ציטוכרום P450. במהלך הסינתזה הופך הכולסטרול ל-Pregnenolone, בהמשך לפרוגסטרון ולבסוף לאלדוסטרון.
התפקיד ההורמונאלי העיקרי של אלדוסטרון הוא לפקח על ריכוז המינראלים נתרן ואשלגן בדם, ועל מאזן הנוזלים בגוף. הוא עושה זאת בהגדלת הספיגה-מחדש של מים ושל יוני נתרן והפרשת יוני אשלגן ומימן באבוביות המפותלות המרוחקות בכליה. כך עולה נפח הדם בגוף, וממילא עולה לחץ הדם. בהתאם, תרופות המפריעות להפרשת אלדוסטרון או לתפקוד שלו, משמשות להפחתת לחץ-דם. לדוגמה, ספירונולקטון, מפחית לחץ דם בהיותו חוסם את הקולטן של אלדוסטרון. אלדוסטרון הוא מרכיב בציר רנין-אנגיוטנסין, ואכן ההורמון רנין מעודד הפרשת אלדוסטרון, ולעתים מדידת רמת אלדוסטרון נעשית במקביל לקביעת רמת רנין בדם. גם מצב של היפרקלמיה יעודד הפרשת אלדוסטרון, באופן שיסייע להרחקת אשלגן בשתן. גם במצבי חירום של דימומים או הלם תת-נפחי (hypovlemic shock), תעלה רמת אלדוסטרון, כאמצעי למנוע איבוד נוזלים מסוכן.
רמת אלדוסטרון בדם תעלה גם בתגובה למֶכָנוֹ-קולטנים (stretch receptors) הממוקמים בעליות הלב, החשים ירידה בלחץ הדם. בתגובה לקולטנים אלה, אלדוסטרון יגביר ספיגה מחדש של נתרן מהשתן, מהזיעה ומהמעיים. בכך תגדל האוסמולריות של הנוזל החוץ-תאי, ולחץ הדם יחזור לתקנו. אלדוסטרון פועל גם להחדרת אשלגן אל תוך תאים, ובנוסף גם מעודד ספיגה מחדש של נתרן ומים מבלוטת הרוק ומבלוטות הזיעה, תמורת כניסת אשלגן לבלוטות אלה. אלדוסטרון אחראי לספיגה מחדש של כ-2% מכלל הנתרן החולף בכליות, השווה בערך לכל כמות הנתרן בדם בתנאים של GFR תקין.
גירוי ליצירת אלדוסטרון עשוי לבוא ממספר גורמים:
- העלאה בפלזמה של רמות אנגיוטנסין II, ההורמון ACTH או אשלגן. רמת אנגיוטנסין II מפוקחת על ידי אנגיוטנסין I וזה מפוקח על ידי ההורמון רנין. אך אין ספק שרמת אשלגן היא הגריין הרגיש ביותר ליצירת אלדוסטרון, והוא עושה זאת על ידי דה-פולריזציה של תאים ב-Zona glomerulosa, מה שפותח בממברנות של תאים אלה תעלות סידן שהן-voltage dependant.
- חמצת בפלזמה היא גורם אחר ליצירת אלדוסטרון.
- הפרשת אלדוסטרון מושפעת ממחזוריות משמעותית לאורך היממה (diurnal rhythm), מה שצריך להילקח בחשבון לגבי בדיקת רמתו בדם.
- ייצור אלדוסטרון מושפע גם על ידי מערכת העצבים הסימפתטיים, באופן שאלמנטים כמו דאגנות, כאב, פחד, עקה (לאחר ניתוחים) ועוינוּת, מגבירים את רמת ההורמון.
הקולטנים המינראלו-קורטיקואידיים (MR) של אלדוסטרון הם תוך-תאיים, ולמעשה קשורים לאזורים ספציפיים על פני ה-DNA. קישור ההורמון מביא לשעתוק (transcription) של גנים ספציפיים. כיוון שלקולטן MR יכול להיקשר גם קורטיזול, ועלול להיווצר מצב של שפעול יתר של הקולטן, יש אנזים מסוים, 11β-HSD, ההופך קורטיזול שהוא מינראלו-קורטיקואיד פעיל, לקורטיזון שפעילותו נמוכה, ויש לו זיקה נמוכה לאותו קולטן. ליקוריץ הוא בעל יכולת לעכב את האנזים 11β-HSD, ובכך הוא עלול להביא לפעילות מינראלו-קורטיקואידית מוגברת.
פענוח תוצאות הבדיקה
רמה מוגברת של אלדוסטרון תופיע במצבים הבאים
היפונתרמיה, תזונה דלת נתרן, יתר לחץ-דם ראשוני או זה הנובע ממחלת כליות כמו תסמונת נפרוטית, שחמת הכבד עם מיימת, נפחת הריאות (אמפיזמה), גידול של האדרנל כגון אדנומה מפרישת אלדוסטרון, ופעילות יתר של האדרנל מסוג primary aldosteronism (תסמונת Cohn). המצב האחרון של אלדוסטרוניזם ראשוני כרוך ברמת רנין נמוכה או בגין אדנומה של האדרנל או שגשוג היפרפלזיה דו צדדי של הבלוטה. מצבים נוספים עם רמות אלדוסטרון גבוהות הם אלדוסטרוניזם שניוני הכרוך עם רמות רנין גבוהות (כמו בנטילת תרופות משתנות, בכשל לב חמור, או בנטילת תכשירים משלשלים), תסמונת Bartter עם היפרקלמיה, והריון בו שכיח מצב של יתר לחץ-דם כלייתי. מצבים נוספים שיעודדו רמת אלדוסטרון גבוהה הם רעב ממושך, או מחלה חסימתית של הריאות.
תרופות ותכשירים שיגבירו רמת אלדוסטרון בדם הם: אנגיוטנסין, אסטרוגנים כגון גלולות למניעת הריון, שימוש ארוך במשלשלים, משתני לולאה כמו Furosemide, משתן כתיאזיד, Metoclopramide, ספירונולקטון, הידרלאזין.
רמה מופחתת של אלדוסטרון מזוהה עם המצבים הבאים
תת-פעילות של האדרנל דוגמת מחלת אדיסון, בחסר של רנין, תסמונת Turner, איבוד מלח בכליות, היפרנתרמיה, תזונת עתירת נתרן, סוכרת, רעלת הריון, במצבים של רעלת אלכוהול בשלב החמרמורת (Hangover). כן נמצא חסר אלדוסטרון במצבים של הפרשת יתר של קורטיקוסטרון או דאוקסי-קורטיקוסטרון.
תרופות ותכשירים שיפחיתו רמת אלדוסטרון
ליקוריץ, מעכבי האנזים ACE דוגמת Captopril, Enalapril, ו-Linsinopril. תרופות נוספות הכרוכות ברמת אלדוסטרון מופחתת הן דאוקסי-קורטיקסטרון, חומר ההרדמה לטווח קצר Etomidate, טיפול ממושך בהפארין, התכשיר האנטי-סטרואידי Aminoglutethimide לטיפול במחלת Cushing או בסרטן שד מפושט, התכשיר Saralasin לטיפול במצבי חסר נתרן, ונוגד-דלקת לא-סטרואידי דוגמת Indomethacin.
הוראות לביצוע הבדיקה
הדם נלקח במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במבחנת ספירה (EDTA) פקק סגלגל, או במבחנת הפארין (פקק ירוק). אין צורך בצום. בשבועיים שלפני הבדיקה יש להקפיד על דיאטה דלת פחמימות, ואין לצרוך תכשירים משתנים, תרופות להפחתת לחץ-דם, פרוגסטוגנים ציקליים, אסטרוגנים וליקוריץ. אין לבצע את הבדיקה אלא לפחות יומיים לאחר מיפוי רדיואקטיבי, או טיפול רדיואקטיבי כלשהו. הנבדק צריך להיות על דיאטה ממוצעת נתרן משך 2-4 שבועות לפני הבדיקה, דהינו כמות יומית ממוצעת של 3 גרם נתרן. אם נלקחת דגימה בעמידה או בישיבה, הנבדק צריך להיות במצב זה לפחות שעתיים לפני דגימת הדם. יש להקפיא או לקרר את הנסיוב/פלזמה המופרדים מהר ככל האפשר לפני שילחתם למעבדה.
לצורך בדיקת השתן קיימות אותן מגבלות טרם הבדיקה שחלות על הנבדק כפי שצוין לגבי דגימת הדם. מדובר באיסוף שתן של 24 שעות, בכלי פלסטי המכיל 2 גרם אבקת חומצה בורית, או 20 מיליליטר של תמיסת חומצה אצטית (33%). יש להדריך את הנבדק להתרוקן ב-0800 משארית שתן הלילה והבוקר המוקדם, ואז יש להתחיל לאסוף את השתן עד שעה 0800 של היום הבא.