כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק אנטומיה של הטחול - Spleen anatomy
הופניתם מהדף אנטומיה של הטחול לדף הנוכחי.
עקרונות בכירורגיה
מאת ד"ר צבי קויפמן
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הטחול | |
מוצאו של הטחול ממסות מזודרמליות היוצאות מהדורזל מזוגסטריום השמאלי, בחודש השלישי של העובר. במשך התפתחות העובר מסות אלה מתאחדות ויוצרות את הטחול. לעתים הטחול נשאר לובולרי כפי שהוא בעובר.
הטחול הוא איבר גדוש בכלי-דם השוקל 100-225 גרם ומהווה כ- 25% מהרקמה הלימפתית בגוף. גודלו הוא 12x7x40 ס"מ. בבדיקה, בדרך כלל, לא ניתן למשש את הטחול. הטחול מונח לטרלית וסופריורית על הסרעפת והצלעות, משמאל ומלמטה הוא מונח על הכרכשת. מדיאלית הוא מוגבל על-ידי הקיבה ומאחור על-ידי הכליה. זנב הלבלב נכנס לשער הטחול.
הקפסולה של הטחול מתאחדת עם ליגמנטים שהחשובים בהם: Splenorenal ligament, Gastrosplenic ligament ,Splenocolic splenophrenic ligaments ligament. הליגמנטים המחברים את הטחול לאיברים הסמוכים הם לרוב ללא כלי דם ולכן ניתן לנתקם בקלות, לשחרר את הטחול ולהביאו בזמן הניתוח מדיאלית אל פצע הניתוח. הליגמנט הגסטרוספלני מכיל את ה- Short gastric vessels. בכריתת הטחול יש להיזהר בזמן ניתוק ליגמנט זה (איור 1-1.11 ואיור 2.11).
מבנה ופיזיולוגיה
בשעת הלידה הטחול אינו בשל. הוא מכיל מספר מועט של זקיקים לימפואידיים חסרי מרכזי נבט. זאת אחת הסיבות העיקריות לחוסר הבשלות החיסונית של היילוד. הטחול נעשה בשל במשך השנה הראשונה לחיים, מגיע למשקלו המרבי בתקופת ההתבגרות ולאחר מכן יורד במשקלו בכ- 25-30% בחיי המבוגר. הטחול של המבוגר הוא בעל קופסית של רקמת חיבור שעוביה כמה מילימטרים.
מהקופסית מתמשכות מחיצות לייפתיות לתוך רקמת הטחול, אשר מחלקות את הטחול לסגמנטים ומהוות שלד תומך בטחול. מחיצות אלו גם מסבירות את השכיחות הגבוהה של קרעים רוחביים בטחול הפגוע. הטחול מכיל בשיא פעילותו כרבע מהרקמה הלימפואידית שבגוף. הוא איבר טמום (Solid) המורכב ממוך אדום (Red pulpa) וממוך לבן (White pulpa). המוך האדום מקבל את צבעו מכדוריות הדם האדומות, הנמצאות בגיתות הטחול ובמרווחים שביניהן, הקרויים מיתרים (Cords). המוך הלבן מורכב מצברי לימפוציטים הנמצאים סביב עורקי הטחול ובזקיקים. מעבר הדם במיתרי הטחול הוא איטי, תוך מגע הדוק עם האוכלוסייה העשירה של המאקרופגים שבמיתרים. מגע זה מאפשר פאגוציטוזה יעילה של חלקיקים מזרם הדם, פעולה שניתן להשוותה לסינון. במקביל, מעבר הדם דרך המוך הלבן, העשיר בלימפוציטים, מאפשר השראה יעילה של תגובה חיסונית לחומרים השונים שבזרם הדם.
אספקת הדם
שער הטחול (הפדיקל של הטחול) מהווה חלק מה- Splenorenal ligament ומכיל בתוכו את כלי הדם של הטחול, את הניקוז הלימפתי ואת זנב הלבלב. עורק הטחול (איור 3-1.11), שמוצאו מה- Celiac trunk, עובר מעל הגבול העליון של הלבלב, מלווה על-ידי וריד הטחול מאחור (איור 4-1.11), עד כניסתו לווריד השער. באזור השער, הווריד והעורק מתפצלים והולכים לאורך הטרבקולות, תוך התפצלות לכלי דם קטנים יותר עד לעורקים הטרבקולרים המספקים דם למוך הלבן והאדום ומשם דרך הקפילרים והסינוסואידים אל המערכת הוורידית. בתוך הטחול קיימת מיקרוסירקולציה, אשר המבנה שלה אינו ברור. התפלגות הדם מבוקרת על-ידי פתיחה וסגירה של העורק המרכזי המתחבר דרך הארטריולות אל הסינוסואידים. אספקת הדם לטחול היא סגמנטרית כאשר החלוקה של כלי הדם היא מחוץ לטחול, כך שניתן לחלק את הטחול לסגמנטים קטנים רוחביים, כמעט ללא זרימת דם ביניהם.
המוך האדום מורכב מעמודים רטיקולריים הבנויים כמו חלת דבש. הסינוסואידים בין המיתרים מהווים את המעבר מדם עורקי לדם ורידי. בחלק מהקפילרות ניתן לראות מתחת לאנדותל מאקרופגים אשר מסננים גופים זרים. באופן רגיל הדם עובר במהירות דרך הטחול. אלמנטים שונים כמו כדוריות זקנות או חלקי תאים נתפסים ונאכלים על-ידי המאקרופגים. במצבי יתר-טחוליות (היפרספלניזם) גם אלמנטים נורמלים נתפסים בטחול ונהרסים.
טחולים אקססורים שכיחים ב- 14-30% מהחולים העוברים כריתת טחול. המקומות השכיחים ביותר שבהם ניתן למצוא טחולים אלה הם: שער הטחול, הליגמנטים והאומנטום. לעתים נדירות ניתן למצוא את הטחולים האקססורים גם במזנטריום או במערכת העיכול ובאגן.
ראו גם
- לנושא הבא: פיזיולוגיה של הטחול - Spleen physiology
- לתוכן העניינים של הפרק
- לתוכן העניינים של הספר
- לפרק הקודם: כירורגיה של הכבד
- לפרק הבא: כירורגיה של השד
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא