הצגת המקור של הדף "אפידמיולוגיה של גידולים המטולוגיים ממאירים - לוקמיה, לימפומה ומיאלומה - Leukemia, lymphoma and myeloma - epidimiology"

{{מחלה
|תמונה=Symptoms of leukemia.png
|כיתוב תמונה=
|שם עברי=אפידמיולוגיה של גידולים המטולוגיים ממאירים - לוקמיה, לימפומה ומיאלומה
|שם לועזי=
|שמות נוספים=
|ICD-10=
|ICD-9=
|MeSH=
|יוצר הערך=ד"ר ארזה סטימצקי, פרופסור אורה פלטיאל
|אחראי הערך=
}}
==מבוא==
הגידולים ההמטולוגיים ה[[ממאירות|ממאירים]] מהווים נתח משמעותי מעומס התחלואה והתמותה מגידולים ממאירים בישראל{{הערה|שם=הערה1|הרישום הלאומי לסרטן - אומדן הסיכון לתחלואה במחלה ממארת לאורך החיים באוכלוסייה הישראלית מתוך:

http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/probability_ Feb_2011.pdf}}. זוהי קבוצה הטרוגנית של מחלות הכוללת: [[לוקמיה]], [[לימפומה]] ([[לימפומה מסוג הודג'קין - Hodgkin's lymphoma|לימפומה מסוג הודג'קין]] ו[[לימפומה שאינה הודג'קין - Non-hodgkin lymphoma|לימפומה שאינה הודג'קין]]) ו[[מיאלומה נפוצה - Multiple myeloma|מיאלומה]]. המחלות נבדלות בפתופיזיולוגיה, בגורמי הסיכון, בפרוגנוזה ובצורת הטיפול. בסקירה זו נציג בקצרה נתונים על אפידמיולוגיה - היארעות ומגמות, גורמי הסיכון והפרוגנוזה של קבוצות אלו, בדגש על ממצאים ממחקרים עדכניים.

==לוקמיה==
{{הרחבה|לוקמיה}}
"לוקמיה" היא שם כולל לשאתות ממאירות ממקור תאי אב במח העצם. שאתות אלו מתאפיינות בריבוי תאים ממאירים במח העצם ובדם הפריפרי מחד גיסא, ובעצירה או פגיעה בהתמיינות וביצירת שורות הדם התקינות מאידך גיסא. ארבע הצורות העיקריות של לוקמיה הן [[לוקמיה מיאלואידית חריפה]], [[לוקמיה מיאלואידית כרונית]], [[לוקמיה לימפובלסטית חדה (חריפה)|לוקמיה לימפטית חריפה]] ו[[לוקמיה לימפטית כרונית]] (המסווגת כלימפומה). כל אחת שונה מבחינת התפוצה, ההסתמנות הקלינית והפרוגנוזה. ההיארעות הכוללת של מקרי הלוקמיה מכל סוגיה בישראל נותרה יציבה פחות או יותר בין השנים 2012-1980{{הערה|שם=הערה2|הרישום הלאומי לסרטן - לוקמיה מתוך:

http://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/ICDC/ICR/ CancerIncidence/Pages/Leukemia.aspx}}.

===לוקמיה מיאלואידית חריפה - Acute Myeloid Leukemia - AML===
{{הרחבה|לוקמיה מיאלואידית}}
'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' AML היא מחלה אגרסיבית, השכיחה בילדים מתחת לגיל שנה, עם היארעות (מספר מקרים חדשים לשנה) של 1.8 מקרים ל-100,000{{הערה|שם=הערה3|Deschler B, Lubbert M. Acute myeloid leukemia: epidemiology and etiology. Cancer. 2006 Nov 1;107(9):2099-107}}. לאחר גיל שנה היארעות AML יורדת משמעותית, ומתחילה לעלות שוב בגיל ההתבגרות - בגיל 25 היארעות AML בארצות הברית היא 1/100,000 מקרים, ולאחר מכן היא עולה אקספוננציאלית עם הגיל עד ל-21/100,000 מקרים בגיל 80 ומעלה. הגיל החציוני באבחנת המחלה הוא 65 שנים. היארעות המחלה בארצות הברית לא השתנתה מאז סוף המאה ה-20{{הערה|שם=הערה4|SEER cancer statistics review 1975-2002, Table XIII-1 - Leukemia (invasive). http://seer.cancer.gov/archive/ csr/1975_2002/results_merged/sect_13_leukemia.pdf}}.

המחלה שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים{{הערה|שם=הערה3}}. בישראל השכיחות המתוקננת לגיל של AML היא 2.86/100,000 מקרים בגברים יהודים ו-1.86/100,000 בנשים יהודיות{{הערה|שם=הערה5|Silverman B. Israel National Cancer Registry, personal communication}}. המחלה שכיחה יותר בארצות הברית ובאירופה בהשוואה לאסיה ואפריקה{{הערה|שם=הערה3}}, ובישראל שכיחה יותר בערבים מאשר ביהודים{{הערה|שם=הערה5}}.

'''גורמי סיכון:''' האטיולוגיה של AML אינה ברורה. גורמי הסיכון הסביבתיים הידועים להתפתחות המחלה כוללים חשיפה ל[[קרינה|קרינה מייננת]], חשיפה לבנזן בתעשייה, [[עישון]] (RR{{כ}}, Relative Risk - הסיכון היחסי = 2-1.5) וחשיפה קודמת לתרופות כימיות{{הערה|שם=הערה3}}, אך גורמים אלה אחראים על מיעוט המקרים. מצבים גנטיים, כגון [[תסמונת דאון]] ו[[אנמיה על שם פנקוני]], ומחלות המטולוגיות שונות, כגון [[אנמיה אפלסטית]], [[תסמונת מיאלודיספלסטית]] (MDS{{כ}}, Myelodysplastic Syndrome) ומחלות מיאלופרוליפרטיביות (Myeloproliferative Neoplasms), מעלים גם הם את הסיכון לפתח AML. במקרה זה נגדיר את הלוקמיה כלוקמיה שניונית.

'''פרוגנוזה:''' מאמצע שנות ה-70 של המאה העשרים ועד שנת 2000 נרשמה עלייה בשיעור ההישרדות הכולל לחמש שנים של חולי AML, מ-6 אחוזים ל-20 אחוזים. עם זאת, עלייה זו נצפתה בעיקר בחולים בני 45 ומטה, בהם שיעור ההישרדות לחמש שנים עומד על 45 אחוזים, לעומת פחות מ-5 אחוזים בבני 65 ומעלה{{הערה|שם=הערה4}}.

===לוקמיה לימפטית חדה - Acute Lymphocytic Leukemia - ALL===
{{הרחבה|לוקמיה לימפובלסטית חדה (חריפה)}}
'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' זוהי הלוקמיה (והממאירות ככלל) השכיחה ביותר בקרב ילדים. כ-60 אחוזים ממקרי ALL מופיעים מתחת לגיל 20, ושיא ההיארעות - כ-7/100,000 מקרים - הוא בין הגילים 1–4 שנים{{הערה|שם=הערה4}}. לאחר גיל 5 היארעות המחלה יורדת משמעותית, ועולה שוב מגיל 50 ומעלה. ההיארעות המתוקננת לגיל בישראל שונה בין המינים, כ-0.93/100,000 מקרים בגברים יהודים לעומת 0.38/100,000 בנשים יהודיות{{הערה|שם=הערה5}}, והיא נותרה יציבה בעשורים האחרונים.

'''גורמי סיכון:''' סיפור משפחתי של ALL ומחלות המטולוגיות ככלל מהווה גורם סיכון למחלה הן בילדים{{הערה|שם=הערה6|Inaba H, Greaves M, Mullighan CG. Acute lymphoblastic leukaemia. Lancet. 2013 June 1; 381(9881)}} והן במבוגרים{{הערה|שם=הערה7|Skibola CF, Slager SL, Berndt SI, et al. Medical history, lifestyle, family history, and occupational risk factors for adult acute lymphocytic leukemia: the InterLymph non-Hodgkin lymphoma subtypes project. J Natl Cancer Inst Monogr, 2014 Aug;2014(48):125-9}}. בנוסף, ALL שכיחה יותר באנשים הסובלים מתסמונת דאון. כל אלו מעלים חשד למרכיב גנטי אפשרי במחלה, ואכן, מחקרים גנטיים בילדים העלו מספר אתרים גנטיים פוטנציאליים הקשורים בפתופיזיולוגיה של ALL{{הערה|שם=הערה6}}. גורמי הסיכון הסביבתיים להתפתחות ALL שונים ככל הנראה בילדים ובמבוגרים. בילדים, חשיפה לקרינה מייננת (הן תוך רחמית והן לאחר ה[[לידה]]) הוכחה כמעלה סיכון להתפתחות המחלה. בנוסף, נראה כי חשיפה ל[[זיהומים]], ככל הנראה ויראליים, מעלה גם היא את הסיכון, אם כי לא נמצא גורם מזהם ספציפי שנקשר במחלה{{הערה|שם=הערה6}}. מאידך, קיימת היפותזה כי חשיפה למזהמים בתקופת הינקות מהווה גורם מגן בפני המחלה ("היפותזת ההיגיינה"). [[הנקה]] נמצאה אף היא כגורם מגן{{הערה|שם=הערה8|Amitay EL, Keinan-Boker L. Breastfeeding and childhood leukemia incidence: a meta-analysis and systematic review. JAMA Pediatr. 2015 Jun; 169(6)}}. במבוגרים נמצא כי עבודה בתעשיית העור או הטקסטיל וצריכת [[אלכוהול]] קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות ALL{{הערה|שם=הערה7}}.

'''פרוגנוזה:''' ההישרדות בחולי ALL היא תלוית גיל. פיתוח של פרוטוקולים כימותרפיים מוסדרים העלה את שיעור ההישרדות לחמש שנים מ-10 אחוזים בשנות השישים של המאה ה-20 עד ל-90 אחוזים בילדים עד גיל עשר. שיעור ההישרדות יורד משמעותית עם הגיל, ומעל גיל 60 שיעור ההישרדות לחמש שנים עדיין נמוך מ-10 אחוזים{{הערה|שם=הערה6}}.

===לוקמיה מיאלואידית כרונית - Chronic Myeloid Leukemia - CML===
{{הרחבה|לוקמיה מיאלואידית}}
מחלה של תאי אב המטופויטיים, המסווגת כמחלה מיאלופרוליפרטיבית. המחלה נגרמת על ידי הטרנסלוקציה (9;22)t - [[כרומוזום פילדלפיה]] - הגורמת ליצירת גן מאוחה מהגנים ABL ו-BCR.

'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' היארעות CML עולה עם הגיל, והגיל החציוני לאבחנת המחלה הוא 53{{הערה|שם=הערה9|Kabat GC, Wu JW, Moore SC, et al. Lifestyle and dietary factors in relation to risk of chronic myeloid leukemia in the NIH-AARP diet and health study. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2013 May;22(5):848-54.}}. המחלה שכיחה מעט יותר בגברים מאשר בנשים. בישראל, היארעות המחלה המתוקננת לגיל בשנת 2012 הייתה 0.86/100,000 מקרים בגברים יהודים ו-0.29/100,000 מקרים בנשים יהודיות{{הערה|שם=הערה5}}, וההיארעות באוכלוסייה הערבית הייתה גבוהה מעט יותר. היארעות המחלה יציבה בעשורים האחרונים.

'''גורמי סיכון:''' גורמי הסיכון המוכחים להתפתחות CML כוללים [[השמנת יתר]], עישון וחשיפה סביבתית לקרינה מייננת ולבנזן{{הערה|שם=הערה9}}.

'''פרוגנוזה:''' פיתוחן של תרופות מעכבות טירוזין קינאז בשני העשורים האחרונים גרמו לעלייה ניכרת בהשגת הפוגה מלאה במחלה ובהישרדות ל-5 שנים בקרב חולי CML, וההישרדות עלתה מכ-40 אחוזים עד למעלה מ-80 אחוזים (תרשים 1){{הערה|שם=הערה10|Pavlik T, Janousova E, Mayer J, et al. Current survival measures reliably reflect modern sequential treatment in CML: correlation with prognostic stratifications. Am J Hematol. 2013, 88:790-797}}.

[[קובץ:CML-1.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים מספר 1: מגמות בתחלואה ובתמותה מ-CML בארצות הברית בין השנים 2012-1975.{{ש}}מקור: The Surveillance Epidemiology, and End Results (SEER) Program of the National Cancer Institute.]]

===לוקמיה לימפטית כרונית - Chronic Lymphocytic Leukemia - CLL===
{{הרחבה|לוקמיה לימפוציטית כרונית}}
שאת ממאירה של לימפוציטים בשלים מסוג B, המסווגת כלימפומה על פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי (WHO{{כ}}, World Health Organization), וזהה למעשה למחלה [[Small Lymphocytic Lymphoma]].

'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' CLL מהווה כ-30 אחוזים מכלל הממאירויות של תאי B בשלים במבוגרים, והיא הלוקמיה השכיחה ביותר בקרב מבוגרים{{הערה|שם=הערה11|Linet MS, Schubauer-Berigan MK, Weisenburger DD, et al. Chronic lymphocytic leukaemia: an overview of aetiology in light of recent developments in classification and pathogenesis. Br J Haematol. 2007 Dec. 139(5): 672-686 }}. היארעות CLL היא כ-4/100,000 מקרים, ונותרה יציבה בעשורים האחרונים. ההיארעות עולה עם הגיל, והגיל החציוני לאבחנת המחלה הוא 73{{הערה|שם=הערה12|Slager SL, Benavente Y, Blair A, et al. Medical history, lifestyle, family history, and occupational risk factors for chronic lymphocytic leukemia/small lymphocytic lymphoma: the InterLymph non-Hodgkin lymphoma subtypes project. J Natl Cancer Inst Monogr. 2014 Aug;2014(48):41-51 }}. המחלה שכיחה יותר בגברים לעומת נשים (RR{{כ}} = 1.9-1.7) ובלבנים לעומת שחורים, והיא נדירה בקרב אנשים ממוצא אסיאתי{{הערה|שם=הערה11}}.

'''גורמי סיכון:''' גורם הסיכון המוצק והעקבי ביותר ל-CLL הוא היסטוריה משפחתית של ממאירות המטולוגית כלשהי. גורמי סיכון נוספים כוללים זיהום ב[[הפטיטיס C]] ועבודה בחווה או במספרה{{הערה|שם=הערה12}}.

'''פרוגנוזה:''' CLL היא מחלה כרונית המאופיינת בתקופות ארוכות של יציבות, אם כי חלק מן החולים יציגו התנהגות אגרסיבית יותר והתקדמות מהירה של המחלה, במיוחד בנוכחות מוטציה או חסר של הגן ל-p53. בנוסף, לעיתים רחוקות - סיכון מצטבר של כ-5 אחוזים לחמש שנים וכ-10 אחוזים לעשר שנים - המחלה עשויה לעבור טרנספורמציה ללימפומה אגרסיבית ([[טרנספורמציה על שם ריכטר]]){{הערה|שם=הערה13|Jain P, O'Brien S. Richter's transformation in chronic lymphocytic leukemia. Oncology (Williston Park). 2012 Dec;26(12):1146-52 }}.

שיפור הטיפול התרופתי, ובייחוד פיתוח הנוגדן נגד CD20, שנקרא [[Rituximab|Rituximab{{כ}}]] ([[Mabthera]]) העלו את התגובה לטיפול ואת שיעורי ההישרדות לחמש שנים מכ-70 אחוזים בשנות ה-70 של המאה ה-20 ל-85 אחוזים{{הערה|שם=הערה4}}. תרופות שפותחו שיפרו את ההישרדות ללא הישנות ואת ההישרדות הכללית במחלה, אפילו בשלבים המתקדמים ובקרב בעלי מוטציות ב-p53.

==לימפומה מסוג הודג'קין==
{{הרחבה|לימפומה#לימפומה על שם הודג'קין}}
לימפומה מסוג הודג'קין (Hodgkin Lymphoma - HL) היא שאת ממאירה בעלת מאפיינים קליניים ייחודיים, שתוארה לראשונה על ידי סר תומאס הודג'קין ב-1832. מקורם של תאי הגידול הוא בלימפוציטים מסוג B, אך התאים הממאירים מהווים רק כאחוז אחד מסך מסת הגידול, ושאר המסה מורכב מתסנין דלקתי תגובתי הכולל לימפוציטים פוליקלונליים מסוגי B ו-T, [[ספירת דם - Complete blood count#אאוזינופילים (Eosinophils)|אאוזינופילים]], תאי פלסמה ו[[ספירת דם - Complete blood count#נויטרופילים (Neutrophils)|נויטרופילים]].

'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' HL היא סוג הסרטן השמיני בשכיחותו בארצות הברית בקרב ילדים ומתבגרים, ובין חמשת סוגי הסרטן השכיחים ביותר במבוגרים צעירים. בישראל ההיארעות המתוקננת לגיל של המחלה עומדת על כ-3/100,000 מקרים. היא עלתה בין השנים 1980–2000 ברוב קבוצות האוכלוסייה, מכ-2 ל-3 מקרים ל-100,000, ומאז התייצבה.

שלוש קבוצות גיל נמצאות בסיכון גבוה יותר להתפתחות HL (שלושה "שיאים" למחלה): ילדים מתחת לגיל 10, מבוגרים צעירים בגילים 15–35, וגיל 50 ומעלה{{הערה|שם=הערה14|1.    הרישום הלאומי לסרטן - לימפומה מסוג הודג'קין מתוך:.

http://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/ICDC/ICR/ CancerIncidence/Pages/Hodgkin-Lymphoma.aspx}}. המחלה שכיחה יותר בנשים לעומת גברים (RR{{כ}} = 1.2-1.1) וביהודים לעומת ערבים (RR{{כ}}=1.3){{הערה|שם=הערה14}}.

'''גורמי סיכון:''' האטיולוגיה של HL כוללת מרכיבים תורשתיים וסביבתיים. היארעות גבוהה יותר של המחלה בקרב קרובי משפחה של חולים העלתה את החשד כי למחלה מרכיב גנטי, ומחקרים גנטיים אכן מצאו מספר אתרים גנטיים הקשורים בסיכון מוגבר למחלה{{הערה|שם=הערה15|Kushekhar K, van den Berg A, Nolte I, et al. Genetic associations in classical hodgkin lymphoma: a systematic review and insights into susceptibility mechanisms. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2014 Dec;23(12): 2737-47 }}. במקביל, גורמי הסיכון ל-HL כוללים מצב סוציו-אקונומי גבוה, מספר אחאים קטן במשפחה{{הערה|שם=הערה16|Hjalgrim H .On the aetiology of Hodgkin lymphoma. Dan Med J. 2012 Jul;59(7):B4485 }}, ורקע של [[אסתמה]] ו[[מחלות אטופיות]]{{הערה|שם=הערה17|Martinez-Maza O, Cozen W, Penichet ML, et al. Epidemiological evidence: IgE, allergies, and hematopoietic malignancies. In: Penichet MLaJ-J, E, editor. Cancer and IgE Introducing the concept of allergooncology. Springer Science; 2010 }}. אופי גורמי הסיכון הללו היווה בסיס להיפותזה, כי היעדר חשיפה לגורמי זיהום בילדות המוקדמת מעלה את הסיכון לחלות במחלה, בדומה ל-ALL בילדים. כ-50-40 אחוזים ממקרי HL קשורים בנגיף אפשטיין-בר (EBV{{כ}}, [[Epstein-Barr Virus]]), הנמצא בתאי הגידול בדגימות הפתולוגיות. אירוע של [[מחלת הנשיקה]] (Infectious mononucleosis) מעלה את הסיכון לחלות ב-HL ב-4–5 השנים שלאחר המחלה{{הערה|שם=הערה16}}. גידולים חיוביים ל-EBV שכיחים יותר במדינות מתפתחות, באוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ובקבוצת הגיל המבוגר. ככל שהמדינה מפותחת יותר והמעמד הסוציו-אקונומי עולה, קטנה שכיחות הגידולים החיוביים ל-EBV, ובמקביל עולה שכיחות המחלה בקבוצת הגיל של מבוגרים צעירים (תרשים 2){{הערה|שם=הערה16}}. גם נתונים אלו תומכים בתאוריית היעדר החשיפה למזהמים בילדות כגורם להתפתחות HL במבוגרים צעירים.

'''פרוגנוזה:''' המחלה מגיבה היטב לטיפול, ושיעורי הריפוי עומדים על כ-85 אחוזים בכל קבוצות הגיל. נתונים השוואתיים מגרמניה ומארצות הברית מצביעים על שיעור הישרדות לחמש שנים של מעל 90 אחוזים בקבוצת המבוגרים הצעירים בשתי המדינות, לעומת שיעור הישרדות של 50–60 אחוזים בלבד בקבוצת הגיל של בני 60 ומעלה{{הערה|שם=הערה18|Pulte D, Jansen L, Gondos A., et al. Improved population level survival in younger Hodgkin lymphoma patients in Germany in the early 21st century. Br J Haematol. 2014, 164: 851-857}}.

[[קובץ:HL-1.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים מספר 2: היארעות לימפומה על שם הודג'קין על פי גיל וסטטוס EBV. {{ש}}באדום: מקרי EBV-, בשחור: מקרי EBV+.{{ש}}.IM = Infectious Mononucleosis{{ש}}המודל על פי Ruth Jarrett ובאישורה.]]

==לימפומה שאינה הודג'קין==
{{הרחבה|לימפומה#לימפומה שאינה הודג'קין}}
לימפומה שאינה הודג'קין (Non-Hodgkin Lymphoma - NHL) מהווה שם כולל לשאתות ממאירות שמקורן בלימפוציטים - כ-90 אחוזים מקורן בלימפוציטים מסוג B, וכ-10 אחוזים בלימפוציטים מסוג T. מבחינה היסטולוגית, המחלה מסווגת לפי החלוקה המקובלת על ארגון הבריאות העולמי, הכוללת 36 תתי-סוגים נכון לשנת 2009.

'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' הסיכון ל-NHL עולה עם הגיל, והמחלה שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים. היארעות המחלה בישראל היא 15.7/100,000 מקרים בגברים יהודים ו-11.8/100,000 מקרים בנשים יהודיות. היארעות המחלה באוכלוסייה הערבית נמוכה מעט יותר - כ-10/100,000 מקרים. זוהי הממאירות החמישית בשכיחותה בקרב גברים והשישית בקרב נשים בישראל{{הערה|שם=הערה19|משרד הבריאות - לימפומה שאינה הודג'קין בישראל -

1990-2012 מתוך:

http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/NHL2015.pdf}}.

היארעות NHL עלתה משמעותית בכל רחבי העולם המערבי מאז שנות ה-70 של המאה העשרים. בישראל היא הוכפלה בין השנים 1980 ל-2002, ומאז נותרה יציבה (תרשים 3){{הערה|שם=הערה20|הרישום הלאומי לסרטן - לימפומה שאינה הודג'קין מתוך:

http://www.health.gov.il/UNITSOFFICE/HD/ICDC/ICR/ CANCERINCIDENCE/Pages/Non_Hodgkin_Lymphoma.aspx}}. העלייה הניכרת בהיארעות NHL מוסברת בחלקה על ידי התקדמות יכולת האבחון של לימפומות ושינויים באופן הסיווג שלהן. חלק אחר מוסבר על ידי עלייה בשכיחות חולי [[HIV - נגיף הכשל החיסוני האנושי|HIV{{כ}}]] (Human Immunodeficiency Virus), וקיימת סברה כי חלק נוסף מהעלייה נובע מחשיפה מוגברת למזהמים סביבתיים, כגון חומרי הדברה. על פי השוואות בינלאומיות ההיארעות בישראל גבוהה יחסית לעולם, ונתונים מציבים את ישראל במקום הראשון בעולם בהיארעות NHL (תרשים 4){{הערה|שם=הערה19}}. הסיבה להיארעות הגבוהה במיוחד בישראל אינה ברורה.

[[קובץ:NHL-1.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים מספר 3: מגמות היארעות של NHL בישראל בשנים 1980–2012, כלל האוכלוסייה. {{ש}}מקור: הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות]]

'''גורמי סיכון:''' גורם סיכון מרכזי ועקבי להתפתחות NHL הוא הפרעה כלשהי בתפקוד מערכת החיסון או בבקרה עליה. הפרעות אלו כוללות מחלות אוטואימוניות, מחלות של כשל חיסוני (מולד או נרכש), ושימוש בתרופות גורם סיכון מרכזי נוסף הוא חשיפה לזיהומים. הידבקות בנגיפים וחיידקים שונים, כגון HIV{{כ}}, EBV{{כ}}, HCV{{כ}} (Hepatitis C Virus) ו[[הליקובקטר פילורי]], נמצאה כמעלה סיכון להתפתחות NHL. גורמי סיכון סביבתיים אחרים שהוכחו כקשורים בהתפתחות NHL כוללים: חשיפה לממסים תעשייתיים, כגון בנזן וטריכלורואתילן; קוטלי חרקים ועשבים; צבעי שיער; והשמנת יתר{{הערה|שם=הערה22|Bassig BA, Lan Q, Rothman N, et al. Current understanding of lifestyle and environmental factors and risk of non-Hodgkin lymphoma: an epidemiological update. J Cancer Epidemiol. 2012; 2012: 978930 }}.

גורם סיכון ברור אחר הוא סיפור משפחתי של מחלות המטולוגיות בכלל ולימפומות בפרט{{הערה|שם=הערה21|Morton LM, Slager SL, Cerhan JR, et al. Etiologic

heterogeneity among non-Hodgkin lymphoma subtypes: the InterLymph non Hodgkin lymphoma subtypes project. J Natl Cancer Inst Monogr. 2014 Aug;2014(48):130-44}}, ממצא המכוון למקור גנטי למחלה. מחקרים גנטיים ואפידמיולוגיים רבים בוצעו בניסיון להבין טוב יותר את הקשר בין גורמי הסיכון הגנטיים והסביבתיים. חלק מן המחקרים מצביעים על מערך גנטי המגביר רגישות לחשיפה לגורמי סיכון סביבתיים מסוימים{{הערה|שם=הערה22}}. השערה נוספת היא כי פגמים גנטיים מולדים קלים במערכת החיסון מהווים גורם סיכון. ממצאים מהקוהורט הירושלמי מראים עלייה של פי שלושה בסיכון לפתח NHL במבוגרים צעירים שאושפזו בינקותם עקב זיהום, בהשוואה לכאלו שלא אושפזו{{הערה|שם=הערה23|Paltiel O, Laniado DE, Yanetz R, et al. The risk of cancer following hospitalization for infection in infancy: a population-based cohort study. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2006 Oct;15(10): 1964-8}}.

חלק מגורמי הסיכון ל-NHL הוכחו כקשורים בהתפתחות תתי-סוגים ספציפיים של לימפומה, ממצא המעיד על ההטרוגניות של NHL הן מבחינת האטיולוגיה והן מבחינה ביולוגית{{הערה|שם=הערה21}}.

[[קובץ:NHL-2.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים מספר 4: עשרים המדינות המובילות בעולם בהיארעות NHL. נתונים לגבי היארעות (כחול) ותמותה (אדום).{{ש}}מקור: הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) של ארגון הבריאות העולמי.]]

'''פרוגנוזה:''' שיעורי ההישרדות לחמש שנים מכלל חולי NHL עומדים על 66.7 אחוזים בגברים יהודים ו-68.9 אחוזים בנשים יהודיות. בקרב הערבים השיעור גבוה מעט יותר ועומד על כ-71 אחוזים בנשים ובגברים כאחד. שיעורים אלו נכונים לשנים 2006-2001, ומשקפים עלייה של 10–15 אחוזים בשיעור ההישרדות בהשוואה לעשור קודם לכן{{הערה|שם=הערה19}}. עלייה זו נובעת הן מפיתוח וכניסה לשוק של תרופות חדשות לטיפול בלימפומה, והן משיפור הטיפול התומך בחולים.

==מיאלומה נפוצה==
{{הרחבה|מיאלומה נפוצה}}
'''אפידמיולוגיה תיאורית:''' מיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma) היא שאת ממאירה ממקור תאי פלסמה. היא מהווה כ-10 אחוזים מהגידולים ההמטולוגיים הממאירים בארצות הברית - הגידול ההמטולוגי השני בשכיחותו, והשכיח ביותר בחולים מעל גיל 65.

היארעות המחלה המתוקננת לגיל בישראל היא כ-4/100,000 מקרים{{הערה|שם=הערה5}}. על פי נתונים מארצות הברית, היארעות מיאלומה עלתה מתחילת שנות ה-70 ועד לשנות ה-90 של המאה העשרים, ומאז התייצבה. בפילוח על פי קבוצות גיל נראה כי בקרב קבוצת הגיל של בני 70 ומטה ממשיכה העלייה בהיארעות המחלה, ולעומת זאת היא יורדת בקרב בני 70 ומעלה{{הערה|שם=הערה24|Libby E, Garcia D, Quintana D, et al. Disease-specific survival for patients with multiple myeloma: significant improvements over time in all age groups. Leuk Lymphoma. 2014,55(12): 2850-7}}. המחלה שכיחה בגברים יותר מאשר בנשים (RR{{כ}}=1.3), ובישראל שכיחה מעט יותר ביהודים מאשר בערבים{{הערה|שם=הערה5}} ומעט יותר בקרב צעירים יהודים שהוריהם ילידי אירופה מאשר בקרב אלו שהוריהם ילידי המזרח התיכון{{הערה|שם=הערה25|Leiba M, Afek A, Derazne E, et al. Israeli-born offspring of Jewish immigrants of Middle Eastern origin have a lower incidence of multiple myeloma than those of european origin: a cohort study of 746,200 Israeli men followed from late adolescence. Leuk Lymphoma. October 2014; 55(10): 2290-5}}. בארצות הברית מיאלומה שכיחה יותר בשחורים לעומת לבנים.

'''גורמי סיכון:''' כמעט כל מקרי המיאלומה מתפתחים על רקע של [[MGUS|MGUS{{כ}}]] (Monoclonal Gammopathy of Undetermined Significance), מצב שכיח הנצפה בכ-5 אחוזים מהאוכלוסייה לאחר גיל 70. גורמי סיכון סביבתיים ידועים להתפתחות מיאלומה כוללים חשיפה לקוטלי חרקים (RR{{כ}}=1.47), עבודה בחווה (RR{{כ}}=1.87), עבודה ככבאי או במספרה, והשמנת יתר (RR{{כ}}=1.2){{הערה|שם=הערה26|Sergentanis TN, Zagouri F, Tsilimidos G, et al. Risk factors for multiple myeloma: a systematic review of meta-analyses. Clin Lymphoma Myeloma Leuk. 2015;15(10):563-77}}. בנוסף, הסיכון למחלה עולה בנוכחות סיפור משפחתי של מיאלומה, וכאמור בקבוצות אתניות ספציפיות. ממצאים אלו מכוונים לגורם גנטי בהתפתחות המחלה, ואכן מחקריםגילו מספר אתרים גנטיים פוטנציאליים הקשורים בסיכון לפתח מיאלומה{{הערה|שם=הערה26}}.

'''פרוגנוזה:''' במשך שנים עמד חציון ההישרדות מאבחון המיאלומה על 34 חודשים. מאז מפנה המאה ה-21 חל שיפור משמעותי, בעיקר בקרב קבוצת הגיל הצעירה יותר - חציון ההישרדות בקרב חולים בני 50 ומטה עומד על 5.2 שנים, ועל 7 שנים בחולים צעירים שעברו טיפול אינטנסיבי ולאחריו השתלת מח עצם{{הערה|שם=הערה27|Kristinsson SY, Landgren O, Dickman PW, et al. Patterns of survival in multiple myeloma: a population-based study of patients diagnosed in Sweden from 1973 to 2003. J Clin Oncol. 2007;25(15):1993-9}} (תרשים 5). שיפור זה משויך לכניסתן לשוק של תרופות חדשות ולשיפור מערך הטיפול במחלה. עם זאת, כ-10 אחוזים מחולי המיאלומה מתים בתוך חודשיים מגילוי המחלה, בדרך כלל מזיהומים או מ[[אי-ספיקת כליות]].

[[קובץ:MM-5.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים מס' 5: מגמות בהישרדות לחמש שנים במיאלומה נפוצה בין השנים 1998–2009, ארצות הברית.{{ש}}מקור: The Surveillance, Epidemiology, and End Results (SEER) Program of the National Cancer Institute.]]

==סיכום==
השאתות ההמטולוגיות הממאירות מהוות קבוצה הטרוגנית של מחלות, השונות זו מזו מבחינה אפידמיולוגית ומבחינת גורמי הסיכון. מחקרים אינטנסיביים מאפשרים לנו לצייר תמונה מפורטת יותר של גורמי הסיכון לפיתוח ממאירויות אלו, בדגש על יחסי הגומלין בין המרכיב הגנטי והסביבתי, ומצביעים על תפקידה המרכזי של מערכת החיסון בפתוגנזה של המחלות. עם זאת, דרוש עוד מחקר רב להבנת האטיולוגיות וגורמי הסיכון, ובעיקר לחיפוש גורמי סיכון הניתנים לשינוי (Modifiable), במטרה להפחית את היארעות המחלות הללו במקביל להתקדמות שחלה בטיפול בהן.

==ביבליוגרפיה==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

==קישורים חיצוניים==

{{ייחוס|ד"ר ארזה סטימצקי, המכון ההמטולוגי, בי"ח הדסה עין כרם ופרופסור אורה פלטיאל המכון ההמטולוגי, בי"ח הדסה עין כרם ובית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה{{ש}}תודות לד"ר ברברה סילברמן, מנהלת הרישום הלאומי לסרטן במשרד הבריאות הישראלי, על הפקת נתונים במיוחד לסקירה זו.}}

<center>'''פורסם בכתב העת "במה", ספטמבר 2016, גיליון מס' 21, [[האגודה למלחמה בסרטן]]'''</center>

[[קטגוריה:אונקולוגיה]]
[[קטגוריה:משפחה]]
[[קטגוריה:המטולוגיה]]