הצגת המקור של הדף "אפידמיולוגיה של נפרופתיה סוכרתית בישראל - Epidemiology of diabetic nephropathy in Israel"

{{Sub Chapter
|Book=המדריך לטיפול בסוכרת
|Chapter number=1
|Sub Chapter number=3
}}
{{ספר|
|שם הספר= [[המדריך לטיפול בסוכרת]]
|תמונה=[[קובץ:מדריךסוכרת.jpg|200px]]
|valign="top"|שם המחבר=ד"ר אורלי זליכה, ד"ר אלי נולן, פרופסור ג'פרי בונר, פרופסור תמי שוחט
|שם הפרק= '''אפידמיולוגיה של נפרופתיה סוכרתית בישראל'''
|עורך מדעי= ד"ר אביבית כהן, ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז
|מאת=[[המועצה הלאומית לסוכרת]], {{ש}}משרד הבריאות
|מוציא לאור=
|מועד הוצאה=2022
|מספר עמודים=619
|אחראי הערך=
}}
{{הרחבה|נפרופתיה סוכרתית}}
==כללי==
[[סוכרת]] היא אחת הסיבות המרכזיות להתפתחות [[אי ספיקת כליות סופנית]]. בין גורמי הסיכון הידועים להתפתחות נפרופתיה בחולי סוכרת כלולים משך מחלת הסוכרת, [[יתר לחץ דם]], רמות גבוהות של [[המוגלובין מסוכרר]] (HbA1C), היסטוריה משפחתית של נפרופתיה סוכרתית, מין זכר, גזע שחור ורמת השכלה נמוכה כמדד לרמה סוציואקונומית נמוכה{{הערה|שם=הערה1|Alrawahi AH, Rizvi SG, Al-Riyami D, Al-Anqoodi Z. Prevalence and risk factors of diabetic nephropathy in Omani type 2 diabetics in Al-dakhiliyah region. Oman Med J. 2012; 27:212-216.}}{{הערה|שם=הערה2|Sharon Adler. Diabetic nephropathy: Linking histology, cell biology, and genetics. Kidney International. 2004; 66:2095-2106}}{{הערה|שם=הערה3|Gall MA, Hougaard P, Borch-Johnsen K, Parving HH. Risk factors for development of incipient and overt diabetic nephropathy in patients with non-insulin dependent diabetes mellitus: prospective, observational study. BMJ.1997; 314:783-788.}}{{הערה|שם=הערה4|Viswanathan V, Tilak P, Kumpatla S. Risk factors associated with the development of overt nephropathy in type 2 diabetes patients: A 12 years observational study. Indian J Med Res. 2012; 136:46-53.}}{{הערה|שם=הערה5|Center for Disease Control and Prevention (CDC). Racial differences in trends of end stage renal disease, by primary diagnosis, United States, 1994¬2004. MMWR (Morbidity and Mortality weekly report)2007;56: 253-256.}}.

מטרת פרק זה היא לסכם את המידע הקיים בישראל לגבי [[נפרופתיה סוכרתית]].

==שיעור התחלואה בסוכרת כמחלה ראשונית בחולים המתחילים טיפול בדיאליזה==
===כלל המדגם===
הנתונים בפרק זה מבוססים על המאגר הלאומי לדיאליזה ו[[השתלת כליה|השתלות כליה]], הכולל מידע על כל החולים שטופלו בדיאליזה בישראל משנת 1990. הדיווח על חולה המתחיל טיפול בדיאליזה כולל מידע על המחלה היסודית שהביאה לאי ספיקת הכליות. עם זאת, האבחנה של נפרופתיה סוכרתית לא הייתה מבוססת, במרבית המקרים, על אבחנה היסטולוגיה. טבלה 1 בנספח מציגה את מספר החולים החדשים שהחלו טיפול בדיאליזה לאורך השנים. תרשים 1 מציג את אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שדווחה להם הייתה סוכרת, מכלל החולים שהחלו טיפול בדיאליזה באותה שנה. שיעור החולים שסוכרת הייתה המחלה הראשונית שהביאה אותם לדיאליזה עלה בהתמדה עד העשור השני של המאה ה-21, בו נראית התייצבות. עיקר העלייה היה בשנים 1993 עד 2002. בשנת 1990 הייתה סוכרת המחלה הראשונית ב-18.3 אחוזים מהחולים שהחלו דיאליזה באותה שנה, ואילו בשנת 2015 שיעור זה הגיע ל-45.1 אחוזים.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית1.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 1. אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם בכניסה לדיאליזה הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו טיפול בדיאליזה באותה שנה, 1990-2015 (באחוזים)]]

מנתונים המבוססים על רשם הסוכרת עולה, כי 790 חולי סוכרת החלו טיפול בדיאליזה בשנת 2014 (שיעור של 162.4/100,000). ב-642 (81.3 אחוזים) מהחולים צוין כי סיבת הכניסה לדיאליזה היא סוכרת (הוגדרה כמחלה הראשונית שהביאה לאי ספיקת כליות). ב-148 (18.7 אחוזים) מהחולים צוינו סיבות אחרות שהביאו לכשל הכלייתי. ב-98 (62.8 אחוזים) צוינו מחלות רקע אחרות דוגמת דלקת פקעיות הכליה, כליה פוליציסטית, יתר לחץ דם וכדומה וב-55 (37.2 אחוזים) הסיבה לא הייתה ידועה או חסרה. ייתכן שבחלק מהחולים בהם הסיבה הוגדרה כ"לא ידועה/חסרה" היוותה הסוכרת את הגורם לאי ספיקת הכליות. מכאן ייתכן בהחלט שהאומדן לאחוז החולים המתחילים דיאליזה, שסוכרת היא מחלתם הבסיסית, גבוה יותר מזה שצוין לעיל.

במקביל לעלייה באחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם בעת הכניסה לדיאליזה הייתה סוכרת, חלה ירידה באחוז החולים שמחלתם הראשונית הייתה גלומרולונפריטיס. כך, לדוגמה, 18 אחוזים מהחולים שהחלו דיאליזה בשנת 1990 סבלו מסוכרת כמחלת הכליה הראשונית ו-17.5 אחוזים מגלומרולונפריטיס, ואילו בשנת 2015 כ-44.5 אחוזים החלו דיאליזה בגלל סוכרת ורק 6.1 אחוזים בגלל גלומרולונפריטיס.

===לפי לאום===
העלייה עם השנים באחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת נצפתה גם ביהודים וגם בערבים, כאשר ניתן לראות כי בערבים עד לשנת 2012 חלה עלייה ומשנה זו ואילך נצפית ירידה. לאורך כל השנים, אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת היה גבוה יותר בערבים בהשוואה ליהודים (תרשים 2). כך, לדוגמה, בשנת 2015, היה אחוז זה 49.2 אחוזים בערבים ו-43.9 אחוזים ביהודים.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית2.png|ממוזער|מרכז|520 פיקסלים|תרשים 2. אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו טיפול בדיאליזה באותה שנה (2015-1990), לפי לאום]]

===לפי מגדר===
העלייה עם השנים באחוז החולים החדשים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת, משותפת לגברים ולנשים.

באופן כללי, אחוז הנשים שמחלת הכליה הראשונית שלהן הייתה סוכרת גבוה במקצת מאחוז הגברים (תרשים 3).

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית3.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 3. אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו טיפול בדיאליזה באותה שנה (1990–2015), לפי מגדר.]]

===גיל ממוצע===
הגיל הממוצע של תחילת הטיפול בדיאליזה בחולים אשר מחלת הכליה הראשונה שלהם היא סוכרת גבוה בהשוואה לחולים עם מחלות כליה אחרות. מגמה זו נשמרה לאורך כל השנים. עם השנים חלה עלייה בגיל הממוצע של החולים בתחילת הדיאליזה. הגיל של חולים עם סוכרת כמחלת כליה ראשונית היה 60.3±10.4 שנים בשנת 1990, ו-67.4±11.8 שנים בשנת 2012, ובחולים עם מחלות כליה ראשונות אחרות 53.9±20.4 שנים ב-1990 ו-9.91±62.2 שנים בשנת 2015 (תרשים 4).

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית4.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 4. הגיל הממוצע בעת תחילת הטיפול בדיאליזה בחולים עם סוכרת כמחלת כליה ראשונית ובחולים עם מחלות כליה ראשוניות אחרות]]

===לפי קבוצות גיל===
בהתבסס על נתונים משנת 2015, סוכרת היא מחלת הכליה הראשונית בכמחצית מהחולים שהחלו דיאליזה בגילאים 45–74. בקבוצת הגיל הצעירה, 44-20, רק כ-19 אחוזים מהחולים התחילו דיאליזה בגלל סוכרת ובקבוצת הגיל המבוגרת (מעל 75 שנים), כ-45 אחוזים מהחולים התחילו דיאליזה בגלל סוכרת.

אם בוחנים את השינוי שחל עם השנים באחוז החולים שהחלו דיאליזה בגלל סוכרת, רואים כי העלייה לא הייתה אחידה בקבוצות הגיל השונות. בקבוצת הגיל הצעירה (44-20) אחוז זה נשאר ללא שינוי ניכר ועיקר העלייה היה בקבוצות הגיל 45–54, 74-64 ו-+75 (תרשים 5).

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית5.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 5. אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו טיפול בדיאליזה בשנים 1991, 2015, לפי קבוצות גיל]]

===שיעור הארעות של טיפול בדיאליזה לפי המחלה הראשונית (שיעורים מתוקננים לגיל)===
תרשים 6 מציג את שיעור האנשים מקרב אוכלוסיית ישראל המתחילים טיפול בדיאליזה בשנה לפי המחלה הראשונית. השיעורים מתוקננים לאוכלוסיית ישראל בשנת 2008. שיעור ההיארעות מתייחס להיארעות 90 יום (חולים שהחלו טיפול בדיאליזה וטופלו לפחות 90 ימים).

בעוד שהסיכון להגיע לטיפול בדיאליזה בגלל מחלות כליה שונות נשאר קבוע למדי לאורך השנים 1990–2015, הרי שהסיכון להגיע לטיפול בדיאליזה בגלל סוכרת עלה מאד, בעיקר בין השנים 1994 ל-2004. בשנת 1990, שיעור האנשים שהחלו דיאליזה בגלל סוכרת היה 23 למיליון לעומת 78 למיליון בשנת 2015. הסיבות לעלייה זו יכולות להיות רבות, בהן: עלייה במספר חולי הסוכרת, שינוי מדיניות לגבי ביצוע דיאליזה בחולי סוכרת בכלל ובגיל המבוגר בפרט ועלייה בשיעור הנפרופתיה הסוכרתית.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית6.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 6. שיעור הארעות של טיפול בדיאליזה באוכלוסיית ישראל לפי המחלה הראשונית, 2015-1990 (שיעור למיליון, מתוקנן לגיל)]]

תרשים 7 מציג את שיעורי ההיארעות של טיפול בדיאליזה בגלל סוכרת בשנים 2000-1998 ובשנים 2015-2012 לפי קבוצות גיל. השינוי הגדול ביותר היה בקבוצות הגיל 65–74 ו-75 ומעלה. בקבוצת הגיל 75 ומעלה השיעור עלה ביותר מפי שתיים.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית7.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 7. שיעורי הארעות של טיפול בדיאליזה בגלל סוכרת כמחלת כליה ראשונית לפי קבוצת גיל, 1998-2000 ו-2010–2015]]

==שיעורי הימצאות סוכרת כמחלת הכליה הראשונית בחולי דיאליזה==
#'''כלל החולים''' - שיעור החולים אשר מחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מתוך סך החולים שטופלו בדיאליזה באותה שנה (ב-31 בדצמבר בכל שנה) עלה עם השנים מ-11.5 אחוזים בשנת 1990 ל-45.9 אחוזים בשנת 2015
#'''לפי לאום''' - שיעור החולים שמחלת הסוכרת הייתה המחלה הראשונית שלהם היה גבוה בערבים בהשוואה ליהודים לאורך כל השנים. בערבים, אחוז המטופלים שהמחלה הראשונית שלהם סוכרת היה 13.5 אחוזים בשנת 1990 ו-50.2 אחוזים בשנת 2015 וביהודים 11.2 אחוזים בשנת 1990 ו-44.4 אחוזים בשנת 2015
#'''לפי מין''' - שיעור החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת דומה בין גברים ונשים. בשנת 1990, סוכרת הייתה מחלת הכליה הראשונית ב-13 אחוזים מהגברים שהיו מטופלים בדיאליזה ובשנת 2015 ב-45.7 אחוזים. האחוזים המקבילים בנשים היו 9.4 אחוזים ו-46.2 אחוזים, בהתאמה
#'''לפי קבוצת גיל''' - שיעור החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שמטופלים בדיאליזה עולה עם הגיל. בשנת 1990 שיעור זה היה 4.2 אחוזים בקבוצת הגיל 44-20, 12.8 אחוזים בקבוצת הגיל 54-45, 16.3 אחוזים בקבוצת הגיל 64-55, 14.1 אחוזים בקבוצת הגיל 74-65 ו-9.5 אחוזים בקבוצת הגיל +75. בשנת 2015 חלה עלייה בכל קבוצות הגיל: 17.2 אחוזים בקבוצת הגיל 44-20, 33.7 אחוזים בקבוצת הגיל 54-45, 52.6 אחוזים בקבוצת הגיל 64-55, 55.3 אחוזים בקבוצת הגיל 65–74 ו-47.0 אחוזים בקבוצת הגיל +75
#על-פי נתוני רשם הסוכרת, 2,877 חולי סוכרת, המהווים 0.6 אחוזים מכלל חולי הסוכרת, היו מטופלים בדיאליזה בשנת 2014. לגבי 2,379 (82.7 אחוזים ) מהחולים צוין כי סיבת הכניסה לדיאליזה היא סוכרת. ב-498 (17.3 אחוזים ) מהחולים צוינו סיבות אחרות שהביאו לכשל הכלייתי. ב-394 (79.6 אחוזים ) צוינו מחלות רקע אחרות דוגמת דלקת פקעיות הכליה, כליה פוליציסטית, יתר לחץ דם וכד׳, וב-101 (20.4 אחוזים ) הסיבה לא הייתה ידועה או חסרה. ייתכן שבחלק מהחולים בהם הסיבה הוגדרה "לא ידועה/חסרה" סוכרת אכן הייתה המחלה שהביאה לאי ספיקת הכליות. לגבי שיעורי הימצאות מתוקננים לגיל של טיפול בדיאליזה לפי מחלת הכליה הראשונית - שיעורי ההימצאות המתוקננים לגיל של מטופלים בדיאליזה שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת עלו בהתמדה משנת 1990 ועד 2015, בעוד ששיעורי ההימצאות של מטופלים בדיאליזה שמחלת הכליה הראשונית שלהם לא הייתה סוכרת נשארו יציבים בתקופה זו (תרשים 8). התקנון נעשה לאוכלוסיית ישראל בשנת 2008. בשנת 1990, 45.4 לכל מיליון תושבים בישראל היו מטופלים בדיאליזה בגלל אי ספיקה סופנית על רקע של סוכרת ואילו בשנת 2015 שיעור זה היה 336.0 למיליון (תרשים 8)

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית8.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 8. שיעור המצאות מתוקנן לגיל של מטופלים בדיאליזה בישראל בין השנים 1990–2015 לפי מחלת כליה ראשונית (שיעור למיליון)]]

ההשוואה בין שיעורי ההמצאות ושיעורי היארעות של הטיפול בדיאליזה בחולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם היא סוכרת מוצגת בתרשים מספר 1 בנספח.

==השוואות בינלאומיות==
הנתונים בתרשים 9 מציגים את אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו דיאליזה בשנת 2010 בארצות שונות בעולם. מקור הנתונים הוא United states Renal Data System. זהו מאגר לאומי בו נאספים נתונים על חולים הסובלים מאי ספיקת כליות סופנית בארצות הברית. המאגר מקבל מידע מִצְרָפִי (Aggregative) מכ-50 מדינות בעולם, כולל ישראל, ומציג השוואות בינלאומיות.

השיעור בישראל דומה לזה שבארצות הברית, יפן וטייוואן וגבוה בהשוואה לקנדה, אוסטרליה ואוסטריה. השיעור הגבוה ביותר הוא במלזיה, 64 אחוזים, והנמוך ביותר ברומניה - 15 אחוזים . יש להסתייג ולציין כי איכות הרישום של סיבת הכניסה לדיאליזה שונה ממדינה למדינה וחלק מההבדלים נובע מכך. הנתונים לגבי החולים מישראל אינם כוללים מושתלים. אין בידינו מידע מלא על חולים עם אי ספיקת כליות סופנית אשר עברו השתלה ללא טיפול בדיאליזה קודם להשתלה.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית9.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 9. אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו טיפול כלייתי חלופי או עברו השתלה ב-2013{{ש}}מקור:{{ש}}United States Renal Data System. 2015 USRDS annual data report: Epidemiology of Kidney Disease in the United States. National Institutes of Health, National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, Bethesda, MD, 2015.]]

==שיעור חולי הסוכרת המתחילים טיפול בדיאליזה בשנה (היארעות 90 יום)==
חישבנו את שיעור חולי הסוכרת המתחילים טיפול בדיאליזה בשנה על סמך שני מקורות מידע: הרשם הלאומי לסוכרת ומאגר חולי הדיאליזה. להגדרות סוכרת ברשם ראו דו"ח רשם הסוכרת לשנים 2013-2012{{הערה|שם=הערה6|המרכז הלאומי לבקרת מחלות. דו"ח רשם סוכרת לשנים 2012–2013. פרסום מספר 366,2015}}.

מספר חולי הסוכרת בגילאי 25 ומעלה בשנת 2012 היה: 456,445, בשנת 2013: 467,786 ובשנת 2014: 481,499. מספר חולי הסוכרת המטופלים בדיאליזה מתחת לגיל 25 הוא זעום ולכן הנתונים המוצגים מתייחסים לבני 25 ומעלה.

טבלה 1 ותרשים 10 מציגים את שיעור חולי הסוכרת שהחלו טיפול בדיאליזה בסה"כ ובחלוקה לקבוצות גיל בשנים 2012 ער 2014.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית11.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|טבלה 1. שיעור ומספר חולי הסוכרת שהחלו טיפול בדיאליזה (היארעות 90 יום) לפי קבוצות גיל ולפי שנה (ל-100,000 חולי סוכרת)]]
{{שש}}
[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית10.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 10. שיעור חולי הסוכרת שהחלו בדיאליזה (היארעות 90 יום) לפי קבוצות גיל ולפי שנה (ל-100,000 חולי סוכרת)]]

בהשוואה בין 2012 ל-2014, נמצא שיש עלייה בשיעור חולי הסוכרת שהתחילו טיפול בדיאליזה בשנה.

מנתונים שפורסמו על ידי ה-CDC האמריקאי נראה, כי שיעור החולים שהחלו טיפול כלייתי חליפי בשל סוכרת, מתוך כלל חולי הסוכרת, ירד במהלך השנים מ-304.5/100,000 בשנת 1996 ל-232/100,000 בשנת 2002 ול-199.1/100,000 בשנת 2007{{כ}}{{הערה|שם=הערה7|Center for Disease Control and Prevention (CDC). Incidence of end stage renal disease among persons with diabetes - United States 1990-2002. MMWR (Morbidity and Mortality weekly report) 2005;54:1097-1100}}{{הערה|שם=הערה8|Center for Disease Control and Prevention (CDC). Incidence of end stage renal disease attributed to diabetes among persons with diagnosed diabetes -United States and Puerto Rico,1996-2007. MMWR (Morbidity and Mortality weekly report). 2010;59:1361-1366}}.

מנתונים עדכניים יותר שפורסמו על ידי ה-CDC עולה, ששיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של חולים שהחלו טיפול כלייתי חליפי בשל סוכרת, מתוך כלל חולי הסוכרת בפוארטו ריקו, ירדו בין השנים 2000 ו-2010 מ-203.1/100,000 ל-152.8/100,000{{כ}}{{הערה|שם=הערה9|Center for Disease Control and Prevention (CDC) Trends in incidence of end-stage renal dis- ease among persons with diagnosed diabetes-Puerto Rico, 1996-2010. MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2014 7;186-189}}. שיעור זה כולל את מי שעבר השתלת כליה ולא החל קודם בדיאליזה בעוד שהנתונים מישראל לא כוללים את מי שעבר השתלת כליה ולא החל קודם דיאליזה.

בתרשים 11 מתואר שיעור חולי הסוכרת שהחלו טיפול בדיאליזה לפי מין בשנת 2015. נכללו חולים שהחלו טיפול בדיאליזה בשנת 2015 וטופלו למשך 90 יום לפחות. שיעור הגברים חולי הסוכרת המתחילים דיאליזה בשנה גבוה פי 2.1-1.1 משיעור הנשים, בכל קבוצות הגיל. השיעורים בקבוצת הגיל הצעירה מבוססים על מספר קטן מאוד של מקרים (15 גברים, 10 נשים). ההבדל הגדול ביותר בין נשים וגברים הוא בקבוצת הגיל 45–54. לא ניתן להציג את שיעורי ההיארעות לפי לאום היות שבשלב זה הנתון על לאום אינו זמין ברשם הסוכרת.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית12.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 11. שיעור חולי הסוכרת שהחלו טיפול בדיאליזה (הארעות 90 יום) בחלוקה למין וגיל, בשנת 2015 (ל-100,000 חולי סוכרת)]]

==הישרדות==
תוחלת החיים של חולים המטופלים בדיאליזה לסוגיה נמוכה משמעותית מזו של אנשים באוכלוסייה באותו גיל ומין שאינם זקוקים לדיאליזה{{הערה|שם=הערה10|ERA-EDTA registry: ERA-EDדA Registry Annual Report 2007. Academic Medical Center, Department of Medical information, Amsterdam, The Netherlands, 2009}}{{הערה|שם=הערה11|URSD 2007 Annual Data Report: Atlas of Chronic Kidney Disease and End Stage Renal Disease in the United States, National Institutes of Health, National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Disease, Bethesda, MD,2007}}. תת-הפרק שלהלן מתייחס להישרדות של מטופלים בדיאליזה אשר מחלת הכליה הראשונה שלהם היא סוכרת.

===עקומת הישרדות===
תרשים 12 מציג את עקומת ההשרדות של חולים המטופלים בדיאליזה אשר מחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת, בהשוואה לחולי דיאליזה עם מחלות כליה אחרות, בשיטת Kaplan-Meier. ההישרדות מוצגת ללא תיקנון למשתנים אחרים.

שיעור ההישרדות של חולי סוכרת לאחר השנה הראשונה בדיאליזה דומה לזה של חולים עם מחלות ראשוניות אחרות (כ-86.0 אחוזים ). לאחר 5 שנים מתחיל הפער בהישרדות בין קבוצות אלה (רק 37.8 אחוזים מהסוכרתיים שרדו לאחר 5 שנים בהשוואה ל-45.2 אחוזים מהחולים עם מחלות כליה אחרות). כעבור 10 שנים רק 9.3 אחוזים מהסוכרתיים נותרו בחיים בהשוואה ל-19.0 אחוזים מהחולים במחלות כליה אחרות.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית13.png|ממוזער|מרכז|520 פיקסלים|תרשים 12. הישרדות חולי דיאליזה מתחילת הטיפול לפי מחלת הכליה הראשונית ( אחוזים )]]

===הישרדות לפי משתנים נבחרים===
המשתנים שנמצאו קשורים בהישרדות הוכנסו במודל של Cox proportional hazard regression. תוצאות המודל מובאות בטבלה 2 ומראות כי מנבאי התמותה העיקריים הם גיל מתקדם, תקופת תחילת הטיפול, ולאום יהודי.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית14.png|ממוזער|מרכז|520 פיקסלים|טבלה 2. גורמים הקשורים לתמותה חולים המטופלים בדיאליזה אשר מחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת, מודל רב משתני]]

==השתלות==
שיעור ההשתלות בחולי דיאליזה שמחלת הכליה הראשונית שלהם סוכרת נמוך משיעורן בכלל המטופלים בדיאליזה. בעוד שכ-45 אחוזים מחולי הדיאליזה סובלים מסוכרת כמחלת הכליה הראשונית, רק ל-18.4 אחוזים מכלל המושתלים בשנת 2015 הייתה סוכרת.

;השתלות בשנת 2015
הנתונים מתייחסים להשתלות שבוצעו בארץ ומבוססים על הרשומות הרפואיות המצויות במרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות.

השתלות מן המת: בשנת 2015 בוצעו 110 השתלות כליה, כולן בחולים שעברו טיפול דיאליזה טרם ההשתלה. 17 (15.4 אחוזים ) מההשתלות בוצעו בחולי סוכרת.

השתלות מן החי: בשנת 2015 בוצעו 174 השתלות מהחי. 114 (65.5 אחוזים ) מהן עברו דיאליזה טרם ההשתלה. 29 (16.7 אחוזים ) מההשתלות בוצעו בחולי סוכרת.

השתלות כליה-לבלב: ב-2015 בוצעו 6 השתלות של כליה-לבלב בארץ, כולן בחולי סוכרת מסוג 1.

מועמדים להשתלה: 843 מועמדים להשתלה היו רשומים במרכז הלאומי להשתלות בשנת 2015. בהתייחס לשנה זו, אין נתונים לגבי שיעור חולי הסוכרת מתוך המועמדים. בשנת 2016 היו 858 ממתינים להשתלת כליה, מתוכם 197 (23 אחוזים ) חולי סוכרת. שיעור חולי הסוכרת בקרב המועמדים להשתלה נמוך בהרבה משיעורם בקרב המטופלים בדיאליזה. ייתכן והדבר נובע מהיותם חולים מורכבים, שלא תמיד מתאימים לעבור השתלה.

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית15.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|טבלה 3. מספר חולי סוכרת מטופלים בדיאליזה, אחוז חולי הסוכרת מתוך כלל חולי הדיאליזה באותה שנה, סך ההשתלות, ומספר ההשתלות בחולי סוכרת לפי שנה]]

==נספח 1==

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית16.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|תרשים 1. שיעורי היארעות והמצאות של טיפול בדיאליזה, בחולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם היא סוכרת, בשנים 1990–2015 (שיעורים מתוקננים לגיל למיליון תושבים)]]

[[קובץ:נפרופתיה סוכרתית17.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|טבלה 1. מספר החולים שהחלו טיפול בדיאליזה (וטופלו לפחות 90 יום) לפי שנה]]

==ביבליוגרפיה==
<blockquote>
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
</blockquote>

==ראו גם==
* לנושא הקודם: [[גנטיקה של סוכרת וסיבוכיה - Genetics of diabetes and its complications]]
* לנושא הבא: [[סיווג סוגי הסוכרת והמשמעות הטיפולית - Classification of diabetes and its therapeutic significance]]
* [[המדריך לטיפול בסוכרת|לתוכן העניינים של המדריך לטיפול בסוכרת]]

{{ייחוס|{{רווח קשיח}}
ד"ר אורלי רומנו-זליכה, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות{{ש}}ד"ר אלי גולן, יחידת הדיאליזה, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא{{ש}}פרופ' ג'פרי בונר, מנהל שותף, המערך הנפרולוגי ומכון הדיאליזה, המרכז הרפואי מעייני הישועה, בני ברק{{ש}}פרופ' תמי שוחט, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות{{ש}}עיבודים סטטיסטיים: גבי ריטה דיכטר}}

[[קטגוריה:אנדוקרינולוגיה וסוכרת]]
[[קטגוריה:בריאות הציבור]]
[[קטגוריה:נפרולוגיה ויתר לחץ דם]]
[[קטגוריה:פנימית]]