גורם גדילת פיברובלסטים - 23 - Fibroblast growth factor

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
גורם גדילה 23 של פיברובלסטים
Fibroblast growth factor 23
שמות אחרים	FGF23, גורם גדילה לפיברובלסט 23
מעבדה	אנדוקרינית
תחום	מטבוליזם של פוספאט, סידן וויטמין D
טווח ערכים תקין	בילדים ונערים מתחת גיל 18 שנה -רמה נמוכה מ-52 פיקוגרם/מ"ל; במבוגרים מעל גיל 18 שנה – מתחת ל-59 פיקוגרם/מ"ל
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

אבחון וניטור של אוסטאומלציה מושרית על ידי גידול סרטני; אבחון של X-linked hypophosphatemia (XLH) או של רככת היפופוספטמית אוטוזומלית-דומיננטית; אבחון של קלצינוזיס סרטני משפחתי עם היפר-פוספטמיה, מצבים בהם רמת FGF23 מוגברת. מדידת FGF23 עשויה לסייע באבחון ובהתנהלות במקרים של מפגעי מטבוליזם של עצם ושל פוספאט במטופלים עם פגיעה בתפקוד הכליות.

מידע קליני

FGF23 שהוא מווסת מרכזי של ההומאוסטאזיס של פוספאט ((phosphorus מופרש בעיקר מרקמת העצם, אך גם מהתימוס, הלב והמוח, ובריכוזים קטנים על ידי מספר רקמות אחרות. רמה גבוהה בנסיוב של פוספאט מעודדת ביטוי והפרשה של FGF23 במנגנון שאינו מובן לחלוטין. FGF23 מגיב עם קולטן ספציפי על תאי האבובית הכלייתית, מה שמפחית את הביטוי של קו-טרנספורטרים מסוג type IIa sodium/phosphate, ובדיעבד מפחית את הספיגה מחדש של פוספאט. בנוסף, מופחת השעתוק של הגן המקודד ל-α-hydroxylase‏-1 מה שמפחית את הריכוז של dihydroxy vitamin D‏-1,25, וכך יש הפחתה נוספת בספיגה מחדש של פוספאט. בסופו של דבר, נפילה בריכוזי פוספאט בנסיוב, מפחיתים את הפרשת FGF23 ובכך נסגרת לולאת המשוב.

רמות מוגברות של FGF23 הוא גורם סיכון בלתי-תלוי ל-ESRD במטופלים עם תפקוד כליות שמור (שלב 2-4) ולתמותה מתחלואת הכליות (Isakova וחב' ב-JAMA משנת 2001). הבדיקה מומלצת לביצוע בשעות הבוקר בנסיוב (איסוף הדם במבחנה כימית, פקק צהוב או אדום), או בפלזמה (איסוף הדם במבחנת ספירת-דם עם EDTA (פקק צבע סגלגל). לאחר סרכוז והפרדת התאים מהנוזל שצריכה להתבצע עד 60 דקות מנטילת הדם, יש להעביר את הנוזל למבחנת פלסטיק ולהעבירה בקירור או לאחסנה בקירור. מומלץ שהנבדק צריך להיות בצום של 12 שעות, אם כי לא מדובר בדרישה מחייבת.

FGF23 הוא חבר במשפחת ה-FGF, והוא הורמון פוספטורי המיוצר בעיקר על ידי אוסטאוציטים של העצם (Nitta ב-Int J Nephrol משנת 2010, Nakai וחב' ב-J Nephrol משנת 2010, Wesseling-Perry ב-Pediatr Nephrol משנת 2010, הגן המקודד ל-FGF23 ממוקם על כרומוזום 12 והוא מכיל 3 אֶקסונים ( Farrow ו-White ב- Expert Rev Endocrinol Metab משנת 2009, Saito ו-Fukumoto ב- Int J Pediatr Endocrinol משנת 2009, Berndt ו-Kumar ב-Physiology משנת 2009). FGF23 פועל על ידי קישור לקולטני FGF על פני ממברנות התאים, תוך דרישה שממברנות אלה מכילות גם את החלבון הטרנס-ממברנלי Klotho (Razzaque ב- Am J Physiol Renal Physiolמשנת 2009, Fukumoto ב- Intern Med משנת 2008, ו-Kuro-O ב- Kidney Int Suppl משנת 2011). FGF23 מעכב את הספיגה מחדש של פוספאט על ידי דיכוי של פעילות הקו-טרנספורטר Na/Pi באבובית המְפֻתֶלֶת הקריבנית (פרוקסימלית) של הכליה. בנוסף, FGF23 מדכא את הספיגה של פוספאט במעיים על ידי עיכוב של 1-α-hydroxylase, האנזים האחראי להפיכת calcifediol ל-calcitriol שהיא הצורה הפעילה של ויטמין D מה שפוגע בספיגת סידן (Perwad וחב' ב- Am J Physiol Renal Physiol משנת 2007, ו- Rodríguez-Ortizו- Rodríguez ב- F1000Research משנת 2015).

בנוסף, FGF23 כנראה מעכב את הסינתזה וההפרשה של ההורמון PTH. באנשים בריאים מוצאים בצירקולציה רמות נמוכות של FGF23 והפרשתו של הורמון זה גדלה עם הגברת הצריכה של זרחן במזון, ורמות מוגברות של calcitriol (Stubbs וחב' ב-Semin Dial משנת 2007). רמות מוגברות של FGF23 בפלזמה נכרכו עם מספר מחלות היפו-פוספטמיות, המאופיינות על ידי פגיעה בספיגה מחדש של פוספאט בכליות, ורככת כמו גם אוסטאו-מלציה. מוטציות ב-FGF23 ההופכות הורמון זה לעמיד בפני פעילות פרואוליטית, מגבירות כצפוי את פעילותו ואת האובדן של פוספאט כלייתי שמוצאים ב- autosomal-dominant hypophosphatemic rickets (או ADHR), ב- X-linked hypophosphatemic rickets (או (XLH, וב- autosomal-recessive hypophosphatemic rickets (או ARHR). מוטציות נוספות ידועות כמו זו ב-PHEX (או phosphate regulating endopeptidase homolog X-linked), או ב-dentin matrix protein 1. מפגעים אלה מאופיינים על ידי יצירת-יתר של FGF23 על ידי האוסטאוציטים בעצם.

באוסטאו-מלציה המושרית על ידי tumor (או TIO), שהיא מפגע נרכש של אובדן כלייתי של פוספאט הכרוך בגידולים בעיקר ממקור מזנכימלי, בכך שפוספטונינים שהם הורמונים המיוצרים על ידי גידולים מחישים אובדן כלייתי של פוספאט. למעשה, FGF23 הוא ה- phosphatonin השכיח ביותר במטופלים TIO. מטופלים עם TIO הם בעלי תכונות ביוכימיות משותפות ובעלי פנוטיפים שלדיים משותפים עם מטופלים המאובחנים עם ADHR, ARHR, ו-XLH. רמות FGF23 גדלות באופן דרמטי עם דעיכה בתפקוד הכליות במחלת כליות כרונית, כיוון שהגוף מנסה להתגבר על אצירה עיקשת של פוספאט. ההשערה היא שעלייה ברמת FGF23 משחקת תפקיד בגרימת מטבוליזם משובש של עצם ומינרלים שמוצאים במטופלים עם מחלת כליות כרונית. עלייה ברמות FGF23 במקביל לדעיכה בתפקוד הכליות, מתרחשת עוד לפני עלייה משמעותית ברמת פוספאט או של PTH בנסיוב. העלייה ברמת FGF23 מביאה להפחתה בצירה כלייתית של 1,25-dihydroxyvitamin D ולהפרשת-יתר של PTH. מחקרים פרוספקטיביים הדגימו שרמות מוגברות של FGF23 יכולים לנבא התקדמות מהירה יותר של המחלה באלה עם מחלת כליות כרונית שאינם בטיפולי דיאליזה ואף בשיעורי התמותה של מטופלים אלה (Wolf וחב' ב- J Am Soc Nephrol משנת 2011). יתרה מזו, FGF23 יכול לנבא התפתחות עתידית של hyperparathyroidism ושל אירועים קרדיו-וסקולריים במטופלים עם מחלת כליות כרונית (Seiler וחב' ב- Nephrol Dial Transplant משנת (2010, ונראה ש-FGF23 משחק תפקיד מרכזי בפתוגנזה של hypophosphatemia לאחר השתלת כליות.