כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק גורם רקמתי - Tissue factor
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| גורם רקמתי - Tissue factor | |
|---|---|
| שמות אחרים | CD142, Factor III, platelet tissue factor. |
 | |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
לקבוע האם יש חסר בגורם קרישה III.
המבנה של TF
TF הוא גליקופרוטאין טרנס-ממברנאלי שמשקלו המולקולארי הוא 46,000 דלטון, והוא בנוי כפולי-פפטיד מונומרי המכיל 263 חומצות אמינו המוגדר כקולטן לציטוקינים type II. בקצהו ה-N טרמינאלי החלק החוץ-תאי נמצא 219 חומצות אמינו, החלק הטבוע בתוך הממברנה מכיל 23 חומצות אמינו, ואילו החלק התוך-ציטופלזמי בקצה ה-C טרמינאלי של TF מכיל 21 חומצות אמינו (Chu ב-Arch Biochem Biophys משנת 2005). המקטע החוץ-תאי של TF מכיל את אזורי הקישור של גורמי הקרישה FVII/VIIa. מקטע חוץ-תאי מסיס של TF של תאים אנדותליאליים יכול להשתחרר ממולקולת האם בתגובה לקישור ציטוקינים דלקתיים (Szotowski וחב' ב-Circulation Res משנת 2005). המקטע התוך-תאי של TF יכול לעבור זרחון של שיירי serine, שיכול לשנות את תפקודו (Ahamed וחב' ב-Blood משנת 2007).
פקטור VII הוא אחד מהמרכיבים העיקריים והמרכזיים בתהליך הקרישה. זהו אנזים ממשפחת הסרין פרוטאזות. תפקידו העיקרי הוא להתחיל את תהליך הקרישה עצמו ביחד עם הגורם הרקמתי (tissue factor, TF). הגורם הרקמתי נמצא בתוך כלי הדם, ואינו חשוף באופן נורמלי בזרם הדם. במקרה שכלי הדם נפגע, נחשף הגורם הרקמתי, ופקטור VII נצמד אליו והופך לפעיל (VIIa) (על ידי פעולתם של חלבוני פרוטאזה שונים כגון טרומבין, פקטור Xa, פקטור IXa, פקטור XIIa או הקומפלקס XII-TF עצמו).
מחקרים אחדים עשו שימוש במספר שורות תאים של לבלב ממקור אדם, המבטאים TF, כולל L3.6pl ו-HPAF II ו-BxPc-3. הזרקה של מיקרו-בועיות (microvesicles) מתאים אלה החיוביות ל-TF, גרמו לשפעול של קואגולציה והגבירו את יצירת הפקקות במודל היצרות של IVC (או infrarenal vena cava). בנוסף, עיכוב של TF על פני מיקרו-בועיות מתאיBxPc-3, על ידי נוגדן כנגד ,TF ביטל את יצירת הפקקות המוחשת. עכברים עם גידולים מסוג HPAF II הפגינו זמן קצר יותר ליצירת חסימות בווריד ה-saphenous אם כי לא נמצאה בהם הגברה ביצירת פקקות במודל היצרות של IVC. לעומתם, עכברים עם גידוליBxPc-3 כן הפגינו יצירת פקקות מוגברת במודל היצרות של IVC.
מנגנונים מולקולריים של ביטוי של tissue factor
TF הוא חלבון בעל משקל מולקולרי של 46-47,000 דלטון, המבוטא בתאים וסקולריים ולא-וסקולריים. הגן של TF ממוקם על כרומוזום 1 והוא מכיל מ-6 אֶקסונים (Mackman וחב' ב-Biochemistry משנת 1989). תוארו עותק עיקרי אחד כמו גם לפחות צורת spliced חלופית אחת (Bogdanov וחב' ב-Nat Med משנת 2003). בדופן כלי הדם, TF מבוטא באופן קונסטיטוטיבי בתאים מתחת תאי האנדותל כגון תאי שריר חלקים מה שמוביל לאתחול מהיר של קרישה כאשר כלי הדם נפצע (Wilcox וחב' ב- Proc Natl Acad Sci USA משנת 1989). בניגוד לכך, תאי אנדותל ומונוציטים אינם מבטאים את TF בתנאים פיזיולוגיים: כתוצאה מכך אין מגע ראוי לציון של TF צלולרי עם הדם בצירקולציה אם כי בתגובה לגירויים שונים ביטוי ופעילות של TF בתאים אלה יכולה להיות מושרית.
TF וזיהומים נגיפיים
זיהומים על ידי נגיפים כרוכים בשפעול של קואגולציה ופקקת. לדוגמה, זיהומים עם נגיף Ebola, כרוכים ב-DIC וזיהום עם HIV מגביר יצירת קרישים. נגיפים משרים ביטוי של TF במגוון של תאים, כולל מונוציטים ותאי אנדותל (Antoniak ו-Mackman ב-Blood משנת 2014). נגיף Ebola השרה ביטוי של TF mRNA בתאים חד-גרעינים היקפיים in vitro ובתאים חד-גרעיניים בדם ההיקפי שבודדו מקופים מודבקים עם נגיף זה. זאת ועוד, עיכוב של TF הפחית תמותה בקופים מודבקים עם Ebola (Geibert וחב' ב-Lancet משנת 2003). באופן דומה, ביטוי של TF על ידי מונוציטים נמצא במתאם חיובי עם של HIV ו-D-dimer בפלזמה של נשאי HIV. כן נמצא ש-TF מבוטא על ידי תת-סוגים של של מונוציטים כגון +CD14 ,CR2 ו-CD16 בנשאיHIV, ועיכוב של TF הפחית את רמות D-dimers בקופים נגועים ב-immunodeficiency simian virus y.
TF ושבץ מוחי
מחקרים אחדים הצביעו על קשר בין רמות מוגברות של TF ושבץ איסכמי (Icoviello וחב' ב-Arteioscler Thromb Vasc Biol משנת 2005). במחקר EPICOR השתתפו 839 נבדקים (מתוכם 66% נשים בטווח הגילים 35–71 שנה). מתוכם 292 עברו אירועים מוחיים במעקב של 9 שנים. מדידת TF בדם בוצעה בבסיס המחקר. תוצאות המחקר העלו שמשתתפים שרמת TF בדמם הייתה ברביעון העליון היו בסיכון מוגבר לשבץ איסכמי (פי-2.13) בהשוואה לאלה שרמת TF בדמם הייתה ברביעון התחתון. נמצא הבדל משמעותי בין שני המגדרים עם רמה מוגברת יותר בקרב גברים. לא נמצא קשר ביו רמת TF ואירוע שבץ על רקע שטף-דם מוחי ((RR=1.12). במחקר זה, הרמה הממוצעת של TF בדם הייתה 297 פיקוגרם/מ"ל, גברים עם אירוע שבץ רמת TF הייתה 386 פיקוגרם/מ"ל, ובנשים שעברו שבץ מוחי רמת TF נמצאה כ-262 פיקוגרם/מ"ל.
TF ומחלת תאים חרמשיים
מחלת תאים חרמשיים (להלן (SCD) הוא מפגע אוטוזומלי-רצסיבי הנגרם על ידי מוטציה נקודתית בגן המקודד ל-β-globin. בתנאים של היפוקסיה נוצרים תאים חרמשיים, וחולים אלה הם בעלי סיכון מוגבר לאירועים פקקתיים-תסחיפיים בעורקים כמו גם בוורידים (Austin וחב' ב-Blood משנת 2007, ו-De Franceschi וחב' ב-Semin Thromb Hemost משנת 2011). בחולים עם SCD מוצאים מספרים מוגברים של מיקרו-בועיות חיוביות ל-TF ממקור של תאי אנדותל הנמצאות במתאם חיובי עם תרומבין-אנטיתרומבין ו-D-dimer מה שמרמז לכך שמיקרו-בועיות אלו תורמות למצב הקואגולנטי ב-SCD. מודלים בעכברים סייעו במחקרים להבנת התפקיד של TF בקואגולציה. עיכוב של TF הפחית את המצב הכרוני של קואגולציה בעכברי SCD. יתרה מכך, לעכברי SCD יש נטייה מוגברת ליצירת פקקות במיקרו-צירקולציה במוח (Gavins וחב' ב-Blood משנת 2011).
קביעת זמני יצירת הקריש בשיטת TiFaCT
בדיקת TiFaCT עושה שימוש בערכת Sonoclot של חברת Sienco מקולורדו (Chandler ו-Schmer ב-Clin Chem משנת 1986, ו-Hett וחב' ב-Br J Anaesth משנת 1995). דגימות דם מלא נאספו באופן א-טראומטי לתוך מבחנות 5 מ"ל זכוכית המכילות 0.5 מ"ל של תמיסת 3.2% סודיום ציטראט (של חברת Becton-Dickinson). משך הזמן מנטילת הדם עד לביצוע הבדיקה לא אמור לעלות על 4 שעות. יש לטלטל את המבנה מספר פעמים במתקן Vortex על מנת להבטיח ערבוב נאות של כל מרכיבי הדם, מתערובת דם זו נוטלים 1 מ"ל לתוך מבחנת פלסטיק ב-37 מעלות צלזיוס ל-10 דקות, או לשעתיים ול-4 שעות, עם או בלי LPS בריכוז 10 מיקרוגרם/מ"ל). נתוני ה-LPS של חברת Difco בדטרויט הם E..coli 0.55:B5 Westphal. במהלך ההדגרה מבחנת הריאקציה חייבת להיות ללא תזוזה, ולאחר סיום ההדגרה הדם עורבב מחדש, ונלקחת ממנו דגימה של 300 מיקרוליטר אל תוך cuvette מחוממת המכילה 40 מיקרוליטר של תמיסת CaCl2 בריכוז M0.1 לאחר ערבוב נוסף נקבע משך הזמן הדרוש ליצירת הקריש.
TF ו-קואגולציה Protease Cascade
יש הקובעים שקרישת הדם מתחלקת ל-3 פאזות: פאזת האתחול על ידי TF, פקטור VIIa, עיכוב של הקומפלקס TF-VIIa על ידי TF pathway inhibitor (להלן TFPI) ואמפליפיקציה של יצירת תרומבין (Hoffman ו-Monroe ב-Thromb Hemost משנת 2001). לאחר פציעה של כלי-דם או טראומה רקמתית, הקומפלקס TF-FVIIa הוא הניצוץ המעודד קרישת דם על ידי שפעול של פקטורי קרישה IX ו-X. פקטור קרישה VIIa הקשור ל-TF, משופעל במהירות על ידי מגוון של פרוטאזות (Yamamoto וחב' ב-J Biol Chem משנת 1992). מספר מחקרים הראו שהקומפלקס TF-FVIIa יכול לשפעל in vitro את פקטור IX (Zur ו-Nemerson ב-J Biol Chem משנת 1980). מחקר שבחן את השפעול של הפקטורים IX ו-X במערכת in vitro, מצא ש-FIXa הוא המצע העיקרי של הקומפלקס TF-FVIIa (Lu וחב' ב-J Biol Chem משנת 2004). יתרה מכך, השפעול של פקטור IX על ידי הקמפלקס TF-FVIIa חיוני in vivo בגלל מוטציה נקודתית בעמדה 182 שגרמה לאינטראקציה מופחתת של FIX עם TF-FVIIa בלי להשפיע על השפעול של FIX על ידי FXIa, והיה כרוך בהמופיליה מתונה (Taylor וחב' ב-Br J Haematol משנת 1990). בנוסף לקומפלקס TF-FVIIa, מחקר עדכני הראה שהקומפלקס TF-FVIIa-FXa יכול לשפעל את FVIII מה שיכול לספק רמה נוספת של FVIIIa בשעת פאזת האתחול (Kamikubo וחב' ב-Blood משנת 2017). טסיות משופעלות הן מקור חשוב של FVa, שעשוי לתרום לפאזת האתחול של קרישת הדם (Buchard וחב' ב-Blood משנת 2015).
החלק האחרון של פאזת האתחול הוא השפעול על ידי תרומבין של פקטורי הקרישה FV ו-FVIII כמו גם שפעול הטסיות דרך קולטנים משופעלים על ידי פרוטאזות. הקומפלקס TF-FVIIa מעוכב אז במהירות על ידי TFPI בתלות ב-FXa. בפאזת האמפליפיקציה, הקומפלקס FVIIIa-FIXa מתכנס על שטח הפנים של טסיות משופעלות ויוצר FXa נוסף. קומפלקס ה-prothrombinase מתכנס אף הוא על שטח פני טסיות משופעלות. השפעול של FXI מאפשר אף הוא שפעול נוסף של FIX (Gailani ו-Broze ב-Science משנת 1991), מה שמביא ליצירת כמויות גדולות של תרומבין המבקע את פיברינוגן למונומרים של פיברין המצולבים על ידי ה-transglurtaminase. דם לא היה אמור להכיל TF פונקציונלי בגלל הפעילות הקרישתית החזקה שלו. אף-על-פי-כן בשנת 1999 דיווחו Giesen וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA את הנוכחות של TF בדם שסייעה להופעת קריש כאשר דם בא במגע עם זכוכיות-נושא מצופות בקולאגן. בניגוד לכך, מחקר אחר לא הצליח לגלות TF פעיל בדם מלא (Butenas וחב' ב-Blood משנת 2005). הצטברות ראיות מעידה על רמה מאוד נמוכה של TF בדם, שאינה מאפשרת לשפעל קרישה.
הביטוי של TF על ידי תאים בצירקולציה ועל ידי תאים אנדותליאלים
דווח שבערך 1.5% של מונוציטים הנושאים אנטיגן CD14 באדם, מבטאים רמות נמוכות של TF תוך-תאי בתנאי מנוחה (Egorina וחב' ב-Arterioscler Thromb Vasc Biol משנת 2005). חשיפה של מונוציטים ל-LPS בקטריאלי in vitro או in vivo מוליכה לביטוי מהיר אך קצר-מועד של TF (Gregory וחב' ב-Mol Cell Biol משנת 1989, Drake וחב' ב-Am J Pathol משנת 1993, ו-Franco וחב' ב-Blood משנת 2000). השרייה זו של ביטוי TF מתווכת על ידי גורמי השעתוק AP-1 ו-NF-κ (Mackman חב' ב-J Exp Med משנת 1991, ו-Osterud ב-Front Biosci משנת 2012). יש סברה ש-TF מבוטא על ידי מונוציטים כחלק מתגובת החסינות הטבעית (innate) כדי להקל על יצירת קרישים להגביל התפשטותם של פתוגנים. Osterud ו-Bjorklid הציעו ב-Front Biosci משנת 2012, ש-TF מבוטא באופן בלעדי על ידי מונוציטים בצירקולציה של אנשים בריאים, ואילו בתנאים פתולוגיים מפרישים מונוציטים מיקרו-בועיות חיוביות ל-TF הנקשרות לתאים אחרים כגון טסיות משופעלות, נוירופילים ותאים אנדותליאלים. אכן, מחקרים in vitro תומכים ברעיון של טרנספר של מיקרו-בועיות ממקור מונוציטים לטסיות ולנויטרופילים (Rauch וחב' ב-Blood משנת 2000, Del Conde וחב' ב-Blood משנת 2005, Sovershaev וחב' ב-Blood משנת 2012, ו-Egorina וחב' ב-Blood משנת 2008). הדרך המושלמת לקבוע את זהותם של התאים המייצרים TF, היא למדוד TF mRNA על ידי היברידיזציה in situ.
רמות TF ו-TFPI בנגעים וסקולריים
מחקר שכלל 55 מטופלים עם מחלת לב איסכמית (בתוכם 18 עם תעוקת חזה לא יציבה, 24 טופלים עם effort angina ו-13 מטופלים שחוו אוטם שריר לב, ועוד 48 אנשים בריאים תואמי-גיל, בכל אלה נמדדו בדם ריכוזי TF ו-TFPI. רמת TF ממוצעת במטופלים עם מחלת לב איסכמית הייתה 215.4 פיקוגרם/מ"ל, שהייתה גבוהה משמעותית מזו שנקבעה אצל הנבדקים הבריאים, שהייתה בממוצע 142.5 פיקוגרם/מ"ל (p<0.001). באופן דומה, רמות TFPI במטופלים עם מחלת לב איסכמית היו גבוהות (129.0 ננוגרם/מ"ל בממוצע), בהשוואה לנבדקים הבריאים בהם רמות אלו היו בממוצע 60.4 ננוגרם/מ"ל (0.001p<).
מחקר נוסף של Dahm וחב' ב-Hemost Thromb Vasc Biol משנת 2003 קבע שרמות נמוכות של TFPI מגדילות את הסיכון להיווצרות פקקת ורידית (DVT). במחקר Leiden Thrombophilia נקבעה פעילות TFPI כמו גם רמות TFPI חופשי וסך רמת TFPI בקרב 474 מטופלים הסובלים מהפקקת האמורה, וכן 474 מתנדבים בריאים. ה-OR ל-DVT בנבדקים עם רמות TFPI הנמוכות מאחוזון 10% תחתון היה 1.7 בהשוואה עם אלה שרמות TFPI חופשי אצלם היו גבוהות מעל רמת סף זו. לאסטרוגנים הייתה השפעה ניכרת בהפחתת רמת TFPI. לפיכך רמת F הייתה נמוכה יותר בקרב הנוטלות גלולות למניעת היריון בהשוואה לאלו שאינן נוטלות גלולת אלו.
רמות TF ו-TFPI בפלזמה של חולים עם תעוקת חזה בלתי יציבה נמצאו גבוהים משמעותית מאשר במטופלים עם effort angina. באלה עם תעוקת חזה יציבה הרמה הממוצעת של TF הייתה 255.6 פיקוגרם/מ"ל, וזו של TFPI הייתה 137.7 ננוגרם/מ"ל, בהשוואה לרמת TF של 182.0 פיקוגרם/מ"ל, ורמת TFPI של 115.2 ננוגרם/מ"ל באלה עם effort angina. רמות דומות של TF ושל FPI נמצאו במטופלים עם נגעים חד-כליליים או דו-כליליים. מתאם חיובי נמצא בין רמות TF ו-TFPI בפלזמה (r=0.57, ו-p<0.001). מסקנת מחקר זה של Falciani וחב' ב-Thromb Hemost משנת 1998, היא שבחולים עם מחלת לב איסכמית, הרמות המוגברות של TF אינן מנוטרלות באופן מספק על ידי רמות TFPI מה שמגביר את ההיפר-קואגולציה.
נמצא ש-TF קשור בתהליכים פקקתיים בעורקים ובוורידים (Owens ו-Mackman ב-Thromb Hemost משנת 2010). מקורות של TF המשפעלים תהליך קרישה במחלות שונות כוללים מקרופאגים ומיקרו-בועיות ברבדים טרשתיים ובתאים סב-וסקולריים הנחשפים כתוצאה הגברה בחודרנות וסקולרית. ישנן ראיות חזקות לכך ש-TF ממקור של מונוציטים תורם לפקקת במחלות שונות.
להלן סיכום של המפגעים השונים הנגרמים ממעורבות של TF:
- טרשת עורקים בה TF נובע מתאי קצף ומיקרו-בועיות הנובעות ממקרופאגים (Hatakeyama וחב' ב-Arteriosclerosis משנת 1997, Wilcox וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 1989, ו-Mallat וחב' ב-Circulastion משנת 1999)
- ספסיס/אנדוטוקסמיה בה TF מקורו במונוציטים (Pawlinski וחב' ב-Blood משנת 2010).
- ניתוח, בו מקור TF בתאים חד-גרעיניים היקפיים (Johnson חב' ב-Thromb Hemost משנת 2009)
- מחלות סרטניות בהן מקור TF הן מיקרו-בועיות הנובעות מתאי הסרטן (Geddings ו-Mackman ב-Blood משנת 2013, Khorana וחב' ב-J Thromb Hemost משנת 2008, ו-Thaler וחב' באותו כתב-עת משנת 2012).
- תסמונת אנטי-פוספוליפידים בה TF מקורו במונוציטים (Cuadrado וחב' ב-Arthritis Rheum משנת 1997, Dobado-Berrios וחב' ב-Thromb Hemost משנת 1999, ו-Reverter וחב' ב-Arterioscler Thromb Vasc Biol משנת 1996)
- פגיעה בכבד בה מקור TF בהפאטוציטים (Sullivan וחב' ב-Blood משנת 2013)
- מחלת תאים חרמשיים בה מקור TF במונוציטים (Shet וחב' ב-Blood משנת 2003)
- זיהום נגיפי בו מקור TF במונוציטים ובתאים חד-גרעיניים היקפיים (Geisbert וחב' ב-J Infect Dis משנת 2003, ו-Funderburg וחב' ב-Blood משנת 2010)
TF והלב
TF מבוטא על ידי פיברובלסטים ומיוציטים בלב. הזרקה של נוגדן המכוון כנגד TF לעכברים עם רמה תקינה של TF, גרמה בהם לשטפי-דם בלב. נמצאה גם נטייה לפיברוזיס בלבבות של עכברים עם רמות TF נמוכות. עכברים שביטאו 20% מרמת הנורמה של TF כמו גם עכברים טרנסגניים עם חסר מוחלט של TF הראו גם כן נטייה לפיברוזיס לבבי.
TF והרחם, השלייה והאשכים
נקבות של עכברים עם רמות TF נמוכות מדממות יתר בשעת לידה ואחריה ו-14% מתוכן מתות בתהליך זה. עובדה זו מצביעה על תפקידו של TF בשמירה על ההמוסטאזיס של האפיתל של הרחם בלידה. שלייה של עכברות עם TF נמוך מכילה מאגרי דם בלבירינת. לא ידוע אם עובדות אלה נובעות מפגם המוסטאטי או מפגם מבני בלבירינת השלייתי. עכברי -/-FVIII או עכברי -/-FIX אינם לוקים בפגמים המוסטאטיים ברחם או בשלייה (Bi וחב' ב-Nature Genet משנת 1995). בנוסף, נמצא שעכברים ממין זכר עם TF נמוך מאבדים את פוריותם בגיל צעיר יחסית, ואשכיהם מצומקים ופיברוטיים. בנוסף, נמצא דימום באשכים אלה.
הקסקדה של הקרישה מתחילה ברגע שTF בא במגע בצירקולציה עם גורם הקרישה המשופעל VIIa מה שיוצר את הקומפלקס TF-VIIa (תמונה למטה). באופן חלופי, TF יכול לקשור פקטור VII בלתי משופעל וליצור קומפלקס IF-FVII המוסב לקומפלקס IF-FVIIa, וזה משפעל את פקטור IX, המשפעל את פקטור X. בשילוב עם פקטור Va וסידן, פקטור Xa מקטלז את הפיכת פרותרומבין לתרומבין, מה שגורם ליצירת פיברין, לשפעול של טסיות דם, וליצירת קריש. חלק מפרוטאזות משופעלות אלו, כולל פקטור IXa, פקטור Xa, תרומבין והקומפלקס TF-VIIa, יכולים להפוך פקטור VII לפקטור VIIa בלולאה של משוב עצמי.
מדידת פעילות של TF בדם מלא
מעבר למדידה של רמת TF בדם מלא חיונית גם הערכת פעילות חלבון זה, וקבוצתו של Mackman הכניסה לשגרת המדידות של TF מבחן הידוע כ-Tissue Factor Clotting Time (להלן TiFaCT) המגלה את יצירת פיברין בדם אדם. זמן יצירת הקריש הממוצע באוכלוסייה בריאה הוא 4±72pm94 שניות. LPS בקטריאלי מקצר את זמן יצירת הקריש, ואילו נוגדנים אנטי-TF מאריכים את זמן יצירת הקריש בדם המגורה על ידי LPS. כיוון שזמן הקרישה המקוצר היה תוצאה של מהשרייה של ביטוי TF. אנשים עם תעוקת חזה בלתי יציבה נמצאו בעלי זמן יצירת קריש של 284±86 שניות, הקצר משמעותית מפרק זמן זה במתנדבים בריאים, כיוון שהחולים האחרונים הם בעלי רמות מוגברות של TF. למרות הדיוק של בדיקות ELISA במדידת ריכוז TF, (על פי Leatham וחב' ב-Br Heart J משנת 1995, Albrecht וחב' ב-Thromb Hemost משנת 1996, ו-Suefuji וחב' ב-Am Heart J משנת 1997), לא תמיד יש מתאם מלא בין ריכוז TF לבין יעילות פעילותו (Bach ו-Moldow ב-Blood משנת 1997, ו-Hansen וחב' באותו כתב עת משנת 1999). לפיכך, נוצר המדד של TiFaCT המודד יצירת פיברין, שמקורו בטסט הידוע כ-MRT או modified recalcification test (Spillert ו-Lazaro ב-J Natl Med Assoc משנת 1995). בבדיקה זו נכללים כל מרכיבי הדם, שהוא נתון משמעותי שכן הביטוי של TF במונוציטים מוגבר על ידי טסיות, לימפוציטים וגרנולוציטים (Engstad וחב' ב-J Leukocyte Biol משנת 1995, ו-Halversen וחב' באותו כתב עת משנת 1993).
אף על פי שמונוציטים הם המקור העיקרי של TF בדם, TF נמצא גם בבועיות בפלזמה, על פני תאים סרטניים בחולי סרטן, ועל פני תאים פולימורפונוקלאריים (PMN) (Osterud ב-Blood Coagul Fibrinolysis משנת 1998, Dvorak וחב' ב-Cancer Res משנת 1983, ו-Giesen וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 1999). כיוון שהפעילות של TF בדם מעוכבת על ידי המעכב של TF (TFPI) (Rapaport ב-Thromb Hemost משנת 1991, ו-Broze וחב' ב-Prog Thromb Hemist משנת 1991), בדיקת TiFaCT מודדת את סך ההשפעות מקדמות הקואגולציה של המקורות השונים של TF, וסך ההשפעות נוגדות הקואגולציה של TF. בדיקות נוספות של קרישתיות בדם מלא עם דמיון מסוים ל-TiFaCT דווחו כגון Lee-White clotting time ואחרות (Osterud ו-Bjorklid ב-Scand J Haematol משנת 1982, ו-Shollet-Martin וחב' ב-Thromb Res משנת 1982). הבדיקה של Lee-White clotting time עושה שימוש במבחנות זכוכית שלא עברו סיליקוניזציה, המשפעלות את המסלול האינטרינזי של קרישת הדם, ומודדת את יצירת הקריש הכמעט בשל בטמפרטורת החדר. לעומת זאת, בדיקת TiFaCT עושה שימוש ב-vacutainers שעברו סיליקוניזציה או במבחנות פלסטיק הממעיטות את השפעול של המסלול האינטרינזי, ומודדת צימות מוקדם של פיברין בטמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס. בדיקה נוספת מודדת את פעילות TF בכַּדּוּרִיות (pellets) ממברנליות של הדם המלא תוך שימוש בבדיקת שני שלבי יצירת הקריש.
הוראות לביצוע הבדיקה
דם ורידי נאסף, כאשר 2 מ"ל ראשונים של הדם מורחקים. הדם נלקח במבחנת Vacutainer המכילה סודיום ציטראט בריכוז סופי עם הדם של 0.129M. דגימת הדם סורכזה בקירור למשך 10 דקות במהירות 1500g, ולאחר מכן נוזל הפלזמה מוקפא במהירות בחנקן נוזלי ומועבר לאחסון במינוס 20 מעלות. הדגימה נשמרת לתקופה שלא עולה על 30 ואז מופשרת רק פעם אחת למטרת מדידת TF. ריכוזי TF ו-TFPI או tissue factor pathway inhibitor. נמדדו בשיטת ELISA עם ערכת (IMMUBIND tissue factor ELISA kit של חברת American Diagnostics Inc, מ-Green CT) עם מקדמי שונות של inter ו-intra-assays של 5.6% ו-7.1%, בהתאמה (Falciani וחב' ב-Thromb Hemost משנת 1998, Fareed וחב/ ב-Blood Coagul Fibrinolysis משנת 1995, ו-Koyama וחב' ב-Br J Haematol משנת 1994). סף הרגישות התחתון של מדידה זו הוא בערך 10 פיקוגרם/מ"ל. שיטת ELISA מגלה את TF, את apo-TF ואת הקומפלקס TF-FVII, והיא בנויה באופן שלא נגרמות הפרעות מצד גורמי קואגולציה אחרים או מעכבים של הפעילות הפרואגולטיבית (Iacoviello וחב' ב-Stroke משנת 2015).
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)