מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

גמילה מחיתולים - Toilet training

מתוך ויקירפואה


גמילה מחיתולים
Toilet training
יוצר הערך ד"ר יעקב אורקין, ד"ר יאיר בר דוד
 


גמילה מחיתולים היא משימה פסיכולוגית-פיזיולוגית עבור הפעוט. בארצות הברית, כרבע מהתינוקות נגמלים לפני גיל שנתיים וכמעט כולם גמולים בהגיעם לגיל 3 שנים. תהליך הגמילה התקין אורך מספר חודשים, כאשר גמילה בשעות היום קודמת במספר חודשים לגמילה בלילה, וגמילה מיציאה ללא שליטה קודמת לגמילה ממתן שתן ללא שליטה. בנות נגמלות מהר יותר מבנים.

סימנים המעידים על כך שהפעוט בשל להתחיל גמילה מחיתולים

בחלק ניכר מהפעוטות הגיל המתאים להתחלת גמילה מחיתולים נע בין 18 ל-24 חודשים, ניתן להעריך את בשלות הפעוט על פי הסימנים ההתנהגותיים והיכולות ההתפתחותיות שלהלן:

  1. מראה מודעות למצב שבו החיתול אינו יבש ונקי, מספר על כך או מנסה להסירו
  2. מראה שהוא עומד לשחרר סוגרים, זאת על ידי דיבור או התנהגות (הבעת פנים, הפסקת הפעילות בה עסק, כריעה או גניחה)
  3. מסוגל להתאפק זמן מסויים, כאשר התוויה לכך היא חיתול יבש לפחות שעתיים ברצף במהלך היום
  4. מסוגל לשבת ברציפות מספר דקות
  5. מראה רצון לעצמאות בתחומים נוספים (לקבוע מה ילבש או מה יאכל, להאכיל את עצמו)
  6. מראה מודעות לגופו ומה שייך לו (מהצואה הוא ילמד להפרד)
  7. מראה רצון להקשיב להוריו ולמלא את בקשותיהם (בניגוד למאבקי כוח והתנגדות עיקשת)
  8. מפגין הבנה בסיסית של הקשר בין סיבה לתוצאה
  9. מפגין הבנת שפה בסיסית
  10. רכש יכולות תנועתיות מסויימות (הליכה, הפשלת מכנסיים, נטילת ידיים)

דגשים חשובים להורים לפני התחלת תהליך הגמילה

למרות שלגמילה יש יתרונות מסויימים, כמו האפשרות לשלב את הפעוט בגן או לחסוך בהוצאות כלכליות הכרוכות בקניית חיתולים, לא כדאי ללחוץ על הפעוט להגמל אם הוא עדיין לא בשל לכך. בדומה למשימות התפתחות אחרות, הגמילה מחיתולים היא קודם כל הישגו של הפעוט ברכישת מיומנות חדשה והיא אינה הוכחה ליכולת ההורית. הצלחתו של הפעוט תעלה את ביטחונו העצמי וכשלון יגרור תחושת תסכול ואי-יכולת ולכן, הדרך הטובה ביותר להניע את הפעוט היא על ידי עידודו ואין מקום לענישה מילולית או אחרת כאשר המטרה לא מושגת.

את האחריות להיגמל יש להעביר לפעוט כדי שבהמשך זה גם יהיה ההישג שלו. שיחה עם הפעוט הכוללת הסבר על המצופה ממנו ועל חשיבות העניין, מהווה חלק חשוב בהתהליך. הקראת סיפור העוסק בגמילה או עידוד לחיקוי בן משפחה אחר שהוא גמול, הן שיטות העוזרות לייצר הנעה לגמילה. מוטב להגיב על כישלון בביטוי כמו "כל הכבוד שניסית, בוא ננסה שוב במועד מאוחר יותר", מאשר להביע תסכול ואכזבה. לשם הצלחת התהליך מומלץ שההורה לא יפגין רגשות דחייה מצואה אך יחד עם זאת מותר להגיד לפעוט שלא נעים להיות עם חיתול מלוכלך. כאשר הפעוט עשה צרכיו בסיר או באסלה רצוי שההורה יתייחס לצואה כמשהו חיובי שהפעוט ניסה והצליח לייצר, ושכעת הזמן להפרד ממנה.

תהליך גמילה לוקח זמן וסבלנות ומוטב שיתקיים ללא לחץ ובסביבה תומכת, ללא מאבקי כוח. חשוב שההורה ישדר לפעוט שהגמילה היא תהליך נורמלי, ויפחית את האפשרות שהפעוט ישתמש בתהליך לשליטה על ההורים. לא רצוי להכניס את הפעוט ומשפחתו לתחרות שבה תהליך הגמילה קצוב בזמן. יש לזכור שבסופו של דבר תהליך הגמילה מצליח ברוב רובם של המקרים גם אם במהלכו נצפים כשלונות. אם נראה שתהליך הגמילה לא מצליח, מוטב לדחותו במספר שבועות ואז לנסות שוב.

שלבים בגמילה מחיתולים

  1. להראות לפעוט את מושב האסלה (או הסיר) המיוחד והנהדר שלו אשר ישמש לעשיית צרכיו. לגבי הסיר, כדאי לערב את הפעוט בבחירה וקניית הסיר ובמיקומו בבית. לגבי מושב האסלה, חשוב שתהיה תמיכה טובה לרגליים כדי שלא יתנדנדו באויר בזמן שהוא יושב, ושיהיה מסוגל לטפס ולהתיישב בעצמו
  2. לשכנע את הפעוט לשבת על הסיר, לבוש ועם חיתול, כחמש דקות ברציפות. יש לחזור על כך מספר פעמים ביום למשך שבוע. חשוב שההורה יהיה ליד הפעוט בזמן שהוא יושב על הסיר, וזאת הזדמנות טובה להקריא סיפור ולהשרות אווירה נינוחה
  3. לעודד את הפעוט לצפות בבן משפחה אחר ש"עושה זאת כמו גדול", ושיוכלו לעשות זאת יחד. אם זה לא מפחיד אותו, אפשר לתת לפעוט לצפות גם במה שקורה כאשר האסלה נשטפת
  4. לאפשר לפעוט לשבת על הסיר כאשר הוא ללא חיתול. לא לדרוש שתהיה יציאה, אבל אם קרתה בכל זאת, יש להלל ולשבח את אותו על הישגו זה. מוטב לציין כמה טוב שהוא הצליח מאשר לציין שזה עשה טוב להורה. אם משתמשים בסיר, יש לקרב את הסיר, באופן הדרגתי, מהחדר בו הוא נמצא אל השירותים והאסלה שבבית
  5. את הצואה או השתן שהועברו או הופרשו לאסלה, רצוי לשטוף מהאסלה בנוכחות הפעוט ותוך היפרדות מהם לשלום
  6. לשאול את הפעוט מספר פעמים במהלך היום אם הוא צריך להשתמש בסיר, ולהגיב מיד אם מראה סימנים של התאפקות או רצון להשתמש בסיר. רצוי להציע לו להשתמש בסיר לאחר ארוחות ולהגיב בהתאם. יש לעזור לו לפשוט וללבוש את בגדיו. הישיבה על הסיר תהיה רק כשהוא מסכים ותימשך כל עוד הפעוט מוכן לכך
  7. על ההצלחות יש לתת חיזוקים חיוביים בשפע. לא כל ישיבה על הסיר צריכה להסתיים במתן צואה או שתן ולכן יש להשאר אדישים במצב כזה. במקרים של אי הצלחה, כמו מתן צואה בחיתול, יש להשתמש במילות עידוד לכך שבפעם הבאה יצליח לבצע זאת בסיר
  8. כאשר רוב היציאות כבר מתבצעות בסיר, ניתן להציע לפעוט להגמל מלבישת חיתול ולעבור ל"בגד של גדולים". השלב הראשון הוא חיתול בצורת תחתונים ובהמשך תחתונים רגילים. ניתן לעשות טקס פרידה מהחיתולים
  9. למי שהשתמש בסיר עד לשלב זה, השלב הבא הוא כיסא מיוחד על אסלת המבוגרים
  10. הגמילה מחיתול בשעות הלילה תקרה מספר חודשים לאחר הגמילה בשעות היום. הניסיון להפסיק את השימוש בחיתול בלילה יקבע ביחד עם הפעוט המביע נכונות לכך

טיפים נוספים

  1. לא להפגין לחץ ותסכול, לא להגזים בחשיבות הנושא, לתת לפעוט לקבוע את הקצב ולא להיבהל מכישלונות גם לאחר שהושגו הישגים
  2. אפשר לנסות לתת פרסים קטנים כמו מדבקות וכוכבים, אך חשוב לדבר על כך עם הפעוט כדי שיבין שמדובר בפרסים על הישגיו. יש לשבח גם הישגים קטנים אשר יובילו למטרה הסופית
  3. במידה ומתן הצואה מלווה בחוויה של כאב עקב נטייה לעצירות, יש לשלב בטיפול הנחיות לתזונה מתאימה ותרופות מרככות צואה
  4. יש המעדיפים להתחיל גמילה בקיץ (פחות בגדים)
  5. לא כדאי להתחיל גמילה כאשר המשפחה במצב "סוער" (הולדת תינוק, מעבר דירה, שיפוץ הבית, משברים אישיים וכדומה)
  6. הפעוט הנגמל אינו מסוגל לנקות עצמו לבד, לכן יש לעזור לו עד לשלב שבו ילמד לנגב בעצמו. בבנות יש להדגיש את ניקוי הצואה מלפנים לאחור
  7. יש לתרגל עם הפעוט נטילת ידיים במים וסבון לאחר השימוש בסיר, כהרגל החשוב לשמירה על הבריאות
  8. מצבים רפואיים הקשורים לקשיים בגמילה: ילדים בעלי איחור התפתחותי, בעיות נוירולוגיות, זיהומים בדרכי שתן, שלשול כרוני, פיסורה (Fissura ani) ועוד. אך עדיין, הסיבה העיקרית לקשיים בגמילה מקורה באינטראקציה (interaction) בין ההורה לילד. במצבים אלו יש להתייעץ עם אנשי מקצוע בהתאם

ביבליוגרפיה

  • Brazelton TB, A child oriented approach to toilet training. Pediatrics;29:121-128. 1962


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יעקב אורקין, ד"ר יאיר בר דוד; המרכז הרפואי סורוקה, אוניברסיטת בן גוריון (יוצר\י הערך)