כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק דהידרו-אפיאנדרוסטרון - Dehydroepiandrosterone - DHEA
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| דהידרו-אפיאנדרוסטרון | |
|---|---|
| Dehydroepiandrosterone, DHAE | |
| שמות אחרים | androstenolone, prasterone |
| |
| מעבדה | אנדוקרינולוגיה בדם ואנדוקרינולוגיה בשתן |
| תחום | הורמון סטרואידי ומטבוליזם שלו בהקשר של תקינות פעילות יותרת הכליה וטיפולי פריון האישה |
 | |
| טווח ערכים תקין | בדם (מבוטא ביח' ננוגרם לדציליטר): דם עוברי - 200-1,590; בפגים - 80-3,150; ביילודים בגיל 3 ימים - 65-1,250; עד גיל 30 יום - 50-760; בגיל 1-6 חודשים - 26-385; בגיל 6-12 חודשים - 18-95; בגיל 1-6 שנים - 20-130; בגיל 6-8 שנים - 20-275; בגיל 8-10 שנים - 31-345.
בשנות ההתבגרות המינית על פי שלבי טאנר (Tanner stages): טאנר שלב ראשון - בנים ובנות-31-345; טאנר שלב שני - בנים - 110-495, בנות - 150-570; טאנר שלב שלישי - בנים - 170-585, בנות - 200-600; טאנר שלב רביעי - בנים - 160-640, בנות - 200-780; טאנר שלב חמישי - בנים - 250-900, בנות - 215-850. מעל גיל 18 שנה - גברים - 180-1,250, נשים - 130-980. ערכי DHEA באיסוף שתן (מבוטא ביח' של מיליגרם ל-24 שעות): בגיל עד שנה - פחות מ-0.1; בגיל 1-5 שנים - פחות מ-0.1; בגיל 5-9 שנים - פחות מ-0.2; בגיל 9-15 שנים - פחות מ-0.4; מעל גיל 18 שנה: גברים - פחות מ-3.1, נשים - פחות מ-1.5. ערכי DHEA במי שפיר בעת הלידה: 150-1500 ננוגרם לדציליטר. |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה
כיוון שכמעט כל ההורמון DHEA בגוף מקורו בבלוטת יותרת הכליה, מדידת היחס בין DHEA-sulfate לבין DHEA שימושית לגילוי פעילות מוגברת (או לעתים פחות שכיחות מופחתת) של האדרנל כגון במחלת אדיסון, כגון זו שמוצאים בתרחישים של סרטן הערמונית, שגשוג (היפרפזיה) שפירה של האדרנל, כולל מספר צורות של היפרפלזיה מולדת של האדרנל (CAH) או adult-onset adrenal hyperplasia, ולהבדיל בין אלה לבין גידולי השחלה. בנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות יש נטייה לרמות מוגברות של DHEA-sulfate. מדידת DHEA או DHEAS יכולה גם להידרש בבירור של תת-פעילות של ההיפופיזה.
רמת DHEA או DHEAS יכולה להימדד לבירור ואבחון של סיבת ויריליזציה בנערות צעירות, או התבגרות מינית מוקדמת בבנים. בנוסף, מדידת שני פרמטרים אלה יכולה להידרש בנשים עם בעיות פריון או מצבי אמנוריאה.
בסיס פיזיולוגי
רמת ההורמון DHEA בדם היא הגבוהה ביותר מבין ההורמונים הסטרואידים. הוא מיוצר בבלוטות האדרנל, בבלוטות המין ובמוח (בכמות של 10-15 מיליגרם מדי יום) שם הוא משמש בעיקר כתוצר ביניים מטבולי בתהליכי הביו-סינתזה של הורמוני המין, אסטרוגנים ואנדרוגנים. עם זאת, ל-DHEA יש השפעות ביולוגיות פוטנציאליות כשלעצמו, בהיקשרו למגוון של קולטנים בגרעין התא ועל פני ממברנת התא, ובפעילותו כנוירו-סטרואיד.
יצירת DHEA מכולסטרול, מתבצעת בעזרת 2 אנזימים השייכים לציטוכרום P450. בשלב הראשון מוסב כולסטרול ל-pregnenolone על ידי האנזים P450scc, הגורם ל- side chain cleavage, ואחריו פועל אנזים נוסף, CYP17A1, המסב את pregnenolone ל-17α-hydroxypregnenolone וממנו נוצר DHEA.
מנגנון הפעולה של DHEA
למרות ש-DHEA פועל בעיקר כקודמן (precursor) אנדוגני ליצירת androstenedione וממנו ליצירת אנדרוגנים פעילים יותר כגון טסטוסטרון ו-DHT, נמצא ש-DHEA עצמו הוא בעל דרגה מסוימת של פעילות אנדרוגנית, על ידי שהוא פועל כאגוניסט חלש בעל זיקת קישור נמוכה (Ki=1μM) לקולטנים של אנדרוגנים. עם זאת, הפעילות של DHEA ברמת קולטנים אלה כמעט זניחה לחלוטין, בהשוואה לאנדרוגן כטסטוסטרון, ולכן אין התייחסות משמעותית לפעילות אנדרוגנית כלשהי של DHEA.
בנוסף, נמצא ש-DHEA יכול להיקשר ולשפעל קולטנים של אסטרוגנים, ERα ו-ERβ, בזיקה של 1.1μM ו- 0.5μM, בהתאמה. למרות שנמצא ש-DHEA יכול לשמש אגוניסט חלקי של ERα, ריכוזי DHEA הנדרשים גבוהים בהרבה מריכוזיו הפיזיולוגיים של DHEA, ומכאן שאין משמעות מעשית לפעילות DHEA ברמת קולטן זה. לעומת זאת, בכל הקשור לקולטן ERβ, כאן כן יכול DHEA כאגוניסט יעיל, עם פעילות דומה או אפילו מעט גבוהה יותר מאשר זו של estradiol, וריכוזי DHEA בדם כמו גם ברקמות שונות בגוף האדם גבוהים דיים כדי לשפעל קולטן זה ברמה דומה לזו המושגת על ידי אסטרדיול ברמתו הגבוהה לא בעת ביוץ. אכן, בשילוב עם אסטרדיול, השפעול של קולטן ERβ אמנם הוכפל, ולכן הוצע ש-DHEA הוא בעל פעילות משמעותית של אסטרוגן אנדוגני בגוף. לעומת זאת, DHEA אינו נקשר או משפעל את הקולטנים של פרוגסטרון, גלוקו-קורטיקואידים או מינרלו-קורטיקואידים.
קולטנים נוספים בגרעין התא המשמשים את DHEA כוללים את PPARα, את PXR ואת CAR. בנוסף, נמצא ש-DHEA הוא בעל פעילות ישירה על מספר קולטנים ממברנאליים כולל הקולטן ל-NMDA, עליו הוא פועל כמודולטור אלוסטרי חיובי, הקולטן ל-GABAA, עליו הוא פועל כמודולטור אלוסטרי שלילי, והקולטן ל-sigma1, עליו הוא פועל כאגוניסט. פעילויות אחרונות אלה הקנו ל-DHEA את הכינוי של נוירוסטרואיד. כמו כן סבורים ש-DHEA מווסת במנגנונים גנומיים עקיפים פעילות של אנזימים אחדים כגון P4502C11 ו-11β-HSD1 (החיוני לביוסינתזה של גלוקוסטרואידים כמו קורטיזול).
ההורמון DHEA זכה לכינוי "הורמון האם" על כי הוא משמש קודמן להורמונים אחרים בגוף. העוּבּר מייצר DHEA המעודד את השליה ליצור אסטרוגן, החיוני למהלך היריון תקין. ייצור DHEA ביילוד נחלש בלידה, ואז הוא מתחיל מחדש בערך בגיל 7 שנים ומגיע לשיא באמצע שנות ה-20 לחיים. מתחילת שנות ה-30 לחיים חלה דעיכה מתמדת ברמת DHEA בשיעור ממוצע של 2% לשנה, עד שהיא מגיע לשפל בסביבות גיל 75 ומעבר לגיל זה, כאשר רמת DHEA בגוף מגיעה ל-5% מרמת השיא שלו.
תרחישים קליניים והשפעתם על רמת DHEA
DHEA נמצא מוגבר בתסמונת Cushing, ב-שגשוג מולד של האדרנל (CAH), בגידולים סרטניים אקטופיים המייצרים ACTH, בגידולי יותרת הכליה המתבטאים בתסמיני ויריליזציה, בתסמונת אדרנו-גניטלית מחסר של 3β-dehydrogenase, חסר של 21hydroxylase או חסר של 11β-hydroxylase. כן נמצא רמה מוגברת של DHEA בתסמונת שחלות פוליציסטיות, בנשים עם שעירות יתר (hirsutism), ולעתים במצבי חטטת הפנים (acne).
רמה מופחתת של DHEA נמצא בהיריון, בגיל מתקדם של גברים ונשים, היפרליפידמיה, פסוריאזיס ובמצבים פסיכוטיים מסוימים.
תרופות המשפיעות בהעלאת רמת DHEA בגוף: alprazolam ,amlodipine ,anastrozole ,ifedipine ,danocrine ,diltiazem ,clomiphene corticotrophin ,ethylphenidate ,metopirone.
תרופות המשפיעות בהורדת רמת DHEA בגוף: תרופות אנטי-פסיכוטיות כולל כלורפרומאזין ו-quetiapine, טסטוסטרון, קרבמאזפין, budesonide, אמפיצילין, אסטרוגנים, גלולות למניעת היריון, אינסולין, מתפורמין וקורטיקוסטרואידים דוגמת dexamethazone, הידרוקורטיזון, פרדניזון, ומתילפרדניזולון. תכשירי סויה יכולים להפחית השפעת DHEA.
אינטראקציות אפשריות בין DHEA ותרופות
- מחקרים בבעלי חיים מראים ש-DHEA יכול להגביר את השפעתם של ברביטוראטים כמו phenolbarbital ,pentobarbital ,mephobarbital ו-butabarbital.
- תיתכן השפעה של DHEA בהגברת האפקט של קורטיקוסטרואידים דוגמת פרדניזולון.
- ל-DHEA השפעה המפחיתה את השפעת אינסולין.
- ל-DHEA במינונים שונים השפעה משתנה על רמות אסטרוגנים וטסטוסטרון בגוף. הגוף מסב DHEA בין השאר לאסטרוגנים, והתרופות letrozole ,anastrozole ,fulvestrant ,tamoxifen ו-exemestane משמשות להפחתת רמת אסטרוגנים בגוף. לכן לא רצוי לצרוך DHEA במקביל לצריכת תרופות אלו.
- האנזים הכבדי CYP3A4 מפרק מספר תרופות כגון lovastatin ,ketoconazole ,itraconazole ,fexofenadine, ו-triazolam ממשפחת הבנזודיאזפינים כחלק מתהליך הפינוי שלהם מהגוף. DHEA עלול להפחית את יעילות הפירוק של תכשירים אלה ולהגביר בכך את השפעתם.
נגזרת הסולפט של DHEA או dehydroepiandrosterone sulfate
נגזרת סולפט אסטר של DHEA או DHEAS נוצרת בעיקר באדרנל, בכבד ובמעי הדק על ידי פעילות האנזים סולפו-טרנספראזה (SULT2A1). בדם אכן רוב ה-DHEA נמצא בצורת DHEAS, ברמות שהן בערך פי- 300 גבוהות יותר מאלה של DHEA חופשי. כשבולעים DHEA הוא מוסב ל-DHEAS במעי ובכבד, ובעוד שרמות DHEA הנוצר אנדוגנית מגיעות לשיאן בשעות הבוקר המוקדמות, רמות DHEAS אינן משתנות במשך היום, כך שמבחינה מעשית עדיף למדוד רמת DHEAS.
- רמות DHEAS בדם (מבוטאות ב-μg/dL)
בגיל 1-5 ימים: בזכרים - 108-406, בנקבות - 10-248; בגיל חודש עד שנה: בזכרים - 1-41, בנקבות - 5-55; בגיל 6-9 שנים: בשני המינים - 3-142; בגיל 10-11 שנה: בבנים - 15-115, בבנות - 15-260; בגיל 12-17 שנה: בנים - 20-555, בנות - 20-535.
במבוגרים: גיל 19-30 שנה: גברים - 125-619, נשים - 29-781; בגיל 31-50 שנה: גברים - 49-452, נשים - 12-379; בגיל 51-60 שנה: גברים - 20-413, נשים - 30-260.
השימוש ב-DHEA כתוסף מזון והראיות על יעילותו בטיפול במצבים קליניים שונים
אמנם DHEA התגלה בשנות ה-30, אך עשרות שנים ההתייחסות אליו הייתה כאל "הורמון אם" ממנו נוצרים ההורמונים האמיתיים, ולא הייתה ברורה לחלוטין משמעותו הפיזיולוגית בתור שכזה. בסוף שנות ה-70 ומאז ואילך, החל שיווק נמרץ של DHEA כתוסף בריאות, אלא שמחקרים בהיבטים רבים של פעילות DHEA שנויים במחלוקת, סותרים זה את זה, באופן שהתווית הפולקלוריסטית במידת מה סביב שפע השפעותיו המטיבות עם הגוף, לא התפוגגה.
החל מ-1978 החל שיווק של DHEA לסיוע בהפחתת משקל, ובשנת 1985 אסר ה-FDA מכירות ללא מרשם רופא ל DHEA מפאת נתונים לקויים על יעילותו בהפחתת משקל. כיוון שרמת DHEA בגוף יורדת משמעותית עם הגיל עד להגיעה בגיל 75 לרמות של 5-10% מרמות השיא שלה, החלו באופן מתבקש טיעונים שמא חסר ב-DHEA אחראי לכאורה לאחדות ממצוקות הגיל המתקדם. היו נסיונות לייחס לצריכת DHEA שיפור קרדיאלי, תמיכה במערכת החיסון, סיוע בטיפול בסוכרת, ואף הקלה במצוקות של חולי זאבת סיסטמית.
זמן רב הוצג DHEA כתוסף שעשוי לעצור את מחוגי הזמן, במאמץ המקובל של anti-aging, כתוצר שיפחית את שומני הגוף ויגביר את מסת השרירים המתדלדלים, יימנע הופעה או הופעה חוזרת של מספר סוגי סרטן וישפר את הטיפול במחלה, יגביר את הזיכרון, יקל על תרחישי המנופאוזה, ימנע אוסטיאופורוזיס, ידחה הופעת אלצהיימר ופרקינסון, ימנע קוליטיס, מצבי דיכאון, ויגביר את הליבידו.
בארה"ב הוא מותר כיום לשיווק כתוסף מזון (OTC), אך אסור לשימוש בספורט תחרותית ואילו בקנדה ובאוסטרליה מותרת מכירתו רק עם מרשם רופא, כאשר באוסטרליה הוא מוגדר "Anabolic steroid or precursor". סקירה משנת 2004 ב-American Journal of Sport Medicine, סכמה ש-"The marketing of this supplement's effectiveness exceeds by far its science”. שימוש ב-DHEA נאסר על ידי הועד האולימפי הבינלאומי וכן על ידי ועדים בענפי ספורט שונים כגון רשות האתלטיקה הלאומית בארה"ב (NCAA) ואף הביא שם לפסילה והענשה בהרחקה של מספר ספורטאי צמרת.
רוב התוספים המסחריים של DHEA מיוצרים מהסטרול הצמחי diosgenin, המופק מזן בר של בטטות מקסיקניות (yams) הידוע כ-Dioscorea villosa. כמות -DHEA בתכשירים המופקים ממקור צמחי זה אינה עולה על 10% מתכולת התכשיר כאשר למעלה מ-90% הנותרים מכילים מגוון של הורמונים נוספים, רובם בלתי מזוהים. טענת המשווקים לפיה הורמונים אלה מוסבים בגוף ל-DHEA מעולם לא הוכחה.
המינונים המקובלים של צריכת DHEA
בנשים בגיל המעבר ובגברים מעל גיל 70 מקובל מינון יומי של 25-50 מיליגרם. כטיפול חלופי בתרחישים של adrenal deficiency מקובל גם כן מינון של 25-50 מיליגרם בטיפול יומי חד פעמי. לגבי הסובלים מ-SLE המינון היומי המקובל הוא 200 מיליגרם, אך יש הצורכים עד 600 מיליגרם ליום. לשיפור תופעות אוסטיאופורוזיס צורכים DHEA בדרך כלל במינון 50-100 מיליגרם ליום. לסיוע בתפקוד מיני לקוי של הגבר ההמלצה היא על 50 מיליגרם ליום.
תוצאות עדכניות של ניסויים קליניים בנטילת DHEA
- בנשים עם אי-ספיקה של האדרנל וכן בנשים מבוגרות ובריאות, אין הוכחה מספקת המצדיקה צריכת DHEA, וניסוי בנטילת DHEA משך 12 שבועות בנשים בגיל המעבר לא העיד על חיזוק שרירים.
- נטילת DHEA כתוסף על ידי נשים בתחילת גיל המעבר, כאמצעי להגברת ליבידו, שיפור מראה העור, ומניעת יובש בנרתיק, הביא לתוצאות מעורבות, עם נטייה בולטת יותר לכיוון תוצאות שליליות.
- ראיות לא פסקניות ביחס להשפעת DHEA בקשישים בהקשר לחיזוק השלד ועוצמת השרירים.
- לגבי גברים בגיל הביניים, אין משמעות סטטיסטית להשפעה של נטילת DHEA על מסת הגוף הרזה, או להשפעה של נטילת DHEA משך 12 שבועות על חוזק השרירים, או על רמת טסטוסטרון, אם כי נטילת DHEA במינון גבוה נוטה להעלות רמת טסטוסטרון.
- ניסויים בנושא הגברת הליבידו בנשים הפיקו תוצאות סותרות, אם כי בחלקם נטען שנטילת DHEA עשויה להגבירו בנשים קשישות יותר אך לא בצעירות.
- הפחתת משקל: היו עדויות אחדות לכך ש-DHEA עשוי לסייע לאנשים קשישים עם נטייה לתסמונת מטבולית בעלי משקל עודף, להפחית במשקלם. ניסויים עדכניים יותר בגברים ונשים לא הגיעו למסקנה מחייבת באשר ליעילות DHEA בהפחתת משקל האנשים בגיל צעיר יותר.
מספר ניסויים קליניים הצביעו על כך ש-DHEA עשוי לסייע בשיפור מדדי העצם, בנשים וגברים בגיל המתקדם. לעומת זאת מחקרים אחרים הצביעו על השפעה מינימאלית בגברים, וכן על כך שנטילת DHEA אינה מסייעת לנשים מתחת לגיל 70 שנה. יש מידע מחקרי סותר האם נטילת DHEA עשויה לשפר תחושות של סיפוק, מיניות והרגשה כללית טובה באלה עם חסר DHEA.
במספר ניסויים קליניים בקשישים עם תסמיני דיכאון, טיפול ב-DHEA שיפר את התסמינים בהשוואה לטיפול בפלצבו. לעומת זאת יש הטוענים שמבוגרים עם רקע של דיכאון או תסמונת דו-קוטבית הצורכים DHEA עלולים להראות תופעות לוואי כגון מאניה ורגזנות-יתר.
DHEA ולופוס
היו דיווחים מוקדמים על כך שנטילת DHEA במשולב עם טיפול קונבנציונאלי, מסיעת להפחית את התקפי המחלה, ואף מסייעת להפחית במינון של התרופות האחרות. על פי דיווחים אלה DHEA אף עשוי לסייע להפחתת תסמיני SLE ככאבי שרירים והופעת כיבים בפה, וכן לחזק את העצם באלה עם SLE המטופלים במינון גבוה של קורטיקו-סטרואידים. אך רוב המחקרים הללו היו קטנים בהיקפם ונדרשים מחקרים רחבי היקף כדי לאשש נתונים אלה.
DHEA וסוגיות פריון בנשים
פרסומים אחדים ממליצים על מתן DHEA למטרת שיפור התפקוד השחלתי בנשים המקרבות לגיל המעבר ואינן מצליחות להרות, מפאת מספר זעום ואיכות נמוכה של הביציות שנותרו בשחלותיהן. הגישה ש-DHEA מוסב בגוף בין היתר להורמון הנקבי אסטרוגן, וכך יכול לשמש כחומר גלם לשיפור יצור הורמוני המין בשחלות "דועכות", הביאה לנקיטת הגישה הטיפולית האמורה, אם כי אין בדיווחים אלה מסקנה ברורה באשר למשמעות טיפול ב-DHEA בשיפור תפקוד השחלות.
נשים עם רזרבה שחלתית נמוכה מתקשות בד"כ להרות ומתאפיינות בתגובה ירודה לטיפולי פריון בעזרת השראת ביוץ. בקרב נשים אלו, למרות מתן מינונים גבוהים של תרופות לגרימת ביוץ, השחלות מייצרות רק כמות קטנה של ביציות. מצב זה מוכר בעיקר בנשים המתקרבות לגיל 40, אך עלול להופיע גם בגיל צעיר יותר. חסר פרוטוקול טיפול תרופתי לשיפור התגובה השחלתית של נשים אלו, מפחית משמעותית את הסיכוי להרות, בעיקר בטיפולי IVF.
היו דיווחים שנטילת DHEA על ידי נשים עם תגובה שחלתית ירודה מעלה את מספר הזקיקים ומגבירה התגובה לעלית רמות האסטרדיול בדם. נמסר שטיפול של חודשיים במינון DHEA של 80 מיליגרם ליום שיפר את התגובה השחלתית ואף הביא ללידת באחת מ-5 מטופלות, ד החוקרים הללו טיפלו בחמש נשים בנות פחות מ- 41 שנה, במשך תקופה קצרה של חודשיים, עם 80 מ"ג ליום של DHEA. הושג שיפור בתגובה השחלתית ואחת הנשים אף הרתה וילדה תאומים. בדיווח נוסף נמסר ש-4 חודשי טיפול ב-DHEA הביא לשיפור ניכר בתגובה השחלתית, שמוסבר בעליה בפקטור הגדילה דמוי-אינסולין (IGF-1) החיוני לשיפור התגובה במצבי רזרבה שחלתית נמוכה. הסבר אחר מתייחס להיות DHEA "קדם-הורמון" ממנו נוצרים בזקיקי השחלה הורמוני מין.
דיווחים החל משנת 2005 רומזים לכך שטיפול לפני השריית ביוץ עם DHEA בנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה לצורך טיפול הפריה, הביא לעליה משמעותית בתפוקת הביציות, ואף לזו של אחוז העוברים באיכות טובה. מחקר לא-אקראי בארה"ב הצביע על כך שנטילת DHEA במינון של 25 מ"ג שלוש פעמים ביום במשך ארבעה חודשים, הביא לשיפור משמעותי במספר הביציות שהושגו אצל נשים בנות 40 עד 44 שנה, עם רקע של תגובה שחלתית ירודה. טיפול זה אף העלה את אחוז ההריונות שהושגו ללא טיפול בקרב נשים שנטלו את התרופה.
בטיחות
מחקרים מעטים בלבד נעשו על תופעות לוואי של צריכה ממושכת של DHEA. יש הסבורים שצריכה ממושכת של DHEA עלולה דווקא להגביר את הסיכון לסרטן השד, הרחם והערמונית (שהם סוגי סרטן הרגישים להורמונים), לתחלואת לב, לסוכרת ולשבץ מוחי. כמו כן יש דיווחים על הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. ניסויים אחדים בהם נצרך ההורמון במינונים של 200 מיליגרם למשך 24 שבועות (הגברה קלה של פעילות אנדרוגנית), 400 מיליגרם למשך 8 שבועות, או 50 מיליגרם לתקופות של 10-12 חודשים לא הראו תופעות לוואי משמעותיות. אך השאלה נותרת פתוחה לגבי צריכת DHEA כתוסף לתקופות ארוכות יותר של שנים אחדות.
מינונים גבוהים של DHEA עלולים להגביר התנהגות אגרסיבית, נטייה לרגזנות, והפרעות שינה. צריכה ממושכת עלולה להביא לשינויים בתגובת הגוף לאינסולין (עמידות לאינסולין) וכן לעלייה חולפת באנזימי הכבד. בהתאם מומלץ שאנשים עם סוכרת או עם תחלואת כבד לסוגיה, לא יצרכו DHEA כתוסף.
תופעות לוואי מדווחות כוללות חטטת הפנים (אקנה), התקרחות, רגישות מוגברת של הקיבה, ואף עליה בלחץ הדם. בנשים עלולות להופיע אי-סדירות במחזור החודשי, שעירות בפנים או איבוד שיער הראש, ואף התעבות הקול, השמנה מותנית, כתוצאה מהגברת רמת טסטוסטרון. יש רמזים לכך שצריכת DHEAעלולה להפחית את רמת כולסטרול-HDL. עליה מופרזת של טסטוסטרון בנטילה ממושכת של DHEA עלולה להתבטא בגברים בתופעות של הצטמקות אשכים, אגרסיביות, יתר לחץ-דם, והגברת הסיכון לשאתות הכרוכות בטסטוסטרון.
נשים הרות או מניקות אינן אמורות לצרוך DHEA מפאת סיכון אפשרי לעובר או לעולל היונק בגלל הגברה אפשרית של רמת האנדרוגנים. חל איסור על נשים על תסמונת שחלות פוליציסטיות לצרוך DHEA. יש גם הסכמה שאנשים עם רקע של דיכאוניות, או תסמונת דו-קוטבית עלולים להחמיר בעיות נפשיות בצריכת DHEA.
חל איסור על אלה עם סוגי סרטן המגיבים להורמונים כגון סרטן השד המגיב לאסטרוגנים, סרטן הערמונית המגיב לאנדרוגנים, וסרטן הרחם לצרוך DHEA. נשים עם סרטן שד נוטות לרמות נמוכות של DHEA בגופן, אך אין ראיות לכך שצריכת DHEA משפרת את הפרוגנוזה של המחלה. בחולים נשאי HIV רמת DHEA נמוכה ויכולה לרדת עם התקדמות המחלה, אך אין ראיות לשיפור המצב בנטילת DHEA.
הוראות לביצוע הבדיקה
דגימת הדם צריכה להילקח במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) כאשר לאחר הפרדת הנסיוב בסרכוז, יש לשמור אותו במקרר למשך יומיים, או להקפיאו לתקופה שלא תעלה על חודשיים. את איסוף 24 שעות של השתן יש לבצע בכלי המכיל חומצה בורית למניעת זיהום חיידקי, ולשמור השתן מקורר.