האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6857 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6857 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הטיפול ביתר לחץ דם - Treatment of hypertension

מתוך ויקירפואה


הטיפול ביתר לחץ דם
Treatment of hypertension
Grade 1 hypertension.jpg
יוצר הערך פרופסור אהוד גרוסמן, עודכן ב-2025 על ידי ד"ר ליאור זורניצקי
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – יתר לחץ דם מערכתי

מבוא

יתר לחץ דם (Hypertension) הוא מצב שכיח ברחבי העולם ומהווה את אחת הסיבות הנפוצות ביותר לביקורים רפואיים ולשימוש בתרופות כרוניות בקרב מבוגרים בארצות הברית[1][2]. נמצא כי עוצמת הטיפול התרופתי (כלומר, מספר וסוגי התרופות והמינונים) חשובה יותר במניעת מחלות קרדיווסקולריות (Cardiovascular) מאשר בחירת התרופה הראשונה לטיפול.

התרופות להורדת לחץ דם פועלות במספר מנגנונים:

בבחירת התרופה לטיפול להורדת לחץ דם יש להתחשב בגיל החולה, במחלות נלוות, ובקיום גורמי סיכון נוספים. אחת השאלות שעלתה לדיון הייתה האם כל התרופות מפחיתות באותה מידה את התחלואה והתמותה ממחלות קרדיווסקולריות.

טיפול תרופתי ראשוני ביתר לחץ דם

כל מטופל עם יתר לחץ דם חייב לשלב טיפול שאינו תרופתי הכולל שינויים באורח החיים. התערבויות כמו תזונה מאוזנת, הפחתת צריכת מלח, הגברת צריכת אשלגן, ירידה במשקל ופעילות גופנית סדירה עשויות לתרום להורדת לחץ הדם. לצד השינויים באורח החיים, חלק מהמטופלים יזדקקו גם לטיפול תרופתי.

בחירה בין טיפול תרופתי בודד לבין טיפול משולב

במטופלים שנזקקים לטיפול תרופתי ביתר לחץ דם, ניתן להתחיל בתרופה אחת (מונותרפיה, Monotherapy) או בשילוב של שתי תרופות (עדיף בטבלייה אחת לשיפור ההיענות לטיפול)[3][4][5].

אף על פי שנבחנו מחקרים בהם הטיפול הראשוני כלל שלוש תרופות או יותר (polypill - שילוב קבוע של מספר תרופות במינון נמוך), הידע הקיים על גישה זו מוגבל, ולכן לא מומלץ להתחיל טיפול בשלוש תרופות במקביל[6][7][8][9].

טיפול משולב בשתי תרופות

מטופלים עם יתר לחץ דם בדרגה 2 (לחץ דם סיסטולי ≥140 מילימטר כספית (מילימטר כפית) ו/או דיאסטולי ≥90 מילימטר כספית) מומלץ להתחיל טיפול תרופתי עם שתי תרופות במינון נמוך עד בינוני, הפועלות במנגנונים משלימים. גישה זו תואמת את ההנחיות של ה־ACC ‏(American College of Cardiology), AHA‏ (American Heart Association) ו-ESC ‏(European Society of Cardiology)‏[3][10]. עם זאת, ישנם מומחים המעדיפים רף גבוה יותר ומתחילים טיפול משולב אם לחץ הדם הסיסטולי הוא ≥145 מילימטר כספית.

עיתוי התחלת טיפול בתרופה אחת (מונותרפיה)

מטופלים עם יתר לחץ דם בדרגה 1 (לחץ דם סיסטולי 130-139 מילימטר כספית ו/או דיאסטולי 80–89 מילימטר כספית) שעבורם נבחר טיפול תרופתי, יתחילו בתרופה אחת בלבד. חלק מהמומחים ממליצים על מונותרפיה גם כאשר לחץ הדם הסיסטולי הוא 130–144 מילימטר כספית, כל עוד לחץ הדם הדיאסטולי נמוך מ-90 מילימטר כספית.

מונותרפיה מומלצת גם באנשים בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי, כולל:

  • מטופלים עם צריכת נתרן נמוכה מאוד
  • מטופלים רזים מאוד או חלשים
  • אנשים הסובלים מירידת לחץ דם אורתוסטטית (Orthostatic, ירידה בלחץ הדם בעמידה)
  • מטופלים עם רגישות גבוהה או אלרגיות לתרופות מרובות

אין חשיבות אם מתחילים עם תרופה אחת או שתיים, הגורם החשוב ביותר להשגת שליטה בלחץ הדם הוא מניעת "אינרציה טיפולית" (Therapeutic Inertia) מצב בו לא מתאימים או מחזקים את הטיפול התרופתי אף על פי שלחץ הדם אינו מאוזן[11][12].

מחקרים הראו כי כאשר לחץ הדם היה מעל 140/90 מילימטר כספית, רק ב-17 אחוזים מהביקורים אצל רופא ראשוני הותאם הטיפול התרופתי על ידי הוספת תרופה חדשה[13][14][15]. למעשה, חוסר התאמה של הטיפול על ידי רופאים משפיע יותר על שליטה לקויה בלחץ הדם מאשר חוסר היענות של המטופלים עצמם.

בחירת התרופה הראשונית ברוב המטופלים

במטופלים בהם הוחלט להתחיל טיפול, הבחירה תיעשה בין:

בחירת תרופה כשאין העדפה ברורה

כאשר אין התוויה רפואית המחייבת בחירת תרופה מסוימת, מומלץ להעדיף מעכב אנזים המהפך (ACE inhibitor) או חוסם רצפטור Angiotensin (ARB), או חוסם תעלות סידן מקבוצת הדיהידרופירידינים (Dihydropyridine CCB) ולא משתן תיאזידי.

סיבה למה לא משתן תיאזידי כקו ראשון

כל ארבעת סוגי התרופות המוזכרים מספקים תועלת דומה בהפחתת סיכון קרדיווסקולרי[16][17][18][19]. עם זאת, מחקרים הראו כי שילוב של מעכב ACE עם חוסם תעלות סידן עדיף בהפחתת אירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לשילוב של מעכב ACE עם משתן תיאזידי[20].

רוב המטופלים יזדקקו בסופו של דבר ליותר מתרופה אחת כדי לאזן את לחץ הדם. לכן, עדיף להתחיל בתרופה שתשתלב בקלות עם התרופה השנייה בעתיד, מאשר להתחיל במשתן תיאזידי ואז להפסיקו בהמשך כדי לשלב חוסם תעלות סידן + מעכב ACE/ARB.

מקרים בהם יש לבחור במשתן תיאזידי כקו ראשון

למרות ההמלצה להעדיף מעכב ACE/ARB או חוסם תעלות סידן, במקרים מסוימים משתנים תיאזידיים עשויים להיות עדיפים, כגון:

אם נבחר להשתמש במשתן תיאזידי, מומלץ להעדיף משתן דמוי-תיאזידי (Thiazide-like diuretic) כגון Chlorthalidone או Indapamide ולא Hydrochlorothiazide, שכן Chlorthalidone ו-Indapamide נמצאו יעילים יותר בהורדת לחץ הדם[21][22][23][24][25][26]. נוסף על כך, משך הפעולה שלהם ארוך יותר, כ-24 שעות ומעלה, בהשוואה ל-6 עד 12 שעות של Hydrochlorothiazide, מה שעשוי לספק איזון טוב יותר של לחץ הדם לאורך היממה[22][23][24]. מחקרים אף מצביעים על כך שכלורתאלידון מביא לירידה משמעותית יותר בלחץ הדם הסיסטולי לעומת Hydrochlorothiazide.

עיתוי מניעה מחוסמי בטא כקו ראשון

חוסמי בטא (Beta Blockers) אינם מומלצים כקו טיפול ראשון, במיוחד בקרב מטופלים מעל גיל 60[3][27][28][29][30][31], מכיוון שהם מספקים הגנה נמוכה יותר מפני שבץ ותמותה בהשוואה לתרופות האחרות[31][32][33][34][35]. כמו כן, הם עלולים לגרום להפרעה בסבילות לגלוקוז ולהגברת הסיכון להתפתחות סוכרת (למעט חוסמי בטא ואזודילטוריים כמו Carvedilol ו-Nebivolol)‏[28].

שילוב תרופתי עדיף כאשר נדרשות שתי תרופות

במטופלים עם לחץ דם סיסטולי ≥140 מילימטר כספית ו/או לחץ דם דיאסטולי ≥90 מילימטר כספית, מומלץ לשלב שתי תרופות משתי קבוצות שונות.

  • השילוב המועדף: מעכב ACE (או ARB) + חוסם תעלות סידן (דיהידרופירידיני) - שילוב זה נמצא עדיף בהפחתת אירועים קרדיווסקולריים (כגון התקפי לב ושבץ), במיוחד במחקר ה-ACCOMPLISH‏ (Avoiding Cardiovascular Events through Combination Therapy in Patients Living with Systolic Hypertension)
  • שילוב אלטרנטיבי סביר: מעכב ACE (או ARB) + משתן דמוי-תיאזידי (למשל Chlorthalidone או Indapamide), במיוחד אם יש צורך בהשפעת משתן (למשל בבצקות או ב-Osteoporosis)
  • שילוב פחות נפוץ אך אפשרי: חוסם תעלות סידן + משתן תיאזידי (אף על פי שאין טבליות משולבות של שילוב זה)

הימנעות משילובים בעייתיים[36]

  • לא לשלב מעכב ACE + ARB – שילוב זה עלול לגרום לסיבוכים כלייתיים ולבביים
  • לא לשלב חוסם בטא עם חוסם תעלות סידן מקבוצת הלא-דיהידרופירידינים (כגון Verapamil או Diltiazem), מכיוון ששניהם מפחיתים את קצב הלב ועלולים לגרום לירידה מסוכנת בתפקוד הלב
  • לא לשלב חוסם אלפא (כגון Prazosin) עם אגוניסט מרכזי (כגון Clonidine) - שילוב זה מגביר את הסיכון לירידת לחץ דם אורטוסטטית משמעותית
  • לא לשלב חוסם בטא עם אגוניסט מרכזי - שילוב זה אינו יעיל ועלול להיות מסוכן

הבחירה בטיפול חייבת להיות מותאמת אישית לכל מטופל, תוך מעקב צמוד אחר תגובת לחץ הדם ושיפור באיזון הקרדיווסקולרי.

בחירת הטיפול הראשוני בחולים עם מחלות נלוות

בחירת הטיפול התרופתי הראשוני ביתר לחץ דם צריכה להיעשות תוך התחשבות במחלות הרקע של המטופל. במקרים רבים, הטיפול יותאם למחלות נלוות כגון אי ספיקת לב, מחלת כליות, סוכרת, פרפור פרוזדורים, תסמונות כליליות, ויתר לחץ דם אורתוסטטי. כמו כן, יש להתחשב בגורמים נוספים כגון גיל, מין וגורמים גנטיים בעת בחירת התרופה המתאימה.

חולים עם אי ספיקת לב

מטופלים עם אי ספיקת לב עשויים לסבול מהפחתה משמעותית בתפקוד הלבבי (HFrEF‏, Heart failure with reduced ejection fraction), ירידה קלה בתפקוד הלבבי (HFmrEF‏, Heart failure with mildly reduced ejection fraction), או שמירה על תפקוד תקין (HFpEF‏, Heart failure with preserved ejection fraction). בחולים אלו, נהוג לשלב מספר תרופות שמטרתן לשפר את השרידות ולהפחית את התחלואה, ללא תלות ישירה בערכי לחץ הדם. התרופות כוללות מעכבי ציר Renin-angiotensin (מעכבי ACE, ARB, או מעכבי ARB עם neprilysin), חוסמי בטא, משתנים, מעכבי SGLT-2‏ (Sodium-Glucose Cotransporter-2), ואנטגוניסטים לרצפטור למינרלוקורטיקואידים (Mineralocorticoid Receptor Antagonists ,MRA). בחולים עם אי ספיקת לב, הטיפול ביתר לחץ דם מתבסס על אותן תרופות המפחיתות תמותה ותחלואה מאי ספיקת לב.

חולים לאחר אוטם שריר הלב או תסמונת כלילית חריפה

אף על פי שחוסמי בטא אינם מומלצים בדרך כלל כקו טיפול ראשוני ליתר לחץ דם, הם חיוניים בחולים שעברו אוטם לבבי בשלוש השנים האחרונות. יש מומחים הממליצים על טיפול למשך שישה חודשים עד שנה בלבד, בעוד אחרים ממשיכים את הטיפול ללא הגבלת זמן. בנוסף, חולים לאחר אוטם מטופלים לרוב גם במעכבי ACE או ARB, ללא תלות באלבומינוריה, בשל יכולתם להפחית תמותה ותחלואה לאחר אוטם[3][37]. עם זאת, מחקרים עדכניים אינם מצביעים על יתרון הישרדותי ברור של חוסמי בטא בחולים עם מקטע פליטה שמור, ולכן משך השימוש בהם נותר שנוי במחלוקת[38][39].

חולים עם מחלת כליות כרונית (CKD‏, Chronic Kidney Disease)

הטיפול ביתר לחץ דם בחולים עם מחלת כליות כרונית מותאם בהתאם לרמת ה-Albuminuria:

  • Albuminuria חמורה (≥300 מ"ג - מיליגרם, ליום) - מומלץ טיפול במינון מרבי נסבל של מעכבי ACE או ARB, שהוכחו כמפחיתים את הסיכון להידרדרות למחלת כליות סופנית
  • Albuminuria מתונה (30 עד 299 מ"ג ליום) - גם כאן מומלץ לכלול מעכבי ACE או ARB בטיפול, אם כי אין הוכחה ברורה ליתרון קליני משמעותי מבחינת שרידות
  • ללא Albuminuria - הדעות חלוקות, חלק מהמומחים ממליצים על טיפול במעכבי ACE או ARB לכלל החולים עם CKD, בעוד אחרים מעדיפים טיפול בחוסמי סידן או משתנים


רוב החולים עם CKD יזדקקו לטיפול במשתנים על מנת להגיע לערכי היעד של לחץ הדם. משתנים דמויי-תיאזיד (כגון Chlorthalidone או Indapamide) מומלצים יותר מ-Hydrochlorothiazide בשל יעילותם הגבוהה יותר גם בתפקוד כלייתי ירוד (eGFR נמוך מ-30 מיליליטר/דקה/1.73 מטר מרובע)‏[40][41]. במקרים חמורים של ירידה בתפקוד הכלייתי, ניתן להשתמש במשתני לולאה כגון Furosemide.

חולים עם סוכרת

כ-80 אחוזים מהחולים בסוכרת סובלים גם מיתר לחץ דם. בעבר, נחשבו מעכבי ACE ו-ARB ליתרון ברור בקרב חולי סוכרת, אך ידוע כי יתרונם מוגבל לחולים עם Albuminuria בלבד. במקרים אלו, תרופות אלו עדיפות כקו טיפול ראשון, במיוחד כאשר ה-Albuminuria חמורה (≥300 מ"ג ליום). בחולים ללא Albuminuria, הבחירה בטיפול זהה לזו של חולים ללא סוכרת. עם זאת, בשל הקושי באיזון לחץ הדם בחולי סוכרת, לרוב נדרשת שילוב תרופות הכוללת גם מעכבי ACE/ARB.

חולים עם יתר לחץ דם תנוחתי (אורתוסטטי)

יש לבצע בדיקה לאיתור ירידה משמעותית בלחץ הדם בעמידה בכל חולה חדש עם יתר לחץ דם[3][4]. בחולים עם ירידה בלחץ הדם הסיסטולי של 10 עד 20 מילימטר כספית בעת מעבר לעמידה, מומלץ להימנע ממשתנים ולהעדיף חוסמי סידן או מעכבי ACE/ARB. יש להימנע מחוסמי אלפא, אגוניסטים מרכזיים וניטראטים (Nitrates), שכן הם מחמירים יתר לחץ דם אורתוסטטי.

חולים עם פרפור פרוזדורים

בחולים עם פרפור פרוזדורים, יש להעדיף טיפול בחוסמי בטא או חוסמי סידן לא-דיהידרופירידיניים (כגון Verapamil או Diltiazem) על מנת לשלוט בקצב הלב. אם נדרש טיפול נוסף ליתר לחץ דם, ניתן לשלב מעכבי ACE/ARB או משתנים תיאזידיים. שילוב של חוסמי בטא עם חוסמי סידן לא-דיהידרופירידיניים אינו מומלץ בשל השפעתם על האטת קצב הלב.

נשים בגיל הפוריות

אצל נשים בגיל הפוריות שנדרשות לטיפול תרופתי ביתר לחץ דם, מומלץ להתחיל בטיפול בחוסמי סידן דיהידרופירידיניים (כגון Amlodipine או Nifedipine בשחרור מושהה). אם נדרשים תכשירים נוספים, ניתן להוסיף משתנים דמויי-תיאזיד (כגון Chlorthalidone) או חוסמי בטא שבטוחים בזמן היריון (למשל Labetalol, Carvedilol או metoprolol). יש להימנע ממעכבי ACE, ARB ואנטגוניסטים ל-Aldosterone, בשל טרטוגניות (teratogenicity, רעילות לעובר).

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Muntner P, Carey RM, Gidding S, et al. Potential US Population Impact of the 2017 ACC/AHA High Blood Pressure Guideline. Circulation 2018; 137:109.
  2. ↑ Yoon SS, Gu Q, Nwankwo T, et al. Trends in blood pressure among adults with hypertension: United States, 2003 to 2012. Hypertension 2015; 65:54.
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Whelton PK, Carey RM, Aronow WS, et al. 2017 ACC /AHA /AAPA /ABC /ACPM /AGS /APhA /ASH /ASPC /NMA /PCNA Guideline for the Prevention, Detection, Evaluation, and Management of High Blood Pressure in Adults: A Report of the American College of Cardiology/American Heart Association Task Force on Clinical Practice Guidelines. Hypertension 2018; 71:e13.
  4. ↑ 4.0 4.1 Mancia G, Kreutz R, Brunström M, et al. 2023 ESH Guidelines for the management of arterial hypertension The Task Force for the management of arterial hypertension of the European Society of Hypertension: Endorsed by the International Society of Hypertension (ISH) and the European Renal Association (ERA). J Hypertens 2023; 41:1874.
  5. ↑ Flack JM, Calhoun D. The ACC/AHA and ESC/ESH Hypertension Guidelines: Contrasting Versions of Idiosyncratic Excellence. Am J Hypertens 2019; 32:705
  6. ↑ Nolde JM, Atkins E, Marschner S, et al. Ambulatory blood pressure after 12 weeks of quadruple combination of quarter doses of blood pressure medication vs. standard medication. J Hypertens 2024; 42:1009.
  7. ↑ Chow CK, Atkins ER, Hillis GS, et al. Initial treatment with a single pill containing quadruple combination of quarter doses of blood pressure medicines versus standard dose monotherapy in patients with hypertension (QUARTET): a phase 3, randomised, double-blind, active-controlled trial. Lancet 2021; 398:1043.
  8. ↑ Wald DS, Morris JK, Wald NJ. Randomized Polypill crossover trial in people aged 50 and over. PLoS One 2012; 7:e41297.
  9. ↑ Yusuf S, Joseph P, Dans A, et al. Polypill with or without Aspirin in Persons without Cardiovascular Disease. N Engl J Med 2021; 384:216.
  10. ↑ McEvoy JW, McCarthy CP, Bruno RM, et al. 2024 ESC Guidelines for the management of elevated blood pressure and hypertension. Eur Heart J 2024; 45:3912.
  11. ↑ Pool JL, Glazer R, Chiang YT, Gatlin M. Dose-response efficacy of valsartan, a new angiotensin II receptor blocker. J Hum Hypertens 1999; 13:275.
  12. ↑ Brunner HR. Clinical efficacy and tolerability of olmesartan. Clin Ther 2004; 26 Suppl A:A28.
  13. ↑ Mu L, Mukamal KJ. Treatment Intensification for Hypertension in US Ambulatory Medical Care. J Am Heart Assoc 2016; 5.
  14. ↑ Berlowitz DR, Ash AS, Hickey EC, et al. Inadequate management of blood pressure in a hypertensive population. N Engl J Med 1998; 339:1957.
  15. ↑ Okonofua EC, Simpson KN, Jesri A, et al. Therapeutic inertia is an impediment to achieving the Healthy People 2010 blood pressure control goals. Hypertension 2006; 47:345.
  16. ↑ Thomopoulos C, Parati G, Zanchetti A. Effects of blood pressure-lowering treatment on cardiovascular outcomes and mortality: 14 - effects of different classes of antihypertensive drugs in older and younger patients: overview and meta-analysis. J Hypertens 2018; 36:1637.
  17. ↑ Ettehad D, Emdin CA, Kiran A, et al. Blood pressure lowering for prevention of cardiovascular disease and death: a systematic review and meta-analysis. Lancet 2016; 387:957.
  18. ↑ Chen YJ, Li LJ, Tang WL, et al. First-line drugs inhibiting the renin angiotensin system versus other first-line antihypertensive drug classes for hypertension. Cochrane Database Syst Rev 2018; 11:CD008170.
  19. ↑ Blood Pressure Lowering Treatment Trialists' Collaboration, Turnbull F, Neal B, et al. Effects of different regimens to lower blood pressure on major cardiovascular events in older and younger adults: meta-analysis of randomised trials. BMJ 2008; 336:1121.
  20. ↑ Jamerson K, Weber MA, Bakris GL, et al. Benazepril plus amlodipine or hydrochlorothiazide for hypertension in high-risk patients. N Engl J Med 2008; 359:2417.
  21. ↑ Roush GC, Ernst ME, Kostis JB, et al. Head-to-head comparisons of hydrochlorothiazide with indapamide and chlorthalidone: antihypertensive and metabolic effects. Hypertension 2015; 65:1041.
  22. ↑ 22.0 22.1 Carter BL, Ernst ME, Cohen JD. Hydrochlorothiazide versus chlorthalidone: evidence supporting their interchangeability. Hypertension 2004; 43:4.
  23. ↑ 23.0 23.1 Ernst ME, Carter BL, Goerdt CJ, et al. Comparative antihypertensive effects of hydrochlorothiazide and chlorthalidone on ambulatory and office blood pressure. Hypertension 2006; 47:352.
  24. ↑ 24.0 24.1 Sica DA. Chlorthalidone: has it always been the best thiazide-type diuretic? Hypertension 2006; 47:321
  25. ↑ Peterzan MA, Hardy R, Chaturvedi N, Hughes AD. Meta-analysis of dose-response relationships for hydrochlorothiazide, chlorthalidone, and bendroflumethiazide on blood pressure, serum potassium, and urate. Hypertension 2012; 59:1104.
  26. ↑ Pareek AK, Messerli FH, Chandurkar NB, et al. Efficacy of Low-Dose Chlorthalidone and Hydrochlorothiazide as Assessed by 24-h Ambulatory Blood Pressure Monitoring. J Am Coll Cardiol 2016; 67:379.
  27. ↑ Weber MA, Schiffrin EL, White WB, et al. Clinical practice guidelines for the management of hypertension in the community a statement by the American Society of Hypertension and the International Society of Hypertension. J Hypertens 2014; 32:3.
  28. ↑ 28.0 28.1 Messerli FH, Bangalore S, Julius S. Risk/benefit assessment of beta-blockers and diuretics precludes their use for first-line therapy in hypertension. Circulation 2008; 117:2706.
  29. ↑ National Institute for Health and Clinical Excellence. Hypertension: management of hypertension in adults in primary care (NICE clinical guideline update). http://www.nice.org.uk (Accessed on January 21, 2009).
  30. ↑ Cutler JA, Davis BR. Thiazide-type diuretics and beta-adrenergic blockers as first-line drug treatments for hypertension. Circulation 2008; 117:2691.
  31. ↑ 31.0 31.1 Wiysonge CS, Bradley HA, Volmink J, et al. Beta-blockers for hypertension. Cochrane Database Syst Rev 2012; 11:CD002003.
  32. ↑ Thomopoulos C, Bazoukis G, Tsioufis C, Mancia G. Beta-blockers in hypertension: overview and meta-analysis of randomized outcome trials. J Hypertens 2020; 38:1669.
  33. ↑ Lindholm LH, Carlberg B, Samuelsson O. Should beta blockers remain first choice in the treatment of primary hypertension? A meta-analysis. Lancet 2005; 366:1545.
  34. ↑ Gupta A, Mackay J, Whitehouse A, et al. Long-term mortality after blood pressure-lowering and lipid-lowering treatment in patients with hypertension in the Anglo-Scandinavian Cardiac Outcomes Trial (ASCOT) Legacy study: 16-year follow-up results of a randomised factorial trial. Lancet 2018; 392:1127.
  35. ↑ Carlberg B, Samuelsson O, Lindholm LH. Atenolol in hypertension: is it a wise choice? Lancet 2004; 364:1684.
  36. ↑ Flack JM, Sica DA, Bakris G, et al. Management of high blood pressure in Blacks: an update of the International Society on Hypertension in Blacks consensus statement. Hypertension 2010; 56:780.
  37. ↑ Collet JP, Thiele H, Barbato E, et al. 2020 ESC Guidelines for the management of acute coronary syndromes in patients presenting without persistent ST-segment elevation. Eur Heart J 2021; 42:1289.
  38. ↑ Dahl Aarvik M, Sandven I, Dondo TB, et al. Effect of oral β-blocker treatment on mortality in contemporary post-myocardial infarction patients: a systematic review and meta-analysis. Eur Heart J Cardiovasc Pharmacother 2019; 5:12.
  39. ↑ Hong J, Barry AR. Long-Term Beta-Blocker Therapy after Myocardial Infarction in the Reperfusion Era: A Systematic Review. Pharmacotherapy 2018; 38:546.
  40. ↑ Roush GC, Ernst ME, Kostis JB, et al. Head-to-head comparisons of hydrochlorothiazide with indapamide and chlorthalidone: antihypertensive and metabolic effects. Hypertension 2015; 65:1041.
  41. ↑ Meyrier A, Condamin MC. [Antihypertensive action of indapamide in hypertension of chronic renal failure]. Ann Cardiol Angeiol (Paris) 1994; 43:43.

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופסור אהוד גרוסמן, עודכן ב-2025 על ידי ד"ר ליאור זורניצקי