האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6756 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6756 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "המדריך לטיפול בסוכרת - דיסליפידמיה סוכרתית - Diabetic dyslipidemia"

מתוך ויקירפואה
שורה 72: שורה 72:
 
===שינוי אורח החיים כטיפול בדיסליפידמיה הסוכרתית===
 
===שינוי אורח החיים כטיפול בדיסליפידמיה הסוכרתית===
  
−
איזון הסוכרת ושינוי באורח החיים מביאים בדרך כלל לירידה משמעותית ברמת הטריגליצרידים. תזונה מוגבלת בפחמימות ופעילות גופנית סדירה עשוית להביא לירידה של עד 50% ברמת הטריגליצרידים{{הערה|שם=הערה12|Shai I, Schwarzfuchs D, Henkin Y, et al. Weight loss with a low-carbohydrate, Mediterranean, or low-fat diet. N Engl J Med. 2008 Jul 17:359:229-41}}. לעומת זאת, לאורח החיים (תזונה, פעילות גופנית, צריכה מתונה של אלכוהול והפסקת עישון) יש השפעה מוגבלת בלבד על רמת ה-HDL-כולסטרול{{הערה|שם=הערה12}}. אין בכך כדי להמעיט בחשיבות הגדולה שיש לשמירה על אורח חיים בריא על הפחתת הסיכון לתחלואה ותמותה. עם זאת, חלק גדול מהמטופלים יישארו עם רמה נמוכה של HDL-כולסטרול גם לאחר אימוץ אורח חיים בריא וטיפול בסטטינים. לאור זאת, נעשו מספר ניסיונות למצוא תרופות שיסייעו בהשגת איזון אופטימלי.
+
איזון הסוכרת ושינוי באורח החיים מביאים בדרך כלל לירידה משמעותית ברמת הטריגליצרידים. תזונה מוגבלת בפחמימות ופעילות גופנית סדירה עשוית להביא לירידה של עד 50% ברמת הטריגליצרידים{{הערה|שם=הערה13|Shai I, Schwarzfuchs D, Henkin Y, et al. Weight loss with a low-carbohydrate, Mediterranean, or low-fat diet. N Engl J Med. 2008 Jul 17:359:229-41}}. לעומת זאת, לאורח החיים (תזונה, פעילות גופנית, צריכה מתונה של אלכוהול והפסקת עישון) יש השפעה מוגבלת בלבד על רמת ה-HDL-כולסטרול{{הערה|שם=הערה13}}. אין בכך כדי להמעיט בחשיבות הגדולה שיש לשמירה על אורח חיים בריא על הפחתת הסיכון לתחלואה ותמותה. עם זאת, חלק גדול מהמטופלים יישארו עם רמה נמוכה של HDL-כולסטרול גם לאחר אימוץ אורח חיים בריא וטיפול בסטטינים. לאור זאת, נעשו מספר ניסיונות למצוא תרופות שיסייעו בהשגת איזון אופטימלי.
  
 
===פיבראטים כטיפול בדיסליפידמיה מטבולית===
 
===פיבראטים כטיפול בדיסליפידמיה מטבולית===

גרסה מ־14:29, 17 בספטמבר 2016

המדריך לטיפול בסוכרת
מדריךסוכרת.jpg
שם המחבר ד"ר רפי ביצור
שם הפרק דיסליפידמיה סוכרתית
מאת המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מועד הוצאה 2015
מספר עמודים 394
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת

טרשת העורקים, על ביטוייה השונים, היא סיבה עיקרית לתחלואה ולתמותה בחולי סוכרת. במחקר ה-UKPDS נמצא כי שני הגורמים בעלי התרומה הגדולה ביותר לסיכון לתחלואה כלילית בחולי סוכרת הם רמת LDL-כולסטרול ורמת HDL-כולסטרול. נתון זה מדגיש את חשיבות הטיפול בגורמי סיכון אלה במניעת תחלואה ותמותה בחולי סוכרת.

פתוגנזה

דיסליפידמיה סוכרתית מתאפיינת ברמה גבוהה של טריגליצרידים וברמה נמוכה של HDL-כולסטרול. רמת LDL-כולסטרול בחולי סוכרת אינה גבוהה מהרמה באוכלוסיה הכללית, אך חלקיקי ה-LDL הם קטנים וצפופים (small, dense LDL), דבר ההופך אותם לאתרוגניים יותר.

שינויים אלה נובעים, כנראה, כתוצאה מתנגודת לאינסולין. תנגודת לאינסולין מגבירה שחרור חומצות שומן חופשיות מרקמת השומן והפרשת חלקיקי VLDL עשירים בטריגליצרידים מהכבד, מאיטה את המטבוליזם של חלקיקים אלה בפריפריה, מגבירה את הקטבוליזם של חלקיקי HDL וגורמת לחלקיקי ה-LDL הנוצרים להיות קטנים וצפופים[1].

הטיפול להורדת רמת LDL-כולסטרול בחולי סוכרת

סוכרת כשוות ערך למחלה כלילית

הצורך בטיפול תרופתי להורדת רמת LDL-כולסטרול נגזר מהערכת הסיכון להתפתחות מחלה כלילית: ככל שהסיכון גבוה יותר, ערך המטרה של LDL-כולסטרול נמוך יותר[2].

במחקרים רבים שבהם נערך מעקב אחרי עשרות אלפי נבדקים ובהם הושוו חולי סוכרת ללא מחלה כלילית לחולים שעברו אוטם שריר הלב, נמצא כי לא היה הבדל בשיעורי תחלואה ותמותה מאירועים כליליים בין שתי הקבוצות. אמנם בחלק מהמחקרים לא הגיעה רמת הסיכון לאירועים כליליים בחולי סוכרת לזו של חולים עם מחלה כלילית קיימת, אך גם במחקרים אלה הייתה רמת הסיכון בחולי סוכרת גבוהה מאוד[3]. זאת ועוד, בחולי סוכרת המפתחים מחלה כלילית שיעורי אי ספיקת הלב והתמותה גבוהים יותר מאשר בחולים עם מחלה כלילית ללא סוכרת, דבר המדגיש את חשיבות המניעה הראשונית בחולים אלה.

נתונים אלה הביאו איגודים רפואיים שונים להחשיב את מחלת הסוכרת כשוות ערך למחלה כלילית בעת חישוב הסיכון לתחלואה ולתמותה ממחלות לב[4]. בהתאם לכך הוגדרו ערכי המטרה של LDL-כולסטרול בחולי סוכרת: פחות מ-100 מ"ג/ד"ל, ורצוי פחות מ-70 מ"ג/ד"ל. ערך מטרה נוסף שהוגדר הוא Non-HDL Cholesterol, המבטא את המאזן שבין החלקיקים האתרוגניים לבין החלקיקים האנטי-אתרוגניים. במספר מחקרים נמצא כי ערך זה משקף את רמת הסיכון לתחלואה כלילית בצורה טובה יותר מערך ה-LDL-כולסטרול[2]. ערך המטרה של non-HDL Cholesterol גבוה ב-30 מ"ג/ד"ל מערך המטרה של LDL-כולסטרול, ובחולי סוכרת הוא פחות מ-130 מ"ג/ד"ל ורצוי פחות מ-100 מ"ג/ד"ל. הפחתת ערך non-HDL Cholesterol יכולה להיות מושגת על ידי הורדת רמת ה-LDL-כולסטרול, הורדת רמת הטריגליצרידים והעלאת רמת ה-HDL-כולסטרול.

גם בהנחיות האמריקאיות שפורסמו, מוגדרת מחלת הסוכרת כמצב המצדיק טיפול בסטטינים[5]. לפי הנחיות אלה, חולי סוכרת בגיל 40-75 יטופלו בסטטינים בעלי פוטנטיות בינונית אם רמת הסיכון שלהם ללקות באירוע קרדיו-וסקולרי בעשר השנים הקרובות קטנה מ-7.5%. אם רמת הסיכון גבוהה יותר, יש לטפל בסטטינים בעלי פוטנטיות גבוהה.

הורדת רמת LDL-כולסטרול והפחתת הסיכון לתחלואה כלילית בחולי סוכרת

הרוב המכריע של המחקרים שבדקו את השפעת הורדת רמת LDL-כולסטרול בחולי סוכרת השתמשו בסטטינים לצורך זה. במחקר ה-CARDS בו נבדקה השפעת אטורבסטטין במינון 10 מ"ג על כ-3,000 חולי סוכרת ללא מחלה כלילית נמצאה ירידה משמעותית בסיכון לפתח אירועים כליליים במעקב של כארבע שנים, עם NNT‏ (Number needed to treat) של 31. התועלת שבטיפול לא היתה תלויה בערך ה-LDL-כולסטרול הבסיסי ונצפתה גם בחולים עם ערכי LDL-כולסטרול של פחות מ-120 מ"ג/ד"ל ללא טיפול.

במחקר Heart Protection study נכללו כ-6,000 חולי סוכרת, מתוכם כ-3,000 ללא מחלה כלילית. במחקר זה נמצאה ירידה משמעותית בסיכון לתחלואה כלילית, עם NNT של 18 בחולי סוכרת עם מחלה כלילית ו-24 בחולים ללא מחלה כלילית עם טיפול בסימבסטטין במינון 40 מ"ג במשך כחמש שנים.

השפעת טיפול אינטנסיבי לעומת טיפול מתון בסטטינים נבדקה במחקר TNT. כ-1,500 מהנבדקים במחקר היו חולי סוכרת עם מחלה כלילית יציבה. כולם טופלו באטורבסטטין, מחציתם במינון של 10 מ"ג ומחציתם במינון של 80 מ"ג. בהשוואה למינון הנמוך, טיפול אינטנסיבי הביא לירידה משמעותית בסיכון לאירועים כליליים (תוצאות המחקרים השונים של סטטינים בחולי סוכרת מסוכמות בטבלה מסי 1).

טבלה 1. הורדת כולסטרול וסיכון קרדיווסקולרי ע"י סטטינים בחולי סוכרת
According to study definition.
† Value for the entire study population.
‡ Intensive versus moderate therapy

מטא-אנליזה גדולה בדקה את השפעת הטיפול בסטטינים ביותר מ-18 אלף נבדקים עם סוכרת שנכללו ב-14 מחקרים שונים[6]. במעקב של חמש שנים בממוצע, הטיפול בסטטינים הביא לירידה משמעותית בסיכון לאירועים כליליים, עם NNT של 23. זאת ועוד, הטיפול בסטטינים הביא לירידה משמעותית בתמותה הכוללת בחולי סוכרת.

הצטברו עדויות כי טיפול בסטטינים עלול להעלות מעט את הסיכון לפתח סוכרת. במטא-אנליזה שבדקה את השפעת הסטטינים על למעלה מ-90,000 מטופלים ב-13 מחקרים נמצא כי טיפול בסטטינים העלה במעט את הסיכון לפתח סוכרת[7]. עלייה קלה זו בסיכון לפתח סוכרת היתה נמוכה בהרבה מהתועלת של הטיפול במניעת מחלות לב וכלי דם: טיפול ב-255 מטופלים במשך 4 שנים הביא למקרה אחד נוסף של סוכרת אך מנע יותר מ-5 אירועים כליליים. במטא-אנליזה נוספת, נמצא כי יחסית לטיפול מתון בסטטינים, טיפול אינטנסיבי היה כרוך בעלייה קלה בסיכון לפתח סוכרת[8]. גם כאן, התועלת שבטיפול אינטנסיבי הייתה גדולה מהנזק: טיפול אינטנסיבי בסטטינים ב-500 מטופלים במשך שנה עלול לגרום למקרה סוכרת אחד, בעוד שעל מנת למנוע אירוע קרדיו-וסקולרי די לטפל ב-155 מטופלים. המנגנון בו סטטינים מעלים את הסיכון לפתח סוכרת, אינו ידוע.

נתונים אלה משתקפים בהנחיות האיגודים הרפואיים השונים (טבלה מסי 2). ההנחיות של האיגודים השונים דומות ומצביעות על יעד טיפול של פחות מ-100 מ"ג/ד"ל ורצוי פחות מ-70 מ"ג/ד"ל בכל חולי הסוכרת, פרט לחולים צעירים מגיל 40 שאינם סובלים מגורמי סיכון נוספים. הטיפול צריך להיות מבוסס על סטטינים ולהביא לירידה של 40%-30% לפחות ברמת ה-LDL-כולסטרול מהערך שלפני הטיפול, ללא תלות ברמה הבסיסית של LDL-כולסטרול. אין מידע לגבי יעילות תרופות להורדת ערך הכולסטרול שאינן סטטינים במניעת תחלואה ותמותה בחולי סוכרת, ולכן השימוש בהן הוא בקו שני, במקרים שבהם המטופל לא הגיע לערך המטרה עם מינון מקסימלי של סטטינים, או כאשר יש תופעות לוואי שאינן מאפשרות שימוש בסטטינים.


טבלה 2. קוים מנחים להורדת ערכי כולסטרול בחולי סוכרת
1. Circulation. 2014;129:S1-S45.
2. Diabetes Care. 2014 Jan;37 Suppl 1:S14-80.
3. Atherosclerosis 2011; 217S: S1-S44.

הטיפול להורדת רמת טריגליצרידים והעלאת רמת HDL-כולסטרול בחולי סוכרת

למרות היעילות הגדולה של הטיפול בסטטינים, הרי שגם חולי סוכרת המטופלים בתרופות אלו נותרים בסיכון גבוה לתחלואה כלילית[9]. נתונים אלה הביאו לחיפוש גורמי סיכון נוספים שטיפול בהם עשוי להקטין את הסיכון השיורי. אחד מגורמים אלה הוא הדיסליפידמיה הסוכרתית, המתאפיינת ברמות גבוהות של טריגליצרידים וברמות נמוכות של HDL-כולסטרול.

טריגליצרידים כגורם סיכון למחלה כלילית

השאלה בדבר היות רמה גבוהה של טריגליצרידים גורם סיכון עצמאי לתחלואה כלילית הייתה שנויה במחלוקת במשך שנים רבות. רבים סברו כי רמה גבוהה של טריגליצרידים אינה גורם סיכון עצמאי, אלא סמן בלבד לנוכחות גורמי סיכון אחרים. במטא-אנליזה גדולה שכללה כ-260 אלף נבדקים ב-29 מחקרים שונים, נמצא כי רמה גבוהה של טריגליצרידים היוותה גורם סיכון משמעותי ועצמאי[10].

רמת טריגליצרידים מהווה גורם סיכון משמעותי לאירועים כליליים גם בנבדקים המטופלים בסטטינים ושרמת ה-LDL כולסטרול שלהם נמוכה מ-70 מ"ג/ד"ל[11].

רמה נמוכה של HDL-כולסטרול כגורם סיכון למחלה כלילית

תפקידם של חלקיקי HDL הוא לבצע שינוע של כולסטרול מהרקמות הפריפריות אל הכבד, שם מופרשים עודפי הכולסטרול אל המעי. הסתבר כי לחלקיקי ה-HDL פעילויות נוספות המגנות מפני טרשת העורקים, כגון פעילות נוגדת דלקת וחמצון.

רמה נמוכה של HDL-כולסטרול ידועה כבר שנים רבות כגורם סיכון עצמאי למחלה כלילית. רמה נמוכה של HDL-כולסטרול מהווה גורם סיכון גם בנבדקים המטופלים בסטטינים ושרמת ה-LDL-כולסטרול שלהם נמוכה מ-70 מ"ג/ד"ל[12].

שינוי אורח החיים כטיפול בדיסליפידמיה הסוכרתית

איזון הסוכרת ושינוי באורח החיים מביאים בדרך כלל לירידה משמעותית ברמת הטריגליצרידים. תזונה מוגבלת בפחמימות ופעילות גופנית סדירה עשוית להביא לירידה של עד 50% ברמת הטריגליצרידים[13]. לעומת זאת, לאורח החיים (תזונה, פעילות גופנית, צריכה מתונה של אלכוהול והפסקת עישון) יש השפעה מוגבלת בלבד על רמת ה-HDL-כולסטרול[13]. אין בכך כדי להמעיט בחשיבות הגדולה שיש לשמירה על אורח חיים בריא על הפחתת הסיכון לתחלואה ותמותה. עם זאת, חלק גדול מהמטופלים יישארו עם רמה נמוכה של HDL-כולסטרול גם לאחר אימוץ אורח חיים בריא וטיפול בסטטינים. לאור זאת, נעשו מספר ניסיונות למצוא תרופות שיסייעו בהשגת איזון אופטימלי.

פיבראטים כטיפול בדיסליפידמיה מטבולית

הפיבראטים הם מהתרופות הראשונות שנכנסו לשימוש כטיפול בדיסליפידמיה, אך גם לאחר יותר מחמישה עשורים יעילותם עדיין שנויה במחלוקת. הם גורמים לירידה ברמת הטריגליצרידים ולעלייה ברמת ה-HDL-כולסטרול.

במחקרים שקדמו לעידן הסטטינים נמצאה ירידה בשכיחות האירועים הכליליים בנבדקים שטופלו בפיבראט לעומת אלה שטופלו בפלצבו. מחקרים חדשים יותר, בהם ניתן הפיבראט כתוספת לסטטין, לא הצליחו להדגים השפעה מיטיבה של הפיבראטים על תחלואה ותמותה. עם זאת, יש לציין כי כאשר מנתחים את תוצאות מחקרי הפיבראטים, עולה כי בתת הקבוצה של המטופלים עם דיסליפידמיה מטבולית אופיינית (רמה גבוהה של טריגליצרידים ורמה נמוכה של HDL-כולסטרול), נראה כי יש תועלת לטיפול בפיבראטים, גם באותם מטופלים הנבדקים המקבלים סטטינים[13].

בעת טיפול משולב יש לזכור כי השילוב של פיבראטים עם סטטינים נושא עימו סיכון מסוים לתופעות לוואי, בייחוד באוכלוסיה מבוגרת או עם הפרעה בתפקוד הכלייתי. עם זאת, באוכלוסיה ללא גורמי סיכון אלה, הסיכון אינו גדול.

ניאצין כטיפול בדיסליפידמיה מטבולית

הטיפול בניאצין מביא לירידה ברמת הטריגליצרידים, לעלייה ברמת HDL-כולסטרול ולירידה ברמת LDL-כולסטרול. במחקר Coronary Drug Projects נבדקה השפעת ניאצין על התחלואה והתמותה בנבדקים לאחר אוטם שריר הלב. נמצא כי הטיפול בניאצין הביא לירידה משמעותית בשיעורי האירועים הכליליים והתמותה הכוללת. מחקר זה בוצע לפני עידן הסטטינים ומחקרים עדכניים יותר בדקו את השפעת הטיפול המשולב בסטטינים וניאצין על טרשת העורקים בבדיקות דימות. מחקרים אלה הדגימו נסיגה של טרשת העורקים בחולים שקיבלו ניאצין כתוספת לסטטין. במטא-אנליזה של תוצאות מחקרים אלה ומחקרים דומים נמצא כי הטיפול בניאצין הביא לירידה משמעותית בסיכון לאירועים כליליים וקרדיווסקולריים[14].

שתי תופעות לוואי עלולות להגביל את השימוש בניאצין בחולי סוכרת. תופעת ההסמקה, ולמרות שאינה מסוכנת, גורמת לחלק מהמטופלים להפסיק את הטיפול. ניאצין עלול גם להעלות את רמת הגלוקוז ולשבש את איזון הסוכרת. עם זאת, כאשר נבדקה השפעת ניאצין על חולים עם סוכרת מאוזנת יחסית, הייתה העלייה ברמת ההמוגלובין המסוכרר קטנה מאד. זאת ועוד, במחקר Coronary Drug Project הייתה השפעת ניאצין על הירידה בתחלואה ובתמותה בחולים עם סוכרת זהה להשפעה על חולים ללא סוכרת[15].

לאחרונה התפרסמו תוצאות מחקר AIM-HIGH, שבדק את השפעת הטיפול המשולב בניאצין וסטטינים על מדדים של תחלואה ותמותה בחולים הנמצאים בסיכון גבוה לאירועים כליליים ושרמת HDL-כולסטרול שלהם נמוכה. הטיפול בניאצין לא הביא לירידה בסיכון הקרדיו-וסקולארי במחקר זה. יש לציין כי הנבדקים בקבוצת הביקורת במחקר זה טופלו אינטנסיבית בסטטינים והגיעו לרמת LDL-כולסטרול של כ-60 מ"ג/ד"ל. יתכן שאין תועלת בתוספת ניאצין לחולים המצליחים להגיע לערכים נמוכים מאד של LDL-כולסטרול עם טיפול בסטטינים, אך לא ידוע האם יש תועלת בתוספת ניאצין לאותם חולים בהם לא ניתן להגיע לערכים אלה. כמו-כן, קבוצת הביקורת של מחקר זה קיבלה אף היא ניאצין במינון נמוך, דבר שגרם לכך שגם בה נצפתה עלייה בערכי ה-HDL-כולסטרול, וההבדל בין הקבוצות היה נמוך בהרבה מהצפוי[16].

תשובה סופית לגבי יעילות הטיפול בניאצין תינתן במחקר HPS2-THRIVE המשווה בין ניאצין לפלצבו בקרב כ-25 אלף חולים עם טרשת העורקים (כ-7,000 מהם חולי סוכרת) המטופלים בסטטינים. תוצאות מחקר זה צפויות להתפרסם במהלך שנת 2013.

חומצות שומן מסוג אומגה 3 כטיפול בדיסליפידמיה מטבולית

חומצות שומן מסוג אומגה 3 יכולות להביא לירידה משמעותית ברמת הטריגליצרידים כאשר הן ניתנות במינונים גבוהים של 4-2 גרם ליום[17].

מחקרים בדבר יעילות של חומצות שומן אלו בהפחתת התחלואה והתמותה הראו תוצאות סותרות19,18. מחקר ASCENDS המתבצע בימים אלה בודק, בין השאר, את השפעת הטיפול בחומצות שומן מסוג אומגה 3 בכ-10,000 חולי סוכרת.

גרף 1. אלגוריתם טיפולי מומלץ

סיכום

חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר ביותר לתחלואה ולתמותה ממחלות לב וכלי דם. גורם הסיכון העיקרי למחלות לב וכלי דם בחולי סוכרת הוא הדיסליפידמיה. טיפול מוקדם ואינטנסיבי בגורם סיכון זה, על ידי שילוב של שינוי באורח החיים, סטטינים במינון המביא את רמת LDL-כולסטרול לערך המטרה ולעתים תרופות נוספות, מביא לירידה משמעותית בתחלואה ובתמותה בחולי סוכרת.

חשוב לזכור - עקרונות הטיפול בדיסליפידמיה סוכרתית

  1. כל חולה סוכרת נמצא בסיכון מוגבר לפתח אירועים קרדיווסקולריים.
  2. בכל חולה סוכרת יש לטפל בשינוי אורח החיים: תזונה מותאמת, פעילות גופנית סדירה והפסקת עישון.
  3. בכל חולה סוכרת מסוג 2 יש לטפל בסטטין.
  4. יעד הטיפול הראשוני הוא רמת LDL-כולסטרול נמוכה מ-00ו מ"ג לד"ל ורצוי אף נמוכה מ-70 מ"ג לד"ל.
  5. יש להגיע לירידה של 40%-30% לפחות בערך ה-LDL כולסטרול.
  6. בחולים שלא הגיעו לערך המטרה של LDL - כולסטרול עם טיפול במינון המקסימלי הנסבל של סטטין, ניתן להוסיף טיפול באזטימיב, סופחי חומצות מרה, ניאצין או פיטוסטרולים.
  7. בחולים שהגיעו לערך המטרה של LDL - כולסטרול ושרמת v- non-HDL Cholesterol שלהם עדיין גבוהה, ניתן לטפל בניאצין, בפיבראטים או בחומצות שומן מסוג אומגה 3.

ביבליוגרפיה

  • Marchioli R, Barzi F, Bomba E, et al. Early protection against sudden death by n-3 polyunsaturated fatty acids after myo-cardial infarction: time-course analysis of the results of the Gruppo Italiano per lo Studio della Sopravvivenza nell'Infarto Miocardico (GISSI)-Prevenzione. Circulation. 2002:105:1897-903.
  • Kromhout D, Giltay EJ, Geleijnse JM for the Alpha Omega Trial Group. n-3 Fatty Acids and Cardiovascular Events after Myocardial Infarction. N Engl J Med. 2010:363:2015-26
  1. ↑ Ginsberg H. Insulin resistance and cardiovascular disease. J Clin Invest. 2000:106:453-458.
  2. ↑ 2.0 2.1 Expert Panel on Detection, Evaluation, and Treatment of High Blood Cholesterol in Adults. Executive Summary of The Third Report of The National Cholesterol Education Program (NCEP) Expert Panel on Detection, Evaluation, And Treatment of High Blood Cholesterol In Adults (Adult Treatment Panel III). JAMA. 2001: 285:2486-97.
  3. ↑ Kamari Y, Bitzur R, Cohen H, et al.. Should all diabetic patients be treated with a statin? Diabetes Care. 2009 Nov: 32 Suppl 2:S378-83.
  4. ↑ Catapano AL, Reiner Z, De Backer G, et al: ESC/EAS Guidelines for the management of dyslipidaemias. Atherosclerosis 2011: 217S: S1-S44
  5. ↑ Stone NJ, Robinson JG, Lichtenstein AH, et al. 2013 ACC/AHA Guideline on the Treatment of Blood Cholesterol to Reduce Atherosclerotic Cardiovascular Risk in Adults. A Report of the American College of Cardiology/American Heart Association Task Force on Practice Guidelines. Circulation. 2014;129:S1-S45
  6. ↑ Cholesterol Treatment Trialists' (CTT) Collaborators. Efficacy of cholesterol-lowering therapy in 18,686 people with diabetes in 14 randomised trials of statins: a meta-analysis. Lancet 2008; 371: 117-25
  7. ↑ Sattar N, Preiss D, Murray HM, et al. Statins and risk of incident diabetes: a collaborative meta-analysis of randomised statin trials. Lancet. 2010:375(9716):735-42.
  8. ↑ Preiss D, Seshasai SR, Welsh P, et al. Risk of incident diabetes with intensive-dose compared with moderate-dose statin therapy: a meta-analysis. JAMA. 2011;305(24):2556-64.
  9. ↑ Fruchart JC, Sacks F, Hermans MP, et al. The Residual Risk Reduction Initiative: a call to action to reduce residual vascular risk in patients with dyslipidemia. Am J Cardiol. 2008 Nov 17; 102(10 Suppl):1K-34K.
  10. ↑ Sarwar N, Danesh J, Eiriksdottir G, et al. Triglycerides and the risk of CHD: 10,158 incident cases among 262,525 participants in 29 Western prospective studies. Circulation 2007: 115:450-458
  11. ↑ Miller M, Cannon CP, Murphy SA, et al. PROVE IT-TIMI 22 Investigators: Impact of triglyceride levels beyond low-density lipoprotein cholesterol after acute coronary syndrome in the PROVE IT-TIMI 22 Trial. J Am Coll Cardiol 2008:51:724-730.
  12. ↑ Barter P, Gotto AM, LaRosa JC, et al. HDL cholesterol, very low levels of LDL cholesterol, and cardiovascular events. N Engl J Med 2007:357:1301-1310
  13. ↑ 13.0 13.1 13.2 Shai I, Schwarzfuchs D, Henkin Y, et al. Weight loss with a low-carbohydrate, Mediterranean, or low-fat diet. N Engl J Med. 2008 Jul 17:359:229-41 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "הערה13" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה
  14. ↑ Bruckert E, Labreuche J, Amarenco P. Meta-analysis of the effect of nicotinic acid alone or in combination on cardiovascular events and atherosclerosis. Atherosclerosis. 2010 Jun:210(2):353-61
  15. ↑ Canner PL, Furberg CD, McGovern ME. Benefits of niacin in patients with versus without the metabolic syndrome and healed myocardial infarction (from the Coronary Drug Project). Am J Cardiol. 2006 Feb 15:97(4):477-9
  16. ↑ Nicholls SJ. Is niacin ineffective? Or did AIM-HIGH miss its target? Cleve Clin J Med. 2012:79:38-43.
  17. ↑ Pownall HJ, Brauchi D, Kilin^ C, et al. Correlation of serum triglyceride and its reduction by 10-3 fatty acids with lipid transfer activity and the neutral lipid compositions of high-density and low-density lipoproteins. Atherosclerosis 1999: 143:285-297.

ראו גם




המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר רפי ביצור, מרכז שטרסבורגר לליפידים, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל-השומר


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני