המדריך לטיפול בסוכרת - טיפול באינסולין במבוגרים עם סוכרת מסוג 1 - Insulin treatment in adults with type 1 diabetes

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. בקשה זו מופנית גם לעורכים רפואיים.
		העורכים מבקשים להמתין עם עריכת הערך עד להוספתו לרשימת הערכים ב"ניהול עבודה ויקי".	שיחה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז

פרק ראשי

תת הפרק הבא תת הפרק הקודם

תוכן עניינים > פרק #3.13: המדריך לטיפול בסוכרת - טיפול באינסולין במבוגרים עם סוכרת מסוג 1 - Insulin treatment in adults with type 1 diabetes

הדפס

המדריך לטיפול בסוכרת
שם המחבר	ד"ר איתן רויטמן, פרופסור חוליו וינשטיין
שם הפרק	טיפול באינסולין במבוגרים עם סוכרת מסוג 1
עורך מדעי	פרופסור איתמר רז
מאת	המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות
מועד הוצאה	2022
מספר עמודים	614

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – טיפול תרופתי בסוכרת

אוכלוסיית הבוגרים הלוקים בסוכרת מסוג 1 מורכבת מאלו אשר חלו בילדות (מתחת לגיל 18) ואלו אשר חלו בגיל מאוחר ומוגדרים Adult onset type 1 יחד עם אלו המוגדרים LADA ‏(Latent autoimmune diabetes in adults) (ראו פרק סוגי הסוכרת).

אמנם הטיפול מאד דומה ומושתת ברובו על אינסולין יחד עם תזונה נכונה, ספירת פחמימות וביצוע פעילות גופנית, אך בעוד שילד אשר עבר לבגרות כבר מכיר את הטיפול, מבוגר אשר חלה זה עתה נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, לרוב ללא מסגרת מקיפה כמו זו המוענקת לילדים. ילד אשר עבר לעולם המבוגרים ועד כה הסתמך על טיפול שניתן לו על יד־ המשפחה/גורמים תומכים, נאלץ ליטול את האחריות לידיו. בעוד סוכרת מסוג 2 היא מחלה פרוגרסיבית וניתן לצפות מראש את השימוש באינסולין, בסוכרת מסוג 1 הטיפול באינסולין ניתן מיידית או שנים ספורות לאחר האבחנה, ודורש מעבר חד לאורח חיים חדש.

עקב התהליך האוטואימוני והרס תאי הבטא בלבלב, חולי סוכרת מסוג 1 תלויים באינסולין אקסוגני למשך כל ימי חייהם. מטרת הטיפול באינסולין בחולי סוכרת מסוג 1 היא לחקות את ההפרשה הפיזיולוגית של הלבלב הן מבחינת הקצב הבזאלי היומי והן מבחינת הפרשה מהירה, לדוגמה כתגובה לאוכל. בניגוד לאינסולין הפיזיולוגי, שזמן מחצית החיים שלו מסתכם במספר דקות והוא מופרש ישירות לזרם הדם, האינסולין קצר הטווח המוזרק לתת-עור חייב לעבור תהליך של ספיגה לזרם הדם. מהירות הספיגה שונה בתנאים שונים, בתכשירי אינסולין שונים, בחולים שונים ואף באותם חולים במקומות הזרקה שונים. גורמים כמו טמפרטורה וחום הגוף, לחץ דם ואחרים, משפיעים על מהירות ספיגת האינסולין ממקום הזרקתו בתת-עור לזרם הדם. על כן, גם השפעתם של תכשירי האינסולין האנלוגים קצרי הטווח המהירים ביותר, ארוכה יותר מזו של האינסולין האנדוגני. בממוצע, האינסולין קצר הטווח המוזרק מתחיל להשפיע מספר דקות לאחר ההזרקה והשפעתו נמשכת עד 4 שעות, כך שהוא לא מחקה באופן אופטימלי את פעילות האינסולין האנדוגני, במיוחד במצבים של תזונה המורכבת מפחמימות פשוטות המתפרקות מהר מאוד.

יעדי מטרה

HbA1c: יעדי ה-HbA1c לכל מטופל הם אינדיבידואלים וצריכים לקחת בחשבון את הגיל, משך הסוכרת, תוחלת חיים צפויה, תחלואה נלוות, פגיעה באיברי מטרה מיקרו ומקרווסקולרים, הסיכון להיפוגליקמיה ומודעות להיפוגליקמיה. היעדים הם דינמיים ומשתנים עם הזמן. מחקר DCCT‏ ומחקר ההמשך שלו EDIC‏ הראו כי ערכי HbA1c מתחת ל-7% מפחיתים את הסיבוכים המיקרווסקולרים והמקרווסקולרים. עם זאת ניתן לשאוף לערכי HbA1c מתחת ל-6.5%, כל עוד לא מסתכנים באירועים קשים של היפוגליקמיה. מנגד ניתן להגדיר יעדים גבוהים יותר למטופלים מבוגרים עם תחלואה נלוות ורמות סיכון גבוהות או תוחלת חיים צפויה קצרה. יש לשאוף לכל שיפור בערכי HbA1c גם אם היעד לא הושג.

סוכר בצום: ערכי הסוכר בצום, כפי שהוגדרו במחקר DCCT, היו מתחת ל-120 מיליגרם/דציליטר. ערכים מומלצים בין 130-80 מיליגרם/דציליטר. הערך צריך להיקבע אינדיבידואלית לכל מטופל.

סוכר לאחר האוכל: ערכי הסוכר לאחר הארוחה, כפי שהוגדרו במחקר DCCT, היו מתחת ל-180 מיליגרם/דציליטר. הערך צריך להיקבע אינדיבידואלית לכל מטופל.

הפחתת התנודות של ערכי הסוכר בדם (variability): מספר עבודות הראו כי יש חשיבות להפחתת מספר התנודות של ערכי הסוכר בדם וצמצום עוצמתן. יתכן שתנודות אלו קשורות בצורה ישירה או עקיפה לסיבוכי הסוכרת. לא נבדקה בצורה אפקטיבית ולאורך זמן השפעת תנודות אלו על סיבוכי הסוכרת.

זמן מטרה/זמן ביעד (כולל זמן מעל היעד וזמן מתחת ליעד): השימוש הגובר במכשירי ניטור רציף הוביל ליעד נוסף הנקרא זמן מטרה, קרי איזה אחוז ממשך השימוש בניטור הרציף ערך הסוכר בין 180-70 מיליגרם/דציליטר. יש עבודות המצביעות על הקשר בין זמן מטרה לסיבוכי הסוכרת וכמו כן בין זמן מטרה לבין HbA1c. יעד זמן המטרה הוא מעל 70% אצל מטופלים שאינם בסיכון גבוה לעומת זמן ביעד מעל 50% למטופלים אשר נמצאים בסיכון גבוה. במסגרת מסמך הקונצנזוס של זמן ביעד הוגדרו גם יעדים לזמן מעל היעד וזמן מתחת ליעד. במטופלים בסיכון גבוה זמן מתחת ליעד צריך להיות מצומצם ככל שניתן, לעומתם במטופלים שאינם בסיכון גבוה זמן מתחת ליעד צריך להיות מתחת ל-4% לערך שבין 70-54 מ״ג/ד״ל ופחות מ-1% לערכים שמתחת ל-54 מ״ג/ד״ל8־0,.

(GMI (Glucose Management indicator: יעד זה דומה ^eHbAic, המוגלובין מסוכרר מוערך. ^GMI מחושב מתוך הסנסורים לתקופה של שבועיים והיעד שלו הינו יעד ה-^ HbA אשר נקבע למטופל.

היבטים בטיפול

אינסולין

• תכשירי האינסולין המומלצים לשימוש בחולי סוכרת מסוג 1 הי משני סוגים: אינסולין בזאלי ואינסולין פרנדיאלי. הטיפול האופטימלי הוא בצורת מספר זריקות ביום Multiple daily injections, MDD), באזל-בולוס או על ידי משאבת אינסולין. אינסולינים אנלוגים הם המומלצים לשימוש כיום.

אינסולין בזאלי: אינסולין ארוך טווח אשר מטרתו לחקות את פעולתו של האינסולין הפיזיולוגי אשר מופרש באופן קבוע, ללא כל קשר לארוחות. אינסולין זה מחרק לרוב פעם אחת ביום ואמור לתת כיסוי של 24 שעות. עד שנות האלפיים, אינסולין ^NPH היה בשימוש נפוץ. החל משנות האלפיים השימוש בישראל באינסולין בזאלי עבר בעיקר לאינסולינים אנלוגיים ארוכי טווח (לנטוס ולבמיר) וקיים בנוסף אינסולין ביוסימילר glargine-b (בזאגלו־)2•". בשנים Ultra-long הנקראים (Toujeo, Tregludec) האחרונות יש שימוש נרחב באינסולינים עם משך פעולה מעל 24 שעות אשר מציגים פרופיל פעולה שטוח יותר ואחיד יותר במשך היום והלילה. קיימות עבודות אשר מראות כי בהשוואה לאינסולינים אנלוגיים ארוכי טווח (במחקרים מבוקרים ומחקרי עולם אמיתי) הם מפחיתים את אירועי ההיפוגליקמיה, משפרים את האיזון ומפחיתים תנודתיות של הסוכר. אינסולינים חדשים אלו אינם ניתנים ככלל יותר מפעם ביום, בשונה מהאנלוגים הישנים אשר לעיתים דרשו מתן פעמיים ביום“■7,. במטופלים עם סוכרת מסוג 1 יש לשאוף לשימוש בתכשירי אינוסלין אלו - ultra Long לאור יתרונותיהם.

אינסולין פרנדיאלי: אינסולין קצר טווח, אשר מופיע בדם לאחר מספר דקות אך מתחיל להשפיע 45-15 דקות לאחר הזרקתו ועם משך פעולה של עד 4 שעות לערך. מטרתו לתת מענה לעליית רמת הסוכר לאחר הארוחות וגם לאפשר ביצוע תיקונים במקרה של ערכים מוגברים. כמות האינסולין המוזרקת תלויה בתוק הארוחה (בעיקר מבחינת פחמימות) ובערך הסוכר שלפני ההזרקה2•,••18. כיום ישנם אינסולינים עוד יותר קצרי טווח (טרם נכנסו לשימוש בארץ) אשר מגיעים לשיא הפעילות בזמן קצר עתר וביחוד במשאבות אינסולין. תכשירים אלו, כגון ultra rapid lispro^ (Faster aspart) fiasp הראו הפחתה בעליית ערכי סוכר אחרי האוכל ובחלקם נצפתה הפחתה בהיפוגליקמיות ושיפור באתון והם מאפשרים הזרקה בסמוך לארוחה’,־,2 - אינסולינים אלו הינם מומלצים לשימוש בסוכרת מסוג 1 כאשר יכנסו לשימוש בישראל.

קיים גם תכשיר של אינסולין קצר טווח במשאף אך אינסולין זה אינו קיים בישראל.

• משאבת אינסולין: מכשיר המזליף אינסולין בצורה רציפה לתת-עור. שימוש במשאבת האינסולין חוסך את הצורך בהזרקת אינסולין על ידי מזרקים/עטים ומספק כיסוי גם של אינסולין בזאלי המוזלף אוטומטית וגם של בולוסים הניתנים בעקבות פקודה של המטופל. קצב הזלפת האינסולין הבזאלי נקבע מראש (בדרך כלל בסגמנטים של שעות) ומטרתו לחקות את הפרשת האינסולין הפיזיולוגי במידת האפשר (הגברת קצב ההזלפה לפנות בוקר, לדוגמה). ניתן לשנות את הקצב הבזאלי לפי הצורך, כגון הפחתת הקצב לזמן קצוב בזמן ביצוע פעילות גופנית. לרוב משאבות האינסולין כיום יש תוכנה של חישוב בולוס מומלץ, אשר מסייעת למטופל להזריק אינסולין בכמות מדויקת ככל שניתן. ההמלצה מבוססת על כמות הפחמימות בארוחה, ערך הסוכר לפני ההזרקה, יעד הסוכר הרצוי, יחס אינסולין פחמימה ויחס אינסולין סוכר (פקטור תיקון). שלושת הפרמטרים האחרונים נקבעים מראש, הינם אינדיבידואלים לכל מטופל ויכולים להשתנות בזמנים שונים של היום22.

ניטור סוכר

ניטור הסוכר מתבצע בכמה רמות, החל מהרמה היומית ועד לבדיקה, אשר נותנת הערכה רטרוספקטיבית תלת חודשית. מכשירים לניטור סוכר נידונו בהרחבה בפרק "טכנולוגיות לניטור סוכר".

1. HbAic: יש לבצע אחת ל-6-3 חודשים, בהתאם לנתוני המטופל. בדיקה זו מאפשרת להעריך את רמת האיזון באופן ממוצע לתקופה זו. בדיקה זו מספקת ערך ממוצע ולא ניתן ללמוד ממנה על תנודות הסוכר. יעדי ^HbAic נקבעים באופן אישי עבור כל חולה, כמפורט לעיל23.
2. מד סוכר (SMBG (Self-Monitoring of Blood Glucose: מכשיר המודד את רמת הסוכר בדם הנימי. בחולי סוכרת מסוג 1, מומלץ לשימוש כ-4 פעמים ביום (לפני הארוחות ולפני השינה) לפחות ופעמים נוספות לפי צורך (לפני ואחרי פעילות גופנית, בזמן מחלה, כאשר יש חשד להיפוגליקמיה או חוסר מודעות להיפוגליקמיה). יש להסביר למטופלים שמומלץ להשתמש בו גם שעתיים לאחר הארוחה, על מנת לבדוק את התגובה לאינסולין שהוזרק. ישנם מדי סוכר אשר מאפשרים לתייג ארוחות ועוד ואף מדי סוכר אשר תוכנת חישוב בולוס מומלץ מובנית בתוכם"־.
3. intermitent scan CGM) IS-CGM): המכשיר היחיד עד כה בקבוצה זו הינו Freestyle Libres. זהו מד סוכר אשר בודק את רמת הסוכר מתוך המרווח הבין תאי ללא צורך בדקירה. על הזרוע מוצמד חיישן חיצוני אשר מנטר את ערכי הסוכר באופן רציף. הטכנולוגיה אינה דורשת בדיקות כיול ומשך חיי החיישן הוא כ-14 יום. התיישן אוגר נתונים של עד 8 שעות, וכאשר מעבירים את המכשיר הקורא על פני החיישן ניתן לראות גם את ערך הסוכר העכשווי וגם מידע לגבי מגמת שינוי הסוכר (עולה, יורד או יציב) ואת ערכי הסוכר ב-8 השעות הקודמות. באופן פרקטי, המכשיר משמש כמכשיר ניטור רציף מבחינת מדידות הסוכר כאשר משתמשים בו לעיתים תכופות (לפחות כל 8 שעות). מאידך, המכשיר אינו מספק התראות קוליות או אחרות לגבי היפו/היפרגליקמיה (בדגם החדש הנקרא 2.0 Libre ישנן התראות בזמן אמת). למרות העדר ההתראות נצפתה ירידה בהיפוגליקמיות בשימוש במכשיר. מכשיר זה נמצא כיום בסל התרופות למטופלים מעל גיל 18 עם סוכרת מסוג 241•25.
4. Real Time Continuous Glucose Monitor) RT-CGM): המכשירים הנמצאים בשימוש בארץ הם Eversense-H, Medtronic Enlite/Guardian ו-6ם Dexcom. מד סוכר רציף אשר, כמשתמע משמו, בודק באופן רציף את רמת הסוכר מתוך המרווח הבין תאי, ללא צורך בדקירה. CGM<I מורכב מתיישן, משדר וקולט (מכשיר יעודי או משאבת אינסולין) אשר מציג את ערך הסוכר בזמן נתון, את מגמת שינוי הסוכר ואת ערכי הסוכר מספר שעות אחורה. חלק מכשירי הניטור הרציף מחייבים כיול של עד פעמיים ביום וחלק אינם דורשים כיול26־,2. יש כיום מכשירים אשר פועלים בסינכרוניזציה עם משאבת האינסולין ויכולים להפסיק את פעולתה כאשר יש חשד להיפוגליקמיה. שימוש בטכנולוגיה ייחודית זו (smartguard) הפחית את הזמן בו המטופל שהה בהיפוגליקמיה ב-57.5%סנ. טכנולוגיית הלבלב המלאכותי (המעגל הסגור) אשר משתמשת במכשירי ניטור רציף מאפשרת אף עלייה אוטומטית בהזלפת אינסולין לפי הצורך.
5. ישומים (אפליקציות): בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר ישומים לטלפונים החכמים אשר עשויים לסייע לחולה הסוכרתי לנהל את המחלה ולאזן אותה טוב יותר. קיימים ישומים העשויים לסייע בתחומים שונים של מחלת הסוכרת, כגון: מעקב תזונה, ספירת פחמימות, חישוב כמות אינסולין ועוד.

שימוש במכשירי ניטור רציף בין אם IS-CGM או RT-CGM הם חלק בלתי נפרד מהטיפול באינוסלין ובמטופל עם סוכרת מסוג 1 .

אנשי צוות

1. רופא סוכרת: אחראי על הטיפול הכולל במטופל על כל היבטיו
2. אחות סוכרת: מלווה את המטופל בצמוד לרופא. רצוי שלביקור אצל הרופא יתלווה גם ביקור אצל אחות סוכרת לצורך הדרכה ורענון (ניטור הסוכר, טכניקות הזרקה, אופן השימוש באינסולין וכד׳)
3. דיאטנית: מלווה את המטופל בצמוד לרופא לצורך הדרכת המטופל לתזונה בריאה ולספירת פחמימות, המהווה חלק חיוני ביותר באיזון חולי סוכרת מסוג 1 . בעזרת לימוד ותרגול ניתן להגיע למיומנות גבוהה בספירת פחמימות ולהעריך נכון יותר את כמות האינסולין הנדרשת. לימוד ספירת הפחמימות מתבצע ע״י דיאטנית מומחית. בנוסף, ניתן להיעזר גם במגוון ספרים ויישומים העוסקים בתורת ספירת הפחמימות
4. מרפאה רב תחומית: בעזרת מרפאה רב תחומית המשלבת רופא סוכרת, אחות, דיאטנית ושירות פסיכוסוציאלי הפועלים בשילוב, ניתן להגיע ליעדי איזון רצויים, תוך הגברת ההיענות לטיפול

אורח חיים

1. דיאטה ופעילות גופנית: הנושאים נדונו בהרחבה בפרקים ״שינוי אורח החיים - תיאוריה ומעשה: הטיפול התזונתי בסוכרת" ו־״פעילות גופנית וסוכרת". פעילות גופנית סדירה מעלה את הרגישות לאינסולין ומפחיתה את כמויות האינסולין הנדרשות. סוג הפעילות והעצימות משפיעים באופן ישיר על האינסולין. יש לשים לב כי התגובה היא אינדיבידואלית ועשתה להתבטא בהיפוגליקמיה אצל חולים אחדים ובהיפרגליקמיה אצל אחרים
2. העצמת המטופל: חינוך החולה לגישה נכונה בהתמודדות עם אתגרי הסוכרת ונטילת ניהול המחלה על ידי החולה עצמו, עשויים לגרום לתוצאות הטובות ביותר, בטווח הקצר ובטווח הארוך של המחלה. היבטים נוספים בחינוך טיפולי מפורטים בפרק הרלוונטי

אופן הטיפול באינסולין בחולי סוכרת מסוג 1

משטר הטיפול השכיח ביותר בחולי סוכרת מסוג 1 בשנים האחרונות הוא בשיטת בזאל+בולוס - Multiple daily) MDI injections). בשיטה זו ניתן לחקות טוב יותר את התנהגות האינסולין הפיזיולוגי. ניתן לחקות פעולה זו על ידי שימוש באינסולין בזאלי ארוך טווח המחרק פעם אחת ביממה ואינסולין קצר טווח, פרנדיאלי, אשר מוזרק בסמוך לארוחות. טיפולים באמצעות תערובות מוכנות מראש של אינסולין, בזאלי ופרנדיאלי באותה זריקה, פחות מומלצים בחולי סוכרת מסוג 1.

עטי אינסולין חד פעמים מחליפים את השימוש במזרקים כפי שהיו נהוג בעבר. העטים לרוב מכילים כ-300 יח׳ ובסיום השימוש ניתן לזרוק את העט. ישנם גם עטים רב פעמיים עם מיכל חד פעמי אשר ניתן להכניס לתוכם. על העט יש להרכיב מחט עם אורך מחט קצר (פחות מ-6 מ״מ) על מנת למזער כאב ולמנוע הזרקה לתוך השריר.

אפשרות נוספת היא שימוש במשאבת אינסולין אשר מזליפה את האינסולין באופן רציף ומדמה את הפרשת האינסולין הבזאלי ובולוסים הניתנים באמצעות המשאבה לפי הגדרת המשתמש. ההחלטה על שימוש בהזרקות (אם במזרקים או בעטי הזרקת אינסולין) או במשאבת אינסולין צריכה להיעשות עם המטופל ובהתאם ליכולותיו וצרכיו. מחקרים הראו כי שימוש במשאבת אינסולין שיפר את ההיענות לטיפול והביא להפחתה בערכי ^HbAic.

משאבות האינסולין החדשות עובדות בחלקן בשילוב עם מכשיר ניטור רציף ויוצרות את הלבלב המלאכותי. בשימוש במערכות אלו קצב האינסולין הבזאלי נקבע למעשה על ידי האלגוריתם ואין תוכנית קבועה. בשלב זה עדיין יש צורך בהזרקות בולוסים לארוחות.

במטופלים בוגרים שאובחנו עם סוכרת מסוג 1 ונדרשים להתחיל טיפול באינסולין, מומלץ להתחיל ב-0.5 יח/ק״ג וכמות זו לחלק: 50% באינסולין בזאלי ו-50% עם הארוחות המרכזיות. אם יש ארוחות ביניים, יש לבדוק את הצורך בתוספת אינסולין. עם תחילת הטיפול יש לבצע ניטור צמוד והתאמת המינון לפי התוצאות המתקבלות. מטופלים אשר נכנסים לתקופת ^״Honey-moon״ עשויים להפחית משמעותית את כמות האינסולין ובמקרים מסוימים אף להפסיק באופן זמני את הטיפול באינסולין. יש לעקוב אחרי ערכי הסוכר בדם וכאשר מתחדשת העלייה יש לחזור לטיפול ללא דיחוי,•”.

היבטים נוספים בטיפול באינסולין אשר תורמים רבות לאיכות הטיפול ואיזון החולה כוללים:

• לימוד המטופלים על מחלת הסוכרת
• ייעוץ תזונתי
• עידוד לביצוע ניטור סוכר והפקת לקחים מהתוצאות
• מתן הסבר על היפוגליקמיה כולל גורמים, דרכי התמודדות ומניעה
• ביצוע מעקב אחר סיבוכי המחלה

אופן הזרקת אינסולין - יש לעבור הדרכה מלאה על ידי אחות סוכרת טרם תחילת הטיפול ורענון מדי מספר חודשים. הרענון חיוני במיוחד באותם חולים המטופלים באינסולין אשר אינם מגיעים ליעדי האיזון הרצויים. יש לשים דגש על אופן ההזרקה, מקומות הזרקה וביצוע רוטציה, החלפת ציוד מתכלה במועד המומלץ, שימוש במחטים קצרות, אופן אחסנת האינסולין וכד׳. במטופלי משאבות אינסולין יש לוודא כי מתבצעת החלפת סט באופן תקין כל 3 ימים.

אופטימיזציה של הטיפול - כמות האינסולין משתנה מאדם לאדם ואף באותו אדם, בהתאם לרמת הסוכר בדם ותוצאת ספירת הפחמימות. גם לאחר הגעה לערכים הנכונים יש חשיבות מכרעת לביצוע מעקב תכוף, מאחר ומינון האינסולין עשת להשתנות. בין השינויים המתחוללים בחיי היום־יום: עלייה/ירידה במשקל, תחילת ביצוע פעילות גופנית סדירה, "סטרס" גופני או נפשי, מחלה אינטר-קורנטית.

מעבר בין MDI למשאבת אינסולין - כאשר מבוצע מעבר מזריקות אינסולין למשאבת אינסולין מומלץ להפחית את סך מינון האינסולין בכ-20%-10% על מנת להמנע מהיפוגליקמיות. יש לבצע מעקב תכוף יותר בזמן המעבר לצורך התאמת מינוני האינסולין. חשוב לזכור כי המטופלים באמצעות משאבת אינסולין צריכים להחזיק ברשותם עטי אינסולין לשעת הצורך ולהשתמש בהם במקרה של תקלה במשאבה. במעבר מאינסולינים ארוכי טווח Ultra-Long, מאחר וזמן הפעולה שלהם הוא מעבר ל-24 שעות, ניתן לשקול שימוש באפשרות של שימוש במשאבה של בזאל זמני לתקופה מסויימת.