כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים - מעקב
הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים
מאת איגוד רופאי המשפחה, האגוד הקרדיולוגי בישראל, האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה, האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, החברה ליתר לחץ דם בישראל
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – יתר לחץ דם
מעקב
- יש לראות בכל מפגש רפואי חלון הזדמנויות להשפיע על אורח חייו של המטופל, הפסקת עישון, תזונה נכונה, צריכת אלכוהול וקפאין מבוקרת ופעילות גופנית אירובית סדירה ורציפה
- יש לנצל כל מפגש רפואי על מנת לעקוב אחר נטילה מלאה ורציפה של הטיפול התרופתי, כפי שהומלץ, ולהבין את הסיבות המונעות מהמטופל היענות מלאה לתוכנית הטיפול
- בכל מפגש רפואי יש למדוד את לחץ דמו של המטופל. מומלץ שבדיקה זו תבוצע על ידי אחות או גורם רפואי מוסמך אחר. כן יש לעקוב אחר משקלו של המטופל
- יש לעודד את המטופל לבצע מדידות ל"ד (לחץ דם) ביתיות, בפרק זמן של שבוע טרם הגעתו לביקור מתוכנן במרפאה, מאחר שהערכים המתקבלים במדידה ביתית מהימנים יותר. בנוסף, פעולה זו גורמת למטופל תחושת אחריות לבריאותו ושותפות בתוכנית הטיפול בו, המגבירות את היענות המטופל לתוכנית הטיפול המוצעת לו. אפשרות נוספת היא בניית תוכנית מדידה עצמית מותאמת לצורך מעקב, כאשר מדידות עיתיות בין אחת לשבוע עד אחת לחודש מאפשרות הערכת מידת האיזון לאורך זמן. יש להסביר למטופל שמידת האיזון נקבעת על פי מגמה לאורך זמן וממוצע של מספר מדידות ולא על סמך תוצאה של מדידה בודדת
מעקב לאחר התחלת/שינוי תוכנית הטיפול (טווח קצר)
סמוך לשינוי תרופתי, יש לזמן את המטופל בתדירות קבועה, אחת ל־4-2 שבועות, על מנת להעריך את המדדים הבאים:
- השפעת הטיפול התרופתי על תחושתו והרגשתו הכללית
- מידת הירידה בערכי לחץ הדם
- ניטור תופעות לוואי
- ביצוע בדיקות מעבדה ממוקדות בהתאם לשינוי בטיפול התרופתי, ולפי קבוצות התרופות שהומלץ עליהן
מעקב לאחר השגת יעד ל"ד (טווח בינוני־ארוך)
במהלך השנה הראשונה יש לזמן את המטופל למעקב אחת ל־3 חודשים. תוכני הביקור זהים לאילו שפורטו בסעיף הקודם. מהשנה השנייה ואילך, יש לזמן את המטופל למעקב אחת ל־6 חודשים. מומלץ להיעזר בטבלת מעקב (טבלה 5).
- מעקב אחר גורמי סיכון קרדיווסקולאריים נוספים ונזק לאיברי מטרה
- מומלץ לבצע אחת ל־6 חודשים הערכה של גורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים, בעיקר בחולי סוכרת וחולים עם עודף שומני הדם, ולפי הצורך לדאוג לאיזון מיטבי של גורמי סיכון אלו
- בחולים עם תחלואה נלווית הכוללת סכרת, מחלת לב איסכמית פעילה, אירוע מוחי שאירע לאחרונה ואי־ספיקת כליות מתקדמת יש לבצע מעקב חודשי. תכיפות ביקורי המעקב בשלב הראשון של האיזון תלוי בגורמי הסיכון, במחלות הנלוות, בפגיעה באברי מטרה ובערכי ל"ד. כמו כן יש להתחשב בסיכונים אפשריים העלולים לנבוע מהטיפול התרופתי שנקבע (לדוגמה, עליה ברמת האשלגן ו/או הקראטינין לאחר הנחיה לטיפול בחסמי ACE - Angiotensin Converting Enzyme)
- לאחר השגת איזון טוב של ל"ד יש לבצע מעקב אחת ל-3–6 חודשים
- יש לבצע בדיקות שיגרה פעם בשנה הכוללות ספירת דם, אוראה, קראטינין, גלוקוז, נתרן, אשלגן, סידן, מגנזיום בקרב נוטלי משתנים, פרופיל שומנים, שתן לכללית, שתן למיקרואלבומין ואק"ג (ECG)
- מעקב על ידי מדידות ביתיות מומלץ לכל החולים, פרט לחולים חרדתיים, לאלו שאינם מסוגלים למדוד ל"ד ולחולים עם הפרעות קצב. בדיקה עצמית פעם בחודש רצויה למי של"ד שלו מאוזן
- מעקב באמצעות ניטור ל"ד אמבולטורי מומלץ בחשד ליל"ד (יתר לחץ דם) ממוסך (Masked hypertension), בחולים המתארים תופעות היפוטנסיביות תחת טיפול תרופתי ובחולים העמידים לטיפול תרופתי (ראה/י בהמשך)
| בדיקה / חודש | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדידת ל"ד ביתית או על ידי אחות מרפאה | x | x | x | x | x | x | x | x | x | x | x | x |
| ביקור אצל רופא | x | x | x | x | ||||||||
| בדיקות דם:ספירת דם, סוכר, פרופיל שומנים, אוראה, קראטינין, חומצה אורית, אלקטרוליטים, סידן, זרחן, TSH | x | x | ||||||||||
| דגימת שתן ליחס אלבומין:קראטינין | x | x |
היענות לטיפול
היענות חלקית עד חוסר היענות לשינוי אורח חיים ולטיפול תרופתי, בקרב חולי יל"ד, היא אחת הסיבות השכיחות והמורכבות לקושי באיזון ל"ד. יש לנסות ולזהות קשיים אצל המטופל בהיענות לטיפול, כגון מצב קוגניטיבי, הבנה לא מלאה של תוכנית הטיפול, קושי כלכלי ברכישת התרופות, צורך בתמיכה משפחתית או סביבתית או תופעות לוואי לא מדווחות. במקביל יש לחפש כשל בהדרכת המטופל מצד הרופא כמו מפגשים קצרים ותוכנית טיפול מורכבת. יש לחפש רמזים להיענות נמוכה כמו מעקב אחר ניפוק התרופות, ממצאים בבדיקות המחשידים לאי נטילת התרופה (כמו דופק מהיר במטופל הנוטל חוסמי בטא).
ההתמודדות עם חוסר היענות צריכה להיות מותאמת למטופל, לפרופיל הסוציו־אקונומי שלו, ולסיבות הפרטניות שהביאו את המטופל לבחור שלא ליטול את התרופות או לא להתמיד באורח חיים בריא.