כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק העברת מידע בין מוסדות רפואיים לאיתור וזיהוי קטינים וחסרי ישע נפגעי אלימות במשפחה 1 - חוזר משרד הבריאות
1. רקע:
תופעת האלימות מאופיינת בהישנות ובהחמרה לאורך זמן וכן בניסיון להסתירה מהסביבה הקרובה - המשפחתית, החברתית והמקצועית.
לעיתים נפגעי אלימות במשפחה מגיעים או מובאים לחדרי המיון או למחלקות האשפוז לקבלת טיפול רפואי.
פניה לקבלת טיפול רפואי במסגרות בריאות שונות לסירוגין, על מנת להסתיר את אופייה החוזר של הפגיעה ולמנוע חשיפתה ע״י גורמי הבריאות המטפלים, היא דפוס שכיח במקרי□ אלה.
לאור מקרים קשים אשר קרו לאחרונה בה□ נפגעי אלימות ביקרו במספר בתי חולים ולא אותרו (חוזר מינהל הרפואה מסי 62/2002 מיום 6.12.02) ועל מנת להגביר את האיתור והזיהוי מוקד□ בכל הניתן. יש לפעול על פי ההנחיות הבאות:
2. דרכי פעולה:
2.1 בכל מקרה בו מתעורר חשד כל שהוא, לאפשרות שמקור הפגיעה בקטין או חסר ישע הוא אלימות במשפחה, התעללות פיסית, מינית או הזנחה, יש לבדוק היסטוריה של פניות למיון/אשפוז בבתי החולי□ אחרי□ באזור.
2.2 פקיד הקבלה של בית החולים, על פי בקשת העובד הסוציאלי המטפל במקרה (חוזר מנכ״׳ל מסי 20/90 מיו□ 28.8.90), יפנה לאחראי על קבלת חולי□ בבית החולי□ באזור הרלבנטי, לקבלת תדפיס פניות קודמות למיון/אשפוז כולל סיבת הפניה.
2.3 הפניה תעשה לבתי חולים על פי החלוקה הגיאוגרפית המצורפת לחוזר זה, ולבתי חולים נוספים, במידה והם נגישים באופן יחסי למקום מגורי המטופל/ת.
2.4 בתי החולים יעבירו מידע זה לפי דרישה כאמור, בהסתמך על הוראות סעיף 20(א)(3) לחוק זכויות החולה תשנ״ו־1996, המתיר למטפל למסור מידע למטפל אחר לצורך טיפול במטופל כחריג לכלל חובת הסודיות.
2.5 העובד הסוציאלי אחראי לריכוז המידע והעברתו לידיעת הצוות הרפואי והסיעודי המטפל במקרה, כחלק מתהליך ביצוע האבחנה המבדלת והערכת המסוכנות.
על פי הצורך יפנה לעובד הסוציאלי במוסד המעביר את המידע כדי לקבל פרטים אודות נסיבות האשפוז או הפניה למחלקה לרפואה דחופה.
2.6 במקרים בהם היו אשפוזים קודמים ובמיוחד על רקע טראומה, או סיבת אשפוז אחרת הרלבנטית לביסוס החשד, יש לערוך בדיקה מעמיקה: קלינית-רפואית ופסיכו-סוציאלית, ולשקול השהיית הנפגע בבית החולי□ ל־ 24 שעות, לצורך הבירור.
2.7 יש לגלות ערנות למקרי טראומה ו/או הזנחה המובאים לקבלת טיפול בבית החולי□ מאזור המרוחק מבית החולים, ללא הסבר מניח את הדעת.
2.8 בדיקה זו היא חלק בלתי נפרד מאיסוף מידע רפואי וסוציאלי על מטופל לצורך קביעת האבחנה והטיפול הנדרש בהתקיים האינדיקציות המפורטות לעיל, ואין צורך ליידע באופן מיוחד את המטופל/אפוטרופוס על עריכתה.
3. ניתן על פי שיקול דעת לערוך את הבדיקה לנפגעי אלימות במשפחה שאינם קטינים או חסרי ישע (כגון: נשים, קשישים).
יש לערוך את ההסדרים הנדרשים ליישום הנחיות אלה.