הפרעת השתנה פונקציונאלית במבוגרים - Functional voiding dysfunction

הדפס

הפרעת השתנה פונקציונאלית במבוגרים
Functional voiding dysfunction
הדמיית CT של שלפוחית שתן מוגדלת במצב של אצירת שתן
יוצר הערך	ד"ר קובי סתיו

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – הפרעות במתן שתן

הפרעת השתנה פונקציונאלית (Functional voiding dysfunction) שכיחה בגיל המבוגר, וככל הנראה אחראית על שליש מהמקרים של אצירת שתן בנשים. המאפיינים העיקריים הם פעילות יתר של הסוגר החיצוני או העדר סינכרון בינו ובין שריר ה-Detrusor. הסיבה להתהוות ההפרעה אינה ידועה וכלל הנראה מדובר בהפרעה נרכשת.

התסמינים הנלווים הם רבים ומגוונים, ובחלק מהמקרים מתהווה פגיעה בלתי הפיכה ביכולת התכווצות השלפוחית. הגישה הטיפולית מחייבת תמיכה רב-מערכתית ומוטיבציה גבוהה של החולה ומשפחתו.

הפרעת השתנה פונקציונאלית מוכרת מעולם האורולוגיה הפדיאטרית (Pediatric urology) בשם: Functional voiding dysfunction. מסתבר שהתופעה שכיחה גם בגיל המבוגר, וככל הנראה מדובר בתהליך כרוני פרוגרסיבי (Chronic progressive) נרכש שהחל בגיל הילדות.

אפידמיולוגיה

בתחילת המאה ה-20 ועד אמצע שנות ה-60, תוארו בספרות מספר מקרים של אצירת שתן בנשים מסיבה לא ברורה. ההתייחסות למקרים אלה הייתה כהפרעה פסכיאטרית (Psychiatric) וכך אמנם הם טופלו. ב-1973, תאר Hinman לראשונה תסמונת בילדים (שבהמשך נקראה על שמו – Hinman Syndrome), המתאפיינת באצירת שתן ללא אטיולוגיה (Etiology) ברורה. המאפיינים הקלינים והאורודינמיים (Urodynamic) של חולים הסובלים מהתסמונת זהים לאלה של DSD‏ (Detrusor Sphincter Dysynergia). ההבדל היחיד בינם הוא היעדר סיבה נוירולוגית, ולכן התסמונת ידועה גם בשם: Nonneurogenic neurogenic bladder. בציסטוגרפיה, שלפוחית השתן של חולים אלה היא טרבקולרית (Trabecular) עם שאריות שתן גדולות. במחצית מהחולים, נמצא Reflux והרחבה דו-צדדית של המערכות המאספות.

מסיבה שאינה ברורה, הפרעת השתנה פונקציונאלית שכיחה הרבה יותר בנשים מאשר בגברים. גורמים הורמונאליים (Hormonal), גנטיים (Genetic) או נפשיים יכולים להסביר את הבדל זה, אך כאמור, טרם נמצאה הסיבה האמיתית לכך. אחת התאוריות גורסת כי הפרעת השתנה פונקציונאלית היא הרגל נרכש בגיל הילדות. התאפקות והמנעות מללכת לשירותים מובילה עם הזמן לפעילות יתר בלתי רצונית של שרירי רצפת האגן והסוגר החיצוני. תיאוריה אחרת, מסבירה את פעילות היתר של הסוגר כחלק ממנגנון הגנתי למנוע דליפה כתוצאה מהתכווצות פתאומית ובלתי רצונית של שריר ה-Detrusor. השכיחות האמיתית של הפרעת השתנה פונקציונאלית אינה ידועה בגלל שמרבית החולים אינם מאובחנים. סדרות שבדקו אטיולוגיות להפרעת שתן חסימתית בנשים באמצעות וידאו-אורודינמיקה (Video-urodynamics) עם EMG‏ (ElectroMyoGraphy), מצאו שהפרעת השתנה פונקציונאלית מהווה שליש ממסך המקרים שנבדקו.

אטיולוגיה

הסיבות לאצירת שתן או הפרעה בזרימת השתן נחלקות לשתי קבוצות עיקריות:

1. הפרעה חסימתית
2. הפרעה ביכולת הכיווץ של שריר ה-Detrusor

אחת מהסיבות היא DSD. כאן, ההפרעה החסימתית נובעת מהתכווצות לא מסונכרנת של שריר ה-Detrusor עם שריר הסוגר החיצוני. ההגדרה של DSD מחייבת אבחנה של פגיעה נוירולוגית (Neurologic) בחוט השדרה הממוקמת בין גובה S2‏ (Sacral) לגזע המוח (Pons). הפרעת השתנה פונקציונאלית היא מצב דומה ל-DSD, אך ללא הפרעה נוירולוגית ברורה. בחולים הסובלים מהפרעת השתנה פונקציונאלית ניתן להדגים ב-EMG פעילות יתר של שריר הסוגר החיצוני או של שרירי רצפת האגן. בשיקוף, בשלב ריקון השלפוחית, צוואר השלפוחית פתוח והשופכה הקריבנית (Proximal) מורחבת עד גובה הסוגר החיצוני.

טבלת הסיבות להפרעה או אצירה

הפרעה חסימתית	התכווצות לקויה של שריר ה-Detrusor - פגיעה נוירוגנית (Neurogenic)	התכווצות לקויה של שריר ה-Detrusor - פגיעה בשריר
הגדלה של הערמונית (שפירה או ממאירה) לאחר ניתוחים לאי-נקיטת שתן צניחת דפנות הלדן היצרות השופכה סעיף בשופכה צניחה של רירית השופכה גידול בשופכה DSD	פגיעה עצבית פריפרית (Peripheral) פגיעה מסוג Lower Motor Neuron בחוט השדרה	גיל מבוגר הקרנה פגיעה מטבולית (Metabolic) הצטלקות מסיבות שונות דלקת תרופות מחלות מיופטיות (Myopathies)

קליניקה

התסמינים המשוייכים להפרעת השתנה פונקציונאלית רבים ומגוונים וככל הנראה תלויים ביחסי הגומלין שבין עצמת כיווץ ה-Detrusor ומידת החסימה הנגרמת מהתכווצות שרירי רצפת האגן. התסמינים השכיחים של חולים הסובלים מהפרעת השתנה פונקציונאלית הם: זרימת שתן חלשה, קיטוע, היסוס, הרגשת התרוקנות חלקית, מאמץ בטני בעת ההשתנה, דחיפות ותכיפות וזיהומים נשנים בדרכי השתן. זרימת השתן של חולים אלה מתוארת כזרימה עם פרצי שתן מקוטעים הנובעים מהתכווצות שריר ה-Detrusor תוך התגברות על לחצי הסגירה של השופכה. הזרימה האופיינית הזו מתוארת באורופלאומטריה (Uroflowmetry) כזרימה או השתנת "Staccato". לציין, שהפרעות התרוקנות של המעי שכיחות גם הן בחולים אלה. משלב של הפרעת ריקון השלפוחית ושל המעי מוכר בעולם הפדיאטריה כ-Dysfunctional elimination syndrome.

"שלפוחית עצלה" (Lazy bladder syndrome) היא ככל הנראה תוצאה סופית של הפרעת השתנה פונקציונאלית ממושך. ההפרעה החסימתית הכרונית מובילה להתהוות שאריות שתן גדולות ולפגיעה פרוגרסיבית ובלתי הפיכה בשריר ה-Detrusor. התכווצות השריר אינה אפקטיבית והכוח העיקרי המאפשר השתנה הוא עליה בלחץ התוך-בטני. בחולים הסובלים משלפוחית עצלה, בדיקת האורודינמיקה תדגים: הענות גבוהה, פגיעה בתחושה, נפח ציסטומטרי (Cytometric) גבוה, העדר התכווצות של ה-Detrusor, השתנה בטנית ופעילות לא מסונכרנת של רצפת האגן ב-EMG.

חסימה ראשונית של מוצא השלפוחית (Primary bladder neck obstruction), מתאפיינת באצירת שתן פתאומית ללא סיבה ברורה. התופעה מוכרת יותר בגברים צעירים אך עבודות עדכניות מדגימות שכיחות של עד 10 אחוזים מסך מקרי אצירת השתן בנשים. המראה הציסטוגרפי הוא העלמות "המשפך" האופייני של צוואר השלפוחית בעת הניסיון להתרוקן (Non-funnelling). הסיבה להתהוות התסמונת אינה ידועה. תאוריה אחת גורסת, כי מדובר בסידור מורפולוגי (Morphologic) לקוי של סיבי השריר בצוואר השלפוחית הגורמים לחסימה של המוצא במקום לפתיחתו. תיאוריה אחרת, גורסת כי החסימה נגרמת מטונוס סימפטתי (Sympathetic tone) מוגבר או ריכוז גבוה של קולטנים אדרנרגיים (Adrenergic) בצוואר השלפוחית. חלק טוענים, שגם כאן, האטיולוגיה היא סוג של הפרעת השתנה פונקציונאלית. תיאוריה זו, מתבססת למעשה על ממצאים ציסטוגרפיים ואורודינמיים דומים בין חולים אלה ובין חולים הסובלים מאצירת שתן על רקע כאב, דחק או חרדה. כאב עז, בעיקר באזור האגן, באם נגרם מדלקת, זיהום או ניתוח, גורם לטונוס סימפטתי גבוה ולסגירה של צוואר השלפוחית.

תסמונת על שם Fowler מתאפיינת באצירת שתן בנשים צעירות (בדרך כלל מתחת לגיל 30 שנים). במחצית מהן ניתן למצוא Polycystic ovaries. מאפיין עיקרי הוא שארית שתן גדולה (מעל 1000 סנטימטר מעוקב) ללא תחושת דחיפות. האבחנה נעשית באמצעות בדיקת Needle EMG המדגימה פעילות יתר של הסוגר החיצוני בתבנית סגולית.

טיפול

הטיפול בהפרעת השתנה פונקציונאלית מחייב גישה רב-תחומית. הבסיס לטיפול מוצלח הוא תמיכה מערכתית בחולה ובמשפחתו ומוטיבציה גבוהה של החולה. מטרת הטיפול היא "לנרמל" את תבנית ההשתנה כדי למנוע סיבוכים (כגון - פגיעה בתפקוד הכליות או זיהומים) ולאפשר איכות חיים נאותה. פיזיותרפיה (Physiotherapy) של רצפת האגן בשילוב עם ביו-פידבק (Biofeedback), תוך לימוד ודגש על שיטות הרפייה בעת תהליך ההשתנה, מהווה את גרעין הטיפול. תידרוך לגבי השתנה יזומה וכפולה (Timed and double voiding). שימוש במרככי צואה ושינוי הרגלי התזונה על מנת להשיג צואה רכה ולמנוע "פקק צואתי".

בחלק מהמקרים, יש צורך לשלב צינטורים עצמיים על מנת למנוע זיהומים נשנים ו/או פגיעה בכליות. מרפי שרירים משורטטים (כדוגמת Benzodiazepines) נמצאו יעילים בחלק מהמקרים. תרופות החוסמות קולטן מסוג אלפא (Alpha), יעילות בשני שליש מהחולים הסובלים מחסימה ראשונית של מוצא השלפוחית. בעשור האחרון, פורסמו בספרות מספר עבודות שבדקו את היעילות של נוירומודולציה סאקרלית (Sacral Neuromodulation) בחולים הסובלים מהפרעת השתנה פונקציונאלית. שיעור ההצלחה הגבוה ביותר (70 אחוזים) הודגם בחולות הסובלות מתסמונת על שם Fowler. לעיתים, כאשר הטיפול השמרני נכשל, יש צורך לבצע ניתוח. הניתוח המקובל ביותר הוא Bladder augmentation ומטרתו יצירת כיס שתן עם קיבולת נאותה ולחצים נמוכים. בחולים עם חסימה ראשונית של מוצא השלפוחית, חיתוך של צוואר השלפוחית מהווה טיפול יעיל אך טומן בחובו סיכון להתהוות אי נקיטת שתן ב- 15 אחוזים מהמקרים.

כותבי הערך

המידע שבדף זה מבוסס על מידע שנכתב באתר רשת רפואה, על ידי ד"ר קובי סתיו, מומחה לאורולוגיה