האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6834 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6834 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

וגיניזמוס - Vaginismus

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף וגיניזמוס לדף הנוכחי.


וגיניזמוס
Vaginismus
Levator ani.png
שמות נוספים וגיניזם, Vaginism
ICD-10 Chapter F 52.5, Chapter N 94.2
ICD-9 306.51 
625.1
MeSH D052065
יוצר הערך ד"ר אבישי מלכיאל
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – הפרעה בתפקוד המיני

Vaginismus היא הפרעה בתפקוד המיני אצל נשים המתבטאת בחוסר יכולת לאפשר 'חדירה נרתיקית'. ההגדרה המקובלת[1] תלתה את הדבר בכיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק אך קיים קושי בהוכחה מחקרית של אטיולוגיה (Etiology) זו.[2] בשל כך מקובל כיום לדבר על חוסר יכולת לאפשר 'חדירה נרתיקית' העשויה לפגוע ביכולת לקיים יחסי מין, לעבור בדיקה גניקולוגית (Gynecological) ולהשתמש בטמפונים ויוצרת קושי בין – אישי משמעותי.[3] ההפרעה מהווה חלק מן הספקטרום (Spectrum) של 'הפרעות כאב בזמן יחסי מין'.

מקובל לחלק בין Vaginismus 'ראשוני' – כאשר ההפרעה הייתה קיימת תמיד, 'שניוני' – כאשר ההפרעה הופיעה לאחר פרק זמן בו לא הייתה קיימת, 'גלובאלית' (Global) – כאשר ההפרעה קיימת עם כל בן זוג ובכל סיטואציה או 'תלוית סיטואציה' – כאשר הבעיה מופיעה עם בן זוג מסוים או בסיטואציה מסוימת.

אפידמיולוגיה

בשל העדר הגדרה אבחנתית אחידה ומוסכמת, ובשל ההבדלים בין אוכלוסיות שונות, קיימים נתונים שונים על שכיחות התופעה. מקובל לדבר על שכיחות הנעה בין 6-1 אחוזים,[4] אם כי קיימים מחקרים בהם דווחה שכיחות גבוהה יותר.

אטיולוגיה

לא קיימת אטיולוגיה מוסכמת ל-Vaginismus. קיימת מתאם בין Vaginismus ובין הפרעת, Dyspareunia (כאב בזמן יחסי מין), טראומה (Trauma) מינית בעבר, ויחס תרבותי או דתי שלילי כלפי יחסי מין. קיים דגם פסיכולוגי (Psychological) המציג 'מעגל רשע' המסביר את התפתחות התופעה.[5] על פי דגם זה ניסיון מיני שלילי או כאב בזמן יחסי מין גורם במבנה אישיותי מסוים ליצירת 'דפוס חרדה' מפני יחסי מין, דבר הגורם להגברת הטונוס (Tonus) בשרירי הנרתיק. עובדה זו גורמת להגברת הכאב בזמן יחסי מין וחוזר חלילה.[6]

קליניקה

ההסתמנות הקלינית (Clinical) מתאפיינת בחוסר יכולת של האישה לאפשר 'חדירה נרתיקית' למרות רצונה בכך. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בזמן ניסיון לקיים יחסי מין, להחדיר לנרתיק אצבע או טמפון או בזמן ניסיון לבצע בדיקה גינקולוגית.

קיימת חפיפה ברמת הקליניקה והאטיולוגיה בין אישה הסובלת מ-Vaginismus ובין זו הסובלת מ-Dyspareunia. מחד, כאשר קיים Vaginismus, ניסיון חדירה יגרור בעקבותיו כאב. מאידך, כאב יכול לגרום לחוסר יכולת ל'חדירה נרתיקית' ולהתפתחות Vaginismus. התגובה הקלינית המתקבלת בשני המצבים עשויה להיות זהה. חפיפה זו הובילה חוקרים מסוימים לטענה כי לא ניתן לחלק בין Vaginismus ובין Dyspareunia ויש לדבר על תופעה משותפת של 'הפרעת כאב/חדירה נרתיקית/אגנית'.[7]

אבחנה

לא קיימת אבחנה אובייקטיבית מעבדתית ל-Vaginismus. בדרך כלל האבחנה נעשית על סמך תגובה אופיינית בזמן ניסיון לביצוע בדיקה גינקולוגית, או על סמך דיווח של האישה. בנוסף, על מנת לאבחן Vaginismus יש לשלול את קיומה של פתולוגיה (Pathology) נרתיקית אחרת היכולה לגרום להפרעה בחדירה נרתיקית.

Masters ו-Johnson‏[8] טענו כי לא ניתן לאבחן Vaginismus אלא במסגרת בדיקה גינקולוגית ותיארו מאפייני התנהגות טיפוסיים בזמן הבדיקה: הירתעות לראש המיטה, סגירת רגליים בקו האמצע ואי יכולת לאפשר בדיקה גינקולוגית.

קבוצות חוקרים אחרות הציעו אבחנה המבוססת על שאלונים או תשאול של האישה כאשר המאפיינים הנבדקים מתייחסים למספר צירים ביחס ל 'ניסיון חדירה נרתיקית' בפרק זמן נתון: אחוז הכישלונות, עוצמת החרדה, מידת הכאב, מידת כיווץ שרירי הנרתיק ומידת ההשפעה של ההפרעה על היחסים הבין אישיים.[9]

מחקרים שונים[10][11] ניסו לבסס אבחנה אובייקטיבית על סמך בדיקות Electromyography) EMG) תוך כדי מדידת טונוס שרירי הנרתיק/אגן בזמן ניסיון חדירה אצל נשים הסובלות מ-Vaginismus. התוצאות שהתקבלו ממחקרים שונים אינן חד משמעיות ומדידות אלו אינן משמשות לאבחנה במסגרת קלינית.

טיפול

הטיפול המקובל הוא טיפול קוגניטיבי–התנהגותי [12]‏ (CBT,‏ Cognitive Behavioral Therapy) הכולל מספר מרכיבים:

  1. הדרכה מינית - הכרת האנטומיה (Anatomy) והפיזיולוגיה (Physiology) של הנרתיק, הבנת יכולת שרירי הנרתיק להתרחב, התמודדות קוגניטיבית עם עמדות ודעות קדומות ביחס ליחסי מין והסבר על האופן בו מתרחשת ההפרעה בתפקוד
  2. תרגילי הרפיה -
    1. ביצוע תרגילי הרפיה כלליים להשגת רגיעה והפחתת חרדה
    2. שיפור השליטה בשרירי הנרתיק ורצפת האגן והיכולת לשלוט בכיווץ והרפיה שלהם [תרגילי קגל (Kegel exercises), ביו פידבק (Biofeedback)]
  3. דה–סנסיטיזציה (Desensitization) - אימון בהחדרת מרחיבים נרתיקיים בקטרים עולים

פרוגנוזה

שיעור הריפוי לאחר טיפול משולב בבעיה הוא גבוה. במחקרים מבוקרים[13] כ-90 אחוזים מהנשים שעברו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הצליחו להשיג 'חדירה נרתיקית' והישג זה נשמר גם במעקב ארוך טווח של עד שנה. לעומת זאת ריפוי ספונטאני של הבעיה אצל נשים שלא פנו לטיפול עומד על שיעורי הצלחה נמוכים.

דגלים אדומים

אבחנה וטיפול ב-Vaginismus דורשים שלילה של פתולוגיה נרתיקית אחרת. קיימים גורמים רבים היכולים לגרום לקושי בחדירה נרתיקית והתפתחות של Vaginismus מישני לכאב. הגורמים כוללים גורמים אנטומיים, דלקתיים, זיהומיים וגידוליים. רמת החשד צריכה להיות גבוהה כאשר מתפתח Vaginismus שניוני, בגיל מבוגר, דמם סביב ניסיון קיום יחסים, דמם לדני לא סדיר או סימנים סיסטמיים (ירידה במשקל, חולשה, כאב אגני). קיים קושי בזיהוי מצבים אלו הנובע מההימנעות של נשים הסובלות מ-Vaginismus מביצוע בדיקה גינקולוגית. הדבר מצריך טיפול ואבחון במסגרת מרפאות בין תחומיות המיומנות בגישה לבעיה.

ביבליוגרפיה

  1. ↑ American Psychiatric Association. Diagnostic and statistical manual of mental disorders. 4th edition and text revision . Washington, DC: American Psychiatric Association; 2000.
  2. ↑ Reissing ED, Binik YM, Khalife S, et al. Vaginal spasm, pain, and behavior: an empirical investigation of the diagnosis of vaginismus. Arch Sex Behav 2004; 33(1):5–17.
  3. ↑ Basson R, Leiblum S, Brotto L, et al. Definitions of women’s sexual dysfunction reconsidered: advocating expansion and revision. J Psychosom Obstet Gynaecol 2003;24(4):221–9.
  4. ↑ Lewis RW, Fugl-Meyer KS, Bosch R, et al. Epidemiology/risk factors of sexualdysfunction. J Sex Med 2004;1(1):35–9
  5. ↑ Wijma B, Engman M, Wijma K. A model for critical review of literature – with vaginismus as an example. J Psychosom Obstet Gynaecol 2007;28:21–36
  6. ↑ Vlaeyen JWS, Linton SJ. Fear-avoidance and its consequences in chronic musculoskeletal pain: a state of the art. Pain 2000;85(3):317–32.
  7. ↑ Reissing ED. Vaginismus: evaluation and management. In: Goldstein AT, Pukall CF, Goldstein I, editors. Female sexual pain disorders: evaluation and management. Oxford (UK): Wiley-Blackwell; 2009. p. 229–34.
  8. ↑ Binik, Y.M. The DSM diagnostic criteria for vaginismus. Arch Sex Behav 2010 39(2):278–291.
  9. ↑ Masters, W. H., & Johnson, V. E. (1970). Human sexual inadequacy. London: Little, Brown.
  10. ↑ Engman, M., Lindehammar, H., & Wijma, B. (2004). Surface electromyography diagnostics in women with partial vaginismus with or without vulvar vestibulitis and in asymptomatic women. Journal of Psychosomatic Obstetrics and Gynaecology, 25, 281–294
  11. ↑ Shafik, A., & El-Sibai, O. Study of the pelvic floor muscles in vaginismus: A concept of pathogenesis. European Journal of Obstetrics, Gynecology, and Reproductive Biology, 2002; 105: 67–70
  12. ↑ McGuire H, Hawton KKE. Interventions for vaginismus. Cochrane Database Syst Rev 2001;2:CD001760.
  13. ↑ Schnyder U, Schnyder-Luthi C, Ballinari P, et al. Therapy for vaginismus: in vivo versus in vitro desensitization. Can J Psychiatry 1998;43(9):941–4.


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אבישי מלכיאל, מנהל המרפאה לרפואת נשים משולבת, אגף נשים ויולדות והיחידה לרפואה משלימה, המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים