חוקים הנוגעים בעיסוק ברפואת המשפחה - Laws regarding family medicine

הדפס

חוקים הנוגעים בעיסוק ברפואת המשפחה
Laws regarding family medicine
יוצר הערך	ד"ר אווה שלנק

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – היבטים רפואיים של אלימות, חוקים הנוגעים בעיסוק ברפואת משפחה

חוק החולה הנוטה למות (2005)

ערך מורחב – הנחיות ליישום חוק החולה הנוטה למות – חוזר מנכ"ל

• מטרת החוק: הסדרת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים לבין ערך האוטונומיה (Autonomy). השיקולים בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות כוללים את מצבו הרפואי של החולה, את רצונותיו ואת מידת סבלו.
• הגדרות:

1. "החולה הנוטה למות": ההגדרה ניתנת על ידי הרופא האחראי, באם החולה סובל ממחלה חשוכת-מרפא ושתוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים גם אם יינתן לו טיפול רפואי.
2. חולה בשלב הסופי: חולה המצוי בשלב בו כשלו כמה ממערכות גופו, ותוחלת חייו, גם אם יקבל טיפול רפואי אינה עולה על שבועיים.
3. "אדם קרוב": אדם, שלדעת רופא אחראי, מתקיימים בו שני התנאים: בעל קרבה משפחתית או רגשית אל החולה הנוטה למות ומסור לו, ובנוסף מכיר היטב את החולה הנוטה למות, על יסוד קשר רצוף ומתמשך עמו בתקופה שלפני הטיפול הרפואי בו או במהלכו.
4. "אפוטרופוס": בחוק זה, הכוונה היא לאפוטרופוס על הגוף.
5. "בעל כשרות": אדם שהוגדר כבעל כשרות לחתום על הוראות מקדימות לטיפול או רצון להימנע מטיפול רפואי, הוא מי שמתקיימים בו כל אלה: מלאו לו 17 שנים, מסוגל להביע את רצונו ולא הוכרז כפסול דין.

• עיקרי החוק:

1. אין להפסיק את הטיפול הרפואי באדם הנוטה למות, אלא בהבעת בקשה מפורשת מצדו להפסיק את הטיפול הרפואי בו או באמצעות כתיבת הוראות מקדימות לטיפול רפואי. ניתן גם להסתמך על הצהרה של אדם קרוב או אפוטרופוס, לפיה החולה הנוטה למות אינו רוצה להוסיף לחיות או שיאריכו את חייו.
2. הרופא האחראי חייב לתעד ברשומה הרפואית את ההחלטה על הטיפול. הרופא חייב להעריך מדי פעם בפעם את כשירותו, את מצבו הרפואי ואת רצונו של החולה הנוטה למות, ואם חל שינוי באחד מהם יש צורך לדון שוב אודות המשך הטיפול עם החולה או אדם קרוב ולהחליט בהתאם.
3. אם החולה הנוטה למות מבקש להאריך את חייו באמצעים אשר לדעת הרופא אין בהם תועלת במצבו הנוכחי של המטופל אך הם מקובלים במצבים רפואיים נתונים, החולה זכאי לקבל את הטיפול, אלא אם הרופא חושב שהטיפול עלול להסב נזק.
4. אם החולה הנוטה למות מביע את רצונו לכך שלא יאריכו את חייו, יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו. עם זאת, יש לנסות לשכנעו לקבל נוזלים, חמצן ומזון, גם באמצעים מלאכותיים, לקבל טיפול שגרתי במחלות הנלוות מהן הוא סובל, וכן לקבל טיפול מקל (Palliative).
5. חולה נוטה למות יקבל טיפול רפואי מציל חיים במצבי חירום, אלא אם כן ידוע לרופא כי החולה הביע את רצונו המפורש לכך שלא יאריכו את חייו. לעומת זאת, בחולה בשלב סופי ניתן להימנע מטיפול רפואי מציל חיים במצב חירום, אלא אם כן החולה הביע את רצונו לפעולות מצילות חיים במצב זה.
6. אין להפסיק טיפול רפואי רציף, אולם מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי רציף, וכן מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי מחזורי.

• הוראות מקדימות עבור חולה הנוטה למות:

1. במקרה של חולה הנוטה למות, יכול לקרות מצב בו האדם אינו מסוגל להביע את רצונו. בסוגיות של טיפול רפואי, החולה יכול להביע את רצונו מראש על ידי חתימה על "הוראות מקדימות" או על ידי ייפוי כוח לאדם קרוב, או בשילוב שתי האפשרויות.
2. אדם קרוב בהגדרת החוק יכול לחתום על הוראות מקדימות לטיפול בחולה.
3. חשוב כי הרופא האחראי לחולה יוודא כי ההוראות המקדימות ניתנו מתוך רצון חופשי ועצמאי, ולא מתוך הפעלת לחץ משפחתי, חברתי, כלכלי או אחר.
4. תוקפן של ההוראות המקדימות הוא לחמש שנים מיום חתימת הטופס. ניתן להאריך את תוקפן לתקופות נוספות, אך עד חמש שנים בכל פעם.
5. גם אם החולה חתם על הוראות מקדימות המורות לא להאריך את חייו, חל איסור לסייע בהמתת חסד, לסייע בהתאבדות או לתת טיפול רפואי העלול לקצר את חיי החולה.

חוקים וגמלאות הביטוח הלאומי הקשורים למצבי חולי

לקבלת שירותים וגמלאות של ביטוח לאומי, יש להגיש בקשה בסניף המוסד לביטוח לאומי באזור המגורים ולצרף אישורים על הכנסות ותעודות רפואיות.

גמלה לנפגעי תאונות

• מטרה: לסייע למבוטחים אשר נפגעו בתאונה אישית וכתוצאה מכך איבדו את כושרם לתפקד בעבודה, והם אינם זכאים לכיסוי ימי מחלה מכל גורם אחר או על פי חוק אחר.
• הזכאים: תושב ישראל שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, זכאי לדמי תאונה בפרק הזמן בו הוא שוהה בישראל ואינו מסוגלים לתפקד על פי הקריטריונים הבאים:

1. עובד שכיר או עובד עצמאי - אם אינו מסוגל לעבוד בעבודתו ואף לא בעבודה מתאימה אחרת.
2. מי שאינו עובד שכיר ואינו עובד עצמאי - באם הוא מאושפז בבית חולים או מרותק לביתו.
3. עקרת בית - אם אינה מסוגלת לעבוד בעבודות משק הבית.

• הבדיקה הרפואית: על הנפגע בתאונה להיבדק רפואית בתוך 72 שעות משעת התאונה. אם לא נבדק בפרק הזמן הזה, הזכאות לדמי תאונה עלולה להישלל ממנו. אם הביטוח הלאומי אישר כי תוצאות התאונה יכולות להתגלות לאחר פרק הזמן של 72 השעות שלאחר התאונה, הזכאות לדמי תאונה תינתן באם הבדיקה הרפואית התבצעה תוך שבועיים מיום התאונה.
• השירותים הניתנים:

1. אדם שעבד ביום התאונה, זכאי למשכורת בגובה דומה לנפגע עבודה למשך 90 יום מיום התאונה.
2. אדם שלא עבד ביום התאונה זכאי לגמלה למשך 90 יום מיום התאונה.

גמלת נכות

• מטרה: תשלום קצבה לנכים אשר איבדו 50% ומעלה מכושרם להשתכר, או לעקרת בית אשר איבדה 50% ומעלה מכושרה לתפקד במשק הבית.
• הזכאים: תושבים בעלי ליקוי גופני, שכלי או נפשי וילדים נכים בגילאי 3-18 שתלויים בעזרת הזולת בפעולות היום-יומיות.
• השירותים הניתנים:

1. קצבה חודשית לנכה שנקבעת על פי דרגת אי-הכושר.
2. שיקום מקצועי, הניתן על ידי מחלקת השיקום.
3. קצבה לשירותים מיוחדים, הניתנת עבור טיפול אישי בנכה, בתנאי שהוא תלוי בזולת בפעולות היום-יום (ADL ‏,Activities of Daily Living): לבישה, אכילה, שליטה בסוגרים, רחצה וניידות עצמאית בבית.
4. גמלה לילד נכה, המותנית ברמת הזכאות ומבחן ההורים עבור סידורים מיוחדים, דמי מחייה ועזרה בלימודים.

גמלת ניידות

• מטרה: מתן סיוע לנכים המוגבלים בניידות.
• הזכאים: מוגבלים בגפיים התחתונות בגילאי 3-65 שנים, שעברו בדיקה רפואית בלשכת הבריאות המחוזית ונקבע להם אחוז מוגבלות בניידות.
• השירותים הניתנים:

1. הלוואה עומדת לכיסוי מלא או חלקי של מיסי רכב.
2. קצבה לבעל הרכב - גודל הקצבה נקבע בהתאם לדרגת מוגבלות וגודל הרכב. במידה והמוגבל עובד, הוא יקבל קצבה כפולה.
3. סיוע מקרן הלוואות לבעלי ליקויים חמורים המשתכרים מעט ברכישת רכב ראשון, לצורך ביסוסם בעבודה.
4. מתקן הרמה, לתוכו נכנס כסא-הגלגלים ובלחיצת כפתור מועלה לגג הרכב. הסיוע ברכישת המתקן ניתן למרותק לכסא-גלגלים, העומד במספר מבחנים של הביטוח הלאומי.
5. אבזור רכב מסוג סעון (Van)- אביזרים לנהיגה עצמית, ניתנים למוגבלים בניידות עם הגבלות קשות גם בגפיים העליונות.

גמלת סיעוד

• מטרה: מתן שרותי סיעוד לזקנים סיעודיים בקהילה.
• בסיס חוקי: החוק מבוצע באחריות משותפת של המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה, משרד הבריאות וקופות החולים.
• הזכאים: נשים מעל גיל 62 וגברים מעל גיל 67, התלויים בעזרת הזולת בפעולות היום-יום, וכן אלו הזקוקים להשגחה.
• השירותים הניתנים:

1. טיפול אישי בבית הקשיש.
2. עזרה בניהול משק הבית.
3. טיפול במרכז יום.
4. משדרי מצוקה.
5. אספקת מוצרי ספיגה למי שאינו שולט בסוגרים.
6. שירותי מכבסה.
7. הובלת ארוחות.

שיקום מקצועי הניתן על ידי הביטוח לאומי

• הזכאים:

1. נפגעים על פי חוק נפגעי עבודה.
2. נכים על פי חוק ביטוח נכות.
3. אלמנים ואלמנות המקבלים קצבת שארים .
4. נפגעי פעולות איבה ומשפחות חיילים שנספו.

• השירותים הניתנים:

1. אבחון תפקוד רפואי, חברתי ופסיכולוגי כבסיס לתכנית שיקום מקצועי.
2. יעוץ והכוונה בבחירת מקצוע.
3. טיפול חברתי תומך בתקופת השיקום.
4. הכשרה מקצועית בבתי ספר מקצועיים, קורסים ומוסדות להשכלה גבוהה.
5. השמה בעבודות ישירות או בעזרת שירות התעסוקה.
6. מימון התייעצות עם מומחים שונים.
7. הוצאות שכר לימוד ומכשירי לימוד.
8. הוצאות נסיעה ואוכל, שתייה ולינה (אש"ל).
9. דמי שיקום בתקופת השיקום.
10. מענק לסיוע בפתרון בעיות דיור וניידות הנובעות מהנכות.

חוקים בעלי נגיעה והשקה עם מערכת הבריאות

החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע– תיקון מספר 26 לחוק העונשין

ערך מורחב – התעללות בילדים - Child abuse

• מטרת החוק: מניעת תקיפה, הזנחה או ניצול של קטין או חסר ישע, המוגדר כמי שמחמת גילו, מחלה, ליקוי שכלי או מסיבה אחרת אינו יכול להיות אחראי למחייתו, בריאותו או לשלומו.
• סעיפי החוק:

1. האחראי על הקטין או חסר הישע חייב לדאוג לו ולמנוע התעללות בו. מי שמפר חובות אלו צפוי למאסר של שלוש שנים.
2. התוקף קטין או חסר ישע, דינו מאסר של 7-9 שנים.
3. המתעלל בקטין או בחסר ישע בצורת התעללות גופנית, מינית או נפשית, דינו מאסר של 7-9 שנים.
4. כל אדם, החושד כי מתעללים בקטין או חסר ישע, חייב לדווח על כך באופן מיידי למשטרה או לפקיד סעד (עובד סוציאלי בלשכה לשירותים חברתיים, שמונה על ידי בית המשפט להפעלת חוק זה). מי שאינו מדווח, דינו מאסר של עד 3 חודשים.
5. באם עולה בידי איש מקצוע (כגון רופא, אחות, איש חינוך או עובד סוציאלי) חשד סביר להתעללות, והוא אינו מדווח על כך, דינו מאסר של עד 6 חודשים.
6. פקיד סעד שקיבל דיווח על פגיעה בקטין או בחסר ישע, יעביר את המידע למשטרה. המשטרה לא תפעל בטרם תתייעץ עם פקיד סעד לגבי הטיפול במקרה. דיווח שמגיע למשטרה מועבר לטיפול פקיד סעד.
7. במקרים בהם פקיד סעד סבור כי מוטב לא להעביר מידע למשטרה וקיימת אפשרות טיפולית, הוא יכול לפנות לוועדה מיוחדת שעשויה לאפשר לו לא לערב את המשטרה.
8. קיימת חובת דיווח על עובדי חדר מיון לגבי כל חבלה שנראית כי אינה טבעית.
9. לפי חוק הנוער, ישנו איסור מוחלט לפרסם שמו של קטין שהיה קורבן או היה תוקף.

החוק למניעת אלימות במשפחה

ערך מורחב – אלימות במשפחה - Domestic violence

• מטרת החוק: לאפשר עזרה מיידית ומהירה למי שנתקל באלימות בתוך המשפחה, על ידי מתן צו הגנה נגד בן המשפחה האלים.
• צו הגנה:

1. איסור להיכנס לדירה בה מתגורר בן המשפחה המותקף, גם אם יש לתוקף זכות חוקית על הדירה.
2. איסור על החשוד בפגיעה לפעול בכל דרך המונעת או מקשה שימוש בדירה.
3. איסור להטריד את בן המשפחה בכל דרך ובכל מקום.
4. איסור החזקת נשק.

• נסיבות למתן הצו:

1. אם בסמוך להגשת הבקשה הייתה אלימות כלפי בן המשפחה או שהתבצעה עבירת מין.
2. אם התנהגותו של האדם נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחה.

• בקשת הצו:

1. הבקשה לבית המשפט מוגשת על ידי בן משפחה וצו ההגנה יכול להינתן אפילו במעמד צד אחד.
2. הצו ניתן לזמן קצוב וניתן להאריכו מפעם לפעם עד שישה חודשים.
3. בית המשפט רשאי להורות על פקיד סעד להכין דו"ח על מכלול היחסים בתוך המשפחה והמלצות טיפוליות.
4. בקשה למתן הצו אפשרית על ידי בן או בת זוג, ידוע בציבור, הורה של בן זוג, צאצא של בן זוג, סב או סבתא, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה ואחיין או אחיינית.
5. בקשות לצווי הגנה יכולות להיות מוגשות גם על ידי פקיד סעד, במקרה שהאלימות מכוונת כלפי ילד ויש צורך להרחיק את התוקף.

• התייחסות לצוותי רפואה:

1. קיימת חובת תשאול כללי לגבי אלימות כלפי נשים סביב היריון ולידה.
2. כאשר מועלה חשד לאלימות במשפחה כלפי בגיר, מומלץ לברר את המצב בעזרת שאלות פתוחות כמו: "האם את/ה מרגיש/ה בטוח/ה בבית?", "האם מישהו פוגע בך?" וכדומה.
3. כאשר אובחן מקרה של אלימות, יש חובת ידוע לגבי המקומות אליהם ניתן לפנות לעזרה.
4. על איש הצוות הרפואי לבדוק האם קיים סיכון מיידי, ואם יש כזה, חובה עליו לדווח למשטרה (במסגרת החוק למניעת פשע). אם לא קיים סיכון מיידי, החובה היא של יידוע ורישום.
5. על איש הצוות הרפואי לברר האם ישנם קטינים העלולים להיפגע מן האלימות, ובמידה וכן, חלה עליו חובת דיווח למשטרה או לפקיד סעד.

החוק לטיפול בחולי נפש

החוק עוסק בהנחיות לטיפול רפואי כפוי של חולי נפש.

• עיקרי החוק:

1. לא יתקבל חולה לבית חולים אלא על-פי תעודה רפואית, שתוקפה 15 יום.
2. מנהל רפואי או רופא שקיבל סמכות מפורשת לכך מן המנהל הרפואי, יכול לקבל חולה לבית החולים גם ללא תעודה רפואית, באם בדק את החולה ומצא שאשפוזו בבית החולים אינו סובל דיחוי, או אם ביקש החולה להתאשפז מרצונו.
3. אם אדם מתנגד לאשפוז, ניתן לאשפזו רק באישור פסיכיאטר מחוזי.
4. פסיכיאטר מחוזי יכול להורות על אשפוז רק במקרה בו עקב מחלה נפשית החולה מסכן את עצמו או את הזולת. ההוראה צריכה להינתן בכתב.
5. אם ניתנה הוראה לאשפוז על ידי פסיכיאטר מחוזי והחולה מסרב לכך, רשאי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז בכפיה.
6. אם רופא סבור כי אשפוזו של חולה אינו סובל דיחוי והחולה אכן אושפז בעל כורחו באופן דחוף, יש צורך בקבלת הוראת אשפוז מפסיכיאטר מחוזי תוך חמישה ימים.
7. סמכויות הפסיכיאטר המחוזי בהוראת אשפוז הן: למנות מטפלים שיבצעו את ההוראה, להורות למשטרה לסייע בהובלה לבית החולים במידה וקיים צורך בכך, לקבוע את בית החולים בו יאושפז החולה, להסמיך את מבצעי ההוראה להיכנס לבית החולה בכוח ולקבוע את תנאי אשפוזו. סמכויות הפסיכיאטר המחוז בהוראת אשפוז תקפות עד 48 שעות.
8. אם אושפז בבית חולים חולה שאינו מסוגל לדאוג לנכסיו ואין לו אפוטרופוס טבעי על רכוש, על הפסיכיאטר המחוזי חלה חובה להודיע לאפוטרופוס הכללי, על מנת שהוא ידאג לנכסיו של החולה.
9. כל אדם זכאי להגיש ערר לוועדה פסיכיאטרית על אשפוזו של חולה בבית חולים שלא על-פי הוראת בית המשפט.

חוק ההגנה על חוסים (1996)

• מטרה: הגנה על אנשים המוגדרים כחוסים- קטין או מי שעקב נכות, ליקוי שכלי או זקנה אינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו היום-יומיים.
• הפעלת החוק: דורשת שיתקיימו שלושה תנאים:

1. האדם מוגדר כחוסה.
2. נשקפת לאדם סכנת חיים, אם לא יקבל טיפול הולם במצבו.
3. האדם מסרב לקבל טיפול, עקב חוסר צלילות ושיקול דעת לקוי.

• נסיבות השימוש בחוק:

1. כאשר צריך להוציא חוסה מהבית למוסד, בית חולים או בית אבות.
2. כאשר יש צורך לחייב חוסה בהתערבות רפואית, כדוגמת ניתוח.
3. בשני המקרים הפעלת החוק היא כאשר החוסה מסרב להתערבות בגלל שיקול דעת לקוי.

• מימוש החוק:

1. פקיד סעד, הסבור ששלומו הגופני או הנפשי של החוסה עלול להיפגע בהעדר טיפול, מבקש מבית המשפט לתת הוראת טיפול גם ללא הסכמת החוסה.
2. בית המשפט פועל לאחר עיון בתעודות רפואיות המסבירות את מצב החולה ושמיעת טענות החוסה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוס (1962)

• מטרה: הגנה על חוסים על-ידי מינוי אפוטרופוס. חוסה מוגדר כמי מי שאין לו כשרות משפטית לפעול באופן עצמאי, כי אינו מסוגל לדאוג לענייניו הכספיים או הבריאותיים עקב מחלת נפש או ליקוי שכלי.
• סוגי אפוטרופוסים:

1. אפוטרופוס לענייני הגוף: מתייחס להחלטות רפואיות הקשורות לחוסה.
2. אפוטרופוס לענייני רכוש: מתייחס להחלטות הקשורות לרכושו של החוסה.

• הפעלת החוק:

1. הבקשה למינוי אפוטרופוס באה בדרך כלל מבן משפחה של החוסה או מעובד סוציאלי.
2. בית המשפט מבקש חוות דעת של פקיד סעד, תעודה רפואית המעידה שאכן מדובר בחוסה, ואם יש אפשרות שומע גם את החוסה.
3. בית המשפט ממנה את האפוטרופוס שהומלץ על-ידי העובד הסוציאלי, והאפוטרופוס מחוייב בהגשת דו"ח כל שנה על מילוי תפקידו.
4. האפוטרופוס יכול לפנות לבית המשפט בבקשת הוראה כיצד לפעול באם החוסה מסרב לטיפול המומלץ.

חוק זכויות החולה (1996)

• מטרת החוק: קביעת זכויות האדם המבקש לקבל טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, והגנה על כבודו ופרטיותו.
• פרקי החוק:

1. הזכות לטיפול רפואי.
2. הסכמה מדעת לטיפול רפואי.
3. הרשומה הרפואית והמידע הרפואי.
4. הסודיות הרפואית.
5. ועדות –ועדת בדיקה, ועדת בקרה ואיכות, ועדת אתיקה.
6. אחריות לקיום זכויות המטופל במוסד רפואי.
7. הוראות לגבי כוחות הביטחון.
8. שונות.

להלן יובאו עיקרי הפרקים בחוק.

• הזכות לטיפול רפואי:

1. כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם להסדרים המקובלים במערכת הבריאות בישראל. במצב של חירום רפואי, אדם זכאי לקבל טיפול רפואי דחוף ללא כל התניה.
2. הזכות לטיפול נאות כוללת הן טיפול ברמה מקצועית ואיכות רפואית גבוהה, והן הבטחה של המשך טיפול על-ידי מוסדות רפואיים אחרים.
3. הטיפול הנאות כולל גם את הזכות ליחסי אנוש טובים, הזכות לדעת את הזהות והתפקיד של המטפל, הזכות לדעה נוספת, הזכות לשמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל והזכות לאי אפליה על בסיס גזע, דת, מין, גיל או ארץ מוצא.

• הסכמה מדעת לטיפול רפואי:

1. טיפול רפואי ניתן לאחר קבלת הסכמה מדעת מהחולה.
2. ההסכמה מדעת ניתנת לאחר שנמסר לחולה מידע על האבחנה, הסכות (Prognosis) של מצבו הרפואי, ותיאור המהות, המטרה, התועלת הצפויה, הסיכויים והסיכונים של הטיפול. כמו כן, יוסבר לחולה אודות תופעות לוואי של הטיפול כולל כאב, וסיכונים מול סיכויים של אי-טיפול וטיפולים חלופיים לאותה הבעיה.
3. כלל המידע צריך להיות מוצג לחולה בשפה ברורה ומובנת כאשר הוא מסוגל להבין את הנאמר לו.
4. ישנן נסיבות מיוחדות המאפשרות מתן טיפול ללא הסכמה מדעת: כאשר יש מצב חירום רפואי ומצבו הגופני או הנפשי של החולה אינו מאפשר הסכמה מדעת, או שלא ידוע למטפל שהמטופל או האפוטרופוס שלו מתנגדים לקבלת טיפול רפואי.
5. במקרים בהם המטופל מתנגד לטיפול ונשקפת סכנה חמורה לחייו או בריאותו, ניתן לחייבו לקבל טיפול באישור ועדת אתיקה (באם אין מדובר בחוסה, כי אז אפשר לחייבו על-ידי מינוי אפוטרופוס).

• הרשומה הרפואית והמידע הרפואי:

1. חובה לתעד כל מהלך של טיפול רפואי כולל הסבר.
2. המטופל זכאי לקבל מהמטפל את כל המידע הרפואי עליו.
3. במקרים מסוימים יכולה ועדת אתיקה לסרב למסור למטופל את תיקו הרפואי, אם הם סבורים שהמידע עלול לגרום לנזק נפשי או גופני למטופל.

• הסודיות הרפואית:

1. מטפל וכל עובד במוסד רפואי חייב לשמור בסוד כל מידע הנוגע למטופל אשר הגיע אליו.
2. ישנם מקרים בהם לא חלה חובת הסודיות הרפואית, לדוגמה כאשר יש הסכמה של המטופל למסירת מידע רפואי לגורם מוגדר (לא קיימת הסכמה למסירה גורפת).
3. יש הוראות בחוק המחייבות את הרופא למסור מידע:
   1. לצורך מניעת סכנה מהזולת, כמו במקרים של מחלות העלולות להשפיע בצורה מסוכנת על נהיגה או החזקת נשק, במקרים בהם קיים חשש לאלימות או פגיעה בקטינים וחסרי ישע ובמקרים של כוונה לביצוע פשע.
   2. בתחום הפסיכיאטריה – החוק לטיפול בחולי נפש.
   3. רופא תעסוקה ורופא משטרתי נדרשים למסור למעסיק מידע לגבי המטופלים שלהם, אך הם מחויבים לידע את המטופל על מסירת מידע.
   4. לשם בניית מערכת תקינה של בריאות הציבור כמו במקרים של הודעה על מחלות מדבקות, דיווח על לידת תינוקות עם מומים, דיווח על מחלת הסרטן, הודעה על אי התאוששות מהרדמה והודעה על פטירה. הדו"ח ניתן למשרד הבריאות.
   5. רופא מחויב על פי הוראת החוק למסור מידע לגורמים מסוימים על פי דרישה, כגון חוק שירות הביטחון, עדות בבית המשפט, עדות במשטרה, דיווח למס הכנסה ובמקרים מיוחדים.

• הועדות המוגדרות בחוק:

1. ועדת בדיקה: מוקמת על-ידי מנהל מוסד רפואי, ונועדה לבדוק את תלונות המטופלים נגד המטפל או המוסד הרפואי.
2. ועדת בקרה ואיכות: מוקמת על ידי המוסד הרפואי לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור האיכות של הטיפול הרפואי.
3. ועדת אתיקה: מנהל רפואי ממנה ועדת שעה (Ad hoc) בת חמישה אנשים. הוועדה תכלול אדם הכשיר להתמנות כשופט בית המשפט המחוזי אשר ישמש כיושב ראש הועדה, שני רופאים מומחים בתחומים שונים, פסיכולוג או עובד סוציאלי, נציג ציבור או איש דת.

• האחריות לקיום זכויות המטופל במוסד רפואי:

1. על המוסדות הרפואיים חלה חובה למנות עובד אשר יתפקד כאחראי לזכויות המטופלים.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי– ינואר 1995

עקרונות החוק:

• החוק קובע את חובת המדינה לספק לכל אזרחיה שירותים רפואיים הכלולים בסל הבריאות וחופש בחירה בין קופות החולים.
• סל הבריאות הממלכתי זהה לגבי כל הקופות והוא מתעדכן מעת לעת על פי המלצות אנשי מקצוע.
• טיפול שכלול בסל הבריאות יינתן על ידי הקופות ללא תנאי.
• שירותי הבריאות הכלולים בסל יינתנו לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, תוך פרק זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגוריו של המבוטח.
• מבוטח בקופה מסוימת זכאי לבחור רופא או נותן שירות אחר מבין אנשי המקצוע של הקופה.
• כל כספי דמי ביטוח בריאות הנגבים מהתושב ישמשו אך ורק לבריאות.
• כל תושב זכאי לעיין בתקנון של קופת החולים בה הוא מבוטח ולקבל עותק ממנו.
• מעסיק אינו זכאי להתנות עבודה בחברות בקופת חולים מסוימת.
• קופה חייבת להעניק לכל מבוטחיה את מלוא סל השירותים, הכולל את התחומים הבאים:

1. אבחון וטיפול רפואי במראה.
2. רפואה מונעת
3. אשפוז
4. ביקור בית של רופאים
5. תרופות
6. מכשירים ואביזרי עזר רפואיים
7. רפואת שיניים מונעת לילדים
8. עזרה ראשונה.
9. רפואה תעסוקתית.
10. טיפול רפואי נפשי וטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול
11. טיפולים במחלות קשות ויקרות.
12. השתלת איברים
13. ילוד וטיפול בפוריות, כולל הפריה חוץ גופית
14. טיפולים רפואיים נלווים, כגון פיזיותרפיה (Physiotherapy), ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק וטיפול נפשי
15. כל קופת חולים רשאית להציע למבוטחיה רכישת ביטוחים משלימים, הכוללים כיסוי כספי לטיפולים מסוימים שאינם כלולים בסל הבריאות

קישורים חיצוניים

• חוק החולה נוטה למות
• קצבאות והטבות לנפגעי תאונות באתר הביטוח הלאומי
• קצבאות והטבות > נכות באתר הביטוח הלאומי
• קצבאות והטבות > ניידות באתר הביטוח הלאומי
• קצבאות והטבות > סיעוד באתר הביטוח הלאומי
• קצבאות והטבות > שיקום מקצועי באתר הביטוח הלאומי
• חוקים ונהלים בנושא אלימות במשפחה באתר משרד הבריאות
• חוק טיפול בחולי נפש
• חוק הגנה על חוסים באתר משרד המשפטים
• חוזר מנהל רפואה
• חוק זכויות החולה באתר משרד הבריאות
• חקיקה בתחום חוק ביטוח בריאות ממלכתי באתר משרד הבריאות

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אווה שלנק, מומחית ברפואת משפחה