כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק חיסונים - היסטוריה וסוגים - Immunization - history and types
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| ההיסטוריה של החיסונים – המגפות הגדולות | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| ||
מודעה בריטית הקוראת להתחסן מפני דיפתריה
| ||
| יוצר הערך | ד"ר מיכאל דובלין | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – חיסונים בגיל ילדות
הקדמה
אחד האסונות הגדולים ביותר שפגעו בעולם אי-פעם, לא היה מלחמה. גם לא מבול, רעידת אדמה או רעב אלא מגפת הדבר המכונה מגפת המוות-השחור, מגפה שאין דומה לה בכל ההיסטוריה. שיעור התמותה של הנדבקים במחלה התקרב למאה אחוזים(!), ואנשים שנדבקו בה מתו תוך יומיים שלושה. השם שניתן למחלה בימי הביניים מעיד על אופייה האיום: המוות השחור. היו גם מגפות רבות אחרות של דבר וגם של מחלות אחרות, לרבות אבעבועות שחורות, שהיו קטלניות והרסניות, אך כולן היו מצומצמות יותר בתפוצתן, מקומיות יותר, ופחות נוראות מאותה פלישה ראשונה של המוות השחור לאירופה של סוף ימי-הביניים.
סיפורו של "המוות השחור"
במאה ה 14- היו לאירופים נתיבות מסודרים למדי, ששמרו על קשר עם המזרח (אסיה). אלה נוצלו היטב למסחר ענף. לאיטלקים היה מרכז מסחרי בעיר קאפא שבאוקראינה של היום, על חופי הים-השחור. הסוחרים האיטלקים היו משייטים לקאפא וסוחרים משם עם אסיה. בשנת 1346 הותקפה קאפא בידי טטרים - פולשים מונגולים ממרכז אסיה, שניסו לפרוץ את חומותיה. הסוחרים האיטלקים שבעיר, יחד עם תושביה, צפו את נפילתה הקרובה של עירם בידי הטטרים, שהיו רבים וחזקים מהם. למרבה הפלא, הרפו הטטרים מן המצור על העיר, ואנשי קאפא נשמו לרווחה. אך התושבים, שניצלו מזעם הטטרים, לא זכו לשמוח בהצלתם, כי הטטרים מוכי-החולי חלקו עמם את צרתם, והשליכו את גויות מתיהם מעבר לחומות אל תוך העיר. התושבים בעלי התושייה השליכו מיד את הפגרים בחזרה אל מחוץ לעיר, אל תוך הים, אך תושייתם לא עמדה להם להצילם, והמגפה הכתה בהם.
היה זה, כנראה, המקרה הראשון של אירופים שנפגעו במחלת הדבר, בדרכו מערבה. דרכי מסחר חדשות נסללו מאסיה המזרחית לאירופה המערבית, ועליהן דהר גם הדבר. כל אירופה הייתה בתחום פגיעתו. ספינות סוחר איטלקיות נשאו את הדבר לקונסטנטינופול (איסטנבול של היום), ומשם לנמלי הים התיכון. וכך תואר במסמך מאותם הימים: "כמו היו מלווים ברוחות-רשע, הביאו המלחים את המוות, לכל מקום שאליו הגיעו, ולכל אדם שבו פגשו". על אף שאופן העברת המחלה לא היה ברור, הבינו האנשים, שקיים תהליך של הידבקות. במרסיי, עיר הנמל הצרפתית, למשל, מנעו מספינות איטלקיות להתקרב אל החוף במשך תקופת ההסגר.
קרנטינה (הסגר)
המילה קרנטינה (הסגר) מקורה במילה ארבעים באיטלקית. אלה ארבעים הימים שהחזיקו בהם את הספינה מחוץ לנמל, כדי לוודא שאינה נגועה במגפה. המלחים שעל הספינות היו במצב בריאותי ירוד ביותר, ורובם מתו תוך תקופת ההסגר. וכך, ספינות עמוסות סחורות שייטו מול נמל מרסי ללא צוותים, נושאות את מתיהן בלבד. בכל זאת התפשטה המגפה במהירות רבה, ראשית למרסיי וממנה במעלה עמק הרון. ממדי התמותה הייתה עצומים ובערים הנגועות מתו כמחצית מהאוכלוסין. אנשים מוכי אימה ופחד נסו מערי הנמל אל פנים-הארץ. הנמלטים מפני המוות הם אלה שהפיצו את המחלה, ונשאו אותה אל פנים הארץ. מפת התפשטותה של מחלת הדבר דומה למפת דרכי המסחר הראשיות באותם הימים, הן ביבשה והן בים. המסלול מוביל מסין לאירופה, דרומה - לאפריקה, צפונה - לרוסיה, ומפיציה הם האנשים שנעו ממקום למקום, וגם יתושים וחולדות.
העברת מחלת הדבר מנשא לנשא
הדבר הבובוני (שסימניו דלקת-המפשעה או פצעים מוגלתיים), מועבר על ידי פרעושים נגועים, החיים על חולדות שחורות. הפרעושים עוקצים בני אדם רק, כשאין חולדות. בהתרבותם בדם האדם הנגוע, נגיפי הדבר מסוגלים לעבור מוטציה מוזרה, שבעקבותיה הם תוקפים את הריאות, ומחלה זאת - דבר-הריאה - מועברת בנשימה מאדם לאדם. דבר הריאה יכול להתפשט ללא תיווכם של פרעושים או חולדות.
הדבר הבובוני והריאתי התפשטו באירופה בו-זמנית, וכתוצאה מכך המחלה נפוצה במהירות רבה מאוד ובתמותה גבוהה ביותר.
מניחים שכשליש מאוכלוסיית העולם באותו זמן נכחדה במגפת הדבר. המחלה התפשטה באירופה במשך שנת 1348, ובקיץ של אותה שנה הגיעה לראשונה לאנגליה.
מגפת הדבר באנגליה
חדירת המגפה לאנגליה הייתה, כנראה, בספינה שהגיעה מנמל קלה שבצרפת ועגנה באחד מנמלי החוף הדרומי בחודש אוגוסט. המגפה התפשטה במהירות מנמל לנמל וביבשה. ערים אחדות ניסו לסגור עצמן מפני המגפה, אך ללא הועיל. כך למשל ניסו תושבי גלוסטר לנתק מגע מבריסטול הסמוכה, כשנפוצה השמועה שזו נפגעה בדבר, אך המחלה הגיעה גם אליהם.
המגפה התפשטה במהירות באזורים צפופי-אוכלוסין, כמו אזוריה המזרחיים והדרומיים של אנגליה, שהישובים בהם קרובים זה לזה והדרכים בהן משופרות. לעומת זאת, היא נעה באטיות יחסית בצפון ובמערב, וייתכן אף שהיו כפרים קטנים, מבודדים, שלא נפגעו כלל.
- בלונדון
בחורף 1349 הגיע הדבר ללונדון. הסופר דניאל דפו, שחיבר בין היתר את רובינזון קרוזו, השתמש ברשומות מאותם הימים ותיאר את התפשטות המחלה בעיר ואת הפלצות, שאחזה בתושביה מפני המוות השחור.
- בסקוטלנד
הסקוטים, בשומעם על הרעה שפגעה באנגליה ובראותם את חולשתה, החליטו לנצל את ההזדמנות ולפלוש לאנגליה הצפונית. בחורף 1349 התקדם הצבא הסקוטי ההרפתקן לגבולה של אנגליה. כבר בדרכם פגע בהם הדבר והפלישה בוטלה. החיילים החולים נטשו את גדודיהם ופנו איש-איש לביתו, כשהם מפיצים את מגפת הדבר ברחבי סקוטלנד...
סקנדינביה וגרינלנד
מאנגליה הגיע הדבר לסקנדינביה, משם בספינה לגרינלנד, שם חיסלה המגפה את כל מושבות הוויקינגים הוותיקות. יש אומרים שלוויקינגים האלה היו קשרים עם האי ניו-פאונדלנד, ואולי גם עם קנדה היבשתית, קשרים שאבדו לעד כשהוויקינגים נושאי הקשר גוועו במגפה.
ייתכן שלולא המגפה, היו קשרים אלה מתפתחים ופני ההיסטוריה באמריקה הצפונית היו שונות לחלוטין.