כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק חלבון עם פעילות מעכבת מלנומה - Melanoma inhibitory activity protein
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| חלבון עם פעילות מעכבת מלנומה | |
|---|---|
| Melanoma inhibitory activity protein | |
| שמות אחרים | MIA וכן CD-RAP או cartilage-derived retinoic acid-sensitive protein |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | חלבון בעל ערך אבחוני ופרוגנוסטי בהערכה של מלנומה ממאירה |
 | |
| טווח ערכים תקין | 6.0-8.0 ננוגרם/מ"ל |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מלנומה ממאירה מייצגת מהלך מורכב בו מלנוציטים בעור עוברים התמרה, מוסבים לתאי nevus שבשלב האנכי שלהם, עלולים להעמיק במעבה הדרמיס כשלב מקדים לתאי מלנומה ממאירים המתפשטים ברחבי הגוף. נתונים סטטיסטיים מצביעים על כך שבערך 30% מהמאובחנים עם מלנומה ייפתחו גרורות (Essner וחב' ב-Arch Surg משנת 2004), לכן החשיבות הרבה באבחון תהליך זה בראשיתו. חיוני למצוא סמנים או מדדים שיוכלו לזהות את התהליך בשלבי I/II שלו, בהם ניתן עדיין לעצור את התפשטות המחלה בגוף. סמנים רבים נבחנו במרוצת השנים בהיבטים האבחוניים והפרוגנוסטטים, ובדיעבד רק שניים מתוכם מקובלים ונמצאים בשימוש: רמת האנזים LDH כמו גם רמת החלבון S100B בנסיוב (על פי Balch וחב' ב-J Clin Oncol משנת 2009, ו-Mocellin וחב' ב-Int J Cancer משנת 2008).
הגילוי של MIA ומנגנון פעולתו
החל באמצע שנות ה-90 החל סמן חדש לעורר עניין בתחום האמור, מאז החלה קבוצתה של Annja-Katrin Bosserhoff מאוניברסיטת רגנסבורג בגרמניה, בסדרת פרסומים על Melanoma inhibitory activity protein, להלן MIA, חלבון המיוצר על ידי מלנוציטים ממאירים, מופרש ונקשר ל-matrix העוטף אותם, ומשם הם עושים דרכם לדם. במידה מסוימת הכינוי של חלבון זה הוא לכאורה misnomer, שהרי פעילותו המעכבת תאי מלנומה באה לביטוי בתרבית תאים מלנוציטים in vitro שכושר ההתרבות שלהם מעוכב כיוון ש-MIA מנע ספיחתם למשטח התרבית באופן המונע שגשוגם. אך in vivo, ל-MIA יש פעילות הפוכה לחלוטין: היצירה המסיבית של MIA על ידי תאי מלנומה ממאירים, מאפשרת לתאים אלה להתנתק מהמשתית החוץ תאית (ECM), מה שמגביר את ניידותם, ואת היכולת שלהם לייצר תהליך גרורתי.
החלבון בעל פעילות מעכבת מלנומה (להלן MIA) הוא חלבון מסיס קטן בעל משקל מולקולארי של 11,000 דלטון, המבוטא באופן נורמאלי על ידי תאים כונדרוציטים ברקמת סחוס אך הוא גם מיוצר על ידי תאי מלנומה ממאירים (Bogdahn וחב' ב-Cancer Res משנת 1989). הוא מקובל כחלבון בעל השפעה אוטוקרינית מעכבת גידול תאי סרטן שבודד מנוזל תרבית של שורת תאי HTZ-19 ממקור מלנומה באדם. אכן נמצא בניסויים in vitro ש-MIA מסוגל לעכב קליטה של thymidine על ידי שורות תאי מלנומה אחדים, כלומר הוא מפחית את המיטוזה של תאים אלה. מעניין ש-MIA מיוצר ומופרש על ידי תאי מלנומה ממאירים, וכן על ידי מלנציטים ממאירים (Cao וחב' ב-Anticancer Res משנת 2007) אך לא על ידי תאים מלנוציטים שפירים (Blesch ו-Bosserhoff ב-Cancer Res משנת 1994 ו-Golob וחב' ב-J Invest Dermatol משנת 2000). באותה שנה Blesch וחב' דיווחו ב-Cancer Res על שיבוט של MIA ועל הריצוף של חלבון זה. צורת הקודמן (precursor) של MIA מכילה 131 חומצות אמינו, ולאחר ביקוע פרוטאוליטי של פפטיד-קצה בן 24 חומצות אמינו, מתקבל MIA פעיל המורכב מ-107 חומצות אמינו.
המבנה של MIA
הגן המקודד ל-MIA גודלו כ-2kb הוא מורכב מ-4 exons, וממוקם על כרומוזום 19 בעמדה 19q13.32-13.33. הגן ל-MIA בעכבר ממוקם על כרומוזום 7. עשרים וארבע חומצות האמינו הראשונות במולקולת הקודמן של 131 חומצות אמינו של MIA, משמשות כ-signal sequence המכוון את הפרשת MIA אל מחוץ לתאים. מחקרים מבניים מצביעים על כך ש-MIA הוא חלבון גלובולארי קטן, המיוצב על ידי 2 קשרים די-סולפידיים תוך-מולקולאריים, מחקרים in vitro ו-in vivo תוך שימוש ב-MIA רקומביננטי, העלו ש-MIA מעכב ספציפית את קישורם של תאי מלנומה לפיברונקטין ול-laminin. מחקרים נוספים, הצביעו על התקשרות ישירה בין MIA לבין חלבוני ה-matrix, מה שמסביר את היכולת של MIA לדכא שגשוג תאי מלנומה בתרבית, ובה בעת מאפשר לתאים אלה התנהגות אגרסיבית ויכולת חדירה לרקמות הסמוכות על ידי יכולתם להתנתק מתאחיזה בחלבוני ה-matrix, מה שמקל על התהליך הגרורתי הממאיר.
המבנה התלת-ממדי של MIA פוענח בעזרת ספקטרוסקופיית NMR על ידי Stoll וחב' ב-EMBO J משנת 2001, ועל ידי Lougheed וחב' ב-J Biomol NMR משנת 2002, וכן על ידי קריסטלוגרפיית קרני-X על ידי Lougheed וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 2001. מחקרים אלה מרמזים לכך ש-MIA מייצג קבוצה חדשה של חלבונים מופרשים, משפחת MIA, המורכבת מ-MIA ,וכן מההומולוגים שלו OTOR, וכן MIA-2 ו-TANGO או MIA-3. על פי Stoll ו-Bosserhoff ב-Curr Protein Pept Sci משנת 2008, משפחת חלבוני MIA, היא משפחת החלבונים המופרשים הראשונה, ונכון להיום גם היחידה המקבלת בתמיסה מבנה דמוי Src homology 3 או SH3, מבנה המכיל שני גדילים ניצבים זה לזה ואנטי-מקבילים.
מקטעי SH3 בחלבונים, ניתן למצוא בחלבונים תוך-תאיים מאותתים רבים (signaling proteins) המתווכים באינטראקציות בין חלבונים על ידי קישור לרצפי פפטידים עתירים בחומצת האמינו-פרולין. אך בניגוד לחלבונים האחרונים עם מקטע סלילני מסוג SH3 הפועלים בתוך התא, MIA המופרש מהתאים, מכיל בנוסף ל-SH3 גם מבנה β-sheet אנטי-מקביל ו-2 קשרים דיסולפידים. שני הקשרים הדי-סולפידים חיוניים לקיפול הנכון של MIA ולתפקודו. לכן נראה ש-MIA הוא החלבון החוץ-תאי המופרש הראשון עם מבנה SH3.
מחקרים in vivo על פעילות MIA
ברקמות נורמאליות, MIA מבוטא בעיקר על ידי כונדרוציטים. ביטוי זה מתחיל עם שלב הכונדרוגנזה, ונמשך לאורך התהליך עד להתפתחות כונדרוציטים בשלים, מה שמצביע על כל ש-MIA משמעותי לפנוטיפ הסחוסי (על פי Bosserhoff וחב' ב-Dev Dyn משנת 1997. כיוון שהביטוי של MIA מעוכב in vitro במקביל לדיכוי של צמיחת תאי סחוס על ידי הוספה של חומצה רטינואית in vitro, נקבע שמו של MIA גם כ-cartilage-derived retinoic acid-sensitive protein או CD-RAP.
MIA פעיל ביולוגית רק בצורת ה-homodimer שלו, ואם משתמשים בפפטידים הנגזרים ממולקולת MIA השלימה, כמו לדוגמה על ידי הזרקתם לעכברים בהם הושרתה מלנומה, גורמים להפחתת יכולת ההתפשטות של התאים הממאירים ויצירת הגרורות (על פי Schmidt וחב' ב-PLos ONE משנת 2012). יתרה מכך, במודל עכברים של גרורות לכבד תוך שימוש בתאי מלנומה מסוג B16, נמצא שניתן היה להפחית משמעותית את חדירת תאי המלנומה לכבד, על ידי עירוי ורידי של של הפפטיד AR71, הידוע כמעכב את הדימריזציה של MIA. כושרו של MIA לעכב תאי מלנומה אינו ייחודי, והוא מסוגל גם לדכא גידולים נוירואנדוקריניים אחרים כגון glioma.
מחקרים אחדים מצאו ש-MIA תורם משמעותית להתפשטות של תאי מלנומה, ולכושר החדירות של תאים סרטניים אלה ליצירת גרורות מרוחקות (Bosserhoff וחב' ב-Lab Invest משנת 2003 ו-Stahlecker וחב' ב-Anti-Cancer Res משנת 2000). נמצא כמו כן שכושר ההתפשטות של תאי מלנומה בחיות סינגנאיות היה קשור ישירות לרמת הביטוי של MIA (על פי Bosserhoff וחב' ב-Melanoma Res משנת 2001, ו-Guba וחב' ב-Br J Cancer משנת 2000). במחקר האחרון של Guba וחב' נבדקה התזה של ביטוי יתר של MIA בתאי מלנומה ממאירים. כדי לספק עדות ישירה לסברה ש-MIA משחק תפקיד במנגנון הגרורתי של מלנומה ממאירה, חוקרים אלה החדירו על ידי transfection לשורת תאי מלנומה ממקור אוגר (A-mel 3) רצפים של cDNA של MIA משני סוגים: sense ו-antisense, על מנת להגביר או לשבש את יצירת MIA על ידי תאי המלנומה מודבקים. התאים המטופלים הוזרקו לאוגרים ונבחן כושרם ליצירת גרורות.
תאי A-mel 3 בהם הוגבר הביטוי של MIA נמצאו בעלי פוטנציאל גרורתי מוגבר, בהשוואה לתאי A-mel 3 לא מטופלים או לתאים אלה מטופלים עם cDNA שהוא antisense. בנוסף, ביטוי יתר של MIA בתאים שעברו טרנספקציה, הראה לא רק דרגת חדירות גבוהה יותר אלא גם כושר בולט יותר של מעבר מהרקמות לדם (extravasation), זאת לעומת תאי מלנומה מודבקים עם החומר הגנטי המוגדר כ-antisense. ניסוי זה מדגיש את התרומה של MIA לפנוטיפ הממאיר.
לאחר הבשלת MIA למבנה של 107 חומצות אמינו, MIA מועבר בתוך תאי המלנומה לחלק האחורי של התא (Schmidt וחב' ב-Int J Cancer משנת 2009). לאחר הפרשת MIA בתהליך של exocytosis, המולקולה נקשרת לגורמי הספיחה התאית integrin α4β1 ו-integrin α5β1. ל-MIA יש גם זיקה ניכרת לאתרי הקישור על integrin של חלבונים הנמצאים במשתית החוץ-תאית (extracellular matrix או ECM) כגון פיברונקטין, laminin ו-tenascin (על פי Bauer וחב' ב-J Biol Chem משנת 2006). על ידי כך, נחלש הקישור של תאי מלנומה ל-ECM בקוטב הבזאלי שלהם, מה שמאפשר להם יתר ניידות ופלישה לרקמות הסמוכות, ומקל על ההתפשטות הגרורתית של תאים אלה.
להלן: הדגמה סכמאטית של מנגנון הפעולה של MIA. המולקולה ההומו-דימרית של MIA מופרשת מהחלק האחורי של תא מלנומה, ונקשרת לאינטגרינים על פני התא כמו גם ל-ECM. בכל מתאפשרת התנתקות התא מתאחיזה ב-ECM ומקלה על נדידתו לרקמות מרוחקות יותר. כמו כן MIA מסייע לדיכוי התגובה החיסונית כנגד תאי המלנומה. שתי פעילויות אלו של MIA יכולות להתבטל על ידי מעכבי דימריזציה של MIAS:
ל-MIA יש גם היכולת לעודד את תהליכי דיכוי מערכת החיסון המושרים על ידי מלנומה, על ידי קישור MIA ל-integrin α4β1 המופיע על פני ליקוציטים. יתרה מכך, הודגם ש-MIA מפחית את השגשוג ואת היכולת להיקשר למרכיבי ECM, של תאי דם מונונוקלארים שעברו גירוי על ידי IL-2. כמו כן הודגם ש-MIA מעכב את הציטו-טוקסיות של killer cells, המשופעלים על ידי לימפוקינים שונים, ובכך פוחתת יכולת מערכת החיסון להשמיד את תאי המלנומה הסרטניים (על פי Jachimczak וחב' ב-Int J Cancer משנת 2005).
השימוש במדידת רמת MIA בנסיוב להערכת אמינותו כסמן אמין למלנומה ממאירה
בשנת 2000 פרסמו Stahlecker וחב' ב-Anticancer Res את ממצאיהם ממדידת רמות MIA ב-830 דגימות נסיוב לקוחות מ-326 מטופלים מאובחנים עם מלנומה. סף הנורמה העליון של MIA ששימש במחקר זה היה 9.8 ננוגרם/מ"ל. ממצאי מחקר זה היו כדלקמן:
רק ב-17 מתוך 302 חולי מלנומה בשלב I/II של המחלה (המהווים 5.6%) נמצאו ערכי MIA מוגברים, כאשר ב-3 מתוך 5 מטופלים בשלב III של המחלה (המהווים 60%), וב-17 מתוך 19 מטופלים בשלב IV של המחלה (המהווים 89.5%) נמצאו ערכי MIA מוגברים. נמצא כמו כן, שמטופלים בשלבים III/IV של המחלה עם ערכי MIA נמוכים מערך סף הנורמה העליון של 9.8 ננוגרם/מ"ל, היו כאלה שעברו כבר התערבות כירורגית, הקרנות או כימותרפיה. אף לא אחד מהמטופלים האחרונים פיתח בהמשך מחלה גרורתית במשך תקופת המעקב, בדומה למטופלים בשלבים I/II של המחלה בהם ערכי MIA לא היו מוגברים. באותם משתתפי המחקר בהם נמצאה עלייה בולטת ברמת MIA, התגלו גרורות עם מציאת הרמה העולה של MIA או בסמוך למועד זה. מסקנת בעלי המחקר הייתה ש-MIA הוא סמן ראוי לגילוי גרורות ולנטר את מהלך הטיפול במלנומה.
מחקרים נוספים של Bosserhoff וחב' ב-Cancer Res משנת 1997 ושל Meral וחב' ב-Melanoma Res משנת 2001, הדגימו שרמת MIA נמצאת במתאם חיובי עם גודל השאת, ובמחקר אחר של Garbe וחב' ב-Cancer משנת 2003, נמצא שהרגישות של מדידת רמת MIA בשלבים I/II של המחלה לגילוי תחילת תהליך גרורתי היא של 97%, אך עם ספציפיות של 22% בלבד, מה שמעמיד סמן זה בעמדת נחיתות בהשוואה לסמן S100B (על פי Auge וחב' ב-Anticancer Res משנת 2005, ו-Missotten וחב' ב-Tumour Biol משנת 2007).
Sandru וחב' בחנו את הערך הפרוגנוסטי של מדידת MIA בנסיוב במטופלים בשלב מוקדם של מלנומה בו תאי העור הממאירים עדיין מוגדרים כ-localized. לצורך מחקר זה, בין השנים 2008-2013 נבחרו 155 מטופלים כאשר 84 מתוכם סווגו ככאלה ב-stages I/II על פי TMM 2009. רמות MIA נמדדו בנסיוב של כל המטופלים וכן בדגימות נסיוב של 50 תורמי-דם בריאים. במחקר זה נבחר ערך-סף של 9.4 ננוגרם/מ"ל, תוך שימוש בחישוב השטח שמתחת לעקומה (AUC) בעקומת ROC. כל משתתפי ניסוי זה נמדדו לרמת MIA אחת ל-6 חודשים, לאורך תקופת מעקב של למעלה מ-4 שנים. ממצאי המחקר הראו ש-66% מאלה עם רמת MIA מעל 9.4 ננוגרם/מ"ל, עברו relapse במהלך המעקב, בעוד שהמחלה חזרה רק ב-5% מאלה עם רמת MIA הנמוכה מ-9.4 ננוגרם/מ"ל. הסיכון לתמותה ממחלה זו היה גדול פי-12 בקבוצה של אלה עם ערכי MIA גבוהים מערך הסף האמור, בהשוואה לאלה עם ערך-סף נמוך מ-9.4 ננוגרם/מ"ל, זאת בדרגת מובהקות גבוהה (p<0.00012).
|
|
| שתי עקומות Kaplan-Meier המשקפות את משך ההישרדות ללא מחלה (disease-free survival, ואת משך ההישרדות הכללית (overall survival), של חולי מלנומה בשלבי מחלה I/II בתלות ברמת MIA בנסיוב. (לקוח מ-Sandru וחב' ב-J Skin Cancer משנת 2014). | |
| Median DFS (95% CI) | Mean DFS (95% CI) | 4-year DFS | 3-year DFS | 2-year DFS | 1-year DFS | Number of relapses | Number of patients | MIA ng/mL |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2.2 years [ 0.9–3.5 ] | 2.4 years [ 1.7–2.9 ] | 30.3% | 35.4% | 58.3% | 79.2% | 16 | 24 | ≥9.4 |
| — | 4.4 years [ 4.1–4.6 ] | 94.5% | 94.5% | 94.5% | 98.3% | 3 | 60 | <9.4 |
| Median OS (95% CI) | Mean OS (95% CI) | 4-year OS | 3-year OS | 2-year OS | 1-year OS | Number of deaths | Number of patients | MIA ng/mL |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2.9 years [ 1.7–4.0 ] | 2.9 years [ 2.3–3.6 ] | 38.9% | 43.8% | 62.5% | 87.5% | 14 | 24 | ≥9.4 |
| — | 4.4 years [ 4.1–4.6 ] | 93.3% | 93.3% | 96.2% | 98.3% | 3 | 60 | <9.4 |
מחקר נוסף של Hofmann וחב' שהתפרסם בשנת 2009 ב-Melanoma Res, בחן את הערך האבחוני של רמת MIA בנסיוב של מטופלים בשלבים I/II של מלנומה עורית. מחקר מקיף זה, כלל 1,079 מטופלים עם מלנומה בדרגות I ו-II, מהם נלקחו בפרקי זמן מתוכננים 5,334 דגימות דם. לאחר מדידת רמת MIA בשיטת ELISA, חושבו הרגישות והספציפיות של הממצאים. רמת MIA הממוצעת באנשים בריאים נמצאה כ-6.54 ננוגרם/מ"ל, עם ערך של 11.83 ננוגרם/מ"ל של האחוזון ה-97.5th. לפיכך, האנליזה הסטטיסטית נעשתה על בסיס של שלוש ערכי סף-עליון: 8.8 ננוגרם/מ"ל כמומלץ על ידי יצרן ערכת ELISA, וכן 2 ערכי סף של 12.0 ו-15.0 ננוגרם/מ"ל.
ממצאי מחקר זה היו כדלקמן: חישוב של השטח מתחת לעקומת ROC העלה ששאתות ממאירות וגרורתיות הופיעו בדיעבד ב-137 מטופלים (ב-11 מטופלים מתוך 225 ב-stage Ia (המהווים 4.8%), ב-24 מטופלים מתוך 354 ב-stage IB (המהווים 6.7%), ב-65 מטופלים מתוך 387 ב-stage IIa (המהווים 16.7%), וב-37 מטופלים מתוך 113 ב-stage IIb (המהווים 32.7%). בעשרים ושלושה מתוך 35 המטופלים ב-stage I בהם הופיע תהליך גרורתי נמצאה רמת MIA מוגברת מעל 12 ננוגרם/מ"ל (מה שמהווה 67.6%), ואילו ב-67 מתוך 102 המטופלים ב-stage II בהם הופיעו גרורות, גם כן נמצאו ערכי MIA מוגברים (מה שמהווה 65.6%). ספציפיות האבחון עם MIA נקבעה כ-76.9% לגבי מטופלים ב-stage I, ו-66.7% לגבי מטופלים ב-stage II.
ערך השטח מתחת עקומות ROC לגבי ערך סף של 12 ננוגרם/מ"ל של MIA, לגבי מטופלים בשלבים I ו-II של המחלה, נקבעו כ-0.796 או 0.730, בהתאמה. באשר לפרקי הזמן ללא relapse לגבי כל המטופלים עם ערכי MIA הנמוכים מ-12 ננוגארם/מ"ל, נמצא שבמשך תקופת המעקב של 10 שנים היה יתרון משמעותי (p<0.0001) בהשוואה למטופלים בהם רמות MIA נמצאו מוגברות מעל הסף של 12 ננוגרם/מ"ל.
(לקוח מ-Hofmann וחב' ב-Melanoma Research משנת 2009).
מחקר של Bosserhoff וחב' ב-Cancer Research משנת 1997, מצא תוך שימוש בסף נורמה עליון של 6.5 ננוגרם/מ"ל, ש-MIA מוגבר ב-13% מאלה ב-stage I, ומוגבר ב-23% מהמטופלים ב-stage II של המחלה. לעומת זאת, רמת MIA הייתה מוגברת ב-100% מאלה ב-stage III ו-stage IV של המחלה. יש לציין שבנבדקים בריאים רמת MIA נמצאה מוגברת ב-2.7% מהנבדקים, אך ההבדלים ברמה הממוצעת של MIA היו משכנעים יותר: באנשים בריאים הרמה הממוצעת של MIA הייתה 3.6 ננוגרם/מ"ל, באלה ב-stage I הרמה הממוצעת נמצאה כ-4.4 ננוגרם/מ"ל, ב-stage II נקבעה רמה ממוצעת של 5.0 ננוגרם/מ"ל, ב-stage III נמצא ערך ממוצע של MIA של 10.4 ננוגרם/מ"ל, ובאלה עם stage IV נקבעה רמת MIA ממוצעת של 24.8 ננוגרם/מ"ל. לשם השוואה יצוין שמדידת הסמן S100B העלתה שרמתו הייתה אמנם תקינה בכל הדגימות משלבים I ו-II של המחלה, אך בניגוד ל-MIA שרמתו הייתה מוגברת ב-100% של הדגימות משלבים III ו-IV של המחלה, הרי ש-S100B נמצא מוגבר רק ב-60% מהדגימות בשני שלבי המחלה המוגברים.
במחקר זה נמצא ש-MIA מראה רגישות גבוהה יותר מבחינה פרוגנוסטית בהשוואה ל-S-100B. כמו כן, התגובה לטיפול ב-stage IV של המחלה תאמה את השינויים ברמת MIA בנסיוב. במדידות חוזרות של רמת MIA בדגימות נסיוב של 350 מטופלים שהיו במעקב כבר בשלבי I/II של המחלה, אותרו 32 מטופלים עם רמות מוגברות של MIA. מתוך קבוצה זו נמצא בזמן המעקב ש-15 מתוכם פיתחו גרורות. לעומת זאת, אף לא אחד מהמטופלים עם רמות MIA נורמאליות פיתחו גרורות במשך המעקב של 6-12 חודשים.
בה בשעה שהסמן המוכר על ידי הוועדה המשותפת לסרטן (AJCC) להתקדמות תהליך המלנומה הוא האנזים LDH, מחקר של Diaz-Lagares וחב' ב-Tumor Biol משנת 2011, מצא ש-S100B ו-MIA הם בעלי ערך פרוגנוסטי גבוה יותר מזה של LDH. ערך ה-AUC-ROC של S100B נקבע כ-0.76 ושל MIA נקבע כ-0.755, ולהשוואה ערך זה לגבי LDH נקבע כ-0.609. בעלי המחקר מסיקים ששילוב של 2 הסמנים S100B ו-MIA, נותנים אינדיקציה פרוגנוסטית טובה בהרבה.
מחקר נוסף של Hofmann וחב' - J Dermatol משנת 2011, מצא קשר בין גרורות של תאי מלנומה ממאירים לקשרי לימפה לבין רמת MIA מוגברת בנסיוב. ממצאי מחקר זה מאשרים תוצאות מחקר קודם של Vucetic וחב' שהופיע ב-Melanoma Res משנת 2008, לפיהן AUC-ROC של 0.912 מעיד על כך ש-MIA הוא בעל ערך פרוגנסטי ניכר להערכת הסטאטוס של קרי הלימפה, בהיבט של נגיעות בתאי סרטן.
מחקר של Essler וחב' ב-PLos ONE משנת 2011, הראה שכאשר משווים את הערך הפרוגנוסטי של 18FDG PET/CT עם S100B או עם MIA, רמת MIA בנסיוב היא בעלת דרגת דיוק דומה לזו של המבדק ההדמייתי, אך בעלת רגישות נמוכה יותר. יחד עם זאת, נמצא גם שמטופלים עם מלנומה ממאירה, בהם תוצאת 18FDG-PET/CT מתקבלת חיובית, אך אשר בהם רמת S100B ורמת MIA תקינות, הם בעלי פרוגנוזה טובה יותר להישרדות, בהשוואה לאלה בהם כל שלושת המבדקים מתקבלים חיוביים.
משמעות מדידת MIA בתרחיש של מלנומה של העינביה (uveal melanoma)
בשנת 2002 התפרסם ב-Melanoma Res מחקרם של Schaller וחב' על המשמעות של מדידת MIA כסמן חדש למלנומה ראשונית וגרורתית של העינביה (uveal melanoma). בגישה המעבדתית התבצעה צביעה אימונו-היסטוכימית עם נוגדן כנגד MIA של רקמות מושקעות בפרפין לקוחות מ-6 דגימות של amelanotic uveal melanoma, ומ-8 דגימות של נגעים גרורתיים של uveal melnoma. בגישה הקלינית, נבחנו דגימות נסיוב מ-139 מטופלים עם מלנומה של העינביה, כאשר ל-8 מתוך מטופלים אלה היו בעלי מחלה גרורתית גלויה. ששים ואחד מטופלים שהיו ללא מחלה גרורתית בבסיס המחקר היו במעקב לאורך תקופה ממוצעת של 240 יום, ורמות MIA נמדדו בהם באופן מחזורי בשיטת ELISA.
בצביעות האימונו-היסטוכימיות נמצא ש-5 מתוך 6 מקרים של מלנומה ראשונית של העינביה, ו-7 מתוך 8 מקרים של מחלה גרורתית של העינביה, נצבעו באופן חיובי לנוכחות של MIA. בגישה הקלינית, נמצא שב-131 מטופלים ללא מחלה גרורתית גלויה, רמת MIA הממוצעת בנסיוב הייתה 6.6 ננוגרם/מ"ל. ב-8 המטופלים עם מחלה גרורתית גלויה רמת MIA הממוצעת נקבעה כ-26.28 ננוגרם/מ"ל. הפער בין רמות MIA בשני התרחישים האמורים היה מאוד משמעותי סטטיסטית (p<0.001). במהלך המעקב, שלושה מטופלים שהיו בתחילה ללא מחלה גרורתית גלויה,, פיתחו בהמשך מחלה גרורתית. כאשר רמת MIA עלתה מרמה של 6.6 ננוגרם/מ"ל לרמה של 29.2 ננוגרם/מ"ל, בעת גילוי המחלה הגרורתית. ב-58 מטופלים אחרים רמת ה-NMIA בנסיוב נותרה יציבה, לאורך כל תקופת המעקב.
מחקר בעל אופי דומה של Klingenstein וחב' שהתפרסם ב-Melanoma Res בשנת 2011, הראה אף הוא שרמת MIA בנסיוב הייתה משמעותית יותר גבוהה במטופלים עם מחלה גרורתית של מלנומה של העינביה, בהשוואה למטופלים ללא מחלה גרורתית. חמש מאות ושלושה מטופלים עם מלנומה של העינביה נכללו בניסוי, כאשר ב-54 מתוכם אובחנה מחלה גרורתית. באחרונים רמת MIA הייתה 11.69 ננוגרם/מ"ל, כאשר באלה ללא מחלה גרורתי רמת MIA הממוצעת נקבעה כ-6.97 ננוגרם/מ"ל (p<0.001). על בסיס עקומות ROC והשטח שמתחת לעקומה, נקבע סף נורמה עליון של 8.3 ננוגרם/מ"ל, עם רגישות של 82% וספציפיות של 77%, ערך ניבוי חיובי (ppv) של 0.30, וערך ניבוי שלילי (npv) של 0.97.
הוראות לביצוע הבדיקה
ניתן לדגום דם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) אן במבחנת ספירת-דם (EDTA, פקק סגלגל). לאחר הפרדת הדם בסרכוז יש לשמור את דגמות הנסיוב/פלזמה בהקפאה עד 3 חודשים. יש להימנע מהפשרות והקפאות חוזרות.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)