כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "טיפולים חדשים בקדחת ים תיכונית - 2016 - New treatment options for familial mediterranean fever"
Adinbreuer (שיחה | תרומות) |
Adinbreuer (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
במקרים טיפוסיים, האבחנה יכולה להיות קלינית בלבד. קריטריוני תל השומר ,שחוברו על ידי פרופסור אבי ליבנה בשנת 1997, דורשים 3 התקפים "טיפוסיים", קרי התקף פתאומי בחזה, בבטן, במפרק או בעור, הנמשך 3-1 ימים, המלווה בעליית חום וחולף עצמונית. במידה שההתקף פחות טיפוסי (לדוגמה: משך קצר או ארוך מהרגיל, ללא חום), נדרש קריטריון תומך נוסף שעשוי להיות תגובה ל-[[Colchicine]] או נוכחות של כאבי רגליים במאמץ. | במקרים טיפוסיים, האבחנה יכולה להיות קלינית בלבד. קריטריוני תל השומר ,שחוברו על ידי פרופסור אבי ליבנה בשנת 1997, דורשים 3 התקפים "טיפוסיים", קרי התקף פתאומי בחזה, בבטן, במפרק או בעור, הנמשך 3-1 ימים, המלווה בעליית חום וחולף עצמונית. במידה שההתקף פחות טיפוסי (לדוגמה: משך קצר או ארוך מהרגיל, ללא חום), נדרש קריטריון תומך נוסף שעשוי להיות תגובה ל-[[Colchicine]] או נוכחות של כאבי רגליים במאמץ. | ||
| − | העידן הגנטי של FMF והמחלות | + | העידן הגנטי של FMF והמחלות ה-Autoinflammatory המונוגניות (Monogenic) החל עם זיהוי הגן בשנת 1997. הגן, הממוקם על כרומוזום 16 (Chromosome 16), מקודד לחלבון הנקרא פירין (Pyrin), שהוא בעל תפקיד בבקרה של תהליכים דלקתיים וזיהומיים המתווכים באמצעות ה-inflammasome (פירוט בהמשך). |
| − | תוארו 314 ואריאנטים בגן, כמפורט ב- | + | תוארו 314 ואריאנטים בגן, כמפורט ב-Infevers registry. יחד עם זאת, שלושה מתוכם נושאים את מירב המשקל הקליני בישראל – M694V השכיח באוכלוסיה יהודית מצפון אפריקה, V726A האופייני יותר ליהודי עיראק ו-M680I המתואר בעיקר באוכלוסיה ערבית ודרוזית. |
| − | אבחון מחלת | + | אבחון מחלת ה-FMF נשען, על פי רוב, על שילוב של קליניקה וגנטיקה באופן הבא: |
| − | חולה עם תמונה קלינית אופיינית יישלח לבדיקה גנטית שמטרתה כפולה: חיזוק האבחנה והערכת הסיכון | + | חולה עם תמונה קלינית אופיינית יישלח לבדיקה גנטית שמטרתה כפולה: חיזוק האבחנה והערכת הסיכון ל-[[עמילואידוזיס|Amyloidosis]]. חיזוק האבחנה על ידי הבדיקה הגנטית הוא בעל חשיבות גבוהה במחלה הדורשת טיפול קבוע יומיומי, במיוחד במטופלים עם התקפים נדירים. |
חולה עם תמונה קלינית לא טיפוסית (למשל, העדר חום בהתקף או משך התקף קצר או ארוך מהרגיל), יישלח לבדיקה הגנטית לשם השגת נתון חשוב נוסף שעשוי להשפיע על קביעת האבחנה. | חולה עם תמונה קלינית לא טיפוסית (למשל, העדר חום בהתקף או משך התקף קצר או ארוך מהרגיל), יישלח לבדיקה הגנטית לשם השגת נתון חשוב נוסף שעשוי להשפיע על קביעת האבחנה. | ||
| − | ==טיפול פומי | + | ==טיפול פומי ב-Colchicine== |
| − | רובם המכריע של חולי | + | רובם המכריע של חולי ה-FMF מגיבים היטב לטיפול פומי ב-Colchicine במינון של 3-1 מ"ג ליום. ההתקפים יכולים להיעלם, או לחלופין תדירותם ועוצמתם פוחתות במידה כזו המקלה על החולים בהתמודדות עם המחלה. |
| − | + | Colchicine במינון טיפולי היא תרופה בעלת רמת בטיחות גבוהה. תופעות הלוואי העיקריות כוללות שלשולים, Hyperperistalsis, וחוסר נוחות בבטן. תופעות לוואי אלו נסבלות ברוב המקרים ואף פוחתות עם הזמן. התאמת מינון נדרשת רק כשתפקודי הכליה פגועים באופן קיצוני. | |
| − | ההערכה היא כי בארץ יש כ- 13,000 חולי | + | ההערכה היא כי בארץ יש כ- 13,000 חולי FMF ודאיים. אמנם המספרים הרשמיים גבוהים יותר ומגיעים ל- 20,000 בהערכה של קופות החולים (נתון שנאסף באופן לא רשמי), אך כ-35 אחוזים מהם לא מטופלים ב-Colchicine באופן קבוע, עובדה המעידה על כך שהאבחנה קרוב לוודאי שגויה. מכל מקום, אלה אינם חולים שיידרשו לטיפול של קו שני. |
| − | |||
| − | + | שיעור חולי ה-FMF שאינם מגיבים או שאינם סובלים Colchicine עומד על כ-5-3 אחוזים מכלל החולים, אם כי ערכים שונים מדווחים בעבודות שונות. מכאן, ניתן להעריך ש-650-390 חולי FMF בארץ זקוקים לטיפול תרופתי של "קו שני". בפועל, בסיכום המטופלים במרכז בתל השומר, שהינו הגדול בארץ, ובאיסוף הנתונים ממרכזים נוספים, הרושם הוא כי מספר החולים הנדרשים לחלופה טיפולית הוא כ-350 לכל היותר. | |
| − | |||
| − | + | ==טיפול ב-FMF עמיד לטיפול ב-Colchicine== | |
| + | האופציות הטיפוליות העומדות בפני החולים העמידים ל-Colchicine או אלה שאינם סובלים את הטיפול: | ||
| − | + | ההמלצות שפורסמו על ידי האיגוד הריאומטולוגי האירופאי [(European League Against Rheumatism (EULAR] בתחילת 2016 מתייחסות רק למתן תרופות בולמות ([[Interleukin 1]] (IL-1 כקו שני. המלצות אלו נובעות מכך שהדיווחים לגבי יעילות של טיפולים אחרים, לרבות מתן Colchicine לווריד או Tumor necrosis factor alpha inhibitors (TNFi), הם אנקדוטליים או מבוססים על מחקרים מסוגopen label בלבד, בשעה שבולמי IL-1 הם התרופות המועדפות מבחינת מנגנון ויעילות. | |
| − | הדלקת | + | נרחיב לגבי הטיפול בבולמי IL-1 ב-FMF: |
| + | |||
| + | הדלקת ב-FMF, כמו במחלות אוטואינפלמטוריות מונוגנטיות נוספות כ- cryopyrin associated periodic fever syndrome (CAPS) ו-TNF receptor associated periodic fever syndrome (TRAPS), מתווכת בעיקרה על ידי IL-1. שלושה בולמי IL-1 פותחו עד כה. אנקינרה שהינה הומולוג רקומביננטי של הרצפטור ל- IL-1 המעכבת באופן תחרותי קישור של IL-1α ושל IL-1β לרצפטור. תרופה זו ניתנת בזריקה תת עורית פעם ביום. קנקינומאב הינו נוגדן מסוג IgG כנגד IL-1β המוזרק תת עורית כל 8-4 שבועות. רילונספט הינו חלבון דימרי מוכלא המורכב מהחלק החוץ תאי של הרצפטור ל- IL-1 ומהחלק הקבוע (Fc) של IgG1 – הנקשר ל- IL-1 ומנטרלו. | ||
סקירת ספרות שנעשתה בסוף 2015 בבלגיה {{הערה|שם=הערה4|van der Hilst, J., et al., Efficacy of anti-IL-1 treatment in familial Mediterranean fever: a systematic review of the literature. Biologics, 2016. 10: p. 75-80.}}, שמטרתה היתה לבדוק את יעילות בולמי ה- IL-1 השונים לשם קבלת המלצות טיפוליות ברמה הארצית, מפרטת את הממצאים הבאים: יעילות הטיפול באנקינרה דווחה ב-22 פרסומים משנת 2006 ואילך שכללו 64 חולים מ-10 מדינות שונות עם מעקב מצטבר של 885 חודשים. תגובה מלאה לטיפול תוארה ב-76.5% מהחולים ובעוד 18.8% תוארה תגובה חלקית. | סקירת ספרות שנעשתה בסוף 2015 בבלגיה {{הערה|שם=הערה4|van der Hilst, J., et al., Efficacy of anti-IL-1 treatment in familial Mediterranean fever: a systematic review of the literature. Biologics, 2016. 10: p. 75-80.}}, שמטרתה היתה לבדוק את יעילות בולמי ה- IL-1 השונים לשם קבלת המלצות טיפוליות ברמה הארצית, מפרטת את הממצאים הבאים: יעילות הטיפול באנקינרה דווחה ב-22 פרסומים משנת 2006 ואילך שכללו 64 חולים מ-10 מדינות שונות עם מעקב מצטבר של 885 חודשים. תגובה מלאה לטיפול תוארה ב-76.5% מהחולים ובעוד 18.8% תוארה תגובה חלקית. | ||
| − | אשר לקנקינומאב, זו נבדקה עד אותו מועד ב-40 חולי | + | אשר לקנקינומאב, זו נבדקה עד אותו מועד ב-40 חולי -FMF עם מעקב כולל של 427 חודשים. תגובה מלאה תוארה ב-67.5% מהחולים ותגובה חלקית עם ירידה בתדירות ההתקפים ומדדי הדלקת תוארה ב-32.5% נוספים. רילונספט היתה התרופה היחידה שנבדקה באותה עת באופן כפול סמיות במחקר מבוקר פלצבו ב- 14 חולים. רמיסיה מלאה תוארה בשניים, תגובה חלקית בשמונה ובארבעה חולים נוספים לא דווחה הקלה משמעותית. סיכום הדברים בהתבסס על 27 פרסומים המייצגים יותר ממאה שנות חולה של מעקב הצביע על תוצאות עקביות עם תגובה דרמטית לבולמי IL-1 ופרופיל בטיחות טוב, במרבית חולי ה-FMF העמידים לColchicine, שעד אותה עת לא היתה להם אופציה טיפולית מספקת. |
| − | במהלך 2013-2016 התבסס מעמדם של בולמי ה- IL-1 בטיפול | + | במהלך 2013-2016 התבסס מעמדם של בולמי ה- IL-1 בטיפול ב-FMF עמיד לטיפול בColchicine עוד יותר, וזאת בעקבות דיווחים ראשונים על תוצאות מחקר כפול סמיות בטיפול באנקינרה ובקנקינומאב. |
| − | לגבי אנקינרה, מדובר במחקר ביוזמת חוקר, חד מרכזי (שיבא), כפול סמיות מבוקר פלצבו, שבו השתתפו 25 חולים שאינם מגיבים | + | לגבי אנקינרה, מדובר במחקר ביוזמת חוקר, חד מרכזי (שיבא), כפול סמיות מבוקר פלצבו, שבו השתתפו 25 חולים שאינם מגיבים לColchicine (נדרש לפחות התקף אחד בחודש, אך בפועל גויסו חולים עם כ-5 התקפים בחודש). תוצא המחקר הראשוני (primary outcome) היה שממוצע ההתקפים בקבוצת האנקינרה יהיה נמוך מזה של קבוצת הפלצבו וששיעור החולים החווים פחות מהתקף אחד בחודש בקבוצת האנקינרה, יהיה גבוה מזה שבפלצבו. מבין החולים, 12 קיבלו אנקינרה ו-13 פלצבו. החולים טופלו 4 חודשים. בסיום המחקר נמצא שהושגו התוצאות הראשיות של המחקר: בקבוצת האנקינרה מספר ההתקפים ירד ל-1.6 בחודש לעומת 3.5 בקבוצת הפלצבו (p = 0.037). שישה חולים בקבוצת האנקינרה ו-0 מקבוצת הפלצבו דיווחו על פחות מהתקף אחד בחודש (p = 0.005). תופעות הלוואי בקבוצת הפלצבו והאנקינרה היו דומות במספרם חומרתם ופיזורם. |
| − | לגבי קנקינומב, המחקר בוצע ביוזמת חברת התרופות נוברטיס ונערך ב-59 מרכזים מ- 15 ארצות. המחקר היה מחקר מטריה, דהיינו בדק את השפעת קנקינומב על 3 מחלות שונות: | + | לגבי קנקינומב, המחקר בוצע ביוזמת חברת התרופות נוברטיס ונערך ב-59 מרכזים מ- 15 ארצות. המחקר היה מחקר מטריה, דהיינו בדק את השפעת קנקינומב על 3 מחלות שונות: -FMF שאינו מגיב לColchicine TRAPS ו-Hyper IgD Syndrome (HIDS). מובאים הנתונים הקשורים ל-FMF עמיד לColchicine בלבד. תוצאת המחקר הראשית שנדרשה להצלחה היתה ששיעור החולים ללא התקף במהלך המחקר יהיה גבוה משמעותית בקבוצת הקנקינומב. למחקר גויסו 63 חולים שאינם מגיבים לColchicine (נדרש לפחות התקף אחד בחודש למרות Colchicine במינון המקסימלי, אך בפועל גויסו חולים עם כ- 1.5 התקפים בחודש). החולים נבדקו במחקר כפול סמיות מבוקר על ידי פלצבו. מבין 63 החולים, 31 קיבלו קנקינומב ו-32 קיבלו פלצבו. גם כאן החולים טופלו במשך 4 חודשים. בסיום המחקר נמצא שמטרת המחקר הראשית הושגה, שכן בקבוצת המחקר שיעור החולים ללא התקפים היה 61% ובקבוצת הפלצבו 6% (p< 0.001). גם כאן שיעור תופעות הלוואי שניתן לייחס לקנקינומב היה נמוך. |
| − | לסיכום, עומדות לפתחנו שלוש תרופות יעילות באופן משמעותי למניעת התקפי | + | לסיכום, עומדות לפתחנו שלוש תרופות יעילות באופן משמעותי למניעת התקפי -FMF, בחולים שהם עמידים לטיפול בColchicine. מספר החולים הזקוקים לטיפול זה הוא קטן. התרופות יכולות לשנות באופן מהותי את חיי החולים. ללא הטיפול החדש, הם ימשיכו לסבול מהתקפים משתקים, מכאב כרוני ומשלל תופעות הנובעות מדלקת כרונית. הם ימשיכו להיות מוגבלים בעבודה ובלימודים ולהיות תלויים לחלוטין בעזרת משפחתם ובעזרת הביטוח הלאומי. |
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
גרסה מ־17:47, 17 באוקטובר 2017
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| טיפולים חדשים בקדחת ים תיכונית | ||
|---|---|---|
| יוצר הערך | פרופ' מרב לידר ופרופ' אבי ליבנה | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – קדחת ים תיכונית משפחתית
קדחת ים תיכונית משפחתית, או Familial Mediterranean Fever (FMF), היא מחלה גנטית שכיחה סביב אגן הים התיכון. למחלה הרבה זכויות מקומיות, החל מהתיאור המקיף והנדיר בהיקפו לתקופה שבה פורסם, של 470 חולים עם מחלת החום ההתקפית [1], עבור דרך התחלת הערכת יעילות הטיפול ב-Colchicine במחלה [2], הגדרת הקריטריונים (criteria) לאבחון המחלה [3], התרומה לזיהוי הגן, והטיפול רחב ההיקף באלפי מטופלים במדינה הראשונה בעולם בהיקף חוליה (המתועדים ביחס לגודל האוכלוסיה שלה).
אבחון המחלה
אבחון המחלה הוא בדרך כלל פשוט, ומבוסס על מודעות לקיומה וזיהוי התבנית של התקפים חוזרים אופייניים. החולים, הבריאים בדרך כלל עד להתייצגות הראשונה של המחלה, סובלים מהתקף פתאומי של כאב בטן מפושט, המלווה בסימני גירוי צפקי וחום. ההתקף נמשך בעוצמה למשך יום עד שלושה ימים. במהלך ההתקף החולה שוכב מקופל במיטה, מתקשה לזוז ולנשום עמוק, חסר תיאבון, ולעתים אף מקיא וסובל מעצירות עקב Paralytic ileus. התקפי הבטן הם התסמינים השכיחים ביותר, ופוגעים ב-90 אחוזים מהחולים. נוסף על כאבי הבטן, מרבית החולים יסבלו מהתקפי דלקת מפרקים (Arthritis). לרוב מדובר בנפיחות מלווה בכאב ובהגבלת תנועה פתאומית של אחת מהברכיים או של אחת מהקרסוליים, הנמשכת מספר ימים וחולפת מעצמה. עד שליש מהחולים יתארו התקפים של Pleuritis, המתייצגים עם כאב חד-צדדי בבית החזה, כאב המלווה בחום גבוה ומדמה דלקת ריאות. בהעדר שיעול, ליחה או תסנין בצילום החזה, והחלמה ללא מתן אנטיביוטיקה תוך יום עד שלושה ימים, ניתן לקבוע במקרים חוזרים כי בדיעבד מדובר היה בהתקף FMF.
תופעות נוספות ופחות שכיחות הן התקפים של תפרחת דמוית-שושנה בעור השוקיים, התקפים של כאב ונפיחות בשק האשכים, והתקפי דלקת קרום הלב (Pericarditis). תופעה קלינית שכיחה שאינה מובלטת מספיק היא כאבי רגליים במאמץ, הטורדים את החולים לעתים על בסיס יומיומי, או במאמצים תת-מירביים. תופעה זו אופיניית למחלה במבוגרים אך לא בילדים ואנשים צעירים, והיא נובעת מדלקת בתאחיזת הגידים לעצמות השוק וכפות הרגליים (Enthesitis).
במקרים טיפוסיים, האבחנה יכולה להיות קלינית בלבד. קריטריוני תל השומר ,שחוברו על ידי פרופסור אבי ליבנה בשנת 1997, דורשים 3 התקפים "טיפוסיים", קרי התקף פתאומי בחזה, בבטן, במפרק או בעור, הנמשך 3-1 ימים, המלווה בעליית חום וחולף עצמונית. במידה שההתקף פחות טיפוסי (לדוגמה: משך קצר או ארוך מהרגיל, ללא חום), נדרש קריטריון תומך נוסף שעשוי להיות תגובה ל-Colchicine או נוכחות של כאבי רגליים במאמץ.
העידן הגנטי של FMF והמחלות ה-Autoinflammatory המונוגניות (Monogenic) החל עם זיהוי הגן בשנת 1997. הגן, הממוקם על כרומוזום 16 (Chromosome 16), מקודד לחלבון הנקרא פירין (Pyrin), שהוא בעל תפקיד בבקרה של תהליכים דלקתיים וזיהומיים המתווכים באמצעות ה-inflammasome (פירוט בהמשך).
תוארו 314 ואריאנטים בגן, כמפורט ב-Infevers registry. יחד עם זאת, שלושה מתוכם נושאים את מירב המשקל הקליני בישראל – M694V השכיח באוכלוסיה יהודית מצפון אפריקה, V726A האופייני יותר ליהודי עיראק ו-M680I המתואר בעיקר באוכלוסיה ערבית ודרוזית.
אבחון מחלת ה-FMF נשען, על פי רוב, על שילוב של קליניקה וגנטיקה באופן הבא:
חולה עם תמונה קלינית אופיינית יישלח לבדיקה גנטית שמטרתה כפולה: חיזוק האבחנה והערכת הסיכון ל-Amyloidosis. חיזוק האבחנה על ידי הבדיקה הגנטית הוא בעל חשיבות גבוהה במחלה הדורשת טיפול קבוע יומיומי, במיוחד במטופלים עם התקפים נדירים.
חולה עם תמונה קלינית לא טיפוסית (למשל, העדר חום בהתקף או משך התקף קצר או ארוך מהרגיל), יישלח לבדיקה הגנטית לשם השגת נתון חשוב נוסף שעשוי להשפיע על קביעת האבחנה.
טיפול פומי ב-Colchicine
רובם המכריע של חולי ה-FMF מגיבים היטב לטיפול פומי ב-Colchicine במינון של 3-1 מ"ג ליום. ההתקפים יכולים להיעלם, או לחלופין תדירותם ועוצמתם פוחתות במידה כזו המקלה על החולים בהתמודדות עם המחלה.
Colchicine במינון טיפולי היא תרופה בעלת רמת בטיחות גבוהה. תופעות הלוואי העיקריות כוללות שלשולים, Hyperperistalsis, וחוסר נוחות בבטן. תופעות לוואי אלו נסבלות ברוב המקרים ואף פוחתות עם הזמן. התאמת מינון נדרשת רק כשתפקודי הכליה פגועים באופן קיצוני.
ההערכה היא כי בארץ יש כ- 13,000 חולי FMF ודאיים. אמנם המספרים הרשמיים גבוהים יותר ומגיעים ל- 20,000 בהערכה של קופות החולים (נתון שנאסף באופן לא רשמי), אך כ-35 אחוזים מהם לא מטופלים ב-Colchicine באופן קבוע, עובדה המעידה על כך שהאבחנה קרוב לוודאי שגויה. מכל מקום, אלה אינם חולים שיידרשו לטיפול של קו שני.
שיעור חולי ה-FMF שאינם מגיבים או שאינם סובלים Colchicine עומד על כ-5-3 אחוזים מכלל החולים, אם כי ערכים שונים מדווחים בעבודות שונות. מכאן, ניתן להעריך ש-650-390 חולי FMF בארץ זקוקים לטיפול תרופתי של "קו שני". בפועל, בסיכום המטופלים במרכז בתל השומר, שהינו הגדול בארץ, ובאיסוף הנתונים ממרכזים נוספים, הרושם הוא כי מספר החולים הנדרשים לחלופה טיפולית הוא כ-350 לכל היותר.
טיפול ב-FMF עמיד לטיפול ב-Colchicine
האופציות הטיפוליות העומדות בפני החולים העמידים ל-Colchicine או אלה שאינם סובלים את הטיפול:
ההמלצות שפורסמו על ידי האיגוד הריאומטולוגי האירופאי [(European League Against Rheumatism (EULAR] בתחילת 2016 מתייחסות רק למתן תרופות בולמות (Interleukin 1 (IL-1 כקו שני. המלצות אלו נובעות מכך שהדיווחים לגבי יעילות של טיפולים אחרים, לרבות מתן Colchicine לווריד או Tumor necrosis factor alpha inhibitors (TNFi), הם אנקדוטליים או מבוססים על מחקרים מסוגopen label בלבד, בשעה שבולמי IL-1 הם התרופות המועדפות מבחינת מנגנון ויעילות.
נרחיב לגבי הטיפול בבולמי IL-1 ב-FMF:
הדלקת ב-FMF, כמו במחלות אוטואינפלמטוריות מונוגנטיות נוספות כ- cryopyrin associated periodic fever syndrome (CAPS) ו-TNF receptor associated periodic fever syndrome (TRAPS), מתווכת בעיקרה על ידי IL-1. שלושה בולמי IL-1 פותחו עד כה. אנקינרה שהינה הומולוג רקומביננטי של הרצפטור ל- IL-1 המעכבת באופן תחרותי קישור של IL-1α ושל IL-1β לרצפטור. תרופה זו ניתנת בזריקה תת עורית פעם ביום. קנקינומאב הינו נוגדן מסוג IgG כנגד IL-1β המוזרק תת עורית כל 8-4 שבועות. רילונספט הינו חלבון דימרי מוכלא המורכב מהחלק החוץ תאי של הרצפטור ל- IL-1 ומהחלק הקבוע (Fc) של IgG1 – הנקשר ל- IL-1 ומנטרלו.
סקירת ספרות שנעשתה בסוף 2015 בבלגיה [4], שמטרתה היתה לבדוק את יעילות בולמי ה- IL-1 השונים לשם קבלת המלצות טיפוליות ברמה הארצית, מפרטת את הממצאים הבאים: יעילות הטיפול באנקינרה דווחה ב-22 פרסומים משנת 2006 ואילך שכללו 64 חולים מ-10 מדינות שונות עם מעקב מצטבר של 885 חודשים. תגובה מלאה לטיפול תוארה ב-76.5% מהחולים ובעוד 18.8% תוארה תגובה חלקית.
אשר לקנקינומאב, זו נבדקה עד אותו מועד ב-40 חולי -FMF עם מעקב כולל של 427 חודשים. תגובה מלאה תוארה ב-67.5% מהחולים ותגובה חלקית עם ירידה בתדירות ההתקפים ומדדי הדלקת תוארה ב-32.5% נוספים. רילונספט היתה התרופה היחידה שנבדקה באותה עת באופן כפול סמיות במחקר מבוקר פלצבו ב- 14 חולים. רמיסיה מלאה תוארה בשניים, תגובה חלקית בשמונה ובארבעה חולים נוספים לא דווחה הקלה משמעותית. סיכום הדברים בהתבסס על 27 פרסומים המייצגים יותר ממאה שנות חולה של מעקב הצביע על תוצאות עקביות עם תגובה דרמטית לבולמי IL-1 ופרופיל בטיחות טוב, במרבית חולי ה-FMF העמידים לColchicine, שעד אותה עת לא היתה להם אופציה טיפולית מספקת.
במהלך 2013-2016 התבסס מעמדם של בולמי ה- IL-1 בטיפול ב-FMF עמיד לטיפול בColchicine עוד יותר, וזאת בעקבות דיווחים ראשונים על תוצאות מחקר כפול סמיות בטיפול באנקינרה ובקנקינומאב.
לגבי אנקינרה, מדובר במחקר ביוזמת חוקר, חד מרכזי (שיבא), כפול סמיות מבוקר פלצבו, שבו השתתפו 25 חולים שאינם מגיבים לColchicine (נדרש לפחות התקף אחד בחודש, אך בפועל גויסו חולים עם כ-5 התקפים בחודש). תוצא המחקר הראשוני (primary outcome) היה שממוצע ההתקפים בקבוצת האנקינרה יהיה נמוך מזה של קבוצת הפלצבו וששיעור החולים החווים פחות מהתקף אחד בחודש בקבוצת האנקינרה, יהיה גבוה מזה שבפלצבו. מבין החולים, 12 קיבלו אנקינרה ו-13 פלצבו. החולים טופלו 4 חודשים. בסיום המחקר נמצא שהושגו התוצאות הראשיות של המחקר: בקבוצת האנקינרה מספר ההתקפים ירד ל-1.6 בחודש לעומת 3.5 בקבוצת הפלצבו (p = 0.037). שישה חולים בקבוצת האנקינרה ו-0 מקבוצת הפלצבו דיווחו על פחות מהתקף אחד בחודש (p = 0.005). תופעות הלוואי בקבוצת הפלצבו והאנקינרה היו דומות במספרם חומרתם ופיזורם.
לגבי קנקינומב, המחקר בוצע ביוזמת חברת התרופות נוברטיס ונערך ב-59 מרכזים מ- 15 ארצות. המחקר היה מחקר מטריה, דהיינו בדק את השפעת קנקינומב על 3 מחלות שונות: -FMF שאינו מגיב לColchicine TRAPS ו-Hyper IgD Syndrome (HIDS). מובאים הנתונים הקשורים ל-FMF עמיד לColchicine בלבד. תוצאת המחקר הראשית שנדרשה להצלחה היתה ששיעור החולים ללא התקף במהלך המחקר יהיה גבוה משמעותית בקבוצת הקנקינומב. למחקר גויסו 63 חולים שאינם מגיבים לColchicine (נדרש לפחות התקף אחד בחודש למרות Colchicine במינון המקסימלי, אך בפועל גויסו חולים עם כ- 1.5 התקפים בחודש). החולים נבדקו במחקר כפול סמיות מבוקר על ידי פלצבו. מבין 63 החולים, 31 קיבלו קנקינומב ו-32 קיבלו פלצבו. גם כאן החולים טופלו במשך 4 חודשים. בסיום המחקר נמצא שמטרת המחקר הראשית הושגה, שכן בקבוצת המחקר שיעור החולים ללא התקפים היה 61% ובקבוצת הפלצבו 6% (p< 0.001). גם כאן שיעור תופעות הלוואי שניתן לייחס לקנקינומב היה נמוך.
לסיכום, עומדות לפתחנו שלוש תרופות יעילות באופן משמעותי למניעת התקפי -FMF, בחולים שהם עמידים לטיפול בColchicine. מספר החולים הזקוקים לטיפול זה הוא קטן. התרופות יכולות לשנות באופן מהותי את חיי החולים. ללא הטיפול החדש, הם ימשיכו לסבול מהתקפים משתקים, מכאב כרוני ומשלל תופעות הנובעות מדלקת כרונית. הם ימשיכו להיות מוגבלים בעבודה ובלימודים ולהיות תלויים לחלוטין בעזרת משפחתם ובעזרת הביטוח הלאומי.
ביבליוגרפיה
- ↑ Sohar, E., et al., Familial Mediterranean fever. A survey of 470 cases and review of the literature. Am J Med, 1967. 43(2): p. 227-53.
- ↑ 2 Zemer, D., et al., Colchicine in the prevention and treatment of the amyloidosis of familial Mediterranean fever. N Engl J Med, 1986. 314(16): p. 1001-5.
- ↑ Livneh, A., et al., Criteria for the diagnosis of familial Mediterranean fever. Arthritis Rheum, 1997. 40(10): p. 1879-85.
- ↑ van der Hilst, J., et al., Efficacy of anti-IL-1 treatment in familial Mediterranean fever: a systematic review of the literature. Biologics, 2016. 10: p. 75-80.
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' מרב לידר - מנהלת היחידה הריאומטולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר. ופרופ' אבי ליבנה - פנימית ו', המרכז הרפואי שיבא, תל השומר