האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

טיפול תרופתי בדיכאון קליני

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


טיפול תרופתי בדיכאון קליני
'
Van Gogh - Trauernder alter Mann.jpeg
שמות נוספים טיפול תרופתי בדיכאון מאג'ורי
ICD-10 Chapter F 32., Chapter F 33.
ICD-9 296.2

, 296.3

MeSH D003865
יוצר הערך ד"ר דינה פופוביץ'
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםדיכאון

דיכאון קליני, נקרא גם: דיכאון מז'ורי, מצב דיכאוני מז'ורי או אפיזודה דיכאונית מז'ורית; וכן בשם העברי התקני דיכאון רבא. באנגלית: Major Depression או Major Depressive Episode; (בעבר נקרא גם "דיכאון אנדוגני") הוא מחלה נפשית נפוצה. לפי ארגון הבריאות העולמי: מעל 300.000.000 בני אדם בעולם סובלים מדיכאון[1]. בישראל לפחות 8.5% מהאוכלוסייה אובחנו עם דיכאון, עם שכיחות יותר גבוהה אצל הנשים.

מדובר בהפרעת מצב רוח, עם מצא ביולוגי, אשר מתאפיינת במצב מתמשך של מצב רוח ירוד, הפחתה בולטת בעניין או בהנאה, איטיות או האצה פסיכומוטורית, עייפות או חוסר אנרגיה, תחושת חוסר ערך או אשמה, ירידה בריכוז, קושי בקבלת החלטות, חשיבה אובדנית. כמו כן, בנוסף לביטוי הנפשי, הדיכאון מתבטא גם בעליה או ירידה בתיאבון ובמשקל ונדודי שינה או שינה מוגברת. דרושים לפחות 5 או יותר תסמינים שנמשכים לפחות שבועיים, זאת על מנת להבדיל אותו מדכדוך שהוא רגש זמני של מצב רוח ירוד.

קיימים מספר טיפולים שיעילותם בטיפול בדיכאון הוכחה במחקרים קליניים מול פלצבו. נוגדי הדיכאון הוכיחו יעילות בטיפול אקוטי בדיכאון בכ-60% של מטופלים (Baldwin, 1995). התגובה לתרופות נוגדות דיכאון מושפעת מגורמים קליניים (כמו חומרת האפיזודה, גיל, תחלואה נלוות, תפקוד, מספר אשפוזים), גורמים סביבתיים (למשל סטטוס סוציו-אקונומי, השכלה, נוכחות של תמיכה חברתית, סטרס כרוני). בנוסף, גורמים קשורים לטיפול, כמו אבחנה נכונה, בחירת תרופה ומינון נכון, סבילות, היענות לטיפול וגורמים גנטיים משפיעים על התגובה לטיפול.

תרופות נוגדות דיכאון הן תרופות שיעילותם הוכחה לטיפול בדיכאון קליני, אך גם להפרעות חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, דיסטימיה, הפרעות אכילה ועוד מספר מצבים.

תרופות נוגדות דיכאון עשויות לשמש כטיפול תרופתי בלעדי, או בשילוב עם תרופות נוספות מהקבוצה של תרופות נוגדות דיכאון או מקבוצות אחרות (כגון מייצבי מצב רוח). כמו כן ניתן לשלב עם טיפול פסיכותרפי.

סוגים של תרופות נוגדות דיכאון - Antidepressants

מעכבי מונואמין אוקסידאז - Monoamine oxidase inhibitors (MAOI)

לדוגמה: פנלזין (שם מסחרי: Nardil).

אלו התרופות נוגדות דיכאון הראשונות שהתגלו כיעילות. יעילותם גבוהה, אך השימוש שלהם מוגבל עקב תופעות לוואי משמעותיות, אינטראקציות עם תרופות רבות, ונטילתן מחייבת לוותר על מזונות מסוימים כי הם עלולים לגרום להיפרטנזיה, עליה בדופק והזעה. לדוגמה, יש להימנע מצריכת מזון שעשיר בטירמין כמו גבינות צהובות, מזון מעושן, אלכוהול. לכן השימוש בהן שמור למקרים שבהם תרופות ממשפחות אחרות לא הביאו להקלה בדיכאון. בניסיון לשפר את הסבילות והבטיחות של התרופה, פותחו תרופות יותר סלקטיביות ורברסיביליות –MAO-A inhibitors, RIMAs כמו Moclobenide, שהוכחו יעילות לפחות כמו של נוגדי דיכאון אחרים, עם סבילות גבוהה ותופעות לוואי הכי שכיחות של בחילות ואינסומניה.

נוגדי דיכאון טריציקליים - Triciclic Antidepressants (TCA)

כולל תרופות כמו: קלומיפרמין (אנפרניל, מרוניל), אימיפרמין (טופרניל, טבליות בי-פי, פרימוניל), אמיטריפטילין (אלטרול, אלטרולט), נורטריפטילין (Nortylin).

התרופות ממשפחת הטריציקליים משווקות מאז שנות ה-50 של מאה ה-20. הסבילות להם יותר גבוהה מאשר ל MAO-I, אך לרוב הן לא משמשות כאופציה ראשונה, עקב תופעות לוואי והסיכון הכרוך במינון-יתר. עם זאת, מדובר בתרופות מאוד יעילות אשר מצדיק המשך שימוש בהם. תופעות הלוואי השכיחות שלהן כוללות יובש בפה, הפרעות במתן שתן, עצירות, סחרחורת, הפרעות קצב, ראייה מטושטשת. קיימים הבדלים בין תרופות שונות ממשפחת הטריציקלים, הן מבחינת טיפול במצבים שונים, והן מבחינת תופעות לוואי.

מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין - Selective Serotonin Reuptake Inhibitors (SSRIs)

כוללת: Fluoxetine (פרוזק, פלוטין, פריזמה), Sertraline (סרטרלין, לוסטרל, סרנדה), Paroxetine (סרוקסט, פרוטין, פאקסט), Citalopram (ציפראמיל, רסיטל), Fluvoxamine (פבוקסיל), Escitalopram, (ציפרלקס, אסטו).

משפחת תרופות זו פותחה בשנות ה-70 ונכנסה לשוק בשלהי שנות ה־80 של המאה 20, עם פלואוקסטין (פרוזק). ה-SSRIs גרמו למהפכה בטיפול בדיכאון, והם מהווים קו טיפולי ראשון לטיפול בדיכאון. התרופות האלה מעלות את רמות הסרוטונין במוח ובכך מפחיתות את תסמיני הדיכאון, בנוסף לחרדה, OCD, ומחלות נוספות (כמו טיפול בכאבים).

באופן כללי, ובהשוואה לנוגדי דיכאון שקדמו, התרופות ממשפחת ה־SSRI נחשבות לבטוחות יותר ובעלות פחות תופעות לוואי, עובדה שגרמה לאפשרות של טיפול בתרופות האלה מעבר לפסיכיאטרים בלבד. הן נסבלות בדרך כלל היטב. תופעות הלוואי השכיחות שלהן, המופיעות בתחילת הטיפול ונעלמות בהמשך, כוללות בעיקר כאבי ראש, אי־שקט, בחילות, כאבי בטן ושינויים ביציאות. בקרב שיעור מסוים של המטופלים ייתכנו הפרעות בתפקוד המיני (בעיקר היעדר חשק מיני ועיכוב בשפיכה). הפרופיל של תופעות לוואי משתנה בין תרופה לתרופה, וניתן להתאים את הטיפול לפי תסמינים ולפי הסבילות לכל תרופה.

ביבליוגרפיה

  1. Organization, WH. Depression and Other Common Mental Disorders: Global Health Estimates. Geneva: World Health Organization, 2017; License: CC BY-NC-SA 3.0 IGO.Google Scholar



המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר דינה פופוביץ', מומחית בפסיכיאטריה, עוזרת רפואית למנהל בית חולים, מנהלת היחידה לאיכות, בטיחות וחדשנות, אברבנאל