כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק מנומטריה אנורקטלית - טכניקת ביצוע הבדיקה - Anorectal manometry - test performing technique
הופניתם מהדף טכניקת ביצוע בדיקת מנומטריה אנורקטלית לדף הנוכחי.
מנומטריה אנורקטלית - סטנדרטים מינימליים לביצוע - נייר עמדה - Anorectal manometry
מאת החוג הישראלי לנוירוגסטרואנטרולוגיה ולתנועתיות מערכת העיכול והאיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד
נקודות עיקריות
- תנוחת הנבדק - שכיבה על צד שמאל בתנוחה עוברית, כיסוי המטופל באופן מתאים
- יש לשקול נחיצותה של בדיקה רקטלית (במידה, ולא בוצעה במרפאה לפני כן) לפני החדרת קטטר המנומטריה במטופלים לאחר ניתוח אנורקטלי, הקרנות לאגן, חשד להיצרות אנאלית או כאבים אנאליים
- יש לכלול בבדיקת המנומטריה האנורקטלית את המדידות הבאות: לחץ אנאלי במנוחה, לחץ אנאלי בכיווץ ייזום, משך כיווץ ממושך (סיבולת), לחץ אנאלי בשיעול, לחץ אנאלי ורקטלי בדחיקה (PUSH) ורפלקס מעכב אנורקטלי (RAIR - Recto-Anal Inhibitory Reflex)
- יש לכלול בבדיקה מדידת ספי חישה לניפוח בלון באוויר לפחות ל-3 התחושות הבאות: סף חישה ראשון, סף חישה לצורך להתרוקנות (URGE) וסף חישה לנפח מקסימלי נסבל (כאב/אי נוחות)
- מומלץ לדבוק בתרשים זרימה אחיד (ראו נספח ג) ונוסח הוראות קבוע למטופלים (ראו נספח ד)
הסבר והכנה לבדיקה
לפני הבדיקה, יש לתת הסבר קצר על מטרות הבדיקה ושלביה השונים. מומלץ, לנקוט באמצעים להקטנת מבוכה. אם ישנם נוכחים בנוסף לבודק, יש לשאול את רשות הנבדק. הנבדק שכוב על צד שמאל, ברכיים כפופות לבית החזה בתנוחה עוברית. יש לדאוג לכסות את הנבדק בחלוק מתאים ובסדין. הסברים שונים יכולים לגרום לתוצאות לא אחידות[1] ולהשפיע על קבלת ההחלטות הטיפוליות. לפיכך, מומלץ לפני הבדיקה, להסביר אלו פעולות תידרשנה ולוודא שהמילים שאנו בוררים לצורך מתן הוראות בזמן הבדיקה מובנות למטופל. צריך לזכור שמדובר בהוראות שנתפסות כמביכות, אפילו טאבו לאוכלוסיות מסוימות (לדוגמה: פי טבעת, רקטום, קצה מעי, טוסיק, תוכן מעי, צואה, קקי). בלחץ הבדיקה יכולות ההוראות גם לקבל משמעויות שונות ולכן, יש חשיבות למתן הוראות ברורות ואחידות למטופל בזמן הבדיקה (ראו נספח ד).
בדיקה רקטלית לפני הכנסת הקטטר: יש לשאול לגבי כאב בפי הטבעת, ניתוחים או פציעות בעבר. יש לשקול נחיצות של בדיקה רקטלית במטופלים לאחר ניתוח אנורקטלי, הקרנות לאגן, חשד להיצרות אנאלית או כאבים אנאליים (אם, לא בוצעה בדיקה במרפאה לפני כן).
לאחר החדרת הקטטר, מבוצעות המדידות הבאות[2]:
בדיקת לחצים במנוחה: יש להמתין כשתיים עד שלוש דקות כשהקטטר מוחדר עד שהנבדק חש נינוח והלחצים נראים קבועים, ואז לבצע רישום במשך שלושים שניות. הערך המקסימלי מחושב באופן אוטומטי. אפשר למדוד ולציין הבדלים בלחצי מנוחה בין תעלה אנאלית פרוקסימלית ודיסטלית, בעיקר, כאשר יש הבדל משמעותי (לדוגמה קרע מילדותי מתקדם עם נזק לגוף הפרינאום).
בדיקת כיווץ ייזום: מבקשים לכווץ בחוזקה ולשמור על הכיווץ במשך 10 שניות. יש לחזור, על הכיווץ לפחות פעמיים. נדרשת תקופת מנוחה של 30 שניות בין כיווץ אחד לשני.
כיווץ ממושך: מבקשים לכווץ באופן ממושך בלי לעצור נשימה עד למקסימום של 30 שניות. כיווץ ממושך יציב הוא כל עוד שומרים על לחץ כיווץ ממושך מעל 50 אחוזים מזה שהושג בתחילת הלחיצה. כל 5 שניות לוודא מילולית כי הלחץ נשמר.
הערה: יש מקרים, בהם יש להמתין יותר משלושים שניות בין כיווץ אחד לשני, לדוגמה במדידה בהיריון כשהאישה חשה עייפה. ממתינים לאחר סיום כיווץ אחד ומבקשים שתודיע מתי חשה מוכנה לעוד כיווץ.
רפלקס התכווצות אנאלית בזמן עליית לחץ תוך בטני: מבקשים מהנבדק להשתעל שיעול יחיד חזק. לעיתים קרובות מטופלים מהססים להשתעל בניסיון ראשון, ולכן, לאחר 15–30 שניות נוספות יש לבקש שיעול יחיד "יותר חזק" נוסף.
מדידת לחצים בזמן דחיקה: מבקשים לבצע פעולת דחיקה כלפי חוץ. מבצעים שלוש פעולות דחיקה. כל דחיקה במשך 15 שניות. בין דחיקה אחת לשנייה יש לאפשר מנוחה של 30 שניות. מודדים את לחץ הדחיקה הרקטלי, ובמקביל, את הלחץ האנאלי, ומחשבים את אחוז ההרפייה האנאלית[3]. בנוסף, ניתן לחשב גם את הפרשי הלחצים (גרדיאנט רקטו-אנאלי).
מדידת תחושות רקטליות: מנפחים באוויר, באיטיות ובקצב קבוע בלון רקטלי. הקצב המומלץ הוא כ-15 מיליליטר ב-10 שניות. בזמן הניפוח, מבקשים מהנבדק לציין סף חישה ראשון, סף חישה לצורך למתרוקן ונפח מקסימלי נסבל, כמפורט בהמשך. אין למלא את הבלון מעבר ל-300 מיליליטר. במטופלים לאחר ניתוחים רקטליים, יש לשקול שימוש בנפחים קטנים יותר, בעיקר אם ישנה עלייה משמעותית בלחץ הרקטלי בזמן הניפוח (ראו הקדמה).
בדיקת רפלקס מעכב רקטו-אנאלי: מנפחים במהירות את הבלון באוויר לנפח חמישים מיליליטר ומרוקנים אותו. קיום רפלקס מתבטא בהרפייה אנאלית של 20 אחוזים לפחות מלחץ הבסיס[4]. במקרה והרפלקס לא הופק בניפוח של 50 מיליליטר ניתן לבצע את פעולת ניפוח הבלון בנפחים עולים של 10 מיליליטר עד 100 מיליליטר, או על ידי ניפוח מהיר יחיד ל-100 מיליליטר.
First sensation threshold - סף תחושה ראשון
מבקשים מהמטופל שיסמן או יודיע מתי חש בפעם הראשונה תחושה ברורה של ניפוח/מילוי רקטלי. כדי לוודא שזו תחושה אמיתית, ממשיכים לנפח אחרי שסימן, ומבקשים מהמטופל לציין אם תחושה ראשונית זו מתחזקת (תחושה אמיתית) או נעלמת (תחושה מדומה). לעיתים, רעד קל של הצינורית או הבלון מדמים תחושת מילוי.
תחושת הצורך להתרוקן - Desire to defecate/urge
ממשיכים לנפח, ומבקשים מהנבדק לציין או להודיע מתי חש צורך לפעולת מעיים לא דחופה. יש המציינים את הופעת הצורך הראשונה (first urge), ויש את הופעת הצורך הקבוע (constant urge). יש המגדילים ומציינים את שניהם. בכל מקרה, יש חשיבות לעקביות בסוג התחושה הנמדדת.
נפח מקסימלי נסבל (סף כאב/אי-נוחות) - Maximum tolerated volume
ממשיכים לנפח, ומבקשים מהמטופל להודיע מתי חש צורך מיידי להתרוקן או כשחש כאב ואי-נוחות.
ביבליוגרפיה
- ↑ H. Heinrich et al., The effect of standard compared to enhanced instruction and verbal feedback on 21 anorectal manometry measurements. Neurogastroenterology and Motility 25, 230-237 )2013)
- ↑ E. V. Carrington et al., The international anorectal physiology working group )IAPWG( recommendations: Standardized testing protocol and the London classification for disorders of anorectal function. Neurogastroenterology and motility : the official journal of the European Gastrointestinal Motility Society, e13679 )2019(
- ↑ S. S. C. Rao et al., Minimum standards of anorectal manometry. Neurogastroenterology and Motility 14, 553-559 2002)
- ↑ M. R. Keighley, M. M. Henry, D. C. Bartolo, N. J. Mortensen, Anorectal physiology measurement: report of a working party. The British journal of surgery 76, 356-357 )1989)