הצגת המקור של הדף "לימפומות אינדולנטיות - התקדמות מהירה בדרך לפתרון הלימפומות הזוחלות - Indulent lymphomas"

{{מחלה
|תמונה=Marrow Follicullar lymphoma.jpg
|כיתוב תמונה=לימפומה פוליקולרית במח העצם
|שם עברי=לימפומות אינדולנטיות - התקדמות מהירה בדרך לפתרון הלימפומות ה"זוחלות"
|שם לועזי=Indolent lymphoma
|שמות נוספים=Low-grade lymphoma
|ICD-10=
|ICD-9=
|MeSH=
|יוצר הערך=ד"ר חוה פרי ופרופסור עירית אביבי
|אחראי הערך=
}}
{{הרחבה|לימפומה}}
לימפומות אינדולנטיות מהוות כ-35–40 אחוזים מסוגי מחלת [[לימפומה שאינה הודג'קין - Non-hodgkin lymphoma|לימפומה שאינה הודג'קין]] - NHL {{כ}}(Non-Hodgkin's lymphoma). תתי-הסוגים הנפוצים ביותר בה הם [[לימפומה פוליקולרית]], [[לוקמיה לימפוציטית כרונית]]/לימפומה של לימפוציטים קטנים ו[[לימפומה של האזור המרג'ינלי]]{{הערה|שם=הערה1|Gribben JG. How I treat indolent lymphoma. Blood. 2007 June 1;109(11):4617-26.}}. המוטציות המעורבות בהתפתחות לימפומה אינדולנטית ונרכשות בעת התפתחות התאים הלימפטיים, פוגעות ביכולת התאים לעבור מוות תאי מתוכנן ובמידה פחותה גם ביכולתם להתרבות בצורה מהירה ובלתי מבוקרת, דבר המסביר את ההתקדמות האיטית המאפיינת לימפומות אלו.

הגדלה קלה של בלוטות לימפה, בהיעדר תסמינים סיסטמיים כגון [[חום - Fever|חום]], הזעות לילה ו[[ירידה במשקל]] (תסמיני B) תיתכן חודשים ואף שנים טרם האבחנה. בעת האבחנה המחלה לרוב מפושטת ועשויה להתייצג כבעלת קצב התקדמות איטי וללא צורך בטיפול במשך תקופה ארוכה, או כבעלת מאפיינים אגרסיביים יותר: מסת מחלה גדולה וקצב התקדמות מהיר הדורשים טיפול מוקדם{{הערה|שם=הערה1}}.

==לימפומה פוליקולרית==
לימפומה פוליקולרית מהווה כחמישית מהלימפומות המאובחנות במדינת ישראל ובעולם המערבי, והיא הלימפומה השכיחה ביותר מהלימפומות האינדולנטיות. השינוי הגנטי השכיח בתאים אלו הוא טרנסלוקציה בין מקטעי כרומוזומים 14;18 הגורמת לעלייה בביטוי החלבון האנטי אפופטוטי Bcl2 ולחיות ממושכת של התאים (תרשים 1). התאים אינם מתרבים במהירות, ולפיכך המחלה מתפתחת באיטיות ומאובחנת, ב-75–80 אחוזים מהמקרים, בשלב מתקדם. רק במיעוט החולים המחלה מאובחנת בשלב מוקדם, כשהיא מערבת אתר מחלה יחיד{{הערה|שם=הערה1}}.

[[קובץ:פוליקולרית 1.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|'''תרשים מספר 1: טרנסלוקציה בין מקטעי כרומוזומים 18;14 בתאי לימפומה פוליקולרית הגורמת לצימוד הגן המקודד לחלבון האנטי אפופטוטי Bcl2 לגן שמקורו בכרומוזום 14 המגביר את ביטויו, ועל ידי כך "זוכים" תאי הלימפומה הפוליקולרית לחיות ממושכת.''']]

יש שונות רבה במהלך הקליני של החולים: חלקם נהנים ממהלך איטי של מחלתם במשך שנים רבות, בעוד אחרים סובלים מלימפומה שמתקדמת במהירות ואף מהתמרה (טרנספורמציה) של מחלתם ללימפומה אגרסיבית - סיבוך שמתרחש בכ-20 אחוזים מהחולים בתוך חמש שנים מאבחון מחלתם (ובכ-30 אחוזים בתוך 10 שנים).

בעת האבחנה מבוצעות בדיקות [[בדיקת דימות באמצעות FDG במכשיר PET|FDG-PET/CT]]{{כ}}, Fluorodeoxyglucose-Positron Emission Tomography/Computed Tomography, (או בדיקת CT בלבד) וביופסיית מח עצם במטרה להעריך את שלב המחלה. אלה, בנוסף לבדיקות דם, יסייעו להעריך את סיכויי התקדמות המחלה במשך השנים{{הערה|שם=הערה2|Cheson BD, Fisher RI, Barington SF, et al. Recommendations for initial evaluation, staging and relapse assessment of Hodgkin and non-Hodgkin Lymphoma: The Lugano classification. J Clin Oncol. 2014 September 20; 32(27):3059-67}} (טבלה 1). מדד FLIPI{{כ}} (Follicular Lymphoma International Prognostic Index) (טבלה 2) ורמת [[בתא-2-מיקרוגלובולין - Beta-2-microglobulin|Beta-2-microglobulin]] מהווים מדדים פרוגנוסטיים מקובלים בלימפומה פוליקולרית{{הערה|שם=הערה3|Solal-Celigny P, Roy P, Colombat P, et al. Follicular lymphoma international prognostic index. Blood. 2004;104:1258-1265}}{{הערה|שם=הערה4| Zelenetz AD, Gordon LI, Wierda WG, et al. NCCN clinical practice guidelines in oncology: non¬Hodgkin’s lymphomas. Version 4, 2014. Available at: http://www.nccn.org/professionals/ physician_gls/PDF/nhl.pdf}}.

ההחלטה לגבי הצורך בטיפול נשענת על כמה גורמים: שלב המחלה (מעורבות אתר בודד או שני אתרים לעומת מחלה המערבת מספר אתרים רב יותר), התסמינים עמם התייצג המטופל בעת אבחון מחלתו, גודלן של הבלוטות המעורבות וקצב צמיחתן.

{| class="wikitable"
|+'''טבלה מספר 1: בירור בעת אבחון לימפומה פוליקולרית'''
|-
|{{רווח קשיח}}
*CT או PET/CT
*ביופסיית מח עצם
*בדיקות דם:
**[[ספירת דם - Complete blood count|ספירת דם]]
**בדיקת כימיה מלאה (כולל [[LDH]])
**Beta-2-microglobulin
**[[אלקטרופורזה של חלבון]], רמות [[אימונוגלובולינים]]
**סרולוגיה מלאה ל[[הפטיטיס B]]{{כ}} (anti HB Core Ab ,anti HBS Ab ,HBS Antigen)
**[[הפטיטיס C]] ו-[[HIV - נגיף הכשל החיסוני האנושי|HIV{{כ}}]] (Human immunodeficiency Virus)
*[[אקו לב]] אם המטופל מועמד לטיפול באמצעות תשלובת המכילה [[אנטרציקלינים]] (R-CHOP)
|}

לימפומה פוליקולרית בשלב מוקדם מגיבה היטב ל[[קרינה]] מקומית, המביאה במרבית המקרים לריפוי{{הערה|שם=הערה5|MacManos MP and Hoppe RT. Is radiotherapy curative for stage I and II low-grade follicular lymphoma? Results of a long-term follow-up study of patients treated at Stanford University. J Clin Oncol. 1996 April;14(4):1282-1290}}, אך בשלב מתקדם, הלימפומה לרוב אינה ניתנת לריפוי, ולא הוכח כי טיפול בחולים ללא תסמינים מביא לשיפור בהישרדות בהשוואה לחולים שטופלו רק בעת התקדמות מחלתם. לפיכך, מקובל לעקוב אחר חולים אלו (watch & wait) ולטפל רק אם מתפתחים תסמינים או שמסת המחלה גדולה או גדלה במהירות{{הערה|שם=הערה6|Brice P, Bastion Y, Lepage E, et al., Comparison in low-tumor-burden follicular lymphomas between an initial no-treatment policy, prednimustine, or interferon alfa: a randomized study from the Groupe d'Etude des Lymphomes Folliculaires. Groupe d'Etude des Lymphomes de l'Adulte. J Clin Oncol. 1997;15:1110-1117}}{{הערה|שם=הערה7|Advani R, Rosenberg SA, Horning S. Stage I and II follicular non-Hodgkin's lymphoma: long-term follow-up of no initial therapy. J Clin Oncol. 2004;22:1454-1459}} .

הטיפול בלימפומה פוליקולרית בשלב מתקדם מבוסס על כימו-אימונותרפיה: טיפול המשלב [[כימותרפיה]] ונוגדן, ריטוקסימאב ([[Rituximab]] ,[[Mabthera]]), המכוון נגד החלבון [[CD20]] שמבוטא על פני תאי הלימפומה, משרה תגובה חיסונית נגד התאים ומשמידם. הטיפולים הכימו-אימונותרפיים משפרים משמעותית את התגובה לטיפול, משך התגובה והישרדות החולים, לעומת כימותרפיה בלבד{{הערה|שם=הערה1}}. משלבים כימותרפיים מקובלים, הניתנים עם ריטוקסימאב, כוללים CHOP ([[ציקלופוספאמיד]], [[דוקסורוביצין]], [[הידרוכלוריד]], [[וינקריסטין]] ו[[פרדניזון]]), CVP (ציקלופוספאמיד, וינקריסטין ופרדניזון), [[Bendamustine|בנדמוסטין]] או [[Chlorambucil|כלורמבוציל]]{{הערה|שם=הערה8|Marcus R, Imrie K, Belch A, et al. CVP chemotherapy plus rituximab compared with CVP as first-line treatment for

advanced follicular lymphoma. Blood. 2005;105:1417-1423}}{{הערה|שם=הערה9|Czuczman MS, Grillo-Lopez AJ, White CA, et al. Treatment

 of patients with low-grade B-cell lymphoma with the combination of chimeric anti-CD20 monoclonal antibody and CHOP chemotherapy. J Clin Oncol. 1999;17:268-276}}{{הערה|שם=הערה10|Friedberg JW. The emerging role of bendamustine in follicular lymphoma. Leuk Lymphoma. 2009 March;50(3):317-18}}. במקרים מסוימים ניתן לשקול טיפול בריטוקסימאב בלבד{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה11|Davis TA, Grillo-Lopez AJ, White CA, et al. Rituximab anti CD20 monoclonal antibody therapy in non¬Hodgkin's lymphoma: Safety and efficacy of re¬treatment. J Clin Oncol. 2000; 18:3135-43}}.

{| class="wikitable"
|+'''טבלה מספר 2: Follicular Lymphoma International Prognostic Index (FLIPI)'''
|-
!Factors (1 point for each variable present)[3]
|-
|{{רווח קשיח}}
*Age > 60y
*Ann Arbor Stage III-IV
*[[המוגלובין|Hemoglobin]] level < 12 g/dL
*Lactate dehydrogenase (LDH) level > upper limit of normal (ULN)
*> 4 Nodal sites of disease
|-
!Risk category (factors)[3]
|-
|{{רווח קשיח}}
*Low risk (0 or 1)
*Intermediate risk (2)
*High risk (> 3)
|}
*Solal-Celigny P, Roy P, Colombat P, et al. Follicular lymphoma international prognostic index. Blood.2004;104:1258-1265{{הערה|שם=הערה3}}

בחולים שהשיגו תגובה לטיפול ניתן לשקול המשך טיפול בריטוקסימאב (טיפול "אחזקה") אשר מאריך את משך התגובה{{הערה|שם=הערה1}}.

דור חדש של נוגדנים המכוונים נגד תאי B נמצא בשלבים שונים של מחקר, בהם גזיבה ([[Gazyva|Gazyva{{כ}}]], [[Obinutuzumab]]) נוגדן המכוון אף הוא נגד CD20 ונמצא יעיל בטיפול בחולי לימפומה פוליקולרית, כולל חולים שהיו עמידים לטיפול בריטוקסימאב{{הערה|שם=הערה12|Salles GA, Morschhauser F, Solal-Celigny P et al. Obinutuzumab (GA101) in patients with relapsed/ refractory indolent non-Hodgkin lymphoma: Results from the phase II GAUGUIN study. J Clin Oncol. 2000; 18:3135-43}}.

תרופות נוספות שנמצאו יעילות בטיפול בלימפומה פוליקולרית נשנית הן לנלידומיד ([[Lenalidomid|Lenalidomid{{כ}}]], [[Revlimid]]) המשרה הרג תאי הגידול לצד שפעול תאי מערכת החיסון שבסביבתם, אידלליסיב ([[Idelalisib|Idelalisib{{כ}}]], [[Zydelig]]) המעכבת את האנזים פוספטידיל אינוזיטול-3-קינאז ובכך חוסמת אותות שחיוניים להישרדות תאי הלימפומה, וכן מעכב 2-BCL (ונטוקלקס, [[Venetoclax]]){{הערה|שם=הערה13|Bachy E, Salles G. Are we nearing an era of chemotherapy-free management of indolent lymphoma? Clin Cancer Res. 2014 October 15; 20(20):5226-39}}.

חולים עם לימפומה פוליקולרית נשנית, בפרט אלו שמחלתם עברה התמרה ללימפומה אגרסיבית, מועמדים לעיתים להשתלת מח עצם עצמית. השתלה מתורם נשקלת על פי רוב בחולים אשר מחלתם נשנתה זמן קצר מסיום קווי טיפול קודמים{{הערה|שם=הערה1}}.

בחולים הסובלים מלימפומה, תאי מערכת החיסון של המטופל "תשושים" (Exhausted) ואינם מסוגלים לתקוף את תאי הלימפומה ולהשמידם. בטיפול חדשני הקרוי "Chimeric Antigen Receptor - [[CAR T cells]]", מוצאים תאי T של המטופל מגופו ועוברים שינוי גנטי שבעקבותיו הם מציגים חלבון ייחודי שחלקו רצפטור תא ה-T וחלקו החוץ-תאי פועל כנוגדן ונקשר ספציפית לתאי B. בעקבות קישור תא T התוקף לתאי הלימפומה חלה הפעלה של התא התוקף כך שיתקוף סלקטיבית את תאי המחלה. טיפול זה מוצע במרכזים מחקריים בודדים בעולם ומשמש לטיפול בחולים שמחלתם נשנתה על אף מספר קווי טיפול.

דווח שטיפול ב-CAR הביא לתגובות טובות בקבוצה קטנה של חולי לימפומה פוליקולרית אשר מחלתם נשנתה.

[[קובץ:פוליקולרית 2.png|ממוזער|מרכז|600 פיקסלים|'''תרשים מספר 2: תאי מערכת החיסון של המטופל "מושבתים" ואינם מסוגלים לתקוף את תאי הלימפומה ולהשמידם. בטיפול החדשני הנזכר למעלה, תאי T של המטופל מוצאים מגופו (1) ועוברים שינוי גנטי באמצעות החדרת רטרו-וירוס הנושא פלסמיד המקודד ליצירה של קולטן כימרי ייחודי על פני תא ה-T התוקף (2), אשר בצדו האחד נקשר (3) ספציפית לחלבון CD19 על פני תאי הלימפומה, ובצדו השני מתפקד כ"מפעיל" של תא ה-T נגד התאים שאליהם הוא נקשר. טרם החזרת התאים מקבל המטופל טיפול כימי (4) ה"מדלל" את תאי מערכת החיסון שבגופו (תאים שממילא אינם יעילים נגד תאי הגידול) במטרה "לפנות מקום" לתאים המהונדסים. התאים המהונדסים ניתנים בעירוי, נקשרים לתאי הגידול ופועלים להשמדתם, והתקווה היא שחלקם ייצרו תאים נוספים שיישארו בגופו של המטופל כ"תאי זיכרון", ויהיה בכוחם להתעורר ולהגיב אם הלימפומה תשוב ותתלקח (5).''']]

==לימפומה מרג'ינלית==
לימפומה של האזור המרג'ינלי (Marginal zone lymphoma - MZL), היא הסוג השלישי בשכיחותו של NHL.

ישנם שלושה סוגים של MZL (טבלה 3 מציגה את מאפייני הלימפומה המרג'ינלית לסוגיה השונים):
#לימפומה אקסטרה-נודלית (Extranodal MZL, EMZL)
#לימפומה טחולית (Splenic MZL, SMZL)
#לימפומה נודלית (Nodal MZL, NMZL)

{| class="wikitable"
|+'''טבלה מספר 3: מאפייני הסוגים השונים של לימפומות מרגינליות (לפי .Zinzani P, מראה מקום'''{{הערה|שם=הערה15|Zinzani PL. The many faces of marginal zone lymphoma. Hematology Am Soc Hematol Educ Program. 2012;2012:426-32}}''')'''
|-
! MZL סוג!!EMZL!!SMZL!!NMZL
|-
|גיל חציון||60||65||60-50
|-
|פתוגנזה||[[הליקובקטר פילורי]], קמפילובקטר ג'ג'וני, כלמידיה פסיטקי ובורליה בורגדורפרי||לרוב לא ידוע הפטיטיס C||לא ידוע הפטיטיס C
|-
|מאפיינים קליניים||לרוב מחלה באתר אחד אקסטראנודלי||ספירת דם לא תקינה ספלנומגליה||מעורבות בלוטות מפושטת
|}
*Zinzani PL. The many faces of marginal zone lymphoma. Hematology Am Soc Hematol Educ Program. 2012;2012:426-32{{הערה|שם=הערה15}}

===MZL אקסטרה-נודלית (EMZL)===
EMZL, הנקראת גם MALT lymphoma{{כ}} (Mucosa-associated lymphatic tissue), היא לימפומה המתפתחת באזורים לימפואידיים ברקמות ריריות, אקסטרנודליות. סוג זה הוא השכיח ביותר בקבוצה, ומהווה 50–70 אחוזים מכלל ה-MZL. הקיבה היא האיבר המעורב ביותר, אך תיתכן מעורבות בלוטות הרוק, בלוטות הדמעות, ארובת העין, עור, הריאה ועוד. הגידול נשאר לרוב ממוקם אך עשוי להתפשט סיסטמית ואף לעבור התמרה ללימפומה אגרסיבית{{הערה|שם=הערה14|Vannata B, Stathis A, Zucca E. Management of the marginal zone lymphomas. Cancer Treat Res. 2015 February 7;165:227-49}}{{הערה|שם=הערה15}}. לימפומה זו מהווה 5 אחוזים מכל מקרי ה-NHL וכ-50 אחוזים מכל מקרי הלימפומה בקיבה.

התפתחות לימפומת MALT תוארה במקרים רבים כקשורה לנוכחות גירוי כרוני, לרוב חיידקי או אוטואימוני. הדוגמה השכיחה לכך היא הקשר בין [[גסטריטיס חושפת|גסטריטיס]] כרונית הנגרמת על ידי הליקובקטר פילורי (HP) והתפתחות MALT בקיבה{{הערה|שם=הערה15}}.

הטיפול ב-Gastric MALT: הטיפול נקבע על פי שלב המחלה ונוכחות או היעדר החיידק HP במטופל. קו הטיפול הראשון בחולים בשלב מחלה מוקדם הוא טיפול להכחדת החיידק ([[אנטיביוטיקה]] במשולב עם [[Proton Pump Inhibitor]] - PPI) הן בחולים שנמצאו חיוביים ל-HP והן בחולים בהם לא הוכחה נוכחותו, כיוון שחלק משמעותי מחולים אלה מגיבים גם הם לטיפול זה. בחולים שלא הגיבו לטיפול האנטיביוטי המשולב, ובחולים שבהם תאי המחלה מבטאים טרנסלוקציה מסוג (11;18) T ולפיכך סיכוייהם להגיב לטיפול זה נמוכים, ניתן לטפל בטיפול קרינתי מקומי או בריטוקסימאב (לבד או בשילוב עם כימותרפיה). חולים עם מחלה בשלב מתקדם בהם נמצא HP מטופלים להכחדת המחלה וממשיכים במעקב הדוק. אם מתפתחים תסמינים או שיש עדות להתקדמות המחלה, יינתן טיפול בריטוקסימאב בשילוב עם כימותרפיה או ריטוקסימאב בלבד{{הערה|שם=הערה4}}{{הערה|שם=הערה14}}{{הערה|שם=הערה15}}.

הטיפול ב-Non-Gastric MALT: קרינה מקומית היא טיפול הבחירה במרבית המקרים בהם המחלה ממוקמת. במחלה בשלב מתקדם מקובל לטפל בדומה לחולי לימפומה פוליקולרית: בחולים ללא תסמינים שמחלתם יציבה ניתן להסתפק במעקב, ואילו בחולים בעלי תסמינים שמחלתם מתקדמת או כשעומס הלימפומה גדול, הטיפול הוא כימו-אימונותרפיה (ריטוקסימאב בשילוב עם כלורמבוציל/CVP/CHOP/בנדמוסטין/[[Purine analogues]]) או ריטוקסימאב בלבד, בעיקר בחולים שמצבם הכללי ירוד{{הערה|שם=הערה4}}{{הערה|שם=הערה14}}{{הערה|שם=הערה16|Luminari S, Goldaniga M, Cesaretti M, et al. A phase II study of bendamustine in combination with rituximab as initial treatment for patients with indolent non- follicular non-Hodgkin’s lymphoma. Leuk Lymphoma. 2015 Sep 17:1-31. [Epub ahead of print]}}.

===(SMZL) טחולית MZL===
מחלה זו מערבת לרוב את הטחול, בלוטות הלימפה שבשער הטחול, מח העצם והדם הפריפרי, והיא מהווה פחות מ-5 אחוזים מכלל ה-NHL. זוהה קשר בין התפתחות MZL טחולית לבין הימצאות נגיף הפטיטיס C, ומשערים כי אנטיגנים של הנגיף מהווים גירוי אימונולוגי מתמשך המעורר התפתחות המחלה. נמצא גם מתאם בין מקרים של MZL טחולית להימצאות [[Mixed cryoglobulinemia]]. החולים מתייצגים לרוב עם ספלנומגליה, לימפוציטוזיס וציטופניות (לרוב עקב [[יתר טחוליות - Hypersplenism|היפרספלניזם]]). לימפאדנופתיה, מעורבות איברים אקסטרה-לימפטיים ותסמיני B אינם שכיחים. הטיפול ב-MZL טחולית, באמצעות ריטוקסימאב או כריתת טחול, ניתן בעיקר למטופלים הסובלים מהגדלת טחול משמעותית, תסמינים סיסטמיים וציטופניות משמעותיות{{הערה|שם=הערה17|Reid R, Friedberg JW. Management of marginal zone lymphoma. Oncology. 2013 September; 27(9): 840-44}}{{הערה|שם=הערה18|Olzewski AJ, Ali S. Comparative outcomes of Rituximab-based systemic therapy and splenectomy in splenic marginal zone lymphoma. Ann Hematol. 2014 March;93(3):449-58}}. מטופלים ללא תסמינים זקוקים לרוב למעקב בלבד. למטופלים עם הפטיטיס C, ניתן לתת טיפול אנטי-ויראלי, אשר דווח כיעיל בחלק ניכר מהחולים{{הערה|שם=הערה17}}.
===(NMZL) נודלית MZL===
NMZL מהווה כ-1 אחוז בלבד מכל מקרי ה-NHL. מרבית המטופלים הם ללא תסמינים בזמן האבחנה, על אף שהם מתייצגים עם מחלה מתקדמת. הטיפול מבוסס על המתווה שתואר בלימפומה פוליקולרית, כשבחולים בהם המחלה מוגבלת ניתן לטפל בקרינה, ובחולים שהמחלה אובחנה אצלם בשלבים מתקדמים ההחלטה אם לעקוב או לטפל מותנית בנוכחות או בהיעדר תסמינים, עומס המחלה וקצב התקדמותה{{הערה|שם=הערה14}}{{הערה|שם=הערה17}}.

==לסיכום==
הלימפומות האינדולנטיות מתאפיינות לרוב בהתפתחות איטית, ולכן הן מאובחנות, ברוב המקרים, בשלב מתקדם. המהלך הקליני נע בין מהלך איטי הנמשך שנים רבות, לבין לימפומה שמתקדמת במהירות ואף עוברת התמרה ללימפומה אגרסיבית. במחלה מוגבלת ניתן לטפל בקרינה, ואילו אחרי חולים ללא תסמינים שמחלתם מתקדמת ניתן לעקוב ולטפל רק אם הם מפתחים תסמינים או שמסת מחלתם גדולה או גדלה במהירות. הטיפול במקרה זה הוא כימו-אימונותרפיה.

תרופות חדשות המשפיעות על התאים שבסביבת הלימפומה או על תהליכים בתא הממאיר וכן טיפולים המגייסים את מערכת החיסון למלחמה בלימפומה כבר אושרו או נמצאים בשלבים שונים של מחקר קליני.

==ביבליוגרפיה==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{ייחוס|ד"ר חוה פרי - המערך ההמטולוגי והשתלות מח עצם, המרכז הרפואי תל אביב, ופרופסור עירית אביבי - המערך ההמטולוגי והשתלות מח עצם, המרכז הרפואי תל אביב והפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב}}

<center>'''פורסם בכתב העת "במה", ספטמבר 2016, גיליון מס' 21, [[האגודה למלחמה בסרטן]]'''</center>

[[קטגוריה:אונקולוגיה]]
[[קטגוריה:המטולוגיה]]
[[קטגוריה:משפחה]]