האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "ליפאזה - Lipase"

מתוך ויקירפואה

שורה 45: שורה 45:
  
 
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה]]
 
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה]]
 +
[[קטגוריה:בדיקות מעבדה: כימיה בדם]]

גרסה מ־13:35, 21 במאי 2011

     מדריך בדיקות מעבדה      
ליפאזה
Lipase
מעבדה כימיה בדם
תחום מדידת אנזים פנקריאטי להערכת מחלת לבלב
Covers bdikot.jpg
יחידות מדידה יחידות לליטר, U/L
 
טווח ערכים תקין מושפע מאוד משיטת המדידה, ומקובל שערכים תקינים נמוכים מ-50-140 יחידות לליטר. במבוגרים מעל גיל 60 שנה יש עלייה של 20% עד 30% בערכי ליפאזה הדם
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

בדיקת אנזים המתבצעעת בנסיוב בלבד, הוכנסה לשגרת המעבדות בשנות ה-90 כבדיקה משלימה לזו של עמילאזה, לצורך הערכת מחלה של הלבלב, כגון דלקת או גידול, אבחון חסימת צינור הלבלב, אבחון או ניטור של לייפת כיסייתית (cystic fibrosis).

בסיס פיזיולוגי

ליפאזות מבקעות טריגליצרידים על ידי פעילות שהיא באופייה אסטראזה, בביקוע קשרי אסטר של הגליצרול, ושחרור 2 מולקולות של חומצות שומניות (מעמדות 1 ו-3 של הגליצרול) חופשיות ומולקולה אחת של ביתא מונוגליצריד בו נותרת קשורה חומצת השומן בעמדה 2. למרות שהיה ידוע עשרות שנים על פעילות ליפאזה לבלבית אך גם ברקמות אחרות בגוף, מנעו קשיים טכניים של מדידת פעילות אנזים זה מיישומו בשגרת המעבדה הרפואית עד לשנת 1992.

התברר ששימוש קודם במצעים אפשריים למדידת פעילות ליפאזה דוגמת tributyrin ,triacetin ,β-naphtyl palmitate ,β-naphtyl laurate, או β-nitro phenyl stearate לא היו מתאימים כיוון שהם משמשים מצע טוב לאסטראזות, אך אין הם ייחודיים לליפאזות. בהמשך פותחו קיטים על ידי שימוש בתחליבים (אמולסיות) של שמנים צמחיים כמו שמן זיתים, שמן תירס, כיוון שליפאזה מגיבה רק בגבול (interphase) שבין הפאזה המיימית והשומנית בתחליבים אלה. השיטה היותר מקובלת היא במדידת עכירות (turbidimetric) עם מצע כ-Triolein.

למרות שמקובל שבלוטת הלבלב היא המקור העיקרי של ליפאזה בנסיוב, ידוע כיום שלאנזים זה יש לפחות שני איזואנזימים (או isoforms) אם כי עדיין לא מוצתה עד תום הבנת הפעילות היחסית של שתי צורות ליפאזה אלו. הניסיון שנרכש ממדידת רמת ליפאזה בשני העשורים האחרונים, הראה שרמת אנזים זה מוגברת ב-92-94% מהמקרים של פנקראטיטיס חריפה, בדומה לנתונים המקובלים במדידת עמילאזה. כאשר מודדים במקביל את 2 האנזימים הללו, מקבלים הגברה של סגוליות הממצא האבחוני עד כדי 95-96%, אך אין ספק שליפאזה מראה סגוליות הגבוהה ב-5% מזו של עמילאזה באבחון דלקת חריפה של הלבלב , בהיות עמילאה אנזים שנמצא בקיבה ובמעי בריכוזים גבוהים בהרבה מאלה של ליפאזה. רמת שני האנזימים בנסיוב עולה בד בבד תוך שעות אחדות לאחר התפתחות דלקת לבלב, כאשר עמילאזה נותרת מוגברת 3-5 ימים לאחר האירוע, בעוד רמת ליפאזה נותרת מוגברת 5-8 ימים לאחר תחילת האירוע. רמת ליפאזה עולה באופן יותר בולט באירועי פנקראטיטיס חריפה מאשר כרונית.

שני סוגי הליפאזה העיקריים במערכת העיכול הם הליפאזה הפנקריאטית וכן PLRP2 או pancreatic lipase related protein 2, המופרש אף הוא מהלבלב. באדם מוצאים צורות נוספות של ליפאזה דוגמת hepatic lipase המחובר לאנדותל של כלי דם בכבד ותפקידו להגיב עם ליפידים הנישאים על ליפופרוטאינים לייצר LDL, וכן ליפאזה אנדותליאלית המופיעה בריכוז נמוך בכלי דם בגוף, ו-LPL או liporprotein lipase הנמצאת אף היא באנדותל כלי הדם והיא פועלת על טריגליצרידים נישאים על פני חלקיקי LDL. ידוע שבתינוקות יש פעילות ליפאזה נוספת בקיבה וזה אנזים הפועל ב-pH ניטראלי, שנועד לסייע בעיכול שומנים, ועוד סוג הידוע כליפאזה ליזוזומאלית, המצויה בתוך חלקיקי ליזוזומים שפעילותה בביקוע כולסרטרול אסטר, ומוטציה באנזים זה גורמת למחלות אגירה כמו cholesteryl ester storage disease וכן למחלת Wolman.

מלחי מרה המופרשים מהכבד ונאגרים בכיס המרה, משתחררים לתוך התריסריון, ושם הם עוטפים ויוצרים תחליב להפיכת טיפת שומן גדולות לקטנות יותר, ובכך מגדילים את שטח הפנים של השומנים, באופן המגדיל את יעילות פעילות ליפאזה. בניגוד לאנזימים פרוטאוליטיים של הלבלב דוגמה טריפסין המופרשים כזימוגנים או קדם-אנזימים בלתי פעילים (דוגמת טריפסינוגן), הליפאזה הפנקריאטית מופרשת כאנזים בשל ופעיל. ליפאזה פועלת ב-pH יחסית גבוה בהשוואה לאנזימים מפרי מזון אחרים המופרשים מבלוטת הלבלב. זו גם הסיבה לכך ששומנים נחשבים למרכיבי המזון היותר קשים לעיכול. במצב תקין פעילות האנזים בנסיוב נמוכה ביותר, אך באירועים קיצוניים בבלוטת הלבלב כדלקת או בהתפתחות אדנוקרצינומה בבלוטה, מתרחש תהליל אוטוליטי המגביר הפרשת ליפאזה לדם.

פענוח תוצאות הבדיקה

רמות מוגברות של ליפאזה בדם נקבל במצבים הבאים: עלייה של פי 5-10 מרמות התקן של האנזים נמצא בפנקראטיטיס חריפה, וערכים מוגברים יתקבלו גם בסרטן הבלוטה, או בחסימת צינור הבלוטה. עליות יותר מתונות יתקבלו בהתקפים של אבנים בכיס המרה (cholecystitis), בדלקת כרונית של הלבלב, וכן בכיסית (ציסטה) או בכיסית מדומה (pseudocyst) של בלוטה זו. במקרים של טריגליצרידמיה משמעותית (ערכי רטיגליצרידים מעל 600-800 מיליגרם לדציליטר, רמות ליפאזה עולות באופן בולט. במקרים של פריטוניטיס משמעותית עם התנקבות, בסטרנגולציה של המעי או באוטם במעי, חסימת מעיים צפויה עליה ברמת ליפאזה.

בתרחישים אופייניים לעלייה ברמת עמילאזה כמו ב-mumps בה מודלקות בלוטות הרוק, בכיב, או דלקת מעי חריפה, רמת ליפאזה נותרת בתחום הנורמה או מוגברת באופן מתון ביותר. שתיית אלכוהול מרובה וכרונית, כיב קיבה משמעותי או דלקת קיבה נגיפית, יעלו אף הם לעתים את רמת ליפאזה בשיעור מתון. ביצוע בדיקה אנדוסקופית של דרכי המרה והלבלב (ERCP), עשויה לגרום לעלייה בפעילות האנזים. רמה גבוהה של ליפאזה יכולה לתת אינדיקציה לכשל כליות , שכן באופן סדיר אנזים זה שמשקלו המולקולארי נמוך יחסית (38,000) מתפנה באופן חלקי בכליות לשתן, ובכשל כלייתי תהא רמתו בדם מוגברת.

מדידת רמת ליפאזה בנוזל המנוקז מהתריסריון של ילדים יכול לשמש כלי אבחוני של cystic fibrosis בילדים, כאשר רמה נמוכה במיוחד של אנזים זה מרמזת לקיום המחלה. רמות נמוכות של ליפאזה עלולות להצביע על נזק קבוע לתאים מייצרי אנזים זה בלבלב.

הוראות לביצוע הבדיקה

יש צורך להיות בצום של 8-12 שעות לפני הבדיקה כאשר שתיית מים מותרת. כדאי להפסיק נטילת תרופות כגון הפארין (המגביר שחרור ליפאזה כבדית), סטרואידים, תכשירים כולינרגיים ומשככי כאב נרקוטיים (מורפין) או משככי כאבים נקרוטיים קלים כקודאין או meperidine, אגוניסט של הקולטנים המוסקריניים כ- bethanechol, נוגד דלקת לא סטרואידאלי כ- indomethacin, כאשר כל אלה ישפיעו בהעלאת רמת ליפאזה. לעומת זאת נטילת פרוטאמין כאנטידוט להפארין או לקלקסן יביא להפחתה ברמת ליפאזה. דגימת דם המוליטית תיפסל לבדיקה בהיותה עלולה לתת תוצאה גבוהה כזובה לעומת נטילת quinine, שתפחית באופן כזוב את תוצאת הבדיקה, אך אלה בגין השפעת על התהליך האנליטי של מדידת ליפאזה. את דגימת יש לקחת במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) ובפירוש לא במבחנת ספירה (פקק סגלגל) המכילה EDTA המפחית באופן משמעותי וכזוב את תוצאת ליפאזה המתקבלת. דגימות שתן אינן מתאימות למדידת ליפאזה.


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע