כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק נוגדנים בנסיוב כנגד קדחת קיו - Antibodies against Q fever
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| נוגדנים בנסיוב כנגד קדחת Q | |
|---|---|
| Antibodies against Q fever | |
| שמות אחרים | Q-fever, Proteus OX-19 - Weil-Felix |
| 250 פיקסלים | |
חיידק C.burnetii הגורם ל Q fever.
| |
| מעבדה | מיקרוביולוגיה בדם. |
| תחום | קדחת Q. |
 | |
| טווח ערכים תקין | שלילי |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
מטרת הבדיקה: סריקה לגילוי נוגדנים כנגד Coxiella burnetii, הגורם ל-Q fever.
קדחת Q או query fever היא מחלה הנגרמת על ידי הדבקה עם החיידק Coxiella burnetii (Beare וחב' ב-J Bacteriol משנת 2005), המשפיע על אדם וחיות אחרות. חיידק Q זה פוגע בבקר, בכבשים, בעזים ובחיות בית נוספות כולל כלבים וחתולים. ההדבקה נובעת משאיפה של נבגים קטנים, או ממגע עם חלב, שתן, צואה, רירית הנרתיק, ונוזל זרע של חיות נגועות. לעיתים נדירות חיידק Q מועבר על ידי קרציות. תקופת ההדגרה נמשכת בין 9 ל-40 יום. אדם רגיש לקדחת Q, כאשר החיידק הוא טפיל פתוגני תוך תאי אובליגטורי.
העמידות של C burnetii לחום, לחומרים כימיים ולתנאי יובש, מאפשרים לחיידק זה להתקיים לתקופות ארוכות מחוץ לפונדקאי. החיידק מתפזר על ידי שאיפה של חומר מדבק מתוצרי רבייה של כבשים ועיזים, ומצואה חלב, הפרשות מהאף, מהשלייה, ומהנוזל האמניוטי של מעלי גרה. ההתבטאויות הנשימתיות שולטות בדרך כלל, כאשר אנדוקרדיטיס והפטיטיס יכולים לגרום לסיבוכים. במהלך ההדבקה, הממברנה החיצונית של החיידק עוברת שינויים במבנה הליפופוליסכרידי שלה. הבדלים בתגובה החיסונית של המאחסן בין האנטיגנים של phase I ו-phase II, יכולים לסייע בדירוג של ההדבקה כחריפה או ככרונית: ב-Q fever חריפה, הנוגדן של phase II גדול יותר מטיטר הנוגדן של phase I, בדרך כלל פי-4 בדגימות מוקדמות. אף על פי שהעלייה ב-phase I כמו זו של phase II מתרחשת בדגימות מאוחרות יותר, הטיטר של phase II נותר גבוה יותר. ב-Q fever כרוני המצב ההפוך נראה אף הוא. דגימות נסיוב הנאספות בשלב מחלה מאוחר יותר של מודבקים עם Q fever, הם בעלי טיטר משמעותית גבוה יותר של phase I, לעיתים גבוה בהרבה מפי-4. במקרה של הפטיטיס גרנולומטוזי, הטיטרים של נוגדני IgG ו-IgM לאנטיגנים phase I ו-phase II מוגברים, ובמקרים של Q fever אנדוקריטיס, נוגדנים אלה דומים בטיטר שלהם, אף על פי שגם כאן הטיטרים של phase I לרוב גדולים מאלה כנגד phase II. באנשים בריאים לא מוצאים נוגדנים כנגד Coxiella burnetii, אם כי כאשר קיים חשד ל-Q fever יש לחזור על הבדיקה לאחר שבועיים או שלושה שבועות. התגובות סרולוגיות תלויות במועד ביצוען. דגימות הנאספות מוקדם מדי במחלה, עלולות להחמיץ קיום נוגדנים. יש לקחת בחשבון cross-reactivity עם אורגניזמים תוך-תאיים אחרים כגון סוגי rickettsia.
סימנים ותסמינים
תקופת ההדגרה נמשכת בממוצע 2-3 שבועות (Anderson ב־CDC Health Information משנת 2011). התסמינים השכיחים ביותר הם דמויי-שפעת כגון הופעה פתאומית של חום, חולשה, כאב ראש חמור, כאבי שרירים ומפרקים, איבוד תיאבון, בעיות של דרכי הנשימה העליונות, שיעול יבש, כאב של הצדר, צמרמורות, בלבול, הזעה שׁוֹפֵעַת, ותסמינים של מערכת העיכול כגון בחילה, הקאות, ושלשולים. בערך במחצית המודבקים לא מופיעים תסמינים. במהלך מחלה זו היא עלולה להתפתח לדלקת ריאות א-טיפית, שעלולה להסתיים ב-acute respiratory distress syndrome מסכנת חיים, המתפתחת לרוב במהלך 4–5 הימים הראשונים לאחר ההדבקה. לעיתים פחות שכיחות, Q fever עלולה לגרום להפטיטיס גרנולומטוטית שיכולה להיות א-תסמינית, או להפוך לתסמינית עם חולשה, חום, כבד מוגדל, וכאב בחלק הימני העליון של הבטן. הפטיטיס זו לרוב מעלה את רמת הטרנסאמינזות אף על פי שצהבת אינה שכיחה. Q fever יכולה לגרום לעיתים נדירות לווסקוליטיס של הרשתית (Kuhne וחב' ב-J Français d'Ophtalmologie משנת 1992). הצורה הכרונית של Q fever זהה לאנדוקרדיטיס (Karakousis וחב' ב-J Clin Micribuol משנת 2006), שעלולה להופיע חודשים או עשרות שנים לאחר ההדבקה, שעלולה להיות קטלנית בחוסר טיפול. טיפול מתאים מפחית את התמותה ל-10%. מיעוט של שורדים מפתח Q fever fatigue syndrome לאחר הדבקה, המאופיינת על ידי חולשה ועייפות קשה. מטופלים עם Q fever fatigue syndrome מפתחים את הקריטריונים של myalgic encephalomyelitis השוררים לעיתים שנים לאחר ההדבקה הראשונית (Choutka וחב' ב-Nature Med משנת 2022).
אבחון
האבחון בדרך כלל מתבסס על סרולוגיה (Maurine ו-Raoult ב-Clin Microbiol Rev משנת 1999, ו-Scola ב-Sem Ped Infect Dis משנת 2002), ופחות על איתור החיידק עצמו. סרולוגיה מאפשרת את הגילוי של הדבקה כרונית על ידי הופעה של רמות גבוהות של נוגדנים כנגד הצורה הווירולנטית של החיידק. גם הזיהוי המולקולרי של DNA של החיידק נמצא בשימוש גדל. בניגוד לרוב הטפילים התוך-תאיים האובליגטורים, ניתן לגדל את Coxiella burnetii בתרבית אקסנית (שאינה מזוהמת עם חומרים אחרים), אם כי ביצוע בדיקת תרבית זו מסובכת טכנית ואינה נמצאת בשימוש ברוב המעבדות המיקרוביולוגיות (Omsland וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 2009). חיידק זה עלול לגרום להדבקה של מסתמי הלב (אנדוקרדיטיס) שניתן לזהות על ידי transoesophageal echocardiography. הפטיטיס הנגרמת על ידי Q fever מתבטאת בעליה של אלנין ואספרטאט טרנסאמינזות, אם כי אבחון מוחלט אפשרי רק על ידי ביופסיה של הכבד המראה את fibrin ring granulomas האופייני (van de Veerdonk ו-van de Veerdonk ב-Clin Infect Dis משנת 2006).
מניעה
מחקר שהתבצע בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 על ידי Paul Fiset הביא לפיתוח התרכיב המוצלח הראשון כנגד Q fever (Saxon ב-NY Times משנת 2001). מניעה הוצעה על ידי Q-Vax, שהוא תרכיב מוחלש שפותח על ידי החברה האוסטרלית CSL Limited. חיסון תוך-עורי בנוי מחיידקי C. burnetii מתים. ההגנה מפני החיידק לאחר חיסון בודד היא לשנים רבות, ואין צורך בחיסון נוסף. בשנת 2001 הוחל באוסטרליה בביצוע תוכנית ארצית של חיסון כנגד Q fever לאלה העוסקים במקצועות המסכנים אותם מפני החיידק כגון גידול בקר למטרות בשר. ניסויים אחדים הוכיחו שהשימוש בחיסון Coxevac בחוות נגועות הביא למניעה של הפלות, הרבעות חוזרות, anoestrus (תקופת חוסר פעילות מינית בין שתי תקופות ייחום בקרב יונקים), ייחום שקט, דלקת של דופן הרחם, וירידה בתפוקות החלב (Camuset ו-Remmy ב-Eradication in Dairy Herd משנת 2008, ו-Hogerwerf וחב' ב-Emerg Infect Dis משנת 2011).
יש להימנע משתיית חלב לא מפוסטר (Fernandes ו-Sampaio de Lemos ב-Lancet Regional Health משנת 2023). יש להזהיר במיוחד אנשים בתעסוקות של עבודה עם חיות בית, על ידי ניטור של עדרים, ביסוס גישות סניטריות, ושימוש באמצעי הגנה אישית לצד חיסון בעלי חיים (Ullah וחב' ב-miroorganisms משנת 2022). הרחקת דירים ומגורי חיות משק אחרים לפחות 500 מטר ממגורי אדם, עשויה אף היא להפחית הדבקת אדם.
טיפול
טיפול של Q fever עם אנטיביוטיקה מאוד יעיל. סוגי האנטיביוטיקה המקובלים הם doxycycline ,tetracycline, Chloramphenicol ו-ofloxacin. גם התכשיר כנגד מלריה, hydroxychloroquine מראה יעילות. Q-fever כרוני קשה יותר לטיפול ועלול לקחת עד 4 שנים לטיפול עם doxycycline ו-quinolones או עם doxycycline ו-hydroxychloroquine, כאשר הטיפול המשולב האחרון יכול להימשך 18 חודשים. Q fever במהלך היריון קשה במיוחד לטיפול כיוון ש-doxycycline ו-ciprofloxacin אסורים לטיפול בהיריון. הטיפול המועדף בהיריון ובילדים מתחת גיל 8 שנים הוא co-trimoxazole (Cutler וחב' ב-J Infect משנת 2007, ו-Carcopino וחב' ב-Clin Infect Dis משנת 2007).
היסטוריה
מחלת Q fever תואר לראשונה בשנת 1935 על ידי Edward Derrick בקרב עובדי בית מטבחיים בבריסביין, במדינת קווינסלנד באוסטרליה, (McDade ב-The Disease משנת 1990 ו-Derrick ב-Med J Australia משנת 1937). הפתוגן למחלה התגלה בשנת 1937 על ידי Frank Burnet ו-Mavis Freeman שבודדו את החיידק מאחד המטופלים של Derrick (ב-Rev Infect Dis משנת 1983). במקור היו סבורים שמדובר בסוג של Rickettsia. בהמשך גילו Cox ו-Davis את החיידק שבודדו מקרצייה במדינת Montana בשנת 1938. מדובר בחיידק זואונוטי ששמו Coxiella burnetii נקרא על בסיס השמות של Cox ושל Burnet. אף על פי שאין משייכים חיידק זה למשפחת חיידקי ריקציה, יש דמיון בינו לבין Legionella. בשנת 2019 נרשמו בארצות הברית 178 מקרים חריפים של Q fever, ו-34 מקרים של מחלה כרונית. בשנת 2024 מדינת ויקטוריה באוסטרליה דיווחה על עליה משמעותית של המחלה עם 77 מקרים בהשוואה למספר המקרים ב-5 השנים קודם לכן.
Q fever בחיות
Q fever עלול להשפיע על חיות בית וחיות בר כולל מעלי גרה (בקר, כבשים, עיזים, ביזון (Didkowska וחב' ב-BMC Veterin Res משנת 2021), מיני צבאים (Kirchgessner וחב' ב-Vector Borne Zoonotic Dis משנת 2012), קרניבורים (כלבים, חתולים ואריות-ים, מכרסמים, זוחלים ועופות)). מעלי גרה הם בעלי החיים המודבקים לעיתים יותר קרובות, ויכולים לשמש רזרבוארים של החיידק. בניגוד לאדם, אף על פי שניתן להשרות בבקר באופן ניסיוני הדבקות של מערכת הנשימה והלב (Plommet וחב' ב-Annales de Recherches Vétérinaires משנת 1973), הסימנים הקליניים משפיעים בעיקר על מערכת הרבייה. הסימנים הקליניים משתנים בין מעלי גרה קטנים ככבשים ועיזים, בהם התחלואה מתבטאת בהפלות, לידות טרם-עת, לידות שקטות, ולידות של שגרים חלשים. אחד המאפיינים של הפלות בקרב עיזים, הוא הפלות אלו מתרחשות 1–2 שנים לאחר ההדבקה, תופעה המכונה "סערת הפלות" (Arricau-Bouvery ו-Rodolakis ב-Veterin Res משנת 2005). למרות התרחשות הפלות בבקר, הן פחות שכיחות ויותר ספורדיות (De Biase וחב' ב-Veterin Pathol משנת 2018). קרציות יכולות להעביר את החיידק מחיה לחיה.
אפידמיולוגיה
פרט לניו זילנד שהיא נקייה כרגע מ-Q fever (Salifu וחב' ב-Acta Tropica משנת 2019), המחלה נפוצה בכל העולם. מספר מחקרים הראו שבערך אחד מכל שלושה עדרי בקר, ואחד מכל ארבעה משקים של כבשים ועיזים נגועים בחיידק (Pexara וחב' ב-Veterin Italiana משנת 2018), אך מגוון רחב נרשם במדינות שונות. בסין, איראן, בריטניה, גרמניה, הונגריה, הולנד, ספרד, בלגיה, קרואטיה, בלגיה, ארצות הברית, דנמרק, סלובקיה, צ'כיה, סלובניה וירדן. לדוגמה, למעלה מ-50% מהעדרים של בקר נמצאו נגועים ב-Q fever (Agger ו-Paul ב-Acta Veterin Scand משנת 2014, Espi וחב' ב-Animals משנת 2021, Obaidat ו-Kersh ב-J Food Protect משנת 2021, Dobos ו-Fodor ב-Acta Veterin Hungarica משנת 2021). החיות הנגועות מפרישות את החיידק בצואה, בחלב ובהפרשות של מערכת הרבייה (Hawker וחב' ב-Commun Dis Public Health משנת 1998). הפרשת החיידק גדולה ביותר בעת לידה או הפלה, והשלייה והעובר המת הם המקור העיקרי של החיידק, בעיקר בעיזים. כיוון שהחיידק C. burnetii קטן ועמיד לסביבה, הוא יכול בקלות להינשא באוויר ולעבר ממשק אחד לאחר גם אם הם רחוקים מספר קילומטרים זה מזה (Plummer וחב' ב־J Veterin Intern Med משנת 2018). חיסון של בקר, עיזים וכבשים קיים. הוא מפחית הפלות ואת הפרשת החיידק ומביא לשליטה של Q fever בעדרים (Roset וחב' ב-Epidemiol Infect משנת 2011), ולפיכך מפחית את ההדבקה באדם. דווח על מקרים של Q fever בקרב אנשי צבא אמריקנים (Anderson וחב' ב-CDC משנת 2005), במיוחד באלה ששירתו בעיראק ובאפגניסטן (Hartzell וחב' ב-Concise Rev Physic משנת 2008). דווח על כך ש-Q fever נפוץ יותר בגברים מאשר בנשים, בגלל עיסוקם של הראשונים בתעסוקות המעודדות הדבקה (Domibgoet וחב' ב-Clin Infect Dis משנת 1999). באפריקה, חיות בר ויערות גשם הופכים את המחלה לאנדמית. נרשמו התפרצויות של המחלה בהולנד ובצרפת המיוחסים לגידול עירוני של עיזים. בדומה, בארצות הברית Q fever שכיח יותר במערב המדינה ובמדינות כקליפורניה, טקסס ואיובה בהם נרשמו כ-40% מכלל המקרים בארצות הברית, בעיקר בתקופות האביב והקיץ המוקדמות כאשר חיות המשק מתרבות. בעוד שהדבקה בין אנשים נדירה, היא עלולה להתרחש במהלך לידות, מגע מיני ותרומות דם.
הוראות לביצוע הבדיקה
הדם נלקח במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב), ולאחר סרכוז מעבירים את הנסיוב למבחנת פלסטיק. יש לפסול את הדגימה אם היא מאוד המוליטית, מאוד ליפמית, או מאוד איקטרית. יש לפסול גם דגימות שעברו אינאקטיבציה בחימום.
יציבות הדגימות: דגימות מקוררות (מועדפות) יציבות למשך 7 ימים, כמו גם דגימות שנשמרו בהקפאה. אם הסרולוגיה של Q fever חיובית, האישור ל-Q fever מתבצע על ידי אימונו-פלואורסצנציה בלתי ישירה.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)