כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק אפידמיולוגיה של נפרופתיה סוכרתית בישראל - Epidemiology of diabetic nephropathy in Israel
הופניתם מהדף נפרופתיה סוכרתית בישראל - אפידמיולוגיה לדף הנוכחי.
המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז
| המדריך לטיפול בסוכרת | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר אורלי זליכה, ד"ר אלי נולן, פרופסור ג'פרי בונר, פרופסור תמי שוחט | |
| שם הפרק | אפידמיולוגיה של נפרופתיה סוכרתית בישראל | |
| עורך מדעי | ד"ר אביבית כהן, ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז | |
| מאת | המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות |
|
| מועד הוצאה | 2022 | |
| מספר עמודים | 619 | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – נפרופתיה סוכרתית
כללי
סוכרת היא אחת הסיבות המרכזיות להתפתחות אי ספיקת כליות סופנית. בין גורמי הסיכון הידועים להתפתחות נפרופתיה בחולי סוכרת כלולים משך מחלת הסוכרת, יתר לחץ דם, רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר (HbA1C), היסטוריה משפחתית של נפרופתיה סוכרתית, מין זכר, גזע שחור ורמת השכלה נמוכה כמדד לרמה סוציואקונומית נמוכה[1][2][3][4][5].
מטרת פרק זה היא לסכם את המידע הקיים בישראל לגבי נפרופתיה סוכרתית.
שיעור התחלואה בסוכרת כמחלה ראשונית בחולים המתחילים טיפול בדיאליזה
כלל המדגם
הנתונים בפרק זה מבוססים על המאגר הלאומי לדיאליזה והשתלות כליה, הכולל מידע על כל החולים שטופלו בדיאליזה בישראל משנת 1990. הדיווח על חולה המתחיל טיפול בדיאליזה כולל מידע על המחלה היסודית שהביאה לאי ספיקת הכליות. עם זאת, האבחנה של נפרופתיה סוכרתית לא הייתה מבוססת, במרבית המקרים, על אבחנה היסטולוגיה. טבלה 1 בנספח מציגה את מספר החולים החדשים שהחלו טיפול בדיאליזה לאורך השנים. תרשים 1 מציג את אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שדווחה להם הייתה סוכרת, מכלל החולים שהחלו טיפול בדיאליזה באותה שנה. שיעור החולים שסוכרת הייתה המחלה הראשונית שהביאה אותם לדיאליזה עלה בהתמדה עד העשור השני של המאה ה-21, בו נראית התייצבות. עיקר העלייה היה בשנים 1993 עד 2002. בשנת 1990 הייתה סוכרת המחלה הראשונית ב-18.3 אחוזים מהחולים שהחלו דיאליזה באותה שנה, ואילו בשנת 2015 שיעור זה הגיע ל-45.1 אחוזים.
מנתונים המבוססים על רשם הסוכרת עולה, כי 790 חולי סוכרת החלו טיפול בדיאליזה בשנת 2014 (שיעור של 162.4/100,000). ב-642 (81.3 אחוזים) מהחולים צוין כי סיבת הכניסה לדיאליזה היא סוכרת (הוגדרה כמחלה הראשונית שהביאה לאי ספיקת כליות). ב-148 (18.7 אחוזים) מהחולים צוינו סיבות אחרות שהביאו לכשל הכלייתי. ב-98 (62.8 אחוזים) צוינו מחלות רקע אחרות דוגמת דלקת פקעיות הכליה, כליה פוליציסטית, יתר לחץ דם וכדומה וב-55 (37.2 אחוזים) הסיבה לא הייתה ידועה או חסרה. ייתכן שבחלק מהחולים בהם הסיבה הוגדרה כ"לא ידועה/חסרה" היוותה הסוכרת את הגורם לאי ספיקת הכליות. מכאן ייתכן בהחלט שהאומדן לאחוז החולים המתחילים דיאליזה, שסוכרת היא מחלתם הבסיסית, גבוה יותר מזה שצוין לעיל.
במקביל לעלייה באחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם בעת הכניסה לדיאליזה הייתה סוכרת, חלה ירידה באחוז החולים שמחלתם הראשונית הייתה גלומרולונפריטיס. כך, לדוגמה, 18 אחוזים מהחולים שהחלו דיאליזה בשנת 1990 סבלו מסוכרת כמחלת הכליה הראשונית ו-17.5 אחוזים מגלומרולונפריטיס, ואילו בשנת 2015 כ-44.5 אחוזים החלו דיאליזה בגלל סוכרת ורק 6.1 אחוזים בגלל גלומרולונפריטיס.
לפי לאום
העלייה עם השנים באחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת נצפתה גם ביהודים וגם בערבים, כאשר ניתן לראות כי בערבים עד לשנת 2012 חלה עלייה ומשנה זו ואילך נצפית ירידה. לאורך כל השנים, אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת היה גבוה יותר בערבים בהשוואה ליהודים (תרשים 2). כך, לדוגמה, בשנת 2015, היה אחוז זה 49.2 אחוזים בערבים ו-43.9 אחוזים ביהודים.
לפי מגדר
העלייה עם השנים באחוז החולים החדשים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת, משותפת לגברים ולנשים.
באופן כללי, אחוז הנשים שמחלת הכליה הראשונית שלהן הייתה סוכרת גבוה במקצת מאחוז הגברים (תרשים 3).
גיל ממוצע
הגיל הממוצע של תחילת הטיפול בדיאליזה בחולים אשר מחלת הכליה הראשונה שלהם היא סוכרת גבוה בהשוואה לחולים עם מחלות כליה אחרות. מגמה זו נשמרה לאורך כל השנים. עם השנים חלה עלייה בגיל הממוצע של החולים בתחילת הדיאליזה. הגיל של חולים עם סוכרת כמחלת כליה ראשונית היה 60.3±10.4 שנים בשנת 1990, ו-67.4±11.8 שנים בשנת 2012, ובחולים עם מחלות כליה ראשונות אחרות 53.9±20.4 שנים ב-1990 ו-9.91±62.2 שנים בשנת 2015 (תרשים 4).
לפי קבוצות גיל
בהתבסס על נתונים משנת 2015, סוכרת היא מחלת הכליה הראשונית בכמחצית מהחולים שהחלו דיאליזה בגילאים 45–74. בקבוצת הגיל הצעירה, 44-20, רק כ-19 אחוזים מהחולים התחילו דיאליזה בגלל סוכרת ובקבוצת הגיל המבוגרת (מעל 75 שנים), כ-45 אחוזים מהחולים התחילו דיאליזה בגלל סוכרת.
אם בוחנים את השינוי שחל עם השנים באחוז החולים שהחלו דיאליזה בגלל סוכרת, רואים כי העלייה לא הייתה אחידה בקבוצות הגיל השונות. בקבוצת הגיל הצעירה (44-20) אחוז זה נשאר ללא שינוי ניכר ועיקר העלייה היה בקבוצות הגיל 45–54, 74-64 ו-+75 (תרשים 5).
שיעור הארעות של טיפול בדיאליזה לפי המחלה הראשונית (שיעורים מתוקננים לגיל)
תרשים 6 מציג את שיעור האנשים מקרב אוכלוסיית ישראל המתחילים טיפול בדיאליזה בשנה לפי המחלה הראשונית. השיעורים מתוקננים לאוכלוסיית ישראל בשנת 2008. שיעור ההיארעות מתייחס להיארעות 90 יום (חולים שהחלו טיפול בדיאליזה וטופלו לפחות 90 ימים).
בעוד שהסיכון להגיע לטיפול בדיאליזה בגלל מחלות כליה שונות נשאר קבוע למדי לאורך השנים 1990–2015, הרי שהסיכון להגיע לטיפול בדיאליזה בגלל סוכרת עלה מאד, בעיקר בין השנים 1994 ל-2004. בשנת 1990, שיעור האנשים שהחלו דיאליזה בגלל סוכרת היה 23 למיליון לעומת 78 למיליון בשנת 2015. הסיבות לעלייה זו יכולות להיות רבות, בהן: עלייה במספר חולי הסוכרת, שינוי מדיניות לגבי ביצוע דיאליזה בחולי סוכרת בכלל ובגיל המבוגר בפרט ועלייה בשיעור הנפרופתיה הסוכרתית.
תרשים 7 מציג את שיעורי ההיארעות של טיפול בדיאליזה בגלל סוכרת בשנים 2000-1998 ובשנים 2015-2012 לפי קבוצות גיל. השינוי הגדול ביותר היה בקבוצות הגיל 65–74 ו-75 ומעלה. בקבוצת הגיל 75 ומעלה השיעור עלה ביותר מפי שתיים.
שיעורי הימצאות סוכרת כמחלת הכליה הראשונית בחולי דיאליזה
- כלל החולים - שיעור החולים אשר מחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מתוך סך החולים שטופלו בדיאליזה באותה שנה (ב-31 בדצמבר בכל שנה) עלה עם השנים מ-11.5 אחוזים בשנת 1990 ל-45.9 אחוזים בשנת 2015
- לפי לאום - שיעור החולים שמחלת הסוכרת הייתה המחלה הראשונית שלהם היה גבוה בערבים בהשוואה ליהודים לאורך כל השנים. בערבים, אחוז המטופלים שהמחלה הראשונית שלהם סוכרת היה 13.5 אחוזים בשנת 1990 ו-50.2 אחוזים בשנת 2015 וביהודים 11.2 אחוזים בשנת 1990 ו-44.4 אחוזים בשנת 2015
- לפי מין - שיעור החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת דומה בין גברים ונשים. בשנת 1990, סוכרת הייתה מחלת הכליה הראשונית ב-13 אחוזים מהגברים שהיו מטופלים בדיאליזה ובשנת 2015 ב-45.7 אחוזים. האחוזים המקבילים בנשים היו 9.4 אחוזים ו-46.2 אחוזים, בהתאמה
- לפי קבוצת גיל - שיעור החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שמטופלים בדיאליזה עולה עם הגיל. בשנת 1990 שיעור זה היה 4.2 אחוזים בקבוצת הגיל 44-20, 12.8 אחוזים בקבוצת הגיל 54-45, 16.3 אחוזים בקבוצת הגיל 64-55, 14.1 אחוזים בקבוצת הגיל 74-65 ו-9.5 אחוזים בקבוצת הגיל +75. בשנת 2015 חלה עלייה בכל קבוצות הגיל: 17.2 אחוזים בקבוצת הגיל 44-20, 33.7 אחוזים בקבוצת הגיל 54-45, 52.6 אחוזים בקבוצת הגיל 64-55, 55.3 אחוזים בקבוצת הגיל 65–74 ו-47.0 אחוזים בקבוצת הגיל +75
- על-פי נתוני רשם הסוכרת, 2,877 חולי סוכרת, המהווים 0.6 אחוזים מכלל חולי הסוכרת, היו מטופלים בדיאליזה בשנת 2014. לגבי 2,379 (82.7 אחוזים) מהחולים צוין כי סיבת הכניסה לדיאליזה היא סוכרת. ב-498 (17.3 אחוזים) מהחולים צוינו סיבות אחרות שהביאו לכשל הכלייתי. ב-394 (79.6 אחוזים) צוינו מחלות רקע אחרות דוגמת דלקת פקעיות הכליה, כליה פוליציסטית, יתר לחץ דם וכדומה, וב-101 (20.4 אחוזים) הסיבה לא הייתה ידועה או חסרה. ייתכן שבחלק מהחולים בהם הסיבה הוגדרה "לא ידועה/חסרה" סוכרת אכן הייתה המחלה שהביאה לאי ספיקת הכליות. לגבי שיעורי הימצאות מתוקננים לגיל של טיפול בדיאליזה לפי מחלת הכליה הראשונית - שיעורי ההימצאות המתוקננים לגיל של מטופלים בדיאליזה שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת עלו בהתמדה משנת 1990 ועד 2015, בעוד ששיעורי ההימצאות של מטופלים בדיאליזה שמחלת הכליה הראשונית שלהם לא הייתה סוכרת נשארו יציבים בתקופה זו (תרשים 8). התקנון נעשה לאוכלוסיית ישראל בשנת 2008. בשנת 1990, 45.4 לכל מיליון תושבים בישראל היו מטופלים בדיאליזה בגלל אי ספיקה סופנית על רקע של סוכרת ואילו בשנת 2015 שיעור זה היה 336.0 למיליון (תרשים 8).
ההשוואה בין שיעורי ההמצאות ושיעורי היארעות של הטיפול בדיאליזה בחולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם היא סוכרת מוצגת בתרשים מספר 1 בנספח.
השוואות בינלאומיות
הנתונים בתרשים 9 מציגים את אחוז החולים שמחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת מכלל החולים שהחלו דיאליזה בשנת 2010 בארצות שונות בעולם. מקור הנתונים הוא United states Renal Data System. זהו מאגר לאומי בו נאספים נתונים על חולים הסובלים מאי ספיקת כליות סופנית בארצות הברית. המאגר מקבל מידע מִצְרָפִי (Aggregative) מכ-50 מדינות בעולם, כולל ישראל, ומציג השוואות בינלאומיות.
השיעור בישראל דומה לזה שבארצות הברית, יפן וטייוואן וגבוה בהשוואה לקנדה, אוסטרליה ואוסטריה. השיעור הגבוה ביותר הוא במלזיה, 64 אחוזים, והנמוך ביותר ברומניה - 15 אחוזים . יש להסתייג ולציין כי איכות הרישום של סיבת הכניסה לדיאליזה שונה ממדינה למדינה וחלק מההבדלים נובע מכך. הנתונים לגבי החולים מישראל אינם כוללים מושתלים. אין בידינו מידע מלא על חולים עם אי ספיקת כליות סופנית אשר עברו השתלה ללא טיפול בדיאליזה קודם להשתלה.ֿ
מקור:
United States Renal Data System. 2015 USRDS annual data report: Epidemiology of Kidney Disease in the United States. National Institutes of Health, National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, Bethesda, MD, 2015.
שיעור חולי הסוכרת המתחילים טיפול בדיאליזה בשנה (היארעות 90 יום)
חישבנו את שיעור חולי הסוכרת המתחילים טיפול בדיאליזה בשנה על סמך שני מקורות מידע: הרשם הלאומי לסוכרת ומאגר חולי הדיאליזה. להגדרות סוכרת ברשם ראו דו"ח רשם הסוכרת לשנים 2013-2012[6].
מספר חולי הסוכרת בגילאי 25 ומעלה בשנת 2012 היה: 456,445, בשנת 2013: 467,786 ובשנת 2014: 481,499. מספר חולי הסוכרת המטופלים בדיאליזה מתחת לגיל 25 הוא זעום ולכן הנתונים המוצגים מתייחסים לבני 25 ומעלה.
טבלה 1 ותרשים 10 מציגים את שיעור חולי הסוכרת שהחלו טיפול בדיאליזה בסך הכל ובחלוקה לקבוצות גיל בשנים 2012 עד 2014.
בהשוואה בין 2012 ל-2014, נמצא שיש עלייה בשיעור חולי הסוכרת שהתחילו טיפול בדיאליזה בשנה.
מנתונים שפורסמו על ידי ה-CDC (Centers for Disease Control and Prevention) האמריקאי נראה, כי שיעור החולים שהחלו טיפול כלייתי חליפי בשל סוכרת, מתוך כלל חולי הסוכרת, ירד במהלך השנים מ-304.5/100,000 בשנת 1996 ל-232/100,000 בשנת 2002 ול-199.1/100,000 בשנת 2007[7][8].
מנתונים עדכניים יותר שפורסמו על ידי ה-CDC עולה, ששיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של חולים שהחלו טיפול כלייתי חליפי בשל סוכרת, מתוך כלל חולי הסוכרת בפוארטו ריקו, ירדו בין השנים 2000 ו-2010 מ-203.1/100,000 ל-152.8/100,000[9]. שיעור זה כולל את מי שעבר השתלת כליה ולא החל קודם בדיאליזה בעוד שהנתונים מישראל לא כוללים את מי שעבר השתלת כליה ולא החל קודם דיאליזה.
בתרשים 11 מתואר שיעור חולי הסוכרת שהחלו טיפול בדיאליזה לפי מין בשנת 2015. נכללו חולים שהחלו טיפול בדיאליזה בשנת 2015 וטופלו למשך 90 יום לפחות. שיעור הגברים חולי הסוכרת המתחילים דיאליזה בשנה גבוה פי 2.1-1.1 משיעור הנשים, בכל קבוצות הגיל. השיעורים בקבוצת הגיל הצעירה מבוססים על מספר קטן מאוד של מקרים (15 גברים, 10 נשים). ההבדל הגדול ביותר בין נשים וגברים הוא בקבוצת הגיל 45–54. לא ניתן להציג את שיעורי ההיארעות לפי לאום היות שבשלב זה הנתון על לאום אינו זמין ברשם הסוכרת.
הישרדות
תוחלת החיים של חולים המטופלים בדיאליזה לסוגיה נמוכה משמעותית מזו של אנשים באוכלוסייה באותו גיל ומין שאינם זקוקים לדיאליזה[10][11]. תת-הפרק שלהלן מתייחס להישרדות של מטופלים בדיאליזה אשר מחלת הכליה הראשונה שלהם היא סוכרת.
עקומת הישרדות
תרשים 12 מציג את עקומת ההשרדות של חולים המטופלים בדיאליזה אשר מחלת הכליה הראשונית שלהם הייתה סוכרת, בהשוואה לחולי דיאליזה עם מחלות כליה אחרות, בשיטת Kaplan-Meier. ההישרדות מוצגת ללא תיקנון למשתנים אחרים.
שיעור ההישרדות של חולי סוכרת לאחר השנה הראשונה בדיאליזה דומה לזה של חולים עם מחלות ראשוניות אחרות (כ-86.0 אחוזים). לאחר 5 שנים מתחיל הפער בהישרדות בין קבוצות אלה (רק 37.8 אחוזים מהסוכרתיים שרדו לאחר 5 שנים בהשוואה ל-45.2 אחוזים מהחולים עם מחלות כליה אחרות). כעבור 10 שנים רק 9.3 אחוזים מהסוכרתיים נותרו בחיים בהשוואה ל-19.0 אחוזים מהחולים במחלות כליה אחרות.
הישרדות לפי משתנים נבחרים
המשתנים שנמצאו קשורים בהישרדות הוכנסו במודל של Cox proportional hazard regression. תוצאות המודל מובאות בטבלה 2 ומראות כי מנבאי התמותה העיקריים הם גיל מתקדם, תקופת תחילת הטיפול, ולאום יהודי.
השתלות
שיעור ההשתלות בחולי דיאליזה שמחלת הכליה הראשונית שלהם סוכרת נמוך משיעורן בכלל המטופלים בדיאליזה. בעוד שכ-45 אחוזים מחולי הדיאליזה סובלים מסוכרת כמחלת הכליה הראשונית, רק ל-18.4 אחוזים מכלל המושתלים בשנת 2015 הייתה סוכרת.
- השתלות בשנת 2015
הנתונים מתייחסים להשתלות שבוצעו בארץ ומבוססים על הרשומות הרפואיות המצויות במרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות.
השתלות מן המת: בשנת 2015 בוצעו 110 השתלות כליה, כולן בחולים שעברו טיפול דיאליזה טרם ההשתלה. 17 (15.4 אחוזים) מההשתלות בוצעו בחולי סוכרת.
השתלות מן החי: בשנת 2015 בוצעו 174 השתלות מהחי. 114 (65.5 אחוזים) מהן עברו דיאליזה טרם ההשתלה. 29 (16.7 אחוזים) מההשתלות בוצעו בחולי סוכרת.
השתלות כליה-לבלב: ב-2015 בוצעו בישראל 6 השתלות של כליה-לבלב, כולן בחולי סוכרת מסוג 1.
מועמדים להשתלה: 843 מועמדים להשתלה היו רשומים במרכז הלאומי להשתלות בשנת 2015. בהתייחס לשנה זו, אין נתונים לגבי שיעור חולי הסוכרת מתוך המועמדים. בשנת 2016 היו 858 ממתינים להשתלת כליה, מתוכם 197 (23 אחוזים) חולי סוכרת. שיעור חולי הסוכרת בקרב המועמדים להשתלה נמוך בהרבה משיעורם בקרב המטופלים בדיאליזה. ייתכן והדבר נובע מהיותם חולים מורכבים, שלא תמיד מתאימים לעבור השתלה.
נספח 1
הערות שוליים
- ↑ Alrawahi AH, Rizvi SG, Al-Riyami D, Al-Anqoodi Z. Prevalence and risk factors of diabetic nephropathy in Omani type 2 diabetics in Al-dakhiliyah region. Oman Med J. 2012; 27:212-216.
- ↑ Sharon Adler. Diabetic nephropathy: Linking histology, cell biology, and genetics. Kidney International. 2004; 66:2095-2106
- ↑ Gall MA, Hougaard P, Borch-Johnsen K, Parving HH. Risk factors for development of incipient and overt diabetic nephropathy in patients with non-insulin dependent diabetes mellitus: prospective, observational study. BMJ.1997; 314:783-788.
- ↑ Viswanathan V, Tilak P, Kumpatla S. Risk factors associated with the development of overt nephropathy in type 2 diabetes patients: A 12 years observational study. Indian J Med Res. 2012; 136:46-53.
- ↑ Center for Disease Control and Prevention (CDC). Racial differences in trends of end stage renal disease, by primary diagnosis, United States, 1994¬2004. MMWR (Morbidity and Mortality weekly report)2007;56: 253-256.
- ↑ המרכז הלאומי לבקרת מחלות. דו"ח רשם סוכרת לשנים 2012–2013. פרסום מספר 366,2015
- ↑ Center for Disease Control and Prevention (CDC). Incidence of end stage renal disease among persons with diabetes - United States 1990-2002. MMWR (Morbidity and Mortality weekly report) 2005;54:1097-1100
- ↑ Center for Disease Control and Prevention (CDC). Incidence of end stage renal disease attributed to diabetes among persons with diagnosed diabetes -United States and Puerto Rico,1996-2007. MMWR (Morbidity and Mortality weekly report). 2010;59:1361-1366
- ↑ Center for Disease Control and Prevention (CDC) Trends in incidence of end-stage renal dis- ease among persons with diagnosed diabetes-Puerto Rico, 1996-2010. MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2014 7;186-189
- ↑ ERA-EDTA registry: ERA-EDדA Registry Annual Report 2007. Academic Medical Center, Department of Medical information, Amsterdam, The Netherlands, 2009
- ↑ URSD 2007 Annual Data Report: Atlas of Chronic Kidney Disease and End Stage Renal Disease in the United States, National Institutes of Health, National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Disease, Bethesda, MD,2007
המידע שבדף זה נכתב על ידי
ד"ר אורלי רומנו-זליכה, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות
ד"ר אלי גולן, יחידת הדיאליזה, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא
פרופ' ג'פרי בונר, מנהל שותף, המערך הנפרולוגי ומכון הדיאליזה, המרכז הרפואי מעייני הישועה, בני ברק
פרופ' תמי שוחט, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות
עיבודים סטטיסטיים: גבי ריטה דיכטר