האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6750 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6750 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סרטן שד גרורתי - טיפול - metastatic breast cancer - treatment

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



סרטן שד גרורתי - טיפול
metastatic breast cancer - treatment
Pink ribbon.svg
יוצר הערך ד"ר ביאטריס עוזיאל וד"ר שני ברויאר
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן השד

סרטן שד גרורתי (שלב 4) מוגדר כהתפשטות הגידול לאיברים מרוחקים בגוף, דרך כלי הדם, כלי הלימפה או חדירה ישירה דרך דופן בית החזה. בקרב כ-4% מהנשים החולות בסרטן שד, הביטוי הראשון הוא מחלה גרורתית, כאשר אצל מרבית החולות מדובר בחזרה של סרטן שד אשר אובחן לראשונה בשלב מוקדם[1]. במרבית המקרים יופיעו גרורות של סרטן שד בעצמות, בריאות, בכבד, בבלוטות לימפה, בדופן בית החזה ובמוח.

גידולים חיוביים להורמונים נוטים לשלוח גרורות לעצמות כמקום הראשוני, בעוד שגידולים עם פרופיל הורמונלי שלילי ו/או HER2/neu חיובי, נוטים יותר לשלוח גרורות לאיברים פנימיים[2].

למרות שסרטן שד גרורתי מוגדר כמחלה שאינה ברת-ריפוי, בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי בהישרדות המטופלות הודות לטיפולים סיסטמיים חדשים, וכן טיפולים מונחי מטרה על סמך מאפיינים ספציפיים של הגידול. חציון ההישרדות מתקרב לשנתיים, עם טווח שנע בין מספר חודשים לשנים רבות [3] , [4].

מטרות הטיפול במחלה גרורתית הן: הארכת חיים, שליטה על העומס הגידול׳, שליטה על הסימפטומים הכרוכים במחלה והפחתת הסיכון לסיבוכים נלווים [5] , [6] , [7]. ההנחיות הקליניות לטיפול בסרטן שד גרורתי ניתנות לשינוי ברובן, מתוך הבנה שניתן לטפל בחולות באמצעות מסלולי טיפול שונים. בחירת האסטרטגיה הטיפולית תלויה הן בביולוגיה של הגידול והן במשתנים קליניים, תוך התאמה אישית של הטיפול למטופלת, כאשר לסטטוס הרצפטורים של הגידול (ER,PR, HER2/neu) מקום חשוב בהחלטות הטיפוליות.

מרבית המטופלות מקבלות טיפול סיסטמי המורכב מטיפול כימותרפי, אנדוקריני ו/או טיפול ביולוגי, על פי מאפייני הגידול. שילוב בין טיפול ראשוני המשלב בין טיפול הורמונאלי וכימותרפי יחד, לא הצביע על שיפור בהישרדות החולות לעומת טיפול עוקב [8] , [9].


תרשים 1: תיאור האופציות הטיפוליות בסרטן שד גרורתי על פי פרופיל הרצפטורים של הגידול
DeVita VTJr., Lawrence TS, Rosenberg SA, DePinho RA, Weinberg RA. Cancer: Principles & Practice. 9th ed. Philadelphia: Lippincott Williams & Wilkins (LWW); 2011 [16]

טיפולים סיסטמיים

טיפול הורמונלי

שני שליש ממקרי סרטן השד הם גידולים המבטאים רצפטורים הורמונליים בתאי הגידול: רצפטורים להורמון אסטרוגן (ER) ולהורמון פרוגסטרון (PR). גדילה של תאי גידול המבטאים רצפטורים הורמונליים מושפעת ישירות מאסטרוגן. רוב סוגי הטיפולים ההורמונליים בסרטן השד מכוונים לעצירת פעילות האסטרוגן על תאי הגידול או להפחתת רמות האסטרוגן. טיפול מסוג זה יעיל בגידולים עם סטטוס רצפטורים חיובי, אך אינו עוזר למטופלות שאצלן הגידול אינו מבטא את הרצפטורים ההורמונליים.

תרופות החוסמות אסטרוגן

תרופה זו חוסמת את הרצפטור לאסטרוגן המצוי בגרעין תאי סרטן השד, וכתוצאה מכך הסיגנל המאותת לתאים לגדול ולהתחלק, מעוכב. בעוד שטמוקסיפן פועל כאנטי אסטרוגני (אנטגוניםט) בתאי הגידול, פעילותו ברקמות אחרות כדוגמת הרחם והעצמות זהה לפעילות האסטרוגן (אגוניסט). בשל "תפקיד" כפול זו הוא קרוי - Selective Estrogen Receptor Modulator .
התרופה ניתנת דרך הפה כטיפול יומי, ותופעות הלוואי העיקריות הכרוכות בנטילתה כוללות עייפות, גלי חום, יובש נרתיקי ושינויים במצב הרוח. תופעות לוואי נדירות, אך חמורות יותר כוללות סיכון של כ-1% לפתח סרטן רירית הרחם וסיכון של כ-1.2% לפתח אירועים טרומבו-אמבוליים כמו פקקת ורידית (DVT - Deep Venous Thrombosis), תסחיף ריאתי וכדומה[10].
תרופה שבראש ובראשונה חוסמת את הרצפטור לאסטרוגן אך גם גורמת להיעלמות זמנית של הרצפטור. שלא כמו הטמקוסיפן, הפסלודקס מהווה אנטי אסטרוגן בכל רקמות הגוף. לרוב הוא משמש כטיפול בסרטן שד מתקדם לאחר כישלון טיפול הורמונאלי קודם. הטיפול ניתן בזריקה, כאשר בחודש הראשון ניתנת מנת העמסה פעמיים בחודש ובהמשך הטיפול ניתן אחת לחודש.
תופעות הלוואי העיקריות כוללות גלי חום, הזעות לילה, בחילה קלה ועייפות. שימוש ממושך בתרופה עלול לגרום לאוסטאופורוזיס.

טיפולים להורדת רמת האסטרוגן

  • מעכבי ארומטאז:
קיימות 3 תרופות המעכבות את ייצור האסטרוגן ומאושרות לטיפול בסרטן שד מוקדם ומתקדם בקרב נשים פוסט-מנופאוזליות, והן: פמרה (Letrozole), ארימידקס (Anastrozole) וארומזין (Exemestane). שלוש התרופות פועלות על ידי חסימת פעילות האנזים ארומטאז, אשר אחראי ליצור כמות קטנה של אסטרוגן ברקמות שומן. הטיפול אינו מעכב את יצור האסטרוגן בשחלות, ולכן הוא יעיל רק עבור מטופלות ללא פעילות שחלתית, כלומר נשים פוםט-מנופאוזליות, או נשים שעברו כריתת שחלות.
התרופות נלקחות דרך הפה מידי יום, ותופעות הלוואי בדרך כלל קלות מאלו של טמוקםיפן - הן אינן מעלות את הסיכון לאירועים של קרישיות-יתר ולסרטן הרחם, אך מאידך הן גורמות לעיתים לכאבי שרירים ולקשיחות מפרקים שלעיתים מלווה בכאב. תופעות לוואי אלו עשויות לחלוף על ידי החלפת הטיפול למעכב ארומטאז שונה.
תופעת לוואי נוספת היא ירידה במסת העצם עד למצב של אוסטאופורוזיס ואפילו שברים, כשלרוב יש צורך בטיפול לחיזוק העצמות באמצעות ביספוספונטים או דנוזומאב (Denosumab).
  • טיפול באמצעות אבלציה שחלתית
אצל נשים צעירות, פרה-מנופאוזליות, שלהן פעילות הורמונלית תקינה - אבלציה של השחלות (הסרה או עצירת הפעילות על ידי טיפול תרופתי), המהוות את המקור העיקרי לאסטרוגן, הופך את הנשים לפוםט-מנופאוזליות. אסטרטגיה זו היא טיפולית כשלעצמה, וגם מאפשרת לטיפולים אנטי-הורמונליים לעבוד טוב יותר, אם כי אין לכך הוכחה חד משמעית במחקרים רנדומליים[11].
אבלציה שחלתית יכולה להתבצע על ידי ניתוח לכריתת השחלות (Oophorectomy), קרינה לשחלות או על ידי מתן תרופות אנאלוגיות ל-LHRH ‏ (Luteinizing Hormone- Releasing Hormone Analogs), כדוגמת זולדקס (Goserelin) או לוקרין (Leuprorelin acetate). תרופות אלו מפסיקות את ייצור האסטרוגן בשחלות, והן משמשות לטיפול בשילוב עם טמוקסיפן או מעכבי ארומטאז.

תרופות כימיות יכולות גם הן לפגוע בתפקוד השחלתי בנשים פרה-מנופאוזליות, כשאצל חלק מהנשים הפגיעה היא קבועה, בעוד שאצל אחרות התפקוד השחלתי יכול לחזור כעבור מ0פר חודשים או אפילו שנים לאחר הטיפול הכימי.

כל השיטות שתוארו לעיל, גורמות לנשים לחוות תופעות של מנופאוזה לרבות גלי חום, הזעות לילה, יובש נרתיקי ושינויים במצב הרוח.

טיפול כימי

טבלה מס' 1 - משלבי טיפול כימי או טיפול בתרופה בודדת לסרטן שד גרורתי[12]
Preferred Chemotherapy Agents and Combinations for Advanced Breast Cancer
A, doxorubicin;
C, cyclophosphamide;
E, epirubicin;
F, 5-fluorouracil;
M, methotrexate.


מטופלות עם פרופיל רצפטורים שלילי (Hormone Receptor Negative) או עם גידולים אשר לא הגיבו או הפסיקו להגיב לטיפולים הורמונליים, מועמדות לטיפול כימי סיסטמי.

לאור פרופיל תופעות הלוואי של הטיפול הכימי לרבות הקאות ובחילות, חולשה כללית קיצונית, דיכוי מח העצם, נוירופטיה, תופעות גסטרואינטסטינליות והתקרחות, יש לשקלל את התועלת של הטיפול מול הרעילות שלו[13].

לטיפול כימי ראשוני (קו טיפול ראשון), סיכוי גבוה יותר להשיג תגובה חיובית ולאפשר שליטה ארוכה יותר על המחלה, לעומת קו הטיפול השני וכן הלאה. ברוב המקרים מקבלות המטופלות מספר רב של קווי טיפול.

מחקרים רבים בדקו את התועלת של כימותרפיה מסוג אחד, מול משלבי תרופות כימיות. חלק מהמחקרים הראו ששילוב של תרופות יכול להקנות שיעור תגובה גבוה יותר ולהאריך את הזמן עד להתקדמות המחלה לעומת תרופה בודדת, בעוד מחקרים אחרים הראו כי טיפול עוקב בשתי תרופות לעומת טיפול במקביל באותן התרופות, אינו מקנה את היתרון הנזכר לעיל או יתרון הישרדותי.

יתכן שמטופלות עם מחלה ויסצרלית מפושטת עם משבר ויסצרלי מאיים יפיקו תועלת רבה יותר מטיפול תרופתי משולב הודות להשפעתו המהירה יותר, אך ללא השפעה על משך ההישרדות.

לאור העובדה שטיפול בתרופה בודדת כרוך בפחות תופעות לוואי ומאפשר לבצע הערכה לגבי פרופיל הרעילות והיעילות הקלינית של כל תרופה לגופה, הוא נחשב לרוב לאופציה הטיפולית המועדפת [14], [15], [16].

תרופות כימיות רבות הוכחו כיעילות בטיפול במרטן שד גרורתי, כשתרופות אחדות ושילובים מסוימים נמצאים יותר בשימוש על סמך ניסיון קליני, מחקרים רנדומליים ופרופיל רעילות. מחקרים רבים נעשו בניסיון להוכיח יעילות של תרופה אחת לעומת האחרות, אך ללא תוצאות מרשימות, מה שהוביל לכך שההנחיות הטיפוליות לרוב פתוחות. למרות שטיפולים המבוססים על אנתרציקלינים וטקסנים נחשבים בין הטיפולים היותר יעילים, יעילות זו הובילה לכך שהם הוכנסו לפרוטוקולים של הטיפול המשלים, מיד לאחר האבחנה, ורוב הנשים עם סרטן שד גרורתי נחשפו לתרופות הללו עוד בשלב הטיפול המשלים.

טיפול מכוון מטרה

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בהבנת המנגנונים המולקולריים והשינויים הגנטיים המאפיינים את תאי הגידול. הדבר תרם משמעותית לפיתוח תרופות חדשות, מוכוונות מטרה.

תרופות אלו עובדות בצורה שונה מכימותרפיה ציטוטוקסית, ועל פי רוב פרופיל תופעות הלוואי שלהן שונה וקל יותר.

תרופות המכוונות כנגד HER2/neu

אצל אחת מתוך 5 מטופלות עם סרטן שד, תאי הגידול מבטאים ביתר חלבון טרנס-ממברנלי החוצה את דופן התא בשם HER2/neu. החלבון הוא אחד מתוך משפחה של קולטנים טרנס-ממברנליים. כאשר ליגנד נקשר לחלק החוץ-תאי של הקולטן, מופעלת שרשרת אירועים תוך-תאיים המובילה בסופו של דבר לגדילה וחלוקה מוגברת של התא הסרטני.

גידולי סרטן השד המבטאים ביתר HER2/neu מתנהגים באופן אלים יותר ומאופיינים בחלוקת תאים מהירה יותר. פותחו מספר תרופות כנגד חלבון המטרה, ה-HER2/neu, על מנת לנסות לעכב את המסלול המופעל. פיתוח התרופות והתגובה החיובית לטיפולים החדשניים שיפרה משמעותית את תוחלת החיים של המטופלת והאריכה את הזמן עד להתקדמות המחלה.

להלן פירוט התרופות הממוקדות
  • הרצפטין (Trastuzumab)
הרצפטין הוא נוגדן חד שבטי אשר נקשר לחלק החוץ תאי של החלבון ובכך חוסם את מסלול העברת הסיגנלים ומאט את קצב גדילת התא וחלוקתו. נוסף על כך מעודדת התרופה את המערכת האימונית לאפקטיביות יתרה כנגד תאי הגידול(-ADCC Antibody-dependent cellular cytotoxicity).
מתן הרצפטין, כתוספת לכימותרפיה הנתנת בקו ראשון, משפר את התגובה, את הזמן עד להתקדמות המחלה ואת הישרדות החולות. יצוין כי מתן הרצפטין ללא טיפול כימי אינו משמעותי [17] , [18] , [19] , [20] , [21].
כאשר המחלה מתקדמת (Treatment Beyond Progression) ניתן להמשיך את הטיפול בהרצפטין בשילוב עם כימותרפיה אחרת. לאחר התקדמות נוספת יש לשקול מעבר לטיפול נוגד HER2/neu העובד במנגנון אחר, כפי שיפורט בהמשך.
הטיפול בהרצפטין ניתן ישירות לווריד אחת ל-3 שבועות. תופעות הלוואי של התרופה מתונות וכוללות חום וצמרמורת, חולשה, בחילה והקאה, שיעול, שלשול וכאבי ראש. רוב תופעות הלוואי חולפות לאחר המנה הראשונה של הטיפול. תופעת הלוואי המשמעותית אשר מחייבת התייחסות מיוחדת היא ירידה בתפקוד הלבבי שעלולה להגיע לאי-ספיקה לבבית, שחולפת לרוב עם הפסקת הטיפול. מסיבה זו יש לבצע מעקב אחרי התפקוד הלבבי לפני הטיפול ובמהלכו.
  • פרג'טה (Pertuzumab)
פרג'טה הוא נוגדן חד שבטי נוסף שנקשר, בין היתר, לאתר החוץ- תאי של החלבון הטרנם-ממברנלי(בשונה מההרצפטין, שנקשר לאתר אחר). ממחקר "קלאופטרה" עולה, כי שילוב של פרג׳טה עם הרצפטין וטקסוטר (Docetaxel), שיפר משמעותית את משך ההישרדות ללא התקדמות המחלה, לעומת טיפול בהרצפטין וטקסוטר בלבד. על סמך מחקר זה, הטיפול אושר לאחרונה במנהל התרופות והמזון האמריקאי(FDA) כקו טיפול ראשון כמטופלות עם סרטן שד גרורתי, ו-HER2/neu חיובי, ומאז פברואר 2013, טיפול זה מאושר גם בסל הבריאות בישראל. התרופה ניתנת דרך הווריד בשילוב עם הרצפטין וכימותרפיה, בתדירות של אחת לשלושה שבועות.
במשלב המתואר, תופעות הלוואי כוללות נשירת שיער, שלשול, בחילות, עייפות, פריחה וירידה בספירת הדם הלבנה(רוב תופעות הלוואי הללו מופיעות במשלב הטיפולי של כימותרפיה והרצפטין, ללא פרג׳טה). כמו ההרצפטין, גם את הפרג׳טה לא ניתן לתת למטופלות עם תפקוד לבבי ירוד[22].
  • לפטיניב (Tykerb)
לפטיניב היא תרופה נוספת המכוונת כנגד החלבון HER2/neu. זוהי מולקולה קטנה (ולא נוגדן) השונה מתרופות אחרות בכך שהיא מכוונת (בין השאר) לחלק התוך ממברנלי של החלבון והיא ניתנת באופן פומי.
התרופה מיועדת לנשים שמחלתן התקדמה לאחר טיפול בהרצפטין וממפר קווי טיפול כימותרפיים(קו טיפול שלישי והלאה כחסם HER2/neu). לפטיניב לרוב משולבת עם התרופה הכימית קסלודה (Capecitabine), הנתנת אף היא באופן פומי.
תופעות הלוואי העיקריות של לפטיניב כוללות שלשול, בחילה והקאה, פריחה ותםמונת Foot & Hand (תגובה טוקםית עורית) במקרים נדירים לפטיניב יכול גם לגרום להפרעה בתפקודי כבד וכן לירידה בתפקוד הלבבי [23], [24].
  • T-DM1‏ (Ado-trastuzumab Emtansine Kadcyla)
הוא נוגדן חד שבטי המוצמד לתרופה ציטוטוקסית (T-DM1). על ידי הצמדת הכימותרפיה לנוגדן, הטיפול הציטוטוקסי, (בעל פרופיל חמור של תופעות לוואי), מגיע ישירות לתאים שמבטאים ביתר את החלבון HER2/neu, ומאפשר פרופיל רעילות הנסבל היטב.
המחקר "אמיליה" בדק טיפול ב- T-DM1 מול טיפול בקסלודה בשילוב עם לפטיניב, והדגים שיפור בהישרדות ובהארכת הזמן ללא התקדמות מחלה.
המחקר הוביל לכך שה-FDA אישר את הטיפול ב- T-DM1 כטיפול במרטן שד גרורתי, בקו שני לאחר כישלון של טיפול בהרצפטין.
מכיוון שהתרופה מכילה תרופה ציטוטוקסית, הטיפול ניתן ללא כימותרפיה נוספת, במתן תוך ורידי, אחת לשלושה שבועות
תופעות הלוואי העיקריות של התרופה כוללות עייפות, בחילה, כאבי שרירים ועצמות, ירידה ברמת הטסיות בדם, כאבי ראש ועצירות. תופעות לוואי משמעותיות יותר כוללות תגובה אלרגית קשה, פגיעה בכבד ובלב ובעיות ריאתיות [25].
תרשים מס' 2 - סיכום הגישה הטיפולית בסרטן שד גרורתי עם HER2/neu חיובי
Adapted from NCCN Guidelines. Version 1.2014

טיפולים נוספים

  • אפיניטור (Everolimus)
טיפול מכוון מטרה החוסם את ה-mTOR - חלבון הנמצא במסלול העברת הסיגנלים בתא המעודד לחלוקה, פרוליפרציה ויצירת כלי דם חדשים. חלק ניכר מהמטופלות מפתחות עמידות לטיפולים הורמונליים. עמידות זו נובעת בין היתר משפעול מסלול Pl3K אשר mTOR הוא אחד ממרכיביו. האפיניטור חוסם את החלבון, ובכך מעכב את המסלול, וכפועל יוצא מכך את גדילת התאים הסרטניים ואת שעתוק הרצפטור לאסטרוגן. השילוב של אברולימוס עם טיפול הורמונלי גורם לטיפול ההורמונלי להיות אפקטיבי יותר.
המחקר "בולרו 2" הראה שעבור נשים פוסטמנופאוזליות עם גידול שמבטא קולטנים להורמונים ו- HER2/neu שלילי, שהפסיק להגיב ללטרוזול או אנםטרזול, מתן של אפיניטור עם Exemestane (ארומזין) היה טוב יותר מטיפול ב-Exemestane בלבד, הן בצמצום הגידול והן במשך הזמן עד להתקדמות המחלה[26]
התרופה ניתנת באופן פומי, ותופעות הלוואי העיקריות שלה הן םטומטיטיס, שלשול, בחילה ועייפות, ירידה בספירות הדם, דלקת ריאות כימית ועלייה ברמות שומני הדם והסוכר. כמו כן, התרופה מעלה את הסיכון לזיהומים חמורים. התרופה מאושרת בישראל לטיפול משולב עם טיפול הורמונלי.

טיפול המכוון לגרורות גרמיות

כאשר סרטן השד מתפשט לעצמות, איכות החיים עלולה להיפגע בצורה משמעותית בשל כאבים עזים, שברים פתולוגיים ומדומה. ביספוספונטים ודנוזומאב הן דוגמאות לתרופות שעשויות להפחית את הסיכון לסיבוכים גרמיים ולשפר את איכות החיים.

  • ביספוספונטים
טיפול הניתן על מנת לחזק את העצמות ולהפחית את המיכון לאירועים גרמיים(כמו שברים וכדומה). מנגנון הפעולה הינו דרך עיכוב פעולת האוסטאוקלסטים (תאי עצם הורסים). בקבוצה זו נכללות מספר תרופות לרבות: ארדיה (Pamidronate) וזומרה (Zoledronic Acid), הניתנות דרך הווריד. ובונפוס (Clodronate) הניתנת במתן פומי [27].
תרופות אלו יכולות גם לסייע לטיפול באוסטאופורוזיס המתפתח על רקע הטיפול במעכבי ארומטאז או על רקע מנופאוזה מוקדמת הנגרמת מהטיפול הכימותרפי. תופעות הלוואי של הטיפול בביספוספונטים כוללות תסמינים דמויי שפעת וכאבי עצמות, ותיתכן גם פגיעה בתפקוד הכלייתי. משום כך מטופלות עם תפקוד כלייתי ירוד, לרוב לא יוכלו לקבל את הטיפול.
תופעת לוואי נדירה אך כרוכה בתחלואה קשה היא נמק של עצם הלסת, תופעה בה מופיעים כאבים עזים באזור הלסת עם קושי משמעותי בריפוי וסיכון להתפתחות זיהומים מקומיים ואובדן שיניים.

דנוזומאב (Xgeva, Prolia)

דנוזומאב היא תרופה חדשה יותר, אשר מסייעת גם היא בהפחתת הסיכון לאירועים שלדיים. הדנוזומאב מהווה נוגדן שדרך הפעולה שלו שונה מפעולת הביםפוםפונטים בכך שהוא נקשר ל- Rank ligand, חלבון הקשור לסיגנלים המכוונים להרס עצם.
הטיפול בדנוזומאב נמצא כיעיל גם לאחר כישלון של טיפול בביספוספונטים. הטיפול ניתן בזריקה תת עורית אחת לחודש. יתרונה המשמעותי של התרופה הוא בכך שניתן לתת אותה גם למטופלות עם בעיה כלייתית[28].

סיכום

סרטן שד גרורתי הוא מחלה הטרוגנית התלויה בפקטורים מרובים, ובחירת האסטרטגיה הטיפולית תלויה במאפייני הגידול ובמצבה הקליני של המטופלת. חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה כולל טיפול בהיבט הנפשי תוך מציאת דרכי התמודדות עם המציאות היום-יומית בצל מחלת הסרטן.

בשנים האחרונות חלה התקדמות במציאת טיפולים מכווני מטרה, כתלות במאפייני הגידול, דבר המוסיף להארכת ההישרדות של המטופלות ולשיפור איכות החיים שלהן. ככל הנראה ייקח עוד זמן מה עד שסרטן שד גרורתי יהיה בר ריפוי, אך אין ספק שההתפתחויות האחרונות בתחום, כמו גם ההתפתחויות העתידיות יובילו להארכת תוחלת החיים של החולות במחלה זו, ולאיכות חיים טובה יותר.

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Cardoso F, et al. Locally recurrent or metastatic breast cancer: ESMO Clinical Practice Guidelines for diagnosis, treatment and follow-up. Ann Oncol. 2010 May;21 Suppl 5:v15-v19.
  2. ↑ Cristofanilli M, etal. Paclitaxel improves the prognosis in estrogen receptor negative inflammatory breast cancer: the M. D. Anderson Cancer Center experience. Clin Breast Cancer. 2004 Feb;4(6):415-9.
  3. ↑ Greenberg PA, et al. Long-term follow-up of patients with complete remission following combination chemotherapy for metastatic breast cancer. J Clin Oncol. 1996 Aug;14(8):2197-205.
  4. ↑ Harris JR, Morrow M, Lippman ME. Hormonal therapy and chemotherapy. In: Diseases of the Breast. Philadelphia: Lippincott-Raven Publishers; 1996. p. 669-734.
  5. ↑ Chia SK, et al. The impact of new chemotherapeutic and hormone agents on survival in a population-based cohort of women with metastatic breast cancer. Cancer. 2007 Sep 1;1 10(5):973-9.
  6. ↑ Gennari A, et al. Survival of metastatic breast carcinoma patients over a 20-year period: a retrospective analysis based on individual patient data from six consecutive studies. Cancer. 2005 Oct 15; 104(8): 1742-50.
  7. ↑ Dafni U, et al. Fifteen-year trends in metastatic breast cancer survival in Greece. Breast Cancer Res Treat. 2010 Feb; 119(3):621-31.
  8. ↑ Pagani O, et al. International guidelines for management of metastatic breast cancer: can metastatic breast cancer be cured? J Natl Cancer Inst. 2010 Apr 7;102(7):456-63.
  9. ↑ Beslija S, et al. Third consensus on medical treatment of metastatic breast cancer. Ann Oncol. 2009 Nov;20(11):1771-85.
  10. ↑ Hernandez RK, et al.. Tamoxifen treatment and risk of deep venous thrombosis and pulmonary embolism: a Danish population-based cohort study. Cancer. 2009 Oct 1 ;115(19)14442-9.
  11. ↑ Prowell TM, Davidson NE. What is the role of ovarian ablation in the management of primary and metastatic breast cancer today? Oncologist. 2004;9(5):507-17.
  12. ↑ DeVita VT Jr., Lawrence TS, Rosenberg SA, DePinho RA, Weinberg RA. Cancer: Principles & Practice. 9th ed. Philadelphia: Lippincott Williams & Wilkins (LWW); 2011.
  13. ↑ Mayer EL, Burstein HJ. Chemotherapy for metastatic breast cancer. Hematol Oncol Clin North Am. 2007 Apr;21(2):257-72.
  14. ↑ Sledge GW, et al. Phase III trial of doxorubicin, paclitaxel, and the combination of doxorubicin and paclitaxel as front-line chemotherapy for metastatic breast cancer: an intergroup trial (E1193). J Clin Oncol. 2003 Feb 1 5;21(4):588-92.
  15. ↑ Blum JL, et al. Multicenter phase II study of capecitabine in paclitaxel-refractory metastatic breast cancer. J Clin Oncol. 1999 Feb;17(2):485-93.
  16. ↑ O'Shaughnessy J, et al. Superior survival with capecitabine plus docetaxel combination therapy in anthracycline-pretreated patients with advanced breast cancer: phase III trial results. J Clin Oncol. 2002 Jun 15;20(12):2812-23.
  17. ↑ Slamon DJ, et al. Use of chemotherapy plus a monoclonal antibody againstHER2 for metastatic breast cancer that overexpresses HER2. N Engl J Med. 2001 Mar 15:344(11 ):783-92.
  18. ↑ Marty M, et al. Randomized phase II trial of the efficacy and safety of trastuzumab combined with docetaxel in patients with human epidermal growth factor receptor 2-positive metastatic breast cancer administered as first-line treatment: the M77001 study group. J Clin Oncol. 2005 Jul 1 ;23(19)4265-74.
  19. ↑ Seidman A, et al. Cardiac dysfunction in the trastuzumab clinical trials experience. J Clin Oncol. 2002 Mar 1 ;20(5): 1215-21.
  20. ↑ Vogel CL, et al. Efficacy and safety of trastuzumab as a single agent in first-line treatment of HER2 -overexpressing metastatic breast cancer. J Clin Oncol. 2002 Feb 1;20(3):719-26.
  21. ↑ Robert N, et al. Randomized phase III study of trastuzumab, paclitaxel, and carboplatin compared with trastuzumab and paclitaxel in women with HER-2- overexpressing metastatic breast cancer. J Clin Oncol. 2006 Jun 20;24(18):2786-92.
  22. ↑ Baselga J et al; Pertuzumab plus trastuzumab plus docetaxel for metastatic breast cancer. N Engl J Med. 2012 Jan 12;366(2):109-19.
  23. ↑ Blackwell KL, et al. Randomized study of Lapatinib alone or in combination with trastuzumab in women with ErbB2-positive, trastuzumab-refractory metastatic breast cancer. J Clin Oncol. 2010 Mar 1 ;28(7): 1124-30.
  24. ↑ Verma S et al; Trastuzumab emtansine for HER2 -positive advanced breast cancer. N Engl J Med. 2012 Nov 8;367(19):1783-91.
  25. ↑ Miller TW, Balko JM, Arteaga CL. Phosphatidylinositol 3- kinase and antiestrogen resistance in breast cancer. J Clin Oncol. 2011 Nov 20:29(33)4452-61.
  26. ↑ Beaver JA, Park BH. The BOLERO-2 trial: the addition of everolimus to exemestane in the treatment of postmenopausal hormone receptor-positive advanced breast cancer. Future Oncol. 2012 Jun;8(6):651-7.
  27. ↑ Lipton A,et al.; Pamidronate prevents skeletal complications and is effective palliative treatment in women with breast carcinoma and osteolytic bone metastases: long term follow-up of two randomized, placebo-controlled trials. Cancer. 2000 Mar 1 ;88(5): 1082-90.
  28. ↑ Stopeck AT, et al; Denosumab compared with zoledronic acid for the treatment of bone metastases in patients with advanced breast cancer: a randomized, double-blind study. J Clin Oncol. 2010 Dec 10;28(35):5132-9. doi: 10.1200/ JCO.2010.29.7101. Epub2010 Nov 8.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ביאטריס עוזיאל - מנהלת היחידה לשירותים אמבולטוריים, המרכז הרפואי הדסה, ירושלים וד"ר שני ברויאר - מתמחה, מכון שרת לאונקולוגיה, המרכז הרפואי הדסה, האוניברסיטה העברית, ירושלים