האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "עודף משקל במתבגרים - תפיסת ההורים והשפעתה - Overweight in adolescents - parents' perception and its influence"

מתוך ויקירפואה

שורה 42: שורה 42:
 
לגבי התנהגות בריאותית וזמינות אוכל בריא, ההבדל היחיד בין קבוצות ההורים היה בקשר לעידוד ההורים לדיאטה ולירידה במשקל: הורים שהבינו שמשקל ילדם עודף, נטו יותר לעודד את ילדם לעשות דיאטה כדי לרדת במשקל, לעומת הורים שלא ראו במשקל ילדם כעודף. חשוב לשים לב שלא נעשה עידוד מצד ההורים להתנהגות בריאותית נכונה או לפעילות גופנית סדירה.
 
לגבי התנהגות בריאותית וזמינות אוכל בריא, ההבדל היחיד בין קבוצות ההורים היה בקשר לעידוד ההורים לדיאטה ולירידה במשקל: הורים שהבינו שמשקל ילדם עודף, נטו יותר לעודד את ילדם לעשות דיאטה כדי לרדת במשקל, לעומת הורים שלא ראו במשקל ילדם כעודף. חשוב לשים לב שלא נעשה עידוד מצד ההורים להתנהגות בריאותית נכונה או לפעילות גופנית סדירה.
  
נמצא שהורים לילדים בעודף משקל שהבינו שמשקל ילדם עודף, לא נטו להראות התנהגויות שיכולות לעזור לילד לקדם משקל בריא (כמו ארוחות משפחתיות, פחות מזון מהיר, פחות אכילה מול הטלוויזיה, זמינות ירקות ופירות ועידוד לפעילות גופנית) וזאת בהשוואה להורים שלא הבינו שמשקל ילדם עודף.
+
נמצא שהורים לילדים בעודף משקל, שהבינו שמשקל ילדם עודף, לא נטו להראות התנהגויות שיכולות לעזור לילד לקדם משקל בריא (כמו ארוחות משפחתיות, פחות מזון מהיר, פחות אכילה מול הטלוויזיה, זמינות ירקות ופירות ועידוד לפעילות גופנית) וזאת בהשוואה להורים שלא הבינו שמשקל ילדם עודף.
 
עידוד הילד לרזות היה ההבדל היחיד בין קבוצות ההורים.
 
עידוד הילד לרזות היה ההבדל היחיד בין קבוצות ההורים.
  

גרסה מ־13:32, 8 באוקטובר 2012

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


עודף משקל במתבגרים - תפיסת ההורים והשפעתה
Overweight in adolescents - parents' perception and its influence
יוצר הערך ד"ר יעל הס ד"ר נעמה קונסטנטיני
TopLogoR.jpg
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםהשמנה

גיל ההתבגרות הוא גיל חשוב ומשמעותי מסיבות רבות: זהו הגיל שבו המתבגר דורש עצמאות ומתנתק מסמכות הוריו. גיל שבו יש דרישות גדולות ולחצים גדולים, מבחינה לימודית וחברתית וכן זהו גם גיל שבו חלים שינויים הורמונליים וגופניים משמעותיים. כל הנ"ל משפיעים בדרך זו או אחרת גם על המשקל, על הרגלי התזונה ועל ההתנהגות הבריאותית של המתבגר. השכיחות הגבוהה של השמנת יתר בילדים ובמתבגרים היא דאגה של בריאות הציבור, בעיקר כשמסתכלים על הסיבוכים הקשורים במשקל יתר ובהשלכות הנפשיות-חברתיות של השמנה. מקובל לחשוב שלהורים יש תפקיד מכריע בעזרה לילדיהם בהשגה של משקל בריא.

תפקיד ההורה בהורדה במשקל

מחקרים הראו שמעורבות הורים נמצאה כעוזרת בטיפול בהשמנה בילדים, אך מחקרים במתבגרים הם נדירים יותר והתוצאות אינן אחידות. במעבר של המתבגרים לקראת עצמאות ואוטונומיה (Autonomy), מאפייני האכילה והפעילות הגופנית שלהם משקפים את השינוי בהשפעת ההורים. בכל זאת, להורים ולמשפחות ככלל יש תפקיד משפיע וחשוב בחיי המתבגרים. לא ידוע מהו חלקו של ההורה בהשפעה על ההתנהגות הבריאותית של המתבגר ועל משקלו והאם הורה, שמבין מהו משקל יתר במתבגר, יכול להשפיע על שינוי משקלו.

מעקב אחרי הורים למתבגרים עם עודף משקל

מחקרים מראים, שהורים לילדים עם השמנת יתר לא תמיד מזהים את מצב ההשמנה של ילדיהם, ולכן הועלתה ההשערה שהעלאת המודעות של ההורים להשמנת היתר של ילדם על כל השלכותיה היא חשובה.

במחקר מ-Pediatrics עקבו אחרי תלמידי תיכון שאותרו כסובלים מעודף משקל במשך מספר שנים, ובדקו את הבנת הוריהם לגבי המשקל ומדדים נוספים הקשורים בהרגלי תזונה והתנהגות בריאותית.

פרויקט EAT ‏(Eating Among Teens), שממנו נלקחו הנתונים למחקר זה, הוא מחקר שהעריך מדדים חברתיים-סביבתיים, אישיותיים והתנהגותיים של תזונה ומצב השמנה. איסוף הנתונים הראשוני נלקח מאוכלוסייה בעלת מגוון אתני וחברתי-כלכלי ב-31 חטיבות ביניים ותיכונים ציבוריים במינסוטה, ארה"ב. איסוף הנתונים נעשה בשנים 99-98. נוסף על כך, תת-קבוצה של הורים נבחרה אקראית לריאיון טלפוני כחודש לאחר שילדיהם נסקרו בביה"ס. הריאיון כלל את הערכת ההורה לגבי משקל ילדו וכן שאלות לגבי הרגלי תזונה, פעילות גופנית והתנהגות בריאותית בבית. סה"כ נאספו נתונים לגבי 314 זוגות של הורים-ילדים ובניתוח האורך הושלם המעקב אחרי 170 זוגות כאלה. במהלך הפרויקט הוערך הדיוק באבחון ההורים את מצב המשקל של ילדם המתבגר.

המחקר הנ"ל מתבסס על הנתונים שנאספו בפרויקט EAT. כעבור כ-5 שנים מאיסוף הנתונים הראשוני, התקשרו לאותן משפחות, שהנתונים לגביהן נאספו בשלב הראשון ונאספו נתונים לגבי משקל וגובה עדכני של המתבגר ולגבי התנהגות ההורים. נחקרו התנהגויות ההורים הקשורות למשקל, בהורים שזיהו נכון את משקל היתר של ילדם והשוו להתנהגות הורים, שלא זיהו נכון שילדם במשקל עודף וכן בדקו אם זיהוי נכון הביא לשינוי במשקל המתבגר כעבור 5 שנים. באופן ייחודי, חקרו אם הורים שזיהו נכון שילדם במשקל עודף, נהגו בהתנהגויות הבאות:

  • זמינות של ירקות ופירות בבית.
  • פחות משקאות מוגזים וממותקים ופחות ממתקים, חטיפים מלוחים ו"מזון מהיר" בבית.
  • יותר ארוחות משפחתיות ללא טלוויזיה ברקע.
  • עידוד המתבגר לאכול תזונה בריאה ולעסוק בפעילות גופנית.
  • עידוד המתבגר לעשות דיאטה כדי להגיע למשקל הרצוי.

נוסף על כך, בדקו מה הסיכון של המתבגר, שהוריו זיהו נכונה את משקל היתר שלו, להיות במשקל יתר גם 5 שנים אחרי איסוף הנתונים.

תפיסת הורים והתנהגויותיהם

כחצי מההורים, שהיו בעצמם בעודף משקל, הגדירו נכון את ילדם כנמצא בעודף משקל, יחסית להורים שלא היו בעודף משקל. הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית. מבין הבנות שהיו בעודף משקל, 54% מההורים הגדירו את בנותיהן כנמצאות בעודף משקל ואילו 45.9% מההורים הגדירו את בנותיהן כנמצאות במשקל תקין. מבין הבנים שהיו בעודף משקל, 40% מההורים הגדירו את בניהם כנמצאים בעודף משקל ואילו 60% חשבו שמשקל בניהם תקין.

לגבי התנהגות בריאותית וזמינות אוכל בריא, ההבדל היחיד בין קבוצות ההורים היה בקשר לעידוד ההורים לדיאטה ולירידה במשקל: הורים שהבינו שמשקל ילדם עודף, נטו יותר לעודד את ילדם לעשות דיאטה כדי לרדת במשקל, לעומת הורים שלא ראו במשקל ילדם כעודף. חשוב לשים לב שלא נעשה עידוד מצד ההורים להתנהגות בריאותית נכונה או לפעילות גופנית סדירה.

נמצא שהורים לילדים בעודף משקל, שהבינו שמשקל ילדם עודף, לא נטו להראות התנהגויות שיכולות לעזור לילד לקדם משקל בריא (כמו ארוחות משפחתיות, פחות מזון מהיר, פחות אכילה מול הטלוויזיה, זמינות ירקות ופירות ועידוד לפעילות גופנית) וזאת בהשוואה להורים שלא הבינו שמשקל ילדם עודף. עידוד הילד לרזות היה ההבדל היחיד בין קבוצות ההורים.

הקשר בין תפיסת המשקל של ההורים למשקל העתידי של המתבגרים

נבדק אם הבנה נכונה של משקל המתבגר חזתה תוצאות משקל טובות יותר אצל הילדים חמש שנים לאחר מכן. היחס של מתבגרים שנשארו בעודף משקל לא השתנה משמעותית לפי תפיסת המשקל של ההורים. עבור הילדות: 57.6% מאלה שהוריהן תפסו את משקלן כעודף בזמן I, נשארו בעודף משקל גם אחרי 5 שנים, לעומת 50% מהילדות שהוריהן דיווחו שלא היו בעודף משקל.

הקשר בין עידוד לדיאטה ומשקל המתבגר

מכיוון שהורים, שתפסו את ילדם כבעל עודף משקל, נטו יותר לעודד את הילד לעשות דיאטה, נבדקו משקליהם של הילדים כעבור 5 שנים. נמצא שעידוד הורים לעשות דיאטה בזמן I, העלה את הסיכוי, אם כי משמעותי באופן גבולי, לכך שמשקל הילד יישאר עודף גם אחרי 5 שנים. דבר זה נמצא גם בבנים וגם בבנות.

לפיכך, התנהגות ההורים שנמצאה שכיחה יותר אצל הורים שתפסו נכון את משקל ילדם (דהינו עידוד הילד לרזות) הייתה גם זו הקשורה לתוצאות פחות טובות לגבי משקל המתבגר כעבור 5 שנים. הורים שהבינו שמשקל ילדם עודף, נטו יותר לעודד את המתבגר לעשות דיאטה כדי לרדת במשקל. יתרה מכך, ניתוח אורך לא רק שלא מצא שזיהוי נכון של משקל הילד כעודף צפה משקל תקין יותר במתבגר כעבור 5 שנים, אלא אף גרם לסיכון מוגבר לכך שהמתבגר ימשיך להיות בעודף משקל כעבור 5 שנים. נתון זה היה משמעותי סטטיסטית בבנות וגבולי במשמעות בבנים.

הורות עוזרת מול הורות מזיקה

ממצא חשוב שעלה הוא, שהורים שכן זיהו את משקל ילדם כעודף, לא נטו יותר מהורים שלא זיהו זאת להתנהגויות שיכולות לעזור לילד לעשות בחירות תזונתיות בריאות יותר או להיות פעילים גופנית. נהפוך הוא, התנהגות ההורים, דהיינו: עידוד לרזות, גרמה להפך מהרצוי.

קיים, ככל הנראה, קו עדין בין הורות עוזרת להורות מזיקה ביחס להתנהגויות, שיקבעו את משקל הילד. קו זה הופך עוד יותר עדין במתבגרים יחסית לילדים, מכיוון שבהתבגרות יש חשיבות לתדמית הגוף, מחד גיסא, ודרישת יתר לאוטונומיה, מאידך גיסא.

יש צורך במחקרים מבוקרים כדי להבין איזה התערבויות הוריות הן העוזרות ביותר לקידום משקל בריא ותקין אצל המתבגרים. המחקר הנוכחי מרמז על כך שהתערבות שמתרכזת רק ביידוע ההורים לגבי משקל היתר של ילדם לא תגרום להצלחה ולהתנהגויות הוריות שיובילו לשיפור המשקל אצל המתבגר.

כאשר מייעצים להורים לגבי ילד בעודף משקל, חשוב לציין שדיאטה אינה גישה יעילה לזמן ממושך במתבגרים. יותר חשוב אולי ללמד איך להציע סביבה ביתית בריאה יותר ולספק כלים לייצור סביבה כזו ולהוות דוגמה ותמיכה בתזונה נכונה ופעילות גופנית.

המחקר הנ"ל מראה שוב, שההתייחסות למשקל ולדיאטה בלבד אינו הפתרון לבעיית ההשמנה וכי יש לשים דגש על שינויי הרגלי חיים בכלל ועל מתן כלים מעשיים/המלצות מוחשיות בפרט. גישה זו כנראה נכונה יותר גם בהשמנת ילדים ולא רק מתבגרים.

ביבליוגרפיה

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יעל הס ד"ר נעמה קונסטנטיני


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, מאי 2010, גיליון מס' 72, מדיקל מדיה