כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק עווית וושטית מפושטת - Diffuse esophageal spasm
עקרונות בכירורגיה
מאת ד"ר צבי קויפמן
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הוושט | |
(נקרא גם Hypertensive gastro-esophagial sphincter - Nutcracker esophagus)
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – מחלות של הוושט
מחלות אלה מתבטאות בפעילות יתר של שריר הוושט, בניגוד לאכלזיה המתבטאת בחוסר פעילות. שתי המחלות הללו הן נפרדות, ואין האחת מתפתחת בעקבות האחרת.
תסמינים קליניים
- כאב: כאב בזמן הבליעה הוא סימן בולט. הכאב יכול להתבטא בחוסר נוחות רטרוסטרנלית (מאחורי עצם החזה), או בהתכווצות. הכאב מקרין לצוואר, לגב ולכתף או מחקה כאבים ממקור לבבי. הכאב מוחמר בעת אכילה וגורם לחולה להתעורר בלילה
- דיספגיה (הפרעה בבליעה): לסירוגין
- עצבנות: החולה עצבני, ולעתים יאובחן כנוירוטי
אבחנה
האבחנה מתבצעת בעזרת:
- בליעת בריום - במחצית החולים ניתן לראות שינויים בוושט, כגון ושט בצורת הברגה המאופיין בסעיפים מדומים ובהיפרטרופיה של השריר. לרוב ניתן למצוא בקע סרעפתי נלווה. במקצת החולים התמונה הרנטגנית תקינה, ולכן יש לבצע מדידות לחצים בוושט (מנומטריה) כדי להוכיח, או לשלול, את האבחנה.
- טומוגרפיה ממוחשבת- ב-CT חזה עם חומר ניגוד נראה אותם ממצאים שרואים בצילום וושט ובנוסף נזקים אפשריים נוספים במיצר.
- מנומטריה - בזמן מדידת הלחצים ניתן לראות בשליש או במחצית הוושט התחתון לחצים מוגברים, והיעלמות גל הניע. במקומו נמצא התכווצות סינכרונית ממושכת בתגובה לבליעה. בחולים בעלי סוגר תחתון עם גדילת יתר (היפרטרופיה) ניתן לראות לחץ מוגבר של הסוגר במנוחה, והרפיה חלקית בלבד בזמן בליעה.
- אנדוסקופיה - אין ממצאים אופייניים, מלבד התנגדות להחדרת המכשיר.
טיפול
הטיפול בחולים אלה הוא ניתוחי. טיפולים תרופתיים אינם מוצלחים. הטיפול הכירורגי הוא כריתת שריר (מיוטומיה) נרחבת לכל אורך המקטע הנגוע. אם הסוגר התחתון הוא בעל לחץ תקין, אין להכלילו בכריתת השריר, וזאת כדי למנוע רפלוקס. בזמן ביצוע הניתוח הזה יש לתקן גם פתולוגיות נלוות, כגון בקע סרעפתי או סעיפים.
פרוגנוזה
ברוב החולים הניתוח יועיל (70%). תוצאות טובות יותר יושגו על-ידי בחירה נכונה של החולים. בחולים יציבים נפשית ובלא הפרעות אחרות במערכת העיכול הסיכוי רב יותר להפיק תועלת מהניתוח.
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן - מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד מרכז רפואי מאיר, כפר סבא