כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "פעילות יתר של בלוטת התריס - Hyperthyroidism"
מתוך ויקירפואה
איל רובינשטוק (שיחה | תרומות) |
|||
| (47 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ערך להשלמה}} | {{ערך להשלמה}} | ||
{{מחלה | {{מחלה | ||
| − | |||
|כיתוב תמונה= | |כיתוב תמונה= | ||
|שם עברי=פעילות יתר של בלוטת התריס | |שם עברי=פעילות יתר של בלוטת התריס | ||
| − | |שם לועזי=Hyperthyroidism | + | |שם לועזי= Hyperthyroidism |
|שמות נוספים=היפרתירואידיזם, פעילות יתר של בלוטת המגן | |שמות נוספים=היפרתירואידיזם, פעילות יתר של בלוטת המגן | ||
| + | |תמונה=[[קובץ:Hyperthyroidism.png|200px]] | ||
|ICD-10={{ICD10|E|05||e|00}} | |ICD-10={{ICD10|E|05||e|00}} | ||
|ICD-9={{ICD9|242.9}} | |ICD-9={{ICD9|242.9}} | ||
|MeSH={{MeSH|D006980}} | |MeSH={{MeSH|D006980}} | ||
| − | |יוצר הערך= | + | |יוצר הערך= |
|אחראי הערך= [[משתמש:איל רובינשטוק|ד"ר איל רובינשטוק]] | |אחראי הערך= [[משתמש:איל רובינשטוק|ד"ר איל רובינשטוק]] | ||
}} | }} | ||
| − | {{הרחבה| | + | {{הרחבה|פעילות יתר של בלוטת התריס}} |
{{ראו גם|תת פעילות בלוטת יותרת התריס (היפופאראתירואידיזם)}} | {{ראו גם|תת פעילות בלוטת יותרת התריס (היפופאראתירואידיזם)}} | ||
| − | יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירוידיזם, | + | יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירוידיזם, Hyperthyroidism) הוא מצב שכיח בו בלוטת התריס מפרישה כמויות עודפות של הורמוני בלוטת התריס: [[טרי-יודו-טירונין - Triiodothyronine|T3]] ו-[[תירוקסין - Tetraiodothyronine - T4|T4]]. עודף הורמונים אלו גורם לתופעות רבות, כולל עצבנות, [[רעד]], [[ירידה במשקל]], [[דפיקות לב]] מהירות ועוד. ליתר פעילות בלוטת התריס מספר סיבות, כאשר הסיבה השכיחה ביותר היא [[מחלת גרייבס - Graves' disease|מחלת גרייבס]] (Graves). סיבות שכיחות נוספות כוללות [[דלקת בבלוטת התריס]] (Thyroiditis), זפק רב קשרי טוקסי (Multinodular toxic goiter), אדנומה טוקסית (Toxic adenoma), ותופעות לוואי של תרופות. לאחר קביעת האבחנה, הטיפול יכול לכלול מעקב בלבד, תרופות, [[יוד רדיואקטיבי]] (Radioactive Iodine) או ניתוח, אשר מביאים להחלמה ברוב המוחלט של המקרים. |
==אפידמיולוגיה== | ==אפידמיולוגיה== | ||
| + | יתר פעילות בלוטת התריס היא מחלה שכיחה מאוד, בעיקר בנשים. שכיחותה מוערכת בכ-2 אחוזים מכלל הנשים ו-0.2 האחוז מכלל הגברים בקהילה{{הערה|שם=הערה1|Turnbridge WM, Evered DC, Hall R, Appleton D, Brewis M, Clark F, et al. The spectrum of thyroid disease in a community: the Whickham survey. Clin Endocrinol (Oxf). 1977;7:481–93}}. המחלה שכיחה יותר בנשים צעירות, אולם בכ-15 אחוזים מהמקרים מופיעה אצל חולים מבוגרים מגיל 60. המחלה לא שכיחה בילדים. | ||
| − | |||
==אטיולוגיה== | ==אטיולוגיה== | ||
| − | |||
הגורמים ליתר פעילות בלוטת התריס מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: | הגורמים ליתר פעילות בלוטת התריס מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: | ||
| + | *ייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס. מצב זה יכול להמשך זמן רב אם אינו מטופל, ובדרך כלל דורש התערבות טיפולית על מנת לחזור לאיזון | ||
| + | :הסיבה השכיחה ביותר לייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס היא מחלת גרייבס – מחלה בה כל בלוטת התריס פעילה ביתר ונובעת מקיום נוגדנים כנגד בלוטת התריס המפעילים את הקולטן ל-[[TSH]]{{כ}} (Thyroid-Stimulating Hormone) וכך להפעלת הבלוטה (Anti-TSH receptor Antibody, TSI-Thyroid Stimulating Immunoglobulins). נוגדנים אלו לעיתים אף גורמים לדלקת עיניים הגורמת לאודם, כאבים ובלט עין, מצב הנקרא אופתלמופתיה של מחלת גרייבס (Graves ophthalmopathy). במקרים של יתר פעילות בלוטת התריס בהם יש מעורבות עיניים אופיינית, האבחנה של מחלת גרייבס היא ברורה ואין צורך בבירור נוסף. | ||
| + | :גורמים נוספים לייצור יתר של הורמוני בלוטת הריס כוללים אדנומה טוקסית (גוש בבלוטה המפריש עודף הורמונים) או זפק רב קשרי טוקסי (מספר גושים בבלוטת התריס המפרישים עודף הורמונים). מצבים זה אינם נובעים מפעילות מערכת החיסון, ובהם אין דלקת עיניים. | ||
| + | *דלקת בבלוטה הגורמת לשפיכת ההורמונים לזרם הדם (Thyroiditis). מצב זה מוגבל בזמן, שכן קיים מאגר מוגבל של הורמונים הנשפכים לזרם הדם, ולאחר שמאגר זה מתרוקן רמת ההורמונים יורדת. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
===אבחנה מבדלת=== | ===אבחנה מבדלת=== | ||
| + | '''ייצור מוגבר של הורמונים''' | ||
| + | * מחלת גרייבס - הסיבה השכיחה ביותר | ||
| + | * אדנומה טוקסית | ||
| + | * זפק רב-קשרי טוקסי | ||
| − | + | '''דלקת - דלף הורמונים לזרם הדם''' | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
* דלקת תת-חריפה של בלוטת התריס (Subacute Thyroiditis) | * דלקת תת-חריפה של בלוטת התריס (Subacute Thyroiditis) | ||
| − | |||
* דלקת בלוטת התריס שלאחר הלידה (Postpartum Thyroiditis) | * דלקת בלוטת התריס שלאחר הלידה (Postpartum Thyroiditis) | ||
| + | * דלקת בלוטת התריס משנית לשימוש בתרופות (Drug-Induced Thyroiditis) | ||
| − | + | '''אחר''' | |
| − | |||
* אדנומה פעילה בבלוטת יותרת המוח (TSH secreting adenoma) | * אדנומה פעילה בבלוטת יותרת המוח (TSH secreting adenoma) | ||
| − | |||
* נטילת כדורי הורמוני בלוטת התריס (Factitious Hyperthyroidism) - למשל על מנת לרדת במשקל | * נטילת כדורי הורמוני בלוטת התריס (Factitious Hyperthyroidism) - למשל על מנת לרדת במשקל | ||
==קליניקה== | ==קליניקה== | ||
| + | יתר פעילות בלוטת התריס יכולה לגרום למגוון רחב של סימנים ותסמינים, אשר יכולים לחקות בעיות בריאות אחרות ולהקשות על הרופא לאבחן נכונה את המצב. התופעות העיקריות האופייניות ליתר פעילות בלוטת התריס: | ||
| + | * ירידה במשקל גם כאשר התיאבון שמור וכמות הקלוריות הנצרכת ללא שינוי או אפילו מוגברת | ||
| + | * דופק מהיר (טכיקרדיה, Tachycardia) - שכיח שהדופק מעל ל-100 פעימות בדקה. לעיתים עודף הורמוני הבלוטה עלול לגרום לקצב לב לא סדיר (אריתמיות, Arrhythmias) או הלמות לב (פלפיטציות, Palpitations) | ||
| + | * תיאבון מוגבר - במצב זה אין ירידה במשקל ולעיתים אך עליה במשקל עם צריכה מוגברת של קלוריות | ||
| + | * עצבנות, חרדה ועצבנות - מרכיב חשוב בתופעות יתר פעילות. חשוב להדגיש בפני המטופלים שמדובר במצב הפיך, ואין מדובר בהפרעה נפשית | ||
| + | * רעד - בדרך כלל רעד עדיו בידיים | ||
| + | * הזעה מוגברת | ||
| + | * הפרעות במחזור החודשי - עד כדי הפסקת מחזור. מדובר במצב הפיך, והמחזור חוזר למצבו הטבעי לאחר איזון הבלוטה. לעיתים יש להמתין מספר חודשים עד הסדרת המחזור | ||
| + | * רגישות מוגברת לחום | ||
| + | * שינויים בהרגלי מעיים, בעיקר יציאות תכופות יותר | ||
| + | * בלוטת תריס מוגדלת (זפק), שעלולה להופיע כנפיחות בבסיס הצוואר | ||
| + | * עייפות, חולשת שרירים - יחד עם קצב הלב המהיר מקשה על ביצוע מאמצים גופניים | ||
| + | * נדודי שינה | ||
| + | * קושי להתרכז, פגיעה חולפת בזיכרון לטווח קצר - גם כאן חשוב להדגיש בפני המטופלים שמדובר בתופעה חולפת. | ||
| + | * נשירת שיער | ||
| + | * שיער דק, פריך | ||
| − | + | בגיל מתקדם יתר פעילות בלוטת התריס מופיעה לעיתים ללא תופעות אלו, והתופעות העיקריות הן של עייפות וירידה במשקל. | |
| − | + | תרופות מקבוצת חוסמי ביטא ([[T:Beta blocking agents - C07|Beta blockers]]) המשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה יכולות להסוות רבים מהסימנים של יתר פעילות בלוטת התריס. | |
| − | + | ===מחלת עיניים של גרייבס - Graves ophthamopathy === | |
| + | {{הפניה לערך מורחב|מחלת גרייבס - Graves' disease}} | ||
| + | כ-25 אחוזים מהחולים במחלת גרייבס יסבלו מדלקת עינית הנובעת המחלה (נקראת בקיצור GO). בעוד מרבית המטופלים סובלים מדלקת בדרגה קלה הבאה לידי ביטוי בגירוי בלחמיות ואודם קל, אחוז קטן מהחולים יסבלו מדלקת עינית משמעותית - עיניים בולטות (Exophtalmus), כאב ואודם בלחמיות, נפיחות עפעפיים, ראיה כפולה ועוד, כמפורט מטה. דלקת זו נובעת מהנוגדנים נגד הרצפטור ל-TSH או TSI, ולכן אופיינית רק למחלת גרייבס ולא למחלות אחרות של בלוטת התריס בהם נוגדן זה אינו קיים. | ||
| − | * | + | הדלקת העינית של מחלת גרייבס יכולה לכלול: |
| + | * עיניים בולטות | ||
| + | * תחושת גרגור בעיניים (תחושת גוף זר) | ||
| + | * לחץ או כאב בעיניים | ||
| + | * עפעפיים נפוחות ומשוכות כלפי מעלה (Retracted eyelid) | ||
| + | * עיניים אדומות או מודלקות | ||
| + | * רגישות לאור | ||
| + | * כֶּפֶל רְאִיָה (Diplopia) | ||
| + | * אובדן ראייה עקב לחץ על עצב הראיה | ||
| − | + | ;הערכה ובירור: | |
| + | מטופלים הסובלים ממחלת גרייבס ומתלוננים על דלקת עינית - מרבית הסיכויים שמדובר בביטוי של אופתלמופתיה, ויש להפנות להערכה אצל רופא עיניים המתמצא במחלה. מאחר שמדובר במצב לא נפוץ, לא לכל רופאי העיניים יש ניסיון בתחום זה. | ||
| − | * | + | ל-GO שני שלבים עיקריים, אותם יש להעריך במהלך בדיקת רופא העיניים: |
| + | *'''השלב הדלקתי''' - בשלב זה העיניים אדומות ומגורות, והוא נמשך החל ממספר שבועות ועד שנה-שנתיים. חשוב לזהות שלב זה, מאחר שבו מצטבר נזק לעין ולסביבתה. שלב זה מתאפיין באודם בלחמיות, בצקת בעפעפיים, והמטופל יחוש בתחושת גירוי עינית ו"לחץ" מאחורי גלגל העין. במקרים מתקדמים יותר ניתן לראות בלט עין וכפל ראיה. במקרים החמורים ביותר הדלקת עלולה לפגוע בראיה עקב פגיעה בעצב הראיה. את חומרת הדלקת מבטאים לפי דירוג Clinical Activity Score) CAS) | ||
| + | * '''השלב הלא דלקתי''' - שלב מופיע לאחר שהדלת חלפה, ובו באים לידי ביטוי הנזקים הנגרמו לעין עקב הדלקת. אלו יכולים לכלול בלט עין חד או דו צדדי, ראיה כפולה, או הפרעה אסתטית של עיניים בוהות (Stare) הנובע מכך שהעין בולטת או העפעפיים מורמים. בשלב זה הטיפול העיקרי הוא ניתוחי לתקן את תפקוד או מראה העיניים. הניתוח השכיח ביותר הוא "קידום" העפעף עליות כך שיכסה חלק גדול יותר מהעין ויפתור את מראה ה-Stare. במקרים מתקדמים יותר ניתן לבצע ניתוח לטיפול בבלט העין או בפזילה | ||
| − | + | ;טיפול: | |
| + | במקרים קלים מאוד - בדרך כלל אין צורך בטיפול מכוון, ולעיתים מומלץ על טיפות עיניים. מומלץ על מעקב על מנת לוודא שהדלקת אינה מחמירה. | ||
| + | במקרים קלים עד בינוניים - החל משנת 2011 אנו ממליצים על שימוש בתוסף תזונה בשם Selenium אשר הוכח כמפחית חומרת הדלקת העינית. המינון המומלץ הוא 200 מקילוגרם למשך שישה חודשים. לחלופין ניתן לאכול כשני "אגוזי ברזיל" ביום, המכילים כמות גדולה של Selenium. | ||
| + | במקרים בהם הדלקת היא קשה - מומלץ על טיפול ב[[סטרואידים]], כאשר היעילות הטובה ביותר היא של סטרואידים תוך ורידיים (IntraVenus ,IV) הניתנים פעם בשבוע עד שבועיים במשך כ-3 חודשים. אם התגובה לטיפול זה אינה מלאה, ניתן לשקול שילוב של טיפול קרינתי לגרגל העין. | ||
| − | + | לאחר סיום השלב הדלקתי, ניתן לשקול טיפול ניתוחי, כמפורט מעלה. | |
| − | + | ==אבחנה== | |
| − | + | אבחנה של יתר פעילות בלוטת ניתן לבצע בקלות בבדיקת דם המדגימה TSH נמוך או אפסי, בשילוב עם T3 ו-T4 גבוהים. מצב קל יותר בו TSH נמוך אך T3 ו-T4 תקינים נקרא יתר פעילות תת-קלינית (Subclinical hyperthyroidism). את הסיבה ליתר הפעילות ניתן לקבוע על ידי ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית, ובדיקות עזר - ובעיקר מיפוי בלוטת התריס. | |
| − | |||
| − | + | ;היסטוריה רפואית: | |
| + | חשיפה לחומר המכיל [[יוד]] או תרופות הגורמות ליתר פעילות (למשל [[T:Amiodarone|Amiodarone]], [[T:Lithium - N05AN|Lithium]]) יכולה להעיד על הסיבה להפרעה. הופעת יתר פעילות לאחר לידה אופיינית לתירוידיטיס שלאחר לידה. תופעות ממשוכות של יתר פעילות (מעל מספר חודשים) תומכת בייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס, בניגוד לדלקת בבלוטה בה יתר הפעילות נמשכת מספר שבועות עד חודשיים. חום גבוה וכאבים בצוואר תחתון מחשידים לדלקת תת-חריפה. | ||
| − | + | ;בדיקה גופנית: | |
| + | קיום דלקת עיניים אופיינית בנוכחות יתר פעילות מעידים על מחלת גרייבס. כאב ורגישות בצוואר התחתון היכן שממוקמת בלוטת התריס בשילוב עם מחלת חום אופייני לתירוידיטיס תת-חריפה. | ||
| − | + | ;מיפוי בלוטת התריס | |
| + | הכלי היעיל ביותר לביצוע האבחנה. הבדיקה נעשית עם חומר בשם Technetium, והיא קלה ומהירה לביצוע. המיפוי יכול להדגים אחד מהבאים: | ||
| − | + | במחלת גרייבס - קליטה חזקה בכל הבלוטה. | |
| − | + | באדנומה טוקסית - קליטה בגוש אחד בלבד בבלוטה. | |
| − | + | זפק רב קשרי טוקסי - קליטה במספר נקודות בבלוטה. | |
| − | + | תירוידיטיס (דלקת בבלוטה) או חשיפה לחומר ניגוד או נטילת הורמוני בלוטת התריס - אין קליטה כלל. | |
| − | חשיפה לחומר | ||
| − | ; | + | ;בדיקות דם: |
| − | + | במחלת גרייבס ניתן לאתר בבדיקת דם את הנוגדנים נגד TSH receptor הגורמים למחלה. קיימות מספר שיטות לבדיקת לנוגדנים אלו בשמות שונים: Anti-TSH receptor Ab{{כ}}/TSI{{כ}}/TBII{{כ}} (TSH-Binding Inhibitor Immunoglobulin). | |
| − | + | בחולים עם דלקת תת-חריפה של הבלוטה אופייני לראות מדדי דלקת גבוהים בבדיקות הדם - [[שקיעת דם - Erythrocyte sedimentation rate|שקיעת דם]] ו-[[חלבון מגיב עם סי - C-reactive protein|CRP]]{{כ}} (C Reactive Protein), ורמה גבוהה של Thyroglobulin בדם. | |
| − | |||
==טיפול== | ==טיפול== | ||
| − | |||
פעילות יתר של בלוטת התריס דורשת טיפול בהתאם לחומרת המצב. בעוד במצבים קלים ניתן לעקוב, במרבית המקרים יש צורך בטיפול. | פעילות יתר של בלוטת התריס דורשת טיפול בהתאם לחומרת המצב. בעוד במצבים קלים ניתן לעקוב, במרבית המקרים יש צורך בטיפול. | ||
| − | ההחלטה על טיפול תלויה בגורם, חומרת המחלה, גיל החולה, גודל | + | ההחלטה על טיפול תלויה בגורם, חומרת המחלה, גיל החולה, גודל בלוטת התריס (זפק), מחלות נלוות וכדומה. מטרת הטיפול היא לתקן את עודף ההורמונים תוך הימנעות מתת פעילות של בלוטת התריס ככל האפשר. |
| − | |||
| − | |||
| − | + | ===חוסמי בטא=== | |
| + | משמשים לטיפול בתסמינים האדרנרגיים (Adrenergic), הכוללים אי סבילות לחום, רעד, דפיקות לב ועצבנות. ניתן להשתמש בכל סוג של וחסמי ביטא, ולהמשיך בטיפול כל עוד רמת T3 ו-T4 מעל הנורמה. כאשר תפקוד הבלוטה מתאזן, ניתן להפסיק טיפול זה. | ||
===תרופות הנוגדות את פעילות בלוטת התריס - Antithyroid Drugs=== | ===תרופות הנוגדות את פעילות בלוטת התריס - Antithyroid Drugs=== | ||
| − | + | תרופות אלו משבשות את תהליך האורגניפיקציה (Organification) של היוד, ובכך גורמות לירידה בייצור הורמון בלוטת התריס. טיפול זה מתאים בחולים עם ייצור יתר, ולא בחולים עם תירוידיטיס. | |
| − | תרופות אלו משבשות את תהליך האורגניפיקציה של היוד, ובכך גורמות לירידה | + | * Methimazole,{{כ}}{{כ}} (Mercaptizol) - תרופת הבחירה בנשים שאינן בהיריון (בהיריון נמצא קשר לעלייה קלה בשכיחות מומים מולדים). הכדור הוא במינון של 20 מיליגרם או 5 מיליגרם (כדור הנקרא Tapazol). ניתן לעקוב אחר יעילות הטיפול באמצעות מדידה של רמות T3 ו-T4 חופשי, עד להגעה לאיזון (Euthyroidism). חשוב לזכור כי רמות TSH עשויות להישאר נמוכות מאד למשך שבועות לאחר איזון T3 ו-T4, ולכן בחודשי הטיפול הראשונים יש לאזן את תפקוד הבלוטה בהתבסס על רמות T4 ו-T3 בלבד |
| − | + | * [[Propylthiouracil]]{{כ}} (PTU) - תרופת הבחירה בנשים הרות ולקראת היריון. הסיבה לירידה בשימוש ב-PTU נובעת מאזהרה של ה-FDA{{כ}} (Food and Drug Administration) על אפשרות נדירה של פגיעה חמורה בכבד תחת טיפול זה. לאור זאת אנו משתמשים בטיפול זה כקו שני אחרי Methimazole, וסביב היריון עקב סיכון נמוך יותר לעובר בהשוואה ל-Methimazole. המינון ההתחלתי המומלץ הוא 50–100 מיליגרם שלוש פעמים ביום | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
;סיבוכי הטיפול | ;סיבוכי הטיפול | ||
| − | + | * '''Agranulocytosis'''- ירידה ב[[ספירת דם - Complete blood count#כדוריות דם לבנות (לויקוציטים, White Blood Cells)|כדוריות הלבנות בדם]]. הסיבוך המשמעותי ביותר. 0.5-0.1 האחוז מהמטופלים. הסיכון גבוה יותר בחודשי הטיפול הראשונים, ותחת טיפול ב-PTU. סיבוך זה נדיר תחת טיפול במתימזול במינונים נמוכים מ-30 מיליגרם ליום. הסיבוך הפיך במתן טיפול תומך. הוא עלול להופיע בצורה פתאומית, ויש להדריך את החולים להפסיק את הטיפול באופן מיידי אם מופיעה עליית חום או כאב גרון. ביצוע מעקב ספירת דם שנוי במחלוקת | |
| − | + | * '''כאבי פרקים''' - אם מופיעים כאבי פרקים יש לשקול הפסקת הטיפול, בתלות בחומרת המצב | |
| − | + | * '''פגיעה בכבד''' - תופעה לא נדירה הן ב-PTU ו-Methimazole. יש לעקוב אחר רמות אנזימי כבד במהלך הטיפול. אם נצפית עליה באנזימי הכבד ניתן להפחית מינון, ואם העלייה קיצונית יש להפסיק טיפול. חשוב לזכור שגם מחלת גרייבס עלולה לגרום להפרעה בתפקודי כבד, ויש לעקוב לראות האם ההפרעה קשורה לתחילת הטיפול בתרופה או הייתה קיימת עוד טרם הטיפול | |
| − | + | * '''תופעות לוואי נוספות''' - פריחה, גרד, תסמינים במערכת העיכול - לעיתים ניתן להמשיך בטיפול, בתלות בחומרת התופעות | |
| − | |||
;התגובה לטיפול | ;התגובה לטיפול | ||
| − | יש קשר ישיר בין אחוז החולים המגיעים להפוגה למשך הטיפול. | + | יש קשר ישיר בין אחוז החולים המגיעים להפוגה למשך הטיפול. במטופלים עם מחלת גרייבס מקובל לטפל כשנה - שנה וחצי ואז לנסות להפסיק את התרופה ולראות אם תפקוד הבלוטה התאזן. לפי הספרות ניתן להגיע להפוגה בכ-50 אחוזים מהמטופלים. אם יתר הפעילות חוזרת, ניתן לשקול המשך טיפול בתרופה, או לחלופין לשלוח לטיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח. |
| − | + | חולים עם אדנומה טוקסית או זפק רב קשרי טוקסי - בדרך כלל מטופלים אם מופנים ליוד רדיואקטיבי או לניתוח. אם מתקבלת החלטה לטפל בעזרת תרופות - יש להמשיך טיפול זה באופן קבוע, שכן במצבים אלו המטופלים בדרך כלל אינם נכנסים להפוגה. | |
===טיפול ביוד רדיואקטיבי=== | ===טיפול ביוד רדיואקטיבי=== | ||
| + | טיפול הבחירה במקרים של אדנומה טוקסית וזפק רב-קשרי טוקסי. הטיפול זול, יעיל, בטוח, וקל למתן. מדובר בטיפול חד פעמי בו נוטלים יוד רדיואקטיבי, ולאחר מכן נמצאים מספר ימים בבידוד עם יציאת החומר מהגוף. טיפול זה גורם להרס האזור הגורם ליתר הפעילות. בחולים אם אדנומה טוקסית או MNG{{כ}} (MultiNodular Goiter) טוקסי - היוד נקלט רק בגושים הגורמים ליתר הפעילות, ובהמשך אזורי הבלוטה התקינה יכולים להתאושש ולחזור לאיזון. | ||
| − | + | כאשר יוד רדיואקטיבי ניתן למחלת גרייבס - החומר נקלט בכל הבלוטה וגורם בהמשך לתת פעילות של הבלוטה. כחודש עד שלושה חודשים לאחר הטיפול, יש בדר"כ צורך להתחיל טיפול בכדורים המכילים את הורמוני בלוטת התריס (כגון [[Eltroxin]]{{כ}}, [[T:יוטירוקס - Euthyrox|Euthyrox]]{{כ}}, [[T:סינתרואיד - Synthroid|Synthroid]]). | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
;בטיחות הטיפול | ;בטיחות הטיפול | ||
| − | מרבית היוד הרדיואקטיבי מתפנה דרך השתן, הרוק והצואה תוך 48 שעות. יש להקפיד על שטיפה כפולה של השירותים ורחצת ידיים קפדנית למשך מספר | + | מרבית היוד הרדיואקטיבי מתפנה דרך השתן, הרוק והצואה תוך 48 שעות. יש להקפיד על שטיפה כפולה של השירותים ורחצת ידיים קפדנית למשך מספר ימים לאחר הטיפול. כמו כן, יש להימנע ממגע עם ילדים ונשים הרות למשך 72 שעות מסיום הטיפול. הוראות מלאות ניתנות במכון לרפואה גרעינית לקראת הטיפול. |
| − | |||
| − | |||
| − | + | לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי מומלץ לא להיכנס להיריון במשך כחצי שנה, ובחולות עם מחלת גרייבס למשך כשנה. | |
===טיפול ניתוחי=== | ===טיפול ניתוחי=== | ||
| + | טיפול ניתוחי מוחלף בדרך כלל על ידי הטיפול ביוד רדיואקטיבי. הניתוח המבוצע בדרך כלל הוא כריתה של בלוטת התריס (Total Thyroidectomy). הסיכון הניתוחי הוא נמוך, וסיבוכים אפשריים כוללים היפופאראתירוידיזם ([[Hypoparathyroidism]]) ([[סידן - Calcium|סידן]] נמוך בדם) עקב פגיעה בבלוטות הפרתירואיד, ושיתוק מיתר קול במקרים נדירים. לאחר כריתת הבלוטה יתר הפעילות חולפת במהירות, ויש ליטול כדורים המכילים הורמוני בלוטת התריס באופן קבוע. | ||
| − | + | היתרון העיקרי של הניתוח הוא במקרים בהם רוצים להביא לתיקון מיידי של יתר הפעילות, ובמקרים בהם מתכננים היריון ולא מעוניינים להמתין עד השלמת טיפול ביוד רדיואקטיבי. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
| − | + | {{הערות שוליים|יישור=שמאל}} | |
| − | |||
| − | |||
| − | = | ||
| − | |||
[[קטגוריה:אנדוקרינולוגיה וסוכרת]] | [[קטגוריה:אנדוקרינולוגיה וסוכרת]] | ||
[[קטגוריה:משפחה]] | [[קטגוריה:משפחה]] | ||
[[קטגוריה:פנימית]] | [[קטגוריה:פנימית]] | ||
גרסה אחרונה מ־15:02, 26 ביוני 2019
אם הינך רופא/ה, אנחנו מזמינים אותך לשפר את הערך ולהוסיף את המידע הדרוש להשלמתו. אם אין לך הרשאות עריכה ניתן לבקש זאת (קבלת הרשאות), וללמוד כיצד לערוך (עריכה בוויקירפואה). |
| פעילות יתר של בלוטת התריס | ||
|---|---|---|
| Hyperthyroidism | ||
| ||
| שמות נוספים | היפרתירואידיזם, פעילות יתר של בלוטת המגן | |
| ICD-10 | Chapter E 05. | |
| ICD-9 | 242.9 | |
| MeSH | D006980 | |
| יוצר הערך | ||
| אחראי הערך | ד"ר איל רובינשטוק | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – פעילות יתר של בלוטת התריס
ראו גם – תת פעילות בלוטת יותרת התריס (היפופאראתירואידיזם)
יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירוידיזם, Hyperthyroidism) הוא מצב שכיח בו בלוטת התריס מפרישה כמויות עודפות של הורמוני בלוטת התריס: T3 ו-T4. עודף הורמונים אלו גורם לתופעות רבות, כולל עצבנות, רעד, ירידה במשקל, דפיקות לב מהירות ועוד. ליתר פעילות בלוטת התריס מספר סיבות, כאשר הסיבה השכיחה ביותר היא מחלת גרייבס (Graves). סיבות שכיחות נוספות כוללות דלקת בבלוטת התריס (Thyroiditis), זפק רב קשרי טוקסי (Multinodular toxic goiter), אדנומה טוקסית (Toxic adenoma), ותופעות לוואי של תרופות. לאחר קביעת האבחנה, הטיפול יכול לכלול מעקב בלבד, תרופות, יוד רדיואקטיבי (Radioactive Iodine) או ניתוח, אשר מביאים להחלמה ברוב המוחלט של המקרים.
אפידמיולוגיה
יתר פעילות בלוטת התריס היא מחלה שכיחה מאוד, בעיקר בנשים. שכיחותה מוערכת בכ-2 אחוזים מכלל הנשים ו-0.2 האחוז מכלל הגברים בקהילה[1]. המחלה שכיחה יותר בנשים צעירות, אולם בכ-15 אחוזים מהמקרים מופיעה אצל חולים מבוגרים מגיל 60. המחלה לא שכיחה בילדים.
אטיולוגיה
הגורמים ליתר פעילות בלוטת התריס מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
- ייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס. מצב זה יכול להמשך זמן רב אם אינו מטופל, ובדרך כלל דורש התערבות טיפולית על מנת לחזור לאיזון
- הסיבה השכיחה ביותר לייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס היא מחלת גרייבס – מחלה בה כל בלוטת התריס פעילה ביתר ונובעת מקיום נוגדנים כנגד בלוטת התריס המפעילים את הקולטן ל-TSH (Thyroid-Stimulating Hormone) וכך להפעלת הבלוטה (Anti-TSH receptor Antibody, TSI-Thyroid Stimulating Immunoglobulins). נוגדנים אלו לעיתים אף גורמים לדלקת עיניים הגורמת לאודם, כאבים ובלט עין, מצב הנקרא אופתלמופתיה של מחלת גרייבס (Graves ophthalmopathy). במקרים של יתר פעילות בלוטת התריס בהם יש מעורבות עיניים אופיינית, האבחנה של מחלת גרייבס היא ברורה ואין צורך בבירור נוסף.
- גורמים נוספים לייצור יתר של הורמוני בלוטת הריס כוללים אדנומה טוקסית (גוש בבלוטה המפריש עודף הורמונים) או זפק רב קשרי טוקסי (מספר גושים בבלוטת התריס המפרישים עודף הורמונים). מצבים זה אינם נובעים מפעילות מערכת החיסון, ובהם אין דלקת עיניים.
- דלקת בבלוטה הגורמת לשפיכת ההורמונים לזרם הדם (Thyroiditis). מצב זה מוגבל בזמן, שכן קיים מאגר מוגבל של הורמונים הנשפכים לזרם הדם, ולאחר שמאגר זה מתרוקן רמת ההורמונים יורדת.
אבחנה מבדלת
ייצור מוגבר של הורמונים
- מחלת גרייבס - הסיבה השכיחה ביותר
- אדנומה טוקסית
- זפק רב-קשרי טוקסי
דלקת - דלף הורמונים לזרם הדם
- דלקת תת-חריפה של בלוטת התריס (Subacute Thyroiditis)
- דלקת בלוטת התריס שלאחר הלידה (Postpartum Thyroiditis)
- דלקת בלוטת התריס משנית לשימוש בתרופות (Drug-Induced Thyroiditis)
אחר
- אדנומה פעילה בבלוטת יותרת המוח (TSH secreting adenoma)
- נטילת כדורי הורמוני בלוטת התריס (Factitious Hyperthyroidism) - למשל על מנת לרדת במשקל
קליניקה
יתר פעילות בלוטת התריס יכולה לגרום למגוון רחב של סימנים ותסמינים, אשר יכולים לחקות בעיות בריאות אחרות ולהקשות על הרופא לאבחן נכונה את המצב. התופעות העיקריות האופייניות ליתר פעילות בלוטת התריס:
- ירידה במשקל גם כאשר התיאבון שמור וכמות הקלוריות הנצרכת ללא שינוי או אפילו מוגברת
- דופק מהיר (טכיקרדיה, Tachycardia) - שכיח שהדופק מעל ל-100 פעימות בדקה. לעיתים עודף הורמוני הבלוטה עלול לגרום לקצב לב לא סדיר (אריתמיות, Arrhythmias) או הלמות לב (פלפיטציות, Palpitations)
- תיאבון מוגבר - במצב זה אין ירידה במשקל ולעיתים אך עליה במשקל עם צריכה מוגברת של קלוריות
- עצבנות, חרדה ועצבנות - מרכיב חשוב בתופעות יתר פעילות. חשוב להדגיש בפני המטופלים שמדובר במצב הפיך, ואין מדובר בהפרעה נפשית
- רעד - בדרך כלל רעד עדיו בידיים
- הזעה מוגברת
- הפרעות במחזור החודשי - עד כדי הפסקת מחזור. מדובר במצב הפיך, והמחזור חוזר למצבו הטבעי לאחר איזון הבלוטה. לעיתים יש להמתין מספר חודשים עד הסדרת המחזור
- רגישות מוגברת לחום
- שינויים בהרגלי מעיים, בעיקר יציאות תכופות יותר
- בלוטת תריס מוגדלת (זפק), שעלולה להופיע כנפיחות בבסיס הצוואר
- עייפות, חולשת שרירים - יחד עם קצב הלב המהיר מקשה על ביצוע מאמצים גופניים
- נדודי שינה
- קושי להתרכז, פגיעה חולפת בזיכרון לטווח קצר - גם כאן חשוב להדגיש בפני המטופלים שמדובר בתופעה חולפת.
- נשירת שיער
- שיער דק, פריך
בגיל מתקדם יתר פעילות בלוטת התריס מופיעה לעיתים ללא תופעות אלו, והתופעות העיקריות הן של עייפות וירידה במשקל.
תרופות מקבוצת חוסמי ביטא (Beta blockers) המשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה יכולות להסוות רבים מהסימנים של יתר פעילות בלוטת התריס.
מחלת עיניים של גרייבס - Graves ophthamopathy
ערך מורחב – מחלת גרייבס - Graves' disease
כ-25 אחוזים מהחולים במחלת גרייבס יסבלו מדלקת עינית הנובעת המחלה (נקראת בקיצור GO). בעוד מרבית המטופלים סובלים מדלקת בדרגה קלה הבאה לידי ביטוי בגירוי בלחמיות ואודם קל, אחוז קטן מהחולים יסבלו מדלקת עינית משמעותית - עיניים בולטות (Exophtalmus), כאב ואודם בלחמיות, נפיחות עפעפיים, ראיה כפולה ועוד, כמפורט מטה. דלקת זו נובעת מהנוגדנים נגד הרצפטור ל-TSH או TSI, ולכן אופיינית רק למחלת גרייבס ולא למחלות אחרות של בלוטת התריס בהם נוגדן זה אינו קיים.
הדלקת העינית של מחלת גרייבס יכולה לכלול:
- עיניים בולטות
- תחושת גרגור בעיניים (תחושת גוף זר)
- לחץ או כאב בעיניים
- עפעפיים נפוחות ומשוכות כלפי מעלה (Retracted eyelid)
- עיניים אדומות או מודלקות
- רגישות לאור
- כֶּפֶל רְאִיָה (Diplopia)
- אובדן ראייה עקב לחץ על עצב הראיה
- הערכה ובירור
מטופלים הסובלים ממחלת גרייבס ומתלוננים על דלקת עינית - מרבית הסיכויים שמדובר בביטוי של אופתלמופתיה, ויש להפנות להערכה אצל רופא עיניים המתמצא במחלה. מאחר שמדובר במצב לא נפוץ, לא לכל רופאי העיניים יש ניסיון בתחום זה.
ל-GO שני שלבים עיקריים, אותם יש להעריך במהלך בדיקת רופא העיניים:
- השלב הדלקתי - בשלב זה העיניים אדומות ומגורות, והוא נמשך החל ממספר שבועות ועד שנה-שנתיים. חשוב לזהות שלב זה, מאחר שבו מצטבר נזק לעין ולסביבתה. שלב זה מתאפיין באודם בלחמיות, בצקת בעפעפיים, והמטופל יחוש בתחושת גירוי עינית ו"לחץ" מאחורי גלגל העין. במקרים מתקדמים יותר ניתן לראות בלט עין וכפל ראיה. במקרים החמורים ביותר הדלקת עלולה לפגוע בראיה עקב פגיעה בעצב הראיה. את חומרת הדלקת מבטאים לפי דירוג Clinical Activity Score) CAS)
- השלב הלא דלקתי - שלב מופיע לאחר שהדלת חלפה, ובו באים לידי ביטוי הנזקים הנגרמו לעין עקב הדלקת. אלו יכולים לכלול בלט עין חד או דו צדדי, ראיה כפולה, או הפרעה אסתטית של עיניים בוהות (Stare) הנובע מכך שהעין בולטת או העפעפיים מורמים. בשלב זה הטיפול העיקרי הוא ניתוחי לתקן את תפקוד או מראה העיניים. הניתוח השכיח ביותר הוא "קידום" העפעף עליות כך שיכסה חלק גדול יותר מהעין ויפתור את מראה ה-Stare. במקרים מתקדמים יותר ניתן לבצע ניתוח לטיפול בבלט העין או בפזילה
- טיפול
במקרים קלים מאוד - בדרך כלל אין צורך בטיפול מכוון, ולעיתים מומלץ על טיפות עיניים. מומלץ על מעקב על מנת לוודא שהדלקת אינה מחמירה. במקרים קלים עד בינוניים - החל משנת 2011 אנו ממליצים על שימוש בתוסף תזונה בשם Selenium אשר הוכח כמפחית חומרת הדלקת העינית. המינון המומלץ הוא 200 מקילוגרם למשך שישה חודשים. לחלופין ניתן לאכול כשני "אגוזי ברזיל" ביום, המכילים כמות גדולה של Selenium. במקרים בהם הדלקת היא קשה - מומלץ על טיפול בסטרואידים, כאשר היעילות הטובה ביותר היא של סטרואידים תוך ורידיים (IntraVenus ,IV) הניתנים פעם בשבוע עד שבועיים במשך כ-3 חודשים. אם התגובה לטיפול זה אינה מלאה, ניתן לשקול שילוב של טיפול קרינתי לגרגל העין.
לאחר סיום השלב הדלקתי, ניתן לשקול טיפול ניתוחי, כמפורט מעלה.
אבחנה
אבחנה של יתר פעילות בלוטת ניתן לבצע בקלות בבדיקת דם המדגימה TSH נמוך או אפסי, בשילוב עם T3 ו-T4 גבוהים. מצב קל יותר בו TSH נמוך אך T3 ו-T4 תקינים נקרא יתר פעילות תת-קלינית (Subclinical hyperthyroidism). את הסיבה ליתר הפעילות ניתן לקבוע על ידי ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית, ובדיקות עזר - ובעיקר מיפוי בלוטת התריס.
- היסטוריה רפואית
חשיפה לחומר המכיל יוד או תרופות הגורמות ליתר פעילות (למשל Amiodarone, Lithium) יכולה להעיד על הסיבה להפרעה. הופעת יתר פעילות לאחר לידה אופיינית לתירוידיטיס שלאחר לידה. תופעות ממשוכות של יתר פעילות (מעל מספר חודשים) תומכת בייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס, בניגוד לדלקת בבלוטה בה יתר הפעילות נמשכת מספר שבועות עד חודשיים. חום גבוה וכאבים בצוואר תחתון מחשידים לדלקת תת-חריפה.
- בדיקה גופנית
קיום דלקת עיניים אופיינית בנוכחות יתר פעילות מעידים על מחלת גרייבס. כאב ורגישות בצוואר התחתון היכן שממוקמת בלוטת התריס בשילוב עם מחלת חום אופייני לתירוידיטיס תת-חריפה.
- מיפוי בלוטת התריס
הכלי היעיל ביותר לביצוע האבחנה. הבדיקה נעשית עם חומר בשם Technetium, והיא קלה ומהירה לביצוע. המיפוי יכול להדגים אחד מהבאים:
במחלת גרייבס - קליטה חזקה בכל הבלוטה.
באדנומה טוקסית - קליטה בגוש אחד בלבד בבלוטה.
זפק רב קשרי טוקסי - קליטה במספר נקודות בבלוטה.
תירוידיטיס (דלקת בבלוטה) או חשיפה לחומר ניגוד או נטילת הורמוני בלוטת התריס - אין קליטה כלל.
- בדיקות דם
במחלת גרייבס ניתן לאתר בבדיקת דם את הנוגדנים נגד TSH receptor הגורמים למחלה. קיימות מספר שיטות לבדיקת לנוגדנים אלו בשמות שונים: Anti-TSH receptor Ab/TSI/TBII (TSH-Binding Inhibitor Immunoglobulin).
בחולים עם דלקת תת-חריפה של הבלוטה אופייני לראות מדדי דלקת גבוהים בבדיקות הדם - שקיעת דם ו-CRP (C Reactive Protein), ורמה גבוהה של Thyroglobulin בדם.
טיפול
פעילות יתר של בלוטת התריס דורשת טיפול בהתאם לחומרת המצב. בעוד במצבים קלים ניתן לעקוב, במרבית המקרים יש צורך בטיפול.
ההחלטה על טיפול תלויה בגורם, חומרת המחלה, גיל החולה, גודל בלוטת התריס (זפק), מחלות נלוות וכדומה. מטרת הטיפול היא לתקן את עודף ההורמונים תוך הימנעות מתת פעילות של בלוטת התריס ככל האפשר.
חוסמי בטא
משמשים לטיפול בתסמינים האדרנרגיים (Adrenergic), הכוללים אי סבילות לחום, רעד, דפיקות לב ועצבנות. ניתן להשתמש בכל סוג של וחסמי ביטא, ולהמשיך בטיפול כל עוד רמת T3 ו-T4 מעל הנורמה. כאשר תפקוד הבלוטה מתאזן, ניתן להפסיק טיפול זה.
תרופות הנוגדות את פעילות בלוטת התריס - Antithyroid Drugs
תרופות אלו משבשות את תהליך האורגניפיקציה (Organification) של היוד, ובכך גורמות לירידה בייצור הורמון בלוטת התריס. טיפול זה מתאים בחולים עם ייצור יתר, ולא בחולים עם תירוידיטיס.
- Methimazole, (Mercaptizol) - תרופת הבחירה בנשים שאינן בהיריון (בהיריון נמצא קשר לעלייה קלה בשכיחות מומים מולדים). הכדור הוא במינון של 20 מיליגרם או 5 מיליגרם (כדור הנקרא Tapazol). ניתן לעקוב אחר יעילות הטיפול באמצעות מדידה של רמות T3 ו-T4 חופשי, עד להגעה לאיזון (Euthyroidism). חשוב לזכור כי רמות TSH עשויות להישאר נמוכות מאד למשך שבועות לאחר איזון T3 ו-T4, ולכן בחודשי הטיפול הראשונים יש לאזן את תפקוד הבלוטה בהתבסס על רמות T4 ו-T3 בלבד
- Propylthiouracil (PTU) - תרופת הבחירה בנשים הרות ולקראת היריון. הסיבה לירידה בשימוש ב-PTU נובעת מאזהרה של ה-FDA (Food and Drug Administration) על אפשרות נדירה של פגיעה חמורה בכבד תחת טיפול זה. לאור זאת אנו משתמשים בטיפול זה כקו שני אחרי Methimazole, וסביב היריון עקב סיכון נמוך יותר לעובר בהשוואה ל-Methimazole. המינון ההתחלתי המומלץ הוא 50–100 מיליגרם שלוש פעמים ביום
- סיבוכי הטיפול
- Agranulocytosis- ירידה בכדוריות הלבנות בדם. הסיבוך המשמעותי ביותר. 0.5-0.1 האחוז מהמטופלים. הסיכון גבוה יותר בחודשי הטיפול הראשונים, ותחת טיפול ב-PTU. סיבוך זה נדיר תחת טיפול במתימזול במינונים נמוכים מ-30 מיליגרם ליום. הסיבוך הפיך במתן טיפול תומך. הוא עלול להופיע בצורה פתאומית, ויש להדריך את החולים להפסיק את הטיפול באופן מיידי אם מופיעה עליית חום או כאב גרון. ביצוע מעקב ספירת דם שנוי במחלוקת
- כאבי פרקים - אם מופיעים כאבי פרקים יש לשקול הפסקת הטיפול, בתלות בחומרת המצב
- פגיעה בכבד - תופעה לא נדירה הן ב-PTU ו-Methimazole. יש לעקוב אחר רמות אנזימי כבד במהלך הטיפול. אם נצפית עליה באנזימי הכבד ניתן להפחית מינון, ואם העלייה קיצונית יש להפסיק טיפול. חשוב לזכור שגם מחלת גרייבס עלולה לגרום להפרעה בתפקודי כבד, ויש לעקוב לראות האם ההפרעה קשורה לתחילת הטיפול בתרופה או הייתה קיימת עוד טרם הטיפול
- תופעות לוואי נוספות - פריחה, גרד, תסמינים במערכת העיכול - לעיתים ניתן להמשיך בטיפול, בתלות בחומרת התופעות
- התגובה לטיפול
יש קשר ישיר בין אחוז החולים המגיעים להפוגה למשך הטיפול. במטופלים עם מחלת גרייבס מקובל לטפל כשנה - שנה וחצי ואז לנסות להפסיק את התרופה ולראות אם תפקוד הבלוטה התאזן. לפי הספרות ניתן להגיע להפוגה בכ-50 אחוזים מהמטופלים. אם יתר הפעילות חוזרת, ניתן לשקול המשך טיפול בתרופה, או לחלופין לשלוח לטיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח.
חולים עם אדנומה טוקסית או זפק רב קשרי טוקסי - בדרך כלל מטופלים אם מופנים ליוד רדיואקטיבי או לניתוח. אם מתקבלת החלטה לטפל בעזרת תרופות - יש להמשיך טיפול זה באופן קבוע, שכן במצבים אלו המטופלים בדרך כלל אינם נכנסים להפוגה.
טיפול ביוד רדיואקטיבי
טיפול הבחירה במקרים של אדנומה טוקסית וזפק רב-קשרי טוקסי. הטיפול זול, יעיל, בטוח, וקל למתן. מדובר בטיפול חד פעמי בו נוטלים יוד רדיואקטיבי, ולאחר מכן נמצאים מספר ימים בבידוד עם יציאת החומר מהגוף. טיפול זה גורם להרס האזור הגורם ליתר הפעילות. בחולים אם אדנומה טוקסית או MNG (MultiNodular Goiter) טוקסי - היוד נקלט רק בגושים הגורמים ליתר הפעילות, ובהמשך אזורי הבלוטה התקינה יכולים להתאושש ולחזור לאיזון.
כאשר יוד רדיואקטיבי ניתן למחלת גרייבס - החומר נקלט בכל הבלוטה וגורם בהמשך לתת פעילות של הבלוטה. כחודש עד שלושה חודשים לאחר הטיפול, יש בדר"כ צורך להתחיל טיפול בכדורים המכילים את הורמוני בלוטת התריס (כגון Eltroxin, Euthyrox, Synthroid).
- בטיחות הטיפול
מרבית היוד הרדיואקטיבי מתפנה דרך השתן, הרוק והצואה תוך 48 שעות. יש להקפיד על שטיפה כפולה של השירותים ורחצת ידיים קפדנית למשך מספר ימים לאחר הטיפול. כמו כן, יש להימנע ממגע עם ילדים ונשים הרות למשך 72 שעות מסיום הטיפול. הוראות מלאות ניתנות במכון לרפואה גרעינית לקראת הטיפול.
לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי מומלץ לא להיכנס להיריון במשך כחצי שנה, ובחולות עם מחלת גרייבס למשך כשנה.
טיפול ניתוחי
טיפול ניתוחי מוחלף בדרך כלל על ידי הטיפול ביוד רדיואקטיבי. הניתוח המבוצע בדרך כלל הוא כריתה של בלוטת התריס (Total Thyroidectomy). הסיכון הניתוחי הוא נמוך, וסיבוכים אפשריים כוללים היפופאראתירוידיזם (Hypoparathyroidism) (סידן נמוך בדם) עקב פגיעה בבלוטות הפרתירואיד, ושיתוק מיתר קול במקרים נדירים. לאחר כריתת הבלוטה יתר הפעילות חולפת במהירות, ויש ליטול כדורים המכילים הורמוני בלוטת התריס באופן קבוע.
היתרון העיקרי של הניתוח הוא במקרים בהם רוצים להביא לתיקון מיידי של יתר הפעילות, ובמקרים בהם מתכננים היריון ולא מעוניינים להמתין עד השלמת טיפול ביוד רדיואקטיבי.
ביבליוגרפיה
- ↑ Turnbridge WM, Evered DC, Hall R, Appleton D, Brewis M, Clark F, et al. The spectrum of thyroid disease in a community: the Whickham survey. Clin Endocrinol (Oxf). 1977;7:481–93