כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "צנתור לסירוגין של שלפוחית השתן - נייר עמדה - Intermittent urinary bladder catheterization"
| שורה 27: | שורה 27: | ||
==עקרונות והנחיות רפואיים לביצוע CIC== | ==עקרונות והנחיות רפואיים לביצוע CIC== | ||
| − | כושרו של המטופל לבצע CIC ויכולתו לדבוק בלוח זמנים קבוע מראש | + | כושרו של המטופל לבצע CIC ויכולתו לדבוק בלוח זמנים קבוע מראש הם גורמים חיוניים להצלחת הטיפול ולמניעת הסיבוכים הכרוכים בשאריות שתן גדולות. בעיקרון, ההמלצה היא לבצע את ה-CIC במרווחי זמן קבועים במשך היום. |
| − | בעת ההדרכה ובשלבים הראשונים של | + | בעת ההדרכה ובשלבים הראשונים של ה-CIC, מומלץ לצנתר כל 4-6 שעות ביממה וזאת על מנת להעריך את נפח השלפוחית בהפרשי זמנים אלו (נפח השתן בכל צנתור. מומלץ לבצע צנתור אחרון לפני השינה, ולנהל רישום נפחי שתייה, השתנה עצמית ונפחי הצנתור לצורך התאמה ותזמון ה-CIC. |
| − | כאשר נפחי השתן בצנתור עולים על 400-500 סמ"ק, מומלץ לצמצם את מרווחי הזמן בין הצנתורים. יש להתחשב בנפחי השתייה ולהתאימה לצורכי המטופל. יתרה מכך, יש לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון יכולת המטופל להתרוקנות עצמית, קיבולת השלפוחית וגם משתנים אורודינמיים שונים. מספר הצנתורים יכול להשתנות בהתאם למשתנים שצוינו לעיל | + | כאשר נפחי השתן בצנתור עולים על 400-500 סמ"ק, מומלץ לצמצם את מרווחי הזמן בין הצנתורים. יש להתחשב בנפחי השתייה ולהתאימה לצורכי המטופל. יתרה מכך, יש לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון יכולת המטופל להתרוקנות עצמית, קיבולת השלפוחית וגם משתנים אורודינמיים שונים. מספר הצנתורים יכול להשתנות בהתאם למשתנים שצוינו לעיל {{הערה|שם=הערה8|Linsenmeyer T, et al. Bladder management for adults with spinal cord Injury: A clinical practice guideline for health־care providers. Washington, DC: Paralyzed Veterans of America. August 2006.}}, {{הערה|שם=הערה9|Joseph AC, et al. Nursing clinical practice guideline: Neurogenic bladder management. SCI Nurs 1998; 15(2): 21-56.}}. |
| − | במקרים מסוימים (מטופלים עם סיכון לפגיעה במערכת השתן העליונה ו/או כאלה הסובלים מאי נקיטת השתן) נדרש טיפול בנוסף | + | במקרים מסוימים (מטופלים עם סיכון לפגיעה במערכת השתן העליונה ו/או כאלה הסובלים מאי נקיטת השתן) נדרש טיפול בנוסף ל-CIC להקטנת הלחצים בשלפוחית השתן. |
במידה ומטופל אינו יכול לבצע CIC בעצמו, ניתן להדריך מטפל או קרוב משפחה לבצע את הפעולה. במקרה זה, העדיפות היא לבצע CIC באופן סטרילי. | במידה ומטופל אינו יכול לבצע CIC בעצמו, ניתן להדריך מטפל או קרוב משפחה לבצע את הפעולה. במקרה זה, העדיפות היא לבצע CIC באופן סטרילי. | ||
גרסה מ־14:28, 24 במאי 2017
״
 | |
|---|---|
| צנתור לסירוגין של שלפוחית השתן | |
| האיגוד המפרסם | איגוד האורולוגים הישראלי |
| תאריך פרסום | יוני 2016 |
| יוצר הערך | ד״ר מיכאל ויינריב פרופ' קובי סתיו פרופ' מ. אילן גרינולד ד"ר גבריאל גילון ד"ר שחר אהרוני ד"ר מיקי גרוס ד"ר ודים בלובשטיין |
| ניירות עמדה מתפרסמים ככלי עזר לרופא/ה ואינם באים במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון. כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המגדרים. | |
מטרת נייר עמדה זה היא להציג את עמדת איגוד האורולוגים הישראלי בנושא צנתורים לסירוגין של שלפוחית השתן (CIC - Clean Intermittent Catheterization). נייר העמדה מבוסס על ניירות עמדה וקווים מנחים של איגודים מקצועיים בעולם, ספרות מקצועית והותאם לפעילות הרפואית בישראל.
מבוא ורקע
בשנת 1972 הוצגה לראשונה בספרות הרפואית גישת הצנתור לסירוגין של שלפוחית השתן בשיטה נקייה - CIC(Clean Intermittent Catheterization), במטופלים הסובלים מפגיעות חוט שדרה[1]. שיטה זו, בהשוואה לצנתר שופכתי קבוע, הוכחה בקבוצת מטופלים זו כמפחיתה את שיעור סיבוכי היווצרות אבנים וזיהומים (חום, אלח דם, זיהומים ביותרת האשך, אשך ובערמונית) בדרכי השתן[2], [3]. לא קיימים מחקרים המשווים את היתרונות והחסרונות של צנתר שופכתי קבוע מול CIC במטופלים הסובלים ממחלות נוירולוגיות אחרות (טרשת נפוצה, תסמונת גילן־בארה וכד'). כמו כן, לא קיים מידע בספרות לגבי היתרון של CIC על פני צנתר קבוע במטופלים הסובלים מאצירת שתן שאינה על רקע נוירולוגי. ברם, קיימת תמימות דעים ש-CIC היא הגישה העדיפה בהסתמך על המחקרים שנעשו בקרב נפגעי חוט שדרה[4].
בהפרעות ההתרוקנות הזמניות, CIC מאפשר ניטור וניהול מיטבי של שלבי האגירה וההתרוקנות עד לחזרה תפקודית של שלפוחית השתן.
בהפרעות ההתרוקנות הקבועות, CIC היא הדרך המועדפת לטיפול בבעיית התרוקנות השלפוחית.
המטרה העיקרית של CIC היא לרוקן את שלפוחית השתן כאשר קיימת הפרעת התרוקנות מלאה (אצירת שתן) או חלקית הגורמת לסיבוכים (זיהומים חוזרים, פגיעה בתפקוד הכליות, אי נקיטת שתן, אבנים, תסמיני התרוקנות או אגירה הפוגעים באיכות חיי המטופל).
CIC לא נועד לטפל בתסמיני אגירה אלא אם הם משניים לבעיית ההתרוקנות.
ריקון השלפוחית באופן שגרתי מספר פעמים ביום משפר את זרימת הדם לדופן השלפוחית, ובכך מאפשר לאפיתל השלפוחית להיות עמיד יותר בפני חיידקים פתוגניים. כמו כן נמנע מצב של מלאות יתר ומתיחת יתר של דופן השלפוחית [5], [6], [7].
עקרונות והנחיות רפואיים לביצוע CIC
כושרו של המטופל לבצע CIC ויכולתו לדבוק בלוח זמנים קבוע מראש הם גורמים חיוניים להצלחת הטיפול ולמניעת הסיבוכים הכרוכים בשאריות שתן גדולות. בעיקרון, ההמלצה היא לבצע את ה-CIC במרווחי זמן קבועים במשך היום.
בעת ההדרכה ובשלבים הראשונים של ה-CIC, מומלץ לצנתר כל 4-6 שעות ביממה וזאת על מנת להעריך את נפח השלפוחית בהפרשי זמנים אלו (נפח השתן בכל צנתור. מומלץ לבצע צנתור אחרון לפני השינה, ולנהל רישום נפחי שתייה, השתנה עצמית ונפחי הצנתור לצורך התאמה ותזמון ה-CIC.
כאשר נפחי השתן בצנתור עולים על 400-500 סמ"ק, מומלץ לצמצם את מרווחי הזמן בין הצנתורים. יש להתחשב בנפחי השתייה ולהתאימה לצורכי המטופל. יתרה מכך, יש לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון יכולת המטופל להתרוקנות עצמית, קיבולת השלפוחית וגם משתנים אורודינמיים שונים. מספר הצנתורים יכול להשתנות בהתאם למשתנים שצוינו לעיל [8], [9].
במקרים מסוימים (מטופלים עם סיכון לפגיעה במערכת השתן העליונה ו/או כאלה הסובלים מאי נקיטת השתן) נדרש טיפול בנוסף ל-CIC להקטנת הלחצים בשלפוחית השתן.
במידה ומטופל אינו יכול לבצע CIC בעצמו, ניתן להדריך מטפל או קרוב משפחה לבצע את הפעולה. במקרה זה, העדיפות היא לבצע CIC באופן סטרילי.
ביבליוגרפיה
- ↑ Lapides J, Diokno AC, Silber SJ, Lowe BS. Clean, intermittent self־catheterization in the treatment of urinary tract disease. J Urol 1972; 107: 458-61.
- ↑ Stover SL, Lloyd LK, Waites KB, et al. Urinary tract infection in spinal cord injury. Arch Phys Med Rehabil 1989; 70:47-54.
- ↑ Weld KJ, Dmochowski RR. Effect of bladder management on urological complications in spinal cord injured patients. J Urol 2000; 163: 768-72.
- ↑ De Ridder D, Ost D, Van der Aa F, et al. Conservative bladder management in advanced multiple sclerosis. Mult Scler 2005; 11:694-9.
- ↑ https://www.suna.org/download/ adultCICGuide.pdf.
- ↑ Madersbacher H, et al. Conservative management in neuropathic urinary incontinence. In P. Abrams, L. Cardozo, S. Khoury and A. Wein (Eds.) International Consultation on Continence (2nd Ed, 717). Plymouth, United Kingdom: Plymbridge Distributors, Ltd. 2002.
- ↑ McGuire EJ, Woodside Jr. R, Bordon TA. Upper urinary tract deterioration in patients with myelodysplasia and detrusor hypertonia: A follow- up study. J Urol 1983; 129: 823-6.
- ↑ Linsenmeyer T, et al. Bladder management for adults with spinal cord Injury: A clinical practice guideline for health־care providers. Washington, DC: Paralyzed Veterans of America. August 2006.
- ↑ Joseph AC, et al. Nursing clinical practice guideline: Neurogenic bladder management. SCI Nurs 1998; 15(2): 21-56.
המידע שבדף זה נכתב על ידי מיכאל ויינריב - המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, קובי סתיו - המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, אילן גרינולד - היחידה לנוירו־אורולוגיה והפרעות בתפקוד המיני, הקריה הרפואית רמב״ם, חיפה והפקולטה לרפואה רפופורט, הטכניון, חיפה, גבריאל גילון - המערך האורולוגי, המרכז הרפואי ע״ש רבין, קמפוס בלינסון , שחר אהרוני - המערך האורולוגי, המרכז הרפואי ע״ש רבין, קמפוס בלינסון, מיקי גרוס- הפקולטה לרפואה רפופורט, הטכניון, חיפה והמחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי העמק, עפולה, ודים בלובשטיין - מחלקת שיקום שדרה, בית חולים לוינשטיין, רעננה, גב' יעקבה קאופמן - המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן