קרחת אזורית - Alopecia areata

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

אלופציה אראטה
Alopecia areata
שמות נוספים	AA
ICD-10	Chapter L 63.
ICD-9	704.01
MeSH	D000506
יוצר הערך	ד"ר הדס זמיר

אלופציה (Alopecia) פירושה איבוד שיער/התקרחות. התקרחויות אלו מחולקות לשתי קבוצות – אלופציות מצטלקות ואלופציות שאינן מצטלקות. אלופציה אראטה (Alopecia areata) היא אחת הצורות השכיחות של התקרחות שאינה מצטלקת, ולרוב מופיעה בקרקפת או באיזור הזקן, אך יכולה להופיע גם בכל איזור בגוף עם שיער.

ההתקרחות יכולה להיות קלה (מערבת שטח קטן) ואף לחלוף לבד, או במקרים קשים יותר להיות עקשנית לטיפול או להתקדם למחלה קשה יותר הכוללת איבוד כל שיער הקרקפת (Alopecia totalis) ואיבוד כל שיער הגוף (Alopecia universalis) כולל שיער הגבות, ריסים, בית השחי והמפשעה.

אלופציה, מכל סוג, אינה מסוכנת ומהווה בעיקרה בעיה אסתטית היכולה להביא לתסכול רב אצל המטופל.

שכיחות המחלה

שכיחות לאורך החיים (lifetime prevalence) מוערכת בכ2% מכלל האוכלוסיה.

אטיולוגיה

הסיבה המדוייקת למחלה אינה ידועה, אולם הסברה הרווחת היא שמדובר בבעיה אוטואימונית (T cell–mediated) שבה תאים של מערכת החיסון "תוקפים" את זקיקי השיער ומובילים לנשירת השיער. כמו כן, משערים שיש קשר גנטי בכ-10-25% מהמקרים(1) וכן קשר לגורמים סביבתיים.

קליניקה

ההתקרחות יכולה להופיע בכל גיל ובכל מקום בגוף עם שיער, אך לרוב נראה זאת באיזור הקרקפת או הזקן. ההסתמנות הקלאסית היא שטח עגול, דיי מתוחם, מחוסר שיער, בעל מרקם עור תקין (ולא צלקתי). לעיתים יש מספר שטחים כאלו, ולעיתים השטחים אף מתמזגים. לרוב הממצא הנ"ל הוא אסימפטומטי. ישנם מקרים נדירים יותר של איבוד כל שיער הקרקפת (Alopecia totalis) או איבוד כל שיער הגוף (Alopecia universalis). לכן בזמן הבדיקה הגופנית יש לשים לב אם יש או אין מעורבות איזורים נוספים (גבות, ריסים, בתי שחי וכו'). כמו כן מומלץ לבדוק האם ישנם שינויים אופיניים בציפורניים (עלול להוות סמן פרוגנוסטי רע).

דרכי האיבחון

לרוב האבחנה היא קלינית ולא מצריכה ביופסית עור או בדיקות נוספת לשלילת מחלות אחרות. אולם במקרים בהם ישנה התלבטות ועולה אבחנה מבדלת (סוגי אלופציות אחרות, תלישת שיער כפייתית (טריכוטילומניה), פטרת ועוד) ניתן להיעזר בביופסית עור.

פרוגנוזה

ברוב המקרים מדובר במחלה קלה, המערבת שטח קטן והקיימת פחות משנה, עם פרוגנוזה טובה, והמחלה אף יכולה לחלוף ללא טיפול וללא השארת סימן. פקטורים פרוגנוסטיים הנחשבים למנבאים פרוגנוזה לא טובה(2-5):

• גיל הופעה צעיר
• היסטוריה משפחתית של אלופציה אראטה
• מחלה אוטאימונית נלווית
• שינויים בציפורניים
• איבוד שיער מאסיבי (alopecia totalis and universalis)
• תת סוג של אלופציה אראטה המערב את השיער בהיקף הקרקפת, מהחלק האוקסיפטלי ועד לחלק הפרונטלי (Ophiasis).

טיפולים

בחירת הטיפול היא בהתאם לדרגת חומרת המחלה ובהתאם למטופל (גיל, מצב בריאותי, היענות לטיפול). הצלחת הטיפול מתבטאת בראש ובראשונה בעצירת תהליך ההתקרחות וכן מצפים לצמיחה מחודשת של שיער (עם או ללא פיגמנט). יש לזכור שמכיוון שישנם אחוזים גבוהים של רמיסיה ספונטנית, במיוחד במקרים קלים הנמשכים פחות משנה, יש הטוענים שבמקרים אלו טיפול אינו הכרחי(6).

• סטרואידים מקומיים (מריחה טופיקלית יומיומית או הזרקה תת עורית אחת ל4-6 שבועות) – טיפול זה נחשב לקו הראשון במחלה בדרגה קלה. משך הטיפול נקבע על ידי רופא העור המטפל ובהתאם לתוצאות הטיפול. לרוב רואים תוצאות טובות, אולם ישנם דיווחים על חזרת המחלה בעד כשני שליש מהמטופלים. טיפולים אלו נחשבים לבטוחים יחסית עם מעט תופעות לוואי (בשימוש נכון) כגון אטרופיה של העור, אדמומיות, פוליקוליטיס(7-8). ישנם דיווחים על הגברת הסיכון לירוד (Cataract) ולחץ תוך עיני מוגבר (Glaucoma) בהזרקת סטרואיד באיזור הגבות

• טיפולים מקומיים נוספים (ניתן כטיפול יחיד או בשילוב עם טיפול אחר) –

• מינוקסידיל (Minoxidil) מאושר על ידי ה-FDA לטיפול באלופציה אנדרוגנית של גברים ונשים, אך הטיפול הנ"ל יכול גם להועיל לאלופציה אראטה (במנגנון של עידוד גדילת השיער, בניגוד לסטרואידים העובדים במנגנון של הפחתת הדלקת). מחקר כפול סמיות, מבוקר פלצבו, על 30 מטופלים, בדק יעילות של מינוקסידיל 3%, כטיפול יחיד, פעמיים ביום, מצא שלכ-27% מהמטופלים הייתה תגובה מלאה ול-63% הייתה תגובה חלקית.
• Antralin - נגזרת סינטטית של זפת למריחה מקומית באיזור ההתקרחות. החומר יוצר גירוי (אירטציה) וכתגובה לכך יש, ככל הנראה, מודיפיקציה של התגובה החיסונית המקומית. יש להקפיד על פרוטוקול הטיפול כפי שניתנו על ידי הרופא המטפל. הטיפול בטוח בילדים ובמבוגרים.
• DPCP or squaric acid dibutylester (אין בישראל) – חומרים טופיקלים היוצרים במקום המריחה דלקת עור ממגע (Allergic contact dermatitis) ובהתאם לך שינוי בתגובה החיסונית המקומית, האמורה בסופו של דבר להפחית את הדלקת התוקפת את זקיקי השיער והמובילה לנשירת השיער. יעילות טיפולים אלו מוערכת בכ-60%. סיבוכים של הטיפול כוללים: הופעת דלקת עור קשה, שלפוחיות, הגדלת בלוטות לימפה, היפרפיגמנטציה, היפופיגמנטציה, חרלת ופריחות אחרות.

• סטרואידים סיסטמים נחשבים כטיפול במחלה קשה, אולם יעילות הטיפול פוחתת ככל שדרגת חומרת המחלה גבוהה יותר. המתן הסיסטמי של הסטרואידים יכול להיות פומי (ישנם פרוטוקולים שונים) או תוך ורידי כטיפול פעימה ב-methylprednisolone במשך 3 ימים (דורש אישפוז לרוב). טיפול הפעימה הוצא במטרה להפחית את תופעות הלוואי כתוצאה משימוש בסטרואידים פומיים.

הטיפול מתאים הן למבוגרים והן לילדים (תוך התאמת המינון למשקל). מחקר שבדק את יעילות טיפול הפעימה מצא יעילות גבוהה (עד כ-88% מגיבים במקרים של נשירת שיער המערבת פחות מ-50% שטח ראש ושהחלה עד חצי שנה לפני מתן הטיפול) אולם במקרים של אלופציה המערבת 100% שיער הקרקפת, יעילות הטיפול ירדה לכ-21%.
תופעות לוואי של הטיפול, כבכל טיפול סטרואידלי הן – עליה במשקל, יתר לחץ דם, הפרעות אלקטרוליטריות, סוכרת, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ועוד.

• טיפולים סיסטמיים נוספים (מדכאי חיסון) כדוגמת מטוטרקסט, סולפסלזין וציקלוספורין.

• Platelet-rich plasma injections - מחקר שבדק יעילות הטיפול בהזרקת פלזמה עשירה בטסיות מצא כי מדובר בטיפול בטוח ויעיל אולם דרושים מחקרים נוספים על מנת לבסס טיפול זה באלופציה אראטה.

מחלות נלוות

מטופלים הסובלים מאלופציה אראטה הם לרוב במצב בריאותי טוב. מספר מחקרים מצאו שכיחות מוגברת של מחלות נלווה במטופלים הסובלים מאלופציה אראטה ובעיקר מחלות אטופיות, מחלות אוטואימוניות והפרעות פסכיאטריות.

ייתכן שיש קשר לגיל הופעת האלופציה ושכיחות המחלה הנילוות. כך למשל מחקר גדול על 4,334 חולים בטאיוואן מצא שכיחות יתר של הפרעה בבלוטת התריס כאשר אלופציה אראטה הופיעה לראשונה אחרי גיל 60, שכיחות יתר של דרמטיטיס אטופית ושל זאבת אדמנתית מערכתית (lupus) כאשר האלופציה הופיעה לפני גיל 10, ושכיחות יתר של פסוריאזיס ודלקת מפרקים שיגרונית כאשר האלופציה הופיעה בגילים 11-20.

בדיקות נוספות

אין עדיין הנחיות ברורות ואחידות לגבי בדיקות סקר המומלצות למטופלים הסובלים מאלופציה אראטה. ישנם מקומות המבצעים למטופלים אלו בדיקות דם הכוללות: ספירת דם, פרופיל ברזל, הורמון בלוטת התריס ורמת ויטמין D.

ביבליוגרפיה

1. Blaumeiser B et al. Familial aggregation of alopecia areata. J Am Acad Dermatol. 2006 Apr;54(4):627-32. Epub 2006 Jan 23.

2. Tosti A et al. Alopecia areata: a long term follow-up study of 191 patients. J Am Acad Dermatol. 2006 Sep;55(3):438-41. Epub 2006 Jun 27.

2. Tan E at al. The pattern and profile of alopecia areata in Singapore--a study of 219 Asians. Int J Dermatol. 2002 Nov;41(11):748-53.

4. De Waard-van der Spek FB et al. Juvenile versus maturity-onset alopecia areata--a comparative retrospective clinical study. Clin Exp Dermatol. 1989 Nov;14(6):429-33.

5. Barahmani N et al. History of atopy or autoimmunity increases risk of alopecia areata. J Am Acad Dermatol. 2009 Oct;61(4):581-91. doi: 10.1016/j.jaad.2009.04.031. Epub 2009 Jul 16.

6. MacDonald Hull SP et al. Guidelines for the management of alopecia areata. Br J Dermatol. 2003 Oct;149(4):692-9.

7. Tosti A et al. Clobetasol propionate 0.05% under occlusion in the treatment of alopecia totalis/universalis. J Am Acad Dermatol. 2003 Jul;49(1):96-8.

8. Pascher F et al. Assay of 0.2 percent fluocinolone acetonide cream for alopecia areata and totalis. Efficacy and side effects including histologic study of the ensuing localized acneform response. Dermatologica. 1970;141(3):193-202.

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ד"ר הדס זמיר - רופאת עור