מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

רזולור לנשים הסובלות מעצירות כרונית - נייר עמדה

מתוך ויקירפואה

Ambox warning blue.png
ערך זה הוא נייר עמדה סגור לעריכה
נייר עמדה מטעם החוג לנוירוגסטרואנטרולוגיה בנושא Prucalopride (רזולור) לנשים הסובלות מעצירות כרונית
תחום גסטרואנטרולוגיה
יוצר הערך
ניירות עמדה מתפרסמים ככלי עזר לרופא/ה ואינם באים במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון.

כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המגדרים.
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםעצירות

רקע: עצירות היא הפרעה שכיחה ולעיתים רבות כרונית, הפוגעת בעיקר באוכלוסיית הנשים והקשישים. בעולם המערבי שכיחות תופעה זאת מדווחת בממוצע בעד כ־14% מהאוכלוסייה.

עצירות מוגדרת לא רק על פי מספר היציאות לשבוע (פחות משלוש) אלא גם כצבר של סימפטומים מתלווים הכוללים: מרקם קשה של הצואה, מאמץ בצאייה, צאייה כואבת, תחושת תפיחות ואי נוחות בבטן ותחושת התרוקנות לא מלאה לאחר הצאייה. על מנת שהעצירות תוגדר ככרונית עליה להופיע בלפחות 25% מהזמן ולמשך לפחות 3 חודשים וזאת ע"פ Rome III Criteria‏[1].

עצירות כרונית פוגעת באיכות החיים וקיים מתאם ישיר בין חומרת העצירות לדרגת פגיעה זו. מעבר לכך דרגת הפגיעה באיכות החיים זהה לזו של חולים עם מחלות כרוניות שכיחות אחרות כגון: סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב או דיכאון[2] , [3]. עצירות כרונית גם מלווה בפגיעה כספית ישירה (הוצאות על הערכה וטיפול) ובלתי ישירה (היעדרות מעבודה ויעילות מופחתת בעבודה), מה שהופך אותה לבעיה כלכלית משמעותית הן למטופל והן למערכות הבריאות.

מבחינה פתופיזיולוגית עצירות קשורה בתנועתיות לקויה של מערכת העיכול וליתר דיוק לירידה בעוצמת גלי ניע שנודדים לאורך המעי הגס ושתפקידם לדחוף את הצואה לאורך המעי אל הרקטום. פגיעה בעצבוב של מערכת העצבים האנטרית, נחשבת לגורם אטיולוגי חשוב בהופעה של תנועתיות מעי גס מופחתת. אי לכך הגברת גלי הניע במעי הגס על ידי גירוי מערכת העצבים האנטרית בדרך פיזיולוגית או פרמקולוגית מהווה מטרה טיפולית בטיפול ופיתוח תרופות לעצירות.

הגישה הטיפולית המקובלת בסובלים מעצירות כוללת המלצות מדורגות כשהמדרגה הראשונה כוללת שינוי בהרגלי חיים ואכילה (מומלץ להרבות בפעילות גופנית, שתייה מספקת וצריכה של לפחות 25 גר' של סיבים תזונתיים ליממה). המדרגה הבאה כוללת שימוש במשלשלים אוסמוטיים מסוג פוליאתילן גליקול (נורמלקס או פגלקס) ובהמשך שימוש במשלשלים ממריצים בצורת כדורים או בתמיסות.

בגישה מדורגת זאת, תרופות מרשם ניתנות לרוב כאשר האמצעים הלא תרופתיים נכשלים. המשלשלים השכיחים מסווגים לפי סוג פעילותם לקטגוריות של: חומרים יוצרי נפח, חומרים המגרים את המעי, מרככי צואה ומשלשלים אוסמוטיים.

השפעתם של המשלשלים הינה קצרת טווח ולא קיימת עדות מחקרית לכך שהשפעתם הינה השפעה ארוכת טווח. משלשלים אינם נותנים מענה למכלול הסימפטומים שציינו והמלווים את הירידה במספר היציאות ולעיתים אף מחמירים אותם (תפיחות וכאבי בטן).

Resolor רזולור (Prucalopride) הינו אגוניסט סלקטיבי לרצפטור 5HT4 המסייע בהגברת תנועתיות המעי. פעילותו מיועדת להגברת מספר ועוצמת גלי הניע של המעי ובכך לשחזר את התפקוד התקין של המעי [4] , [5] , [6] , [7].

במחקרים [8] , [9] , [10], [11] , [12] נמצא שהתרופה יעילה בטיפול בעצירות כרונית בנשים שנכשלו על טיפול במשלשלים. רזולור (Prucalopride) מוגדר כתכשיר אנטרוקינטי או פרוקינטי שמנגנון פעילותו שונה מזה של המשלשלים הנמצאים בשימוש. הסלקטיביות של רזולור לקולטן 4HT5 מביאה להגברת פעילות גלי הניע במעי מבלי כמעט להפעיל קולטנים אחרים במעי כגון 5-HT1‏ 5-HT2 , ותעלות אשלגן.

בהשוואה לתרופות סרוטונרגיות אחרות הפועלות במעי (אנטרוקינטיות) כגון Cisparide ‏ (Prepulsid) לרזולור פרופיל בטיחותי גבוה מאחר והוא יותר סלקטיבי (פי 150 מ־ Cisparide) לקולטני מערכת העיכול ומופרש כמעט ללא שינוי מטבולי מה שמקטין את הפוטנציאל של אינטראקציות בין תרופתיות.

היעילות והבטיחות של רזולור הוכחה במחקרים שעד כה כללו 6,257 חולים שטופלו בתרופה. בשלושת המחקרים העיקריים שהיו כפולי סמיות ובבקרת פלצבו נכללו עד כה 1,977 מטופלים [8], [9], [10], [11], [12]. קבוצת המטופלים כללה בעיקר נשים עם עצירות כרונית עמידה לטיפול במשלשלים.

בתקופת הרצת המחקר (run-in period) ‏83% מהחולים הגדירו את הטיפול במשלשלים כלא מספק ול־57% מהם לא הייתה יציאה ספונטנית כלל. כמו כן דווח על מספר סימפטומים בטניים־מלווים לא מעטים (נפיחות, התרוקנות לא מלאה וכדומה).

במהלך 12 שבועות המחקר הקבוצה שטופלה ברזולור דיווחה על עליה במספר היציאות הספונטניות המלאות, על הקלה בסימפטומים המלווים ועל שיפור באיכות החיים ובשביעות הרצון מהטיפול. במינון של 2 מ"ג, עד פי שניים מהמטופלות הגיעו למספר ממוצע של מעל 3 יציאות ספונטניות מלאות בשבוע (24% לעומת 11% עם פלצבו) ולעליה ממוצעת של מעל יציאה אחת מלאה וספונטנית בשבוע (43% מול 25% עם פלצבו). בנוסף, ב־73% מהמטופלות הייתה עליה בהופעת יציאה ספונטנית שבועית לעומת ערך הבסיס.

בנוסף, הקבוצה שטופלה ברזולור דיווחה על עליה משמעותית של 21.8% (מול פלצבו) בשביעות הרצון מהטיפול. בסה"כ, מכלל המחקרים עולה כי השיפור המשמעותי נמצא דווקא בקבוצת הנשים שסבלו מעצירות כרונית לעומת קבוצת הגברים שנכללו במחקרים אלו.

לרזולור יעילות ארוכת טווח. במעקב ממוצע של 2.6 שנים, בשלושת המחקרים, מידת היעילות של הטיפול ברזולור (על פי שאלון PAC-QOL) נשמרה לאורך תקופת המעקב. בנוסף, רוב הנבדקים שהגיבו חיובית לתרופת המחקר (מעל 3 יציאות ספונטניות בשבוע) המשיכו בטיפול ורק 3% הפסיקו את התרופה בשל חוסר יעילות.

תופעות הלוואי שדווחו במחקרים הקליניים היו קשורות לפעילות המצופה של רזולור וכללו בעיקר בחילה ושלשול. כמו כן נצפתה עליה בכאבי ראש, במנגנון לא ברור. תופעות לוואי אלו הופיעו בעיקר ביום הראשון לטיפול, היו בעצמה קלה עד בינונית, לרוב חלפו מאליהם, ולא היוו סיבה להפסקת טיפול ברוב המוחלט של המטופלים (פחות מ־2% של הפסקות טיפול). במחקר המשך שהיה מסוג מחקר פתוח ושנמשך 2.6 שנים, לא היה הבדל בין תופעות הלוואי בין קבוצת המטופלים לקבוצת הפלצבו. תופעות לוואי קרדיאליות ובעיקר הפרעות קצב הנובעות מהארכת מקטע QT (שהיו שכיחות בדורות קודמים של טיפולים תרופתיים) לא נצפו במחקרים אלו. יתרה מזו, במחקר אחר שנערך בבית אבות עם מטופלים שלרובם (מעל 87%) הייתה מחלה קרדיווסקולארית, לא היה הבדל בין הקבוצה שטופלה ברזולור לזו שטופלה בפלצבו מבחינת הפרעות קצב או שינויים במקטע QT .

לסיכום, עצירות כרונית היא תופעה שכיחה המלווה בהוצאות כספיות רבות (למטופל ולמערכת הבריאות) ובפגיעה קשה באיכות החיים. לאור הנתונים שהובאו מהספרות הרפואית, אנו, חברי ועד החוג לנוירוגסטרואנטרולוגיה, באיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה, מוצאים לנכון לידע בזאת כי רזולור או Resolor (Prucalopride) במינון 2 מ"ג היא תרופה יעילה לטיפול בעצירות כרונית בנשים.

ביבליוגרפיה

  1. Longstreth GF et al. Gastroenterology. 2006;130:1480-1491.
  2. Eoff JC, Lembo AJ. J Manag Care Pharm 2008;14:1-15.
  3. Irvine EJ et al. Am J Gastroenterol. 2002; 97(8): 1986-93.
  4. Briejer et al., Eur J Pharmacol 2001; 423: 71.
  5. Grider et al., Gastroenterology 1998; 115: 370.
  6. Prins et al., Br J Pharmacol 2000; 131: 927.
  7. Bouras et al., Gut 1999; 44: 682.
  8. 8.0 8.1 Camilleri M, et al. N Engl J Med 2008;358:2344.
  9. 9.0 9.1 Tack JF, et al. Gut 2009;58:357.
  10. 10.0 10.1 Quigley EM, et al. Aliment Pharmacol Ther 2009;29:315.
  11. 11.0 11.1 Frank L, et al. Scand J Gastroenterol 1999;34(9):870.
  12. 12.0 12.1 Marquis P, et al. Scand J Gastroenterol 2005;40(5):540.